It's a Thin Line: The Eruv and Jewish Community in New York and Beyond (exhibition page)
Bialystok, November 20, 1932. Bringing pots of Cholent to the baker's oven on a Friday afternoon, YIVO Polish Jewish Archive
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים? אֲרוּכָּה — כְּמוֹת שֶׁהִיא. עֲגוּלָּה — עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת. מְרוּבַּעַת — אֵין עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת. הָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אַחֵר — רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שָׁוָה.
After the lengthy aggadic digression, the Gemara returns to the topic of the mishna, extending the outskirts of a city. The Sages taught in the Tosefta: How does one extend the boundaries of cities? If the city is long, in the shape of a rectangle, the Shabbat limit is measured from the boundary as it is. If the city is round, one creates simulated corners for it, rendering it square, and the Shabbat limit is measured from there. If it is square, one does not create additional corners for it. If the city was wide on one side and narrow on the other side, one regards it as though the two sides were of equal length, adding to the narrow side to form a square.
SID KAPLAN/COURTESY OF THE NYC TRANSIT MUSEUM
see a full gallery of the 3rd Ave line being dismantled here
גמ' למקום שמיעט לא - בתמיה והלא יש בכלל מאתים מנה:
Moskowitz, Tikkun Eruvin, 175 reprinted in Kasher, ―Tikkun Eruvin, 12
Letter by 14 rabbis supporting the Manhattan eruv, 1960
דיני ביטול רשות למי ששכחו לערב ובו ב"ס:
ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו כן היא במבוי שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם לה אע"פ שהם רבי' שבני החצר גבי מבוי חשובי' כיחיד בחצר וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו"ם כן הוא במבוי או בעיר שאין אסור לטלטל במבוי או בעיר המוקפת חומה עד שיהיו שני חצרות של בתי ישראל בעיר אבל חצר אחת לא אפילו אם הרבה בתי' של ישראל פתוחי' לתוכה והוא שתהא העיר מוקפת חומה לדירה וסתם עיירות הן מוקפות לדירה וסתם מבצרי' אינם מוקפי' לדירה וכשיש ב' חצרו' של בתי ישראל בעיר צריכי' לשכור מכל חצר וחצר של עכו"ם ואין מספיק במה שישכור משר העיר: הגה ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם: (ריב"ש סי' תש"י) במה דברי' אמורי' בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפי' בשעת מלחמה אבל במקו' שכל צרכי העיר אינם נעשי' אלא על פי השר או הממונה שלו ודאי ששכירו' מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם:
ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו כן היא במבוי שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם לה אע"פ שהם רבי' שבני החצר גבי מבוי חשובי' כיחיד בחצר וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו"ם כן הוא במבוי או בעיר שאין אסור לטלטל במבוי או בעיר המוקפת חומה עד שיהיו שני חצרות של בתי ישראל בעיר אבל חצר אחת לא אפילו אם הרבה בתי' של ישראל פתוחי' לתוכה והוא שתהא העיר מוקפת חומה לדירה וסתם עיירות הן מוקפות לדירה וסתם מבצרי' אינם מוקפי' לדירה וכשיש ב' חצרו' של בתי ישראל בעיר צריכי' לשכור מכל חצר וחצר של עכו"ם ואין מספיק במה שישכור משר העיר: הגה ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם: (ריב"ש סי' תש"י) במה דברי' אמורי' בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפי' בשעת מלחמה אבל במקו' שכל צרכי העיר אינם נעשי' אלא על פי השר או הממונה שלו ודאי ששכירו' מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם:
מַתְנִי׳ הַדָּר עִם הַנׇּכְרִי בֶּחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵירוּב — הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו.
MISHNA: One who resides with a gentile in the same courtyard, or one who lives in the same courtyard with one who does not accept the principle of eiruv, even though he is not a gentile, such as a Samaritan [Kuti], this person renders it prohibited for him to carry from his own house into the courtyard or from the courtyard into his house, unless he rents this person’s rights in the courtyard, as will be explained below.
Controversial eruv is being reinstalled on Staten Island
Tracey Porpora, Aug. 01, 2019
אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת וְיֵשׁ עֲלֵיהֶן תִּקְרָה, מַהוּ? תָּא שְׁמַע, אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַבְּרִין עִמָּהּ: נֶפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לַחַזָּן, וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לַכּוֹמָרִים, וְהָאוּרְווֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וְהַבּוּרְגָּנִין שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְהַבַּיִת שֶׁבַּיָּם — הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַבְּרִין עִמָּהּ.
The dilemma was raised before the Sages: In the case of two partitions that have a roof over them, what is the halakha? Is this structure also treated like a house? Come and hear a proof from the Tosefta: These are the structures that are included in the city’s extension: A monument [nefesh] over a grave that is four cubits by four cubits; and a bridge or a grave in which there is a residence; and a synagogue in which there is a residence for the sexton or synagogue attendant, and which is used not only for prayer services at specific times; and an idolatrous temple in which there is a residence for the priests; and similarly, horse stables and storehouses in the fields in which there is a residence; and small watchtowers in the fields; and similarly, a house on an island in the sea or lake, which is located within seventy cubits of the city; all of these structures are included in the city’s boundaries.
New York, 2012, Eruv rope beside Lincoln Square Synagogue in Manhattan, Private Collection
מַתְנִי׳ אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ, וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. הִגִּיעַ לְהַר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.
MISHNA: One may measure a Shabbat limit only with a rope fifty cubits long, no less and no more, as will be explained in the Gemara. And one may measure the limit only at the level of one’s heart, i.e., whoever comes to measure the limit must hold the rope next to his chest. If one was measuring the limit and he reached a canyon or a fence, the height of the fence and the depth of the canyon are not counted toward the two thousand cubits; rather, he spans it and then resumes his measurement. Two people hold the two ends of the rope straight across the canyon or the fence, and the distance is measured as though the area were completely flat. If one reached a hill, he does not measure its height; rather, he spans the hill as if it were not there and then resumes his measurement, provided he does not thereby go out beyond the city’s Shabbat limit, as those watching the surveyor might mistakenly think the limit extends to that point.
תָּנוּ רַבָּנַן: עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים וּרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹכָהּ, כֵּיצַד מְעָרְבִין אוֹתָהּ? עוֹשֶׂה לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן, אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע. וְאֵין מְעָרְבִין אוֹתָהּ לַחֲצָאִין, אֶלָּא אוֹ כּוּלָּהּ, אוֹ מָבוֹי מָבוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
The Sages taught in a baraita: If a private city becomes public, and a bona fide public domain passes through it, how does one establish an eiruv for it? He places a side post from here, one side of the public domain, and side post from there, the other side; or, he places a cross beam from here, one side of the public domain, and another cross beam from there, the other side. He may then carry items and place them between these symbolic partitions, as the public domain is now considered like one of the courtyards of the city. And one may not establish an eiruv for half the city; rather, one may establish either one eiruv for all of it or separate ones for each alleyway separately without including the other sections of the city.
Images of Eruvs from Ecclesiastical Constitution of Contemporary Jews, Particularly Those in Germany, Johann Christoph Georg Bodenschatz, 1717 - 1797, Collection of YIVO Institute for Jewish Research
הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה
The halakhot of Shabbat, Festival peace-offerings, and misuse of consecrated property are like mountains suspended by a hair