מערך שיעור בנושא אנרכיזם: מינוי מלך (דברים י"ז ועוד) / בעז סתוי

נושא השיעור: היחס למנהיג ולשלטון, והאלטרנטיבה שמציעה האנרכיה
מטרות השיעור: במערך שיעור זה נבחן מספר מקורות העוסקים ביחס של כותבי הטקסטים למלוכה. לאחר מכן, נשליך מהחומר הנלמד על תקופתנו.
השאלות עליהן בא לענות: מהו היחס של כל אחד מהכותבים למנהיג ולשלטון? לאיזו מהגישות כל אחד מהתלמידים מתחבר?
המקורות בהם השתמשתי:
1. דברים י"ז 20-14 - 'חוק המלך'
2. שמואל א' ח' - 'משפט המלך'
3. מסכת אבות פרק ג' משנה ב'
4. שמואל א' ח' - טקסט אנרכיסטי או פרו מלוכני? (הפוסט שלי מ-929)
5. הרב חיים נבון (25.9.20), על סכנת האנרכיה, מקור ראשון
מהלך השיעור:
א) תחילה נלמד את 'חוק המלך' בדברים י"ז, וננסה להבין מהי מגמת הכותבים - כיצד הם תופסים את שלטון המלוכה (מגמתם חיובית). לאחר מכן נלמד את שמואל א' ח', ונשווה אותו לדברים י"ז (מגמה שלילית).
ב) כעת נוסיף את המשנה ממסכת אבות, ונלמד על הפשרה המעניינת שהיא מציגה: שלטון אנושי, אפילו של גויים(!), הוא הרע במיעוטו.
ג) נקרא את הטקסט שאני כתבתי ב-"929 שלי" ולאורו נבחן את שמואל א' ח'. כעת מסתבר שיש בטקסט זה רובד נוסף, המצדיק את שלטון המלוכה עם כל הרע שהוא מביא איתו. נבקש מהתלמידים לנסות ולהבהיר את מגמתו של הכותב ביחס למלוכה [הכותב מציג את הצד הרע של השלטון על מנת להדגיש שהבחירה בשלטון המלוכני היתה מושכלת, ולכן מחייבת גם אותנו (הדור שחי בתקופת המלוכה) כיום].
ד) נקרא את הטור של הרב נבון. נשאל את התלמידים לאיזו מארבע הגישות שראינו הוא הכי קרוב.
ה) לבסוף, נבקש מהתלמידים לחוות את דעתם ביחס למצב בישראל כיום (לאו דווקא ביחס לקורונה, אפשר לחשוב על נושאים נוספים שבהם יש לנו מחלוקות עם השלטון).
ו) אם יהיה זמן, אפשר להציג בפני התלמידים (עם כל האזהרות הכרוכות בהצגת טקסט פוליטי) את הטור של יונתן אורון, 'אבא, מה זה אנרכיסט', שמציג גישה פחות ממלכתית וניטראלית. היתרון בטקסט זה שהוא גם בוחן את מושגי היסוד בהם עוסק השיעור - אנרכיה ושלטון.

1. נקרא את דברים י"ז, ננתח אותו, נבין את הגישה החיובית של הכותב למלוכה, וננסה להבין ממה היא נובעת (הכפפת המלך לאל ושלוחיו וכד'). חשוב לוודא שהתלמידים מבינים שהטקסט מציג אך ורק את חובותיו של המלך לעם, ולא את זכויותיו, בעוד שההפך בדיוק קורה בטקסט הבא.

דברים י״ז

(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ (טז) רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃ (יז) וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃ (יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ (כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

Deuteronomy 17

(1) You shall not sacrifice to the LORD your God an ox or a sheep that has any defect of a serious kind, for that is abhorrent to the LORD your God. (2) If there is found among you, in one of the settlements that the LORD your God is giving you, a man or woman who has affronted the LORD your God and transgressed His covenant— (3) turning to the worship of other gods and bowing down to them, to the sun or the moon or any of the heavenly host, something I never commanded— (4) and you have been informed or have learned of it, then you shall make a thorough inquiry. If it is true, the fact is established, that abhorrent thing was perpetrated in Israel, (5) you shall take the man or the woman who did that wicked thing out to the public place, and you shall stone them, man or woman, to death.— (6) A person shall be put to death only on the testimony of two or more witnesses; he must not be put to death on the testimony of a single witness.— (7) Let the hands of the witnesses be the first against him to put him to death, and the hands of the rest of the people thereafter. Thus you will sweep out evil from your midst. (8) If a case is too baffling for you to decide, be it a controversy over homicide, civil law, or assault—matters of dispute in your courts—you shall promptly repair to the place that the LORD your God will have chosen, (9) and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, (10) you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that the LORD chose, observing scrupulously all their instructions to you. (11) You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left. (12) Should a man act presumptuously and disregard the priest charged with serving there the LORD your God, or the magistrate, that man shall die. Thus you will sweep out evil from Israel: (13) all the people will hear and be afraid and will not act presumptuously again. (14) If, after you have entered the land that the LORD your God has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by the LORD your God. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kinsman. (16) Moreover, he shall not keep many horses or send people back to Egypt to add to his horses, since the LORD has warned you, “You must not go back that way again.” (17) And he shall not have many wives, lest his heart go astray; nor shall he amass silver and gold to excess. (18) When he is seated on his royal throne, he shall have a copy of this Teaching written for him on a scroll by the levitical priests. (19) Let it remain with him and let him read in it all his life, so that he may learn to revere the LORD his God, to observe faithfully every word of this Teaching as well as these laws. (20) Thus he will not act haughtily toward his fellows or deviate from the Instruction to the right or to the left, to the end that he and his descendants may reign long in the midst of Israel.

2. נקרא את שמואל א' ח' - 'משפט המלך'. נראה שהוא מציג גישה שונה מזו המוצגת בדברים י"ז. ננסה להבין את הסיבה לכך (שמואל נפגע באופן אישי, יתכן שכלל לא נצטווה לומר את הנאום הזה). בנוסף, חשוב להבין שיש להבין הבדל עקרוני בין שני הטקסטים - בעוד הראשון מציג את מינוי המלך כמצוות עשה (כפי שמבין למשל הרמב"ם בספר המצוות), השני משווה מעשה זה לעבודת אלילים. לבקש מהתלמידים להציע הסבר לסתירה זו (כותבים שונים שאוחזים בגישות שונות).

שמואל א ח׳

(א) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ) (ד) וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃ (ה) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃ (ו) וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ) (ז) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ח) כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃ (ט) וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס) (י) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (ס) (יא) וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃ (יב) וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃ (יג) וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃ (יד) וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃ (טו) וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃ (טז) וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃ (יז) צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃ (יח) וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (יט) וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃ (כ) וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃ (כא) וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ) (כב) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃ (פ)

I Samuel 8

(1) When Samuel grew old, he appointed his sons judges over Israel. (2) The name of his first-born son was Joel, and his second son’s name was Abijah; they sat as judges in Beer-sheba. (3) But his sons did not follow in his ways; they were bent on gain, they accepted bribes, and they subverted justice. (4) All the elders of Israel assembled and came to Samuel at Ramah, (5) and they said to him, “You have grown old, and your sons have not followed your ways. Therefore appoint a king for us, to govern us like all other nations.” (6) Samuel was displeased that they said “Give us a king to govern us.” Samuel prayed to the LORD, (7) and the LORD replied to Samuel, “Heed the demand of the people in everything they say to you. For it is not you that they have rejected; it is Me they have rejected as their king. (8) Like everything else they have done ever since I brought them out of Egypt to this day—forsaking Me and worshiping other gods—so they are doing to you. (9) Heed their demand; but warn them solemnly, and tell them about the practices of any king who will rule over them.” (10) Samuel reported all the words of the LORD to the people, who were asking him for a king. (11) He said, “This will be the practice of the king who will rule over you: He will take your sons and appoint them as his charioteers and horsemen, and they will serve as outrunners for his chariots. (12) He will appoint them as his chiefs of thousands and of fifties; or they will have to plow his fields, reap his harvest, and make his weapons and the equipment for his chariots. (13) He will take your daughters as perfumers, cooks, and bakers. (14) He will seize your choice fields, vineyards, and olive groves, and give them to his courtiers. (15) He will take a tenth part of your grain and vintage and give it to his eunuchs and courtiers. (16) He will take your male and female slaves, your choice young men, and your asses, and put them to work for him. (17) He will take a tenth part of your flocks, and you shall become his slaves. (18) The day will come when you cry out because of the king whom you yourselves have chosen; and the LORD will not answer you on that day.” (19) But the people would not listen to Samuel’s warning. “No,” they said. “We must have a king over us, (20) that we may be like all the other nations: Let our king rule over us and go out at our head and fight our battles.” (21) When Samuel heard all that the people said, he reported it to the LORD. (22) And the LORD said to Samuel, “Heed their demands and appoint a king for them.” Samuel then said to the men of Israel, “All of you go home.”

3. משנה ממסכת אבות. להסביר את הרקע לאמרתו של ר' חנינא (ר' חנינא בוויקיפדיה; פרק ב.3 בספרו של אהרן קלרמן). ר' חנינא טוען ששלטון, רע ככל שיהיה, אפילו שלטון אכזרי כמו של הרומים (ר' חנינא ראה בעיניו את חורבן ירושלים), עדין עדיף על חוסר-שלטון, על אנרכיה (שגם אותה חווה בזמן המרד).

משנה אבות ג׳:ב׳

(ב) רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ.

Pirkei Avot 3:2

(2) Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive. R. Hananiah ben Teradion said: if two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, then this is a session of scorners, as it is said: “nor sat he in the seat of the scornful…[rather, the teaching of the Lord is his delight]” (Psalms 1:1); but if two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, then the Shekhinah abides among them, as it is said: “then they that feared the Lord spoke one with another; and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord and that thought upon His name” (Malachi 3:16). Now I have no [scriptural proof for the presence of the Shekhinah] except [among] two, how [do we know] that even one who sits and studies Torah the Holy One, blessed be He, fixes his reward? As it is said: “though he sit alone and [meditate] in stillness, yet he takes [a reward] unto himself” (Lamentations 3:28).

4. הטקסט שכתבתי ב-929 שלי. בסופו של הטקסט הצגתי את דעתו של וסרמן, כי למעשה שמואל א' ח' איננו טקסט אנטי מלוכני, אלא להפך, טקסט שנועד להצדיק שלטון המלוכה בישראל על אף הקשיים שזו הביאה עמה. בסוף הדיון לשאול את התלמידים - לאיזו משלוש הגישות שפגשנו עד כה, דומה יותר גישתו של וסרמן.

בעז סתוי. שמואל א' ח' - טקסט אנרכיסטי או פרו מלוכני? אוחזר מתוך: 929 שלי.
שמואל א' ח' מציג את המאורעות שהובילו להכתרת שאול, המלך הראשון של עם ישראל. כותב הפרק מציג נימוקים אנטי-מלוכניים כבדי משקל, אך האם אכן מדובר בטקסט אנרכיסטי?
התקופה לא פשוטה. הפלשתים, האויבים הקשים ביותר של עם ישראל, הולכים ומתחזקים. ושמואל? מזדקן. הוא כבר לא יכול להוביל את צבא ישראל כפי שעשה בעבר. אנו נמצאים עמוק בתוך תקופת השופטים, ומי שאמור לספק את הפתרון למצב הוא אלוהים. מאז מות יהושע לפני כמאתיים שנה, המעגל של ספר שופטים מכתיב את סדר העניינים: עם ישראל חוטא, אלוהים משלח בו אויבים, העם זועק, אלוהים ממנה שופט שיושיע אותו. אז מגיע השקט המיוחל. אבל שמואל, אשר מונה כשופט על ידי אלוהים, לא מצליח לעת זקנתו למלא את תפקידו, ולהושיע את העם מיד הפלשתים.
לשמואל נגמרת הסבלנות. אם אלוהים לא ממנה שופט חדש, שמואל יעשה זאת. וכך בתחילת פרק ח', שמואל ממנה את בניו למחליפיו. למרבה הצער, שמואל שמכונה גם "הרואה" (שמואל א' ט'), עיוור לעובדה שבניו מושחתים, ולא ראויים להפוך למנהיגים.
בפסוקים 5-4 מגיעה אל שמואל משלחת של זקני ישראל. בתחילת דבריהם הזקנים מציינים את המובן מאליו – "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ". אבל מיד אחר כך, מגיע הפטיש: "עַתָּה, שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם". מאסנו בשלטון השופטים, אנו רוצים שתמליך עלינו מלך.
תקופת השופטים היתה רוויה במשברים, וגם שופטים לא-ראויים כבר היו. כך, לאחר מות גדעון, אבימלך בנו הממזר, רצח את כל אחיו ותפס את השלטון בכוח (שופטים ט'). במקרה אחר, יפתח הגלעדי, פצח במלחמת אחים שבה כמעט והשמיד את שבט אפרים. אולם באף אחד מהמקרים, עם ישראל לא שבר את הכלים.
עלינו להבין כי הבקשה למינוי מלך היא אקט חמור ביותר. אין מדובר כאן רק בפגיעה בכבודו של שמואל, אלא במרד נגד אלוהים, שכן השופטים הם נציגיו עלי-אדמות. שמואל מזדעזע, ופוצח בנאום חוצב להבות. שמואל מזהיר את העם, כי המחיר של הכתרת מלך יהיה נורא! "אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו... וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם... יִקָּח, וְנָתַן לַעֲבָדָיו". אך העם מסרב לשמוע לאזהרות: "וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ". לשמואל לא נותרה כל ברירה. הוא נאלץ לקבל את דרישת העם.
חוקרים רבים טוענים כי שמואל א' ח' הוא אחד הטקסטים היחידים בתנ"ך שמפגין גישה אנרכיסטית, אנטי-מלוכנית, היוצאת נגד שלטון אדם על עמו הנבחר של אלוהים, אולם יתכן כי ההפך הוא הנכון. בסופו של דבר, על אף האזהרות, עם ישראל נותר איתן בדרישתו להמליך על עצמו מלך, ואם כך "הסכמתם של האבות הקדמונים למחיר הגבוה הזה – ולעתים אפילו בקשתם לשלמו – ... מחייבת כביכול גם את צאצאיהם לעולם ועד" (וסרמן, עם אומה מולדת, עמ' 19).

5. לבקש מהתלמידים לקרוא את הטור של הרב חיים נבון.

א. לוודא שהם מבינים את הסיטואציה שהוא מציג (corona time, לא תקופת התנ"ך).

ב. לוודא שהם מבינים את הקשר בין נושא הטור לבין הנושא הנלמד.

ג. לבקש מהתלמידים להשוות למגמות של כותבי הטקסטים האחרים ביחס לאנרכיה וציות לשלטון.

ד. לבקש מהתלמידים לחוות את דעתם על הטור של נבון. אילו נקודות מדגיש, אלו נעדרות מהדיון (לדוגמה החשש מרודנות ומאובדן הדמוקרטיה).

ה. לבקש מהתלמידים למצוא טקסטים שמציגים זווית ראיה אחרת על האירועים. למשל הטור של יונתן אורון, 'אבא, מה זה אנרכיסט', שמציג זווית ראיה מאוד לוחמנית.

דיון במאמרו של הרב חיים נבון, 'על סכנת האנרכיה'.