תקציר הסיפור
יעקב מגיע לחרן לאחר שנשלח למצוא אישה או גורש בעקבות גניבת הבכורה מעשו.
כמו במקרה של עבד אברהם, גם כאן יעקב מתקמם ליד הבאר ולאחר פגישה ושיחה עם רועי הצאן הוא פוגש ברחל ומתאהב בה ממבט ראשון. התלהבותו ממנה גורמת לו להזיז את האבן החוסמת את פתח הבאר.
יעקב מגיע עם רחל לבית לבן אביה ושם מתחייב לעבוד 7 שנים כדי לשאת את רחל לאישה. לבן מרמה את יעקב, אולי בשיתוף רחל ואולי לא, ולמחרת משתה החתונה מתעורר יעקב ומגלה שלאה, האחות הגדולה, היא זו שאיתה התחתן. יעקב בא בטעות ללבן אך לבן מסביר שכך מקובל, אין לחתן את הבת הקטנה לפני הגדולה.
בהמשך יעקב עובד 7 שנים נוספות וזוכה להתחתן גם עם רחל.
בסוף הפרק אנו לומדים על מדיניות הפריון של אלוהים. רחל האהובה נשארת עקרה ואילו את רחמה של לאה השנואה פותח אלוהים והיא זוכה להביא ליעקב 4 בנים.
יעקב מגיע לחרן לאחר שנשלח למצוא אישה או גורש בעקבות גניבת הבכורה מעשו.
כמו במקרה של עבד אברהם, גם כאן יעקב מתקמם ליד הבאר ולאחר פגישה ושיחה עם רועי הצאן הוא פוגש ברחל ומתאהב בה ממבט ראשון. התלהבותו ממנה גורמת לו להזיז את האבן החוסמת את פתח הבאר.
יעקב מגיע עם רחל לבית לבן אביה ושם מתחייב לעבוד 7 שנים כדי לשאת את רחל לאישה. לבן מרמה את יעקב, אולי בשיתוף רחל ואולי לא, ולמחרת משתה החתונה מתעורר יעקב ומגלה שלאה, האחות הגדולה, היא זו שאיתה התחתן. יעקב בא בטעות ללבן אך לבן מסביר שכך מקובל, אין לחתן את הבת הקטנה לפני הגדולה.
בהמשך יעקב עובד 7 שנים נוספות וזוכה להתחתן גם עם רחל.
בסוף הפרק אנו לומדים על מדיניות הפריון של אלוהים. רחל האהובה נשארת עקרה ואילו את רחמה של לאה השנואה פותח אלוהים והיא זוכה להביא ליעקב 4 בנים.
(א) וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃ (ב) וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃ (ג) וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃ (ד) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ׃ (ו) וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן׃ (ז) וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃ (ח) וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃ (ט) עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃ (י) וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃ (יא) וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃ (יב) וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ׃
(1) Jacob resumed his journey and came to the land of the Easterners. (2) There before his eyes was a well in the open. Three flocks of sheep were lying there beside it, for the flocks were watered from that well. The stone on the mouth of the well was large. (3) When all the flocks were gathered there, the stone would be rolled from the mouth of the well and the sheep watered; then the stone would be put back in its place on the mouth of the well. (4) Jacob said to them, “My friends, where are you from?” And they said, “We are from Haran.” (5) He said to them, “Do you know Laban the son of Nahor?” And they said, “Yes, we do.” (6) He continued, “Is he well?” They answered, “Yes, he is; and there is his daughter Rachel, coming with the flock.” (7) He said, “It is still broad daylight, too early to round up the animals; water the flock and take them to pasture.” (8) But they said, “We cannot, until all the flocks are rounded up; then the stone is rolled off the mouth of the well and we water the sheep.” (9) While he was still speaking with them, Rachel came with her father’s flock; for she was a shepherdess. (10) And when Jacob saw Rachel, the daughter of his uncle Laban, and the flock of his uncle Laban, Jacob went up and rolled the stone off the mouth of the well, and watered the flock of his uncle Laban. (11) Then Jacob kissed Rachel, and broke into tears. (12) Jacob told Rachel that he was her father’s kinsman, that he was Rebekah’s son; and she ran and told her father. (13) On hearing the news of his sister’s son Jacob, Laban ran to greet him; he embraced him and kissed him, and took him into his house. He told Laban all that had happened, (14) and Laban said to him, “You are truly my bone and flesh.” When he had stayed with him a month’s time, (15) Laban said to Jacob, “Just because you are a kinsman, should you serve me for nothing? Tell me, what shall your wages be?” (16) Now Laban had two daughters; the name of the older one was Leah, and the name of the younger was Rachel. (17) Leah had weak eyes; Rachel was shapely and beautiful. (18) Jacob loved Rachel; so he answered, “I will serve you seven years for your younger daughter Rachel.” (19) Laban said, “Better that I give her to you than that I should give her to an outsider. Stay with me.” (20) So Jacob served seven years for Rachel and they seemed to him but a few days because of his love for her. (21) Then Jacob said to Laban, “Give me my wife, for my time is fulfilled, that I may cohabit with her.” (22) And Laban gathered all the people of the place and made a feast. (23) When evening came, he took his daughter Leah and brought her to him; and he cohabited with her.— (24) Laban had given his maidservant Zilpah to his daughter Leah as her maid.— (25) When morning came, there was Leah! So he said to Laban, “What is this you have done to me? I was in your service for Rachel! Why did you deceive me?” (26) Laban said, “It is not the practice in our place to marry off the younger before the older. (27) Wait until the bridal week of this one is over and we will give you that one too, provided you serve me another seven years.” (28) Jacob did so; he waited out the bridal week of the one, and then he gave him his daughter Rachel as wife.— (29) Laban had given his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maid.— (30) And Jacob cohabited with Rachel also; indeed, he loved Rachel more than Leah. And he served him another seven years. (31) The LORD saw that Leah was unloved and he opened her womb; but Rachel was barren. (32) Leah conceived and bore a son, and named him Reuben; for she declared, “It means: ‘The LORD has seen my affliction’; it also means: ‘Now my husband will love me.’” (33) She conceived again and bore a son, and declared, “This is because the LORD heard that I was unloved and has given me this one also”; so she named him Simeon. (34) Again she conceived and bore a son and declared, “This time my husband will become attached to me, for I have borne him three sons.” Therefore he was named Levi. (35) She conceived again and bore a son, and declared, “This time I will praise the LORD.” Therefore she named him Judah. Then she stopped bearing.
הבאר ואבן - מהקטע הזה אפשר להבין שמקובל היה לחסום את הבאר באמצעות אבן גדולה שאדם בודד לא יכול להזיז, כך יכלו לשמור הרועים על הבאר ולמנוע מיותר מידי אנשים לגעת במים. רק כאשר כולם יחד מגיעים לבאר אפשר ביחד באמצעות עבודת צוות לשאוב ממנה.
נשים לב לחזרת המילים הללו שוב ושוב, יתכן שסמלית ובעלת משמעות. המים כמקור לפריון וחיים, האבן כחסימה (אולי רחל העקרה).
הנשיקה והבכי - שימו לב לפסוק יא, לא נפוץ במקרא לפגוש גבר שממהר כך לנשק אישה זרה (חז"ל התווכחו איזו מן נשיקה היתה זו) ולאחר מכן גם בוכה. ההתאהבות של יעקב מלאה אותו לא רק בכח (הזזת האבן) אלא גם ברגש.
עוד היום גדול = היום עוד לא נגמר, יש עוד זמן היום (יעקב שואל מדוע אתם לא הולכים להשקות את הצאן שלכם, מדוע נשארים ליד הבאר).
ויהי כאשר... - יעקב מקבל כוחות-על כאשר רואה את רחל ומצליח להזיז את האבן החוסמת בכוחות עצמו.
נשים לב לריבוי מילים המדגישות את הקשר המשפחתי. יעקב ורחל הם בני דודים.
נשים לב לחזרת המילים הללו שוב ושוב, יתכן שסמלית ובעלת משמעות. המים כמקור לפריון וחיים, האבן כחסימה (אולי רחל העקרה).
הנשיקה והבכי - שימו לב לפסוק יא, לא נפוץ במקרא לפגוש גבר שממהר כך לנשק אישה זרה (חז"ל התווכחו איזו מן נשיקה היתה זו) ולאחר מכן גם בוכה. ההתאהבות של יעקב מלאה אותו לא רק בכח (הזזת האבן) אלא גם ברגש.
עוד היום גדול = היום עוד לא נגמר, יש עוד זמן היום (יעקב שואל מדוע אתם לא הולכים להשקות את הצאן שלכם, מדוע נשארים ליד הבאר).
ויהי כאשר... - יעקב מקבל כוחות-על כאשר רואה את רחל ומצליח להזיז את האבן החוסמת בכוחות עצמו.
נשים לב לריבוי מילים המדגישות את הקשר המשפחתי. יעקב ורחל הם בני דודים.
שאלת למתקדמים
קראו על המושג "הטרגדיה של נחלת הכלל" בקישור (ויקיפדיה).
איזו סוגיה בפרק ניתן לקשר לרעיון הטרגדיה של נחלת הכלל, מה הפתרון שמוצג בפרק לטרגדיה/לבעיה הזו?
תשובה: באר הוא סוג של מרעה משותף וגם בו מתקיימת מלכודת חברתית. אם כל אחד ישאב מים בלי לעשות חשבון בסופו של דבר המאגר ייגמר או ייהרס. כלומר האינטרס של כל אחד הוא כפול, מצד אחד לשאוב ולדאוג לעצמו ולמצד שני לשמור על המשאב המשותף. הפתרון שמוצג כאן יכול לעבוד טוב, מכיוון שדרוש שיתוף פעולה כדי להסיר את האבן סביר שכל אחד מהרועים יתחשב גם באחרים בעת השאיבה ולא יקח לעצמו כמות לא הגיונית וללא הגבלה.
ועוד משהו: כיצד יעקב נוהג כאן בהתייחס ל"נחלת הכלל"?
מעשהו של יעקב בבאר נחשב בדר"כ למעשה גבורה. קראו את הפוסט של קובי עוז באתר 929 (קישור), מהי הביקורת שמעלה עוז כנגד יעקב?
קראו על המושג "הטרגדיה של נחלת הכלל" בקישור (ויקיפדיה).
איזו סוגיה בפרק ניתן לקשר לרעיון הטרגדיה של נחלת הכלל, מה הפתרון שמוצג בפרק לטרגדיה/לבעיה הזו?
תשובה: באר הוא סוג של מרעה משותף וגם בו מתקיימת מלכודת חברתית. אם כל אחד ישאב מים בלי לעשות חשבון בסופו של דבר המאגר ייגמר או ייהרס. כלומר האינטרס של כל אחד הוא כפול, מצד אחד לשאוב ולדאוג לעצמו ולמצד שני לשמור על המשאב המשותף. הפתרון שמוצג כאן יכול לעבוד טוב, מכיוון שדרוש שיתוף פעולה כדי להסיר את האבן סביר שכל אחד מהרועים יתחשב גם באחרים בעת השאיבה ולא יקח לעצמו כמות לא הגיונית וללא הגבלה.
ועוד משהו: כיצד יעקב נוהג כאן בהתייחס ל"נחלת הכלל"?
מעשהו של יעקב בבאר נחשב בדר"כ למעשה גבורה. קראו את הפוסט של קובי עוז באתר 929 (קישור), מהי הביקורת שמעלה עוז כנגד יעקב?
פרשנות מעניינת
קראו את פרשנות חזקוני לפסוק ז': "השקו הצאן ולכו ראו; למה היה ליעקב לומר להם כל כך, אלא מתיירא (חושש) היה שמא תלך לה רחל עם הרועים, והוא היה רוצה לדבר עמה".
על פניו נראה ששאלתו של יעקב לרועים איננה תמימה. על פי הפרשנות מה יעקב שואל ומה מטרתו?
קראו את פרשנות חזקוני לפסוק ז': "השקו הצאן ולכו ראו; למה היה ליעקב לומר להם כל כך, אלא מתיירא (חושש) היה שמא תלך לה רחל עם הרועים, והוא היה רוצה לדבר עמה".
על פניו נראה ששאלתו של יעקב לרועים איננה תמימה. על פי הפרשנות מה יעקב שואל ומה מטרתו?
(יג) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע ׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ׃ (טז) וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃ (יז) וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃ (יח) וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃ (יט) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃ (כ) וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃ (כא) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃ (כב) וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃ (כג) וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃ (כד) וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה׃ (כה) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃ (כז) מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃ (כח) וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (כט) וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃ (ל) וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃
(1) Jacob resumed his journey and came to the land of the Easterners. (2) There before his eyes was a well in the open. Three flocks of sheep were lying there beside it, for the flocks were watered from that well. The stone on the mouth of the well was large. (3) When all the flocks were gathered there, the stone would be rolled from the mouth of the well and the sheep watered; then the stone would be put back in its place on the mouth of the well. (4) Jacob said to them, “My friends, where are you from?” And they said, “We are from Haran.” (5) He said to them, “Do you know Laban the son of Nahor?” And they said, “Yes, we do.” (6) He continued, “Is he well?” They answered, “Yes, he is; and there is his daughter Rachel, coming with the flock.” (7) He said, “It is still broad daylight, too early to round up the animals; water the flock and take them to pasture.” (8) But they said, “We cannot, until all the flocks are rounded up; then the stone is rolled off the mouth of the well and we water the sheep.” (9) While he was still speaking with them, Rachel came with her father’s flock; for she was a shepherdess. (10) And when Jacob saw Rachel, the daughter of his uncle Laban, and the flock of his uncle Laban, Jacob went up and rolled the stone off the mouth of the well, and watered the flock of his uncle Laban. (11) Then Jacob kissed Rachel, and broke into tears. (12) Jacob told Rachel that he was her father’s kinsman, that he was Rebekah’s son; and she ran and told her father. (13) On hearing the news of his sister’s son Jacob, Laban ran to greet him; he embraced him and kissed him, and took him into his house. He told Laban all that had happened, (14) and Laban said to him, “You are truly my bone and flesh.” When he had stayed with him a month’s time, (15) Laban said to Jacob, “Just because you are a kinsman, should you serve me for nothing? Tell me, what shall your wages be?” (16) Now Laban had two daughters; the name of the older one was Leah, and the name of the younger was Rachel. (17) Leah had weak eyes; Rachel was shapely and beautiful. (18) Jacob loved Rachel; so he answered, “I will serve you seven years for your younger daughter Rachel.” (19) Laban said, “Better that I give her to you than that I should give her to an outsider. Stay with me.” (20) So Jacob served seven years for Rachel and they seemed to him but a few days because of his love for her. (21) Then Jacob said to Laban, “Give me my wife, for my time is fulfilled, that I may cohabit with her.” (22) And Laban gathered all the people of the place and made a feast. (23) When evening came, he took his daughter Leah and brought her to him; and he cohabited with her.— (24) Laban had given his maidservant Zilpah to his daughter Leah as her maid.— (25) When morning came, there was Leah! So he said to Laban, “What is this you have done to me? I was in your service for Rachel! Why did you deceive me?” (26) Laban said, “It is not the practice in our place to marry off the younger before the older. (27) Wait until the bridal week of this one is over and we will give you that one too, provided you serve me another seven years.” (28) Jacob did so; he waited out the bridal week of the one, and then he gave him his daughter Rachel as wife.— (29) Laban had given his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maid.— (30) And Jacob cohabited with Rachel also; indeed, he loved Rachel more than Leah. And he served him another seven years. (31) The LORD saw that Leah was unloved and he opened her womb; but Rachel was barren. (32) Leah conceived and bore a son, and named him Reuben; for she declared, “It means: ‘The LORD has seen my affliction’; it also means: ‘Now my husband will love me.’” (33) She conceived again and bore a son, and declared, “This is because the LORD heard that I was unloved and has given me this one also”; so she named him Simeon. (34) Again she conceived and bore a son and declared, “This time my husband will become attached to me, for I have borne him three sons.” Therefore he was named Levi. (35) She conceived again and bore a son, and declared, “This time I will praise the LORD.” Therefore she named him Judah. Then she stopped bearing.
לבן מתגלה כרמאי - שימו לב לפער בין יחסו של לבן ליעקב. הוא גורם להרגיש בטוח ורצוי (למשל באמצעות המילים בשרי אתה) ובסוף המעשים שלו כל כך שונים (רמאות).
עיני לאה רכות - אין לנו ממש מושג מה הכוונה. חז"ל חיברו זאת לעצבות וחולשה.
ו הניגוד (ורחל) מלמדת אותנו שמדובר בתכונה הפוכה ליופיה המרהיב של רחל.
ליעקב אין מוהר - בתקופה ההיא היה גבר משלם לאביה של הנערה אותו הוא רוצה לשאת לאישה (סוג של עסקה). ליעקב אין כסף, הוא מגיע מנדודים ומרחוק ולכן מתחייב לעבוד במקום לשלם.
ברחל בתך הקטנה - ביטוי זה נמצא בשימוש עד היום, בעברית ובשפה המשפטית. משמעותו: משהו מפורש ומדויק ללא מקום לספק. ניתן אולי להסיק ממנו שיעקב לא סמך על לבן ורצה לומר לו באופן מפורש שלא
שבכוונתו לקבל את רחל ביתו הקטנה של לבן.
לתת הצעירה לפני הבכירה - התירוץ של לבן (פתאום), לא יתכן לחתן את רחל לפני לאה. חשוב לציין שאכן קיים מנהג כזה אך נכון היה לומר זאת ליעקב קודם לכן.
היתכן שיש כאן לעג של לבן כלפי יעקב - שהרי במקום שממנו בא יעקב, הוא יעקב הפר את מנהג הבכורה ודאג לעצמו לברכה שהיתה מגיעה לעשו.
מתי זכה יעקב להתחתן על רחל? טעות נפוצה היא שיעקב חכה 7 שנים נוספות אך מהטקסט עולה שלאחר שבוע (שבע) הנישואין עם לאה ולאחר שהתחייב לכך שיישאר ויעבוד אצל לבן עוד שבע שנים, יעקב זוכה גם ברחל.
שאלת מחשבה
האם יעקב חשש שלבן מתכנן לרמות אותו? איך אפשר לדעת זאת?
העובדה שיעקב משתמש בביטוי (ברחל בתך הקטנה) מלמד שהוא חשש. אחרת לא היה מעלה את הדרישה הזו ולא מדגיש את רצונו לוודאות מצד לבן (היה סומך עליו).
עיני לאה רכות - אין לנו ממש מושג מה הכוונה. חז"ל חיברו זאת לעצבות וחולשה.
ו הניגוד (ורחל) מלמדת אותנו שמדובר בתכונה הפוכה ליופיה המרהיב של רחל.
ליעקב אין מוהר - בתקופה ההיא היה גבר משלם לאביה של הנערה אותו הוא רוצה לשאת לאישה (סוג של עסקה). ליעקב אין כסף, הוא מגיע מנדודים ומרחוק ולכן מתחייב לעבוד במקום לשלם.
ברחל בתך הקטנה - ביטוי זה נמצא בשימוש עד היום, בעברית ובשפה המשפטית. משמעותו: משהו מפורש ומדויק ללא מקום לספק. ניתן אולי להסיק ממנו שיעקב לא סמך על לבן ורצה לומר לו באופן מפורש שלא
שבכוונתו לקבל את רחל ביתו הקטנה של לבן.
לתת הצעירה לפני הבכירה - התירוץ של לבן (פתאום), לא יתכן לחתן את רחל לפני לאה. חשוב לציין שאכן קיים מנהג כזה אך נכון היה לומר זאת ליעקב קודם לכן.
היתכן שיש כאן לעג של לבן כלפי יעקב - שהרי במקום שממנו בא יעקב, הוא יעקב הפר את מנהג הבכורה ודאג לעצמו לברכה שהיתה מגיעה לעשו.
מתי זכה יעקב להתחתן על רחל? טעות נפוצה היא שיעקב חכה 7 שנים נוספות אך מהטקסט עולה שלאחר שבוע (שבע) הנישואין עם לאה ולאחר שהתחייב לכך שיישאר ויעבוד אצל לבן עוד שבע שנים, יעקב זוכה גם ברחל.
שאלת מחשבה
האם יעקב חשש שלבן מתכנן לרמות אותו? איך אפשר לדעת זאת?
העובדה שיעקב משתמש בביטוי (ברחל בתך הקטנה) מלמד שהוא חשש. אחרת לא היה מעלה את הדרישה הזו ולא מדגיש את רצונו לוודאות מצד לבן (היה סומך עליו).
גמול אישי ומידה כנגד מידה ליעקב
זעקת יעקב "למה רימתני" מזכירה את זעקתו של עשו לאחר שיעקב רימה אותו (בראשית כ"ז: "ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאוד")
השורש המנחה ר.מ.ה מופיע גם כאן וגם בפרק כ"ז בו יעקב מרמה את יצחק וגונב את הברכה מעשו.
הכינויים בהם לבן משתמש "הצעירה" ו"הבכירה" מזכירים גם הם את יעקב הצעיר שגנב את הבכורה מאחיו הבכיר.
מעשה הרמייה של לבן מתרחש בלילה ומתגלה בבוקר, גם כאן יש חיבור למעשה הרמייה של יעקב שהתרחש מכיוון שיצחק היה עיור (חשכה=עיוורון).
יעקב מקבל את הדין ולא מתווכח יותר מידי - גם הוא יודע שיש כאן גמול על מעשה הרמאות שלו. אנו מכנים זאת מידה כנגד מידה.
במדרש שמופיע כאן, שיח בין לאה ליעקב בבוקר שאחרי. יעקב מאשים את לאה שהיתה שותפה במעשה ולאה אומרת לו בתגובה שהוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו - הוא מורה לרמאות והיא תלמידתו...
זעקת יעקב "למה רימתני" מזכירה את זעקתו של עשו לאחר שיעקב רימה אותו (בראשית כ"ז: "ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאוד")
השורש המנחה ר.מ.ה מופיע גם כאן וגם בפרק כ"ז בו יעקב מרמה את יצחק וגונב את הברכה מעשו.
הכינויים בהם לבן משתמש "הצעירה" ו"הבכירה" מזכירים גם הם את יעקב הצעיר שגנב את הבכורה מאחיו הבכיר.
מעשה הרמייה של לבן מתרחש בלילה ומתגלה בבוקר, גם כאן יש חיבור למעשה הרמייה של יעקב שהתרחש מכיוון שיצחק היה עיור (חשכה=עיוורון).
יעקב מקבל את הדין ולא מתווכח יותר מידי - גם הוא יודע שיש כאן גמול על מעשה הרמאות שלו. אנו מכנים זאת מידה כנגד מידה.
במדרש שמופיע כאן, שיח בין לאה ליעקב בבוקר שאחרי. יעקב מאשים את לאה שהיתה שותפה במעשה ולאה אומרת לו בתגובה שהוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו - הוא מורה לרמאות והיא תלמידתו...
(לא) וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃ (לב) וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃ (לג) וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃ (לד) וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי׃ (לה) וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃
(1) Jacob resumed his journey and came to the land of the Easterners. (2) There before his eyes was a well in the open. Three flocks of sheep were lying there beside it, for the flocks were watered from that well. The stone on the mouth of the well was large. (3) When all the flocks were gathered there, the stone would be rolled from the mouth of the well and the sheep watered; then the stone would be put back in its place on the mouth of the well. (4) Jacob said to them, “My friends, where are you from?” And they said, “We are from Haran.” (5) He said to them, “Do you know Laban the son of Nahor?” And they said, “Yes, we do.” (6) He continued, “Is he well?” They answered, “Yes, he is; and there is his daughter Rachel, coming with the flock.” (7) He said, “It is still broad daylight, too early to round up the animals; water the flock and take them to pasture.” (8) But they said, “We cannot, until all the flocks are rounded up; then the stone is rolled off the mouth of the well and we water the sheep.” (9) While he was still speaking with them, Rachel came with her father’s flock; for she was a shepherdess. (10) And when Jacob saw Rachel, the daughter of his uncle Laban, and the flock of his uncle Laban, Jacob went up and rolled the stone off the mouth of the well, and watered the flock of his uncle Laban. (11) Then Jacob kissed Rachel, and broke into tears. (12) Jacob told Rachel that he was her father’s kinsman, that he was Rebekah’s son; and she ran and told her father. (13) On hearing the news of his sister’s son Jacob, Laban ran to greet him; he embraced him and kissed him, and took him into his house. He told Laban all that had happened, (14) and Laban said to him, “You are truly my bone and flesh.” When he had stayed with him a month’s time, (15) Laban said to Jacob, “Just because you are a kinsman, should you serve me for nothing? Tell me, what shall your wages be?” (16) Now Laban had two daughters; the name of the older one was Leah, and the name of the younger was Rachel. (17) Leah had weak eyes; Rachel was shapely and beautiful. (18) Jacob loved Rachel; so he answered, “I will serve you seven years for your younger daughter Rachel.” (19) Laban said, “Better that I give her to you than that I should give her to an outsider. Stay with me.” (20) So Jacob served seven years for Rachel and they seemed to him but a few days because of his love for her. (21) Then Jacob said to Laban, “Give me my wife, for my time is fulfilled, that I may cohabit with her.” (22) And Laban gathered all the people of the place and made a feast. (23) When evening came, he took his daughter Leah and brought her to him; and he cohabited with her.— (24) Laban had given his maidservant Zilpah to his daughter Leah as her maid.— (25) When morning came, there was Leah! So he said to Laban, “What is this you have done to me? I was in your service for Rachel! Why did you deceive me?” (26) Laban said, “It is not the practice in our place to marry off the younger before the older. (27) Wait until the bridal week of this one is over and we will give you that one too, provided you serve me another seven years.” (28) Jacob did so; he waited out the bridal week of the one, and then he gave him his daughter Rachel as wife.— (29) Laban had given his maidservant Bilhah to his daughter Rachel as her maid.— (30) And Jacob cohabited with Rachel also; indeed, he loved Rachel more than Leah. And he served him another seven years. (31) The LORD saw that Leah was unloved and he opened her womb; but Rachel was barren. (32) Leah conceived and bore a son, and named him Reuben; for she declared, “It means: ‘The LORD has seen my affliction’; it also means: ‘Now my husband will love me.’” (33) She conceived again and bore a son, and declared, “This is because the LORD heard that I was unloved and has given me this one also”; so she named him Simeon. (34) Again she conceived and bore a son and declared, “This time my husband will become attached to me, for I have borne him three sons.” Therefore he was named Levi. (35) She conceived again and bore a son, and declared, “This time I will praise the LORD.” Therefore she named him Judah. Then she stopped bearing.
בקטע המסיים את הפרק אנו למדים על תחילתו של מאבק (שימשך בפרקים הבאים אותם לא נלמד) בין רחל ללאה.
לאה - האישה השנואה אך הפוריה. רחל - האהובה אך העקרה. כל אחת מהן תרצה את מה שיש לשניה.
ארבעת הבנים הראשונים (מתוך 12 שיהפכו לשבטים) של יעקב נולדים מלאה ולכל אחד מדרש שם:
ראובן - אלוהים ראה את מצוקתה של לאה ולכן נתן לה בן (ראה - בן).
שמעון - אלוהים שמע את התחינה והזעקה של לאה ונתן לה בן כפיצוי (שמע-בן).
לוי - אישי=בעלי. הפעם באמצעות בן זה לאה מקווה שבעלה (יעקב) יתלווה אליה (יהיה איתה יותר).
יהודה - לבסוף מודה לאה על כל מה שיש לה (הודיה=יהודה).
לאה - האישה השנואה אך הפוריה. רחל - האהובה אך העקרה. כל אחת מהן תרצה את מה שיש לשניה.
ארבעת הבנים הראשונים (מתוך 12 שיהפכו לשבטים) של יעקב נולדים מלאה ולכל אחד מדרש שם:
ראובן - אלוהים ראה את מצוקתה של לאה ולכן נתן לה בן (ראה - בן).
שמעון - אלוהים שמע את התחינה והזעקה של לאה ונתן לה בן כפיצוי (שמע-בן).
לוי - אישי=בעלי. הפעם באמצעות בן זה לאה מקווה שבעלה (יעקב) יתלווה אליה (יהיה איתה יותר).
יהודה - לבסוף מודה לאה על כל מה שיש לה (הודיה=יהודה).
סצנת דפוס - סיפורי אירוסין ליד הבאר
גם כאן כמו בסיפור עבד אברהם ורבקה יש לנו סצנת דפוס (תבנית חוזרת).
גם כאן כמו בסיפור עבד אברהם ורבקה יש לנו סצנת דפוס (תבנית חוזרת).
| נסיעת החתן | פגישה עם הכלה | הנערה מבשרת | סעודת אירוסין | הסכמת המשפחה |
| יעקב נוסע לחרן | הפגישה רחל-יעקב ליד הבאר | רחל רצה ללבן אביה לבשר לו | לא מתוארת במפורש אך ברור שיעקב מתארח ובהמשך מתקיים משתה חתונה | ההסכמה מלווה בעסקה- עבודת יעקב (מוהר) |
גירסה שונה לסיפור המפגש בין יעקב ורחל, מתוך הסרט "האוהל האדום" 2016