Save "Shemini Atzeres Shiur 5781"
Shemini Atzeres Shiur 5781
תשבו שבעת ימים. נאמר כאן תשבו שבעת ימים ונאמר במלואים (ס"פ צו) תשבו יומם ולילה שבעת ימים, מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות קעואע"פ דלפי הדרשה דלעיל תשבו כעין תדורו ממילא גם הוי לילה בכלל, י"ל דאיצטריך גז"ש זו כדי שלא נדמה שבעת ימים שבכאן לשבעת ימים דגבי לולב, דהתם מפרש הענין ימים ולא לילות. –
ודע שכתב הט"ז באו"ח סי' תרס"ח דאין חיוב לישב בסוכה שבעת ימים שלמים אלא ביום השביעי אפשר לו להוסיף מחול על הקודש וליפטר מסוכה, והשיג על מהרש"ל שכתב דאין לאכול בכניסת יום שמיני עצרת עד הלילה, משום דאל"ה הלא צריך לישב בסוכה ולברך על הישיבה ויסתור מה שאומר בקידוש יום שמע"צ הזה, שפטור מסוכה, ועל זה תמה הט"ז שהרי אפשר לו להוסיף מחול על הקודש ולהפטר מסוכה, וכמו רב צלי של שבת בע"ש, יעו"ש.
אבל לדעתי נראה עיקר כמהרש"ל, אחרי דילפינן בסוכה כ"ז א' לענין מצות סוכה בכלל גז"ש חמשה עשר תמשה עשר מחג המצות, כמבואר לפנינו לעיל בפ' ל"ד, א"כ כמו בפסח דכתיב עד יום האחד ועשרים בערב (פ' בא) הוו השבעה ימים שלמים הלא צריך גם כאן להיות השבעה ימים שלמים.
ולא שייך כאן כלל תוספת מחול על הקודש וכמש"כ הש"ך ביו"ד ריש סי' קצ"ו דכל היכי דבעינן לילה כמו ספירה פסח מצה וסוכה לא שייך תוספת, ולא דמי כלל להא דרב צלי של שבת בע"ש, שהרי אינו עושה מאומה בתוספת זה, אלא רק שובת מקודם, אבל היכי דבעינן לילה ממש הוא עוקר ממשות ההויה דהא ע"י התוספת לא נתהפך היום ללילה.
וכן נראה ראיה דהכא צ"ל השבעה ימים שלמים ע"פ מ"ש בפסחים צ' ב' גבי נדה יכול תהא טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה, בנדתה תהא כל השבעה ימים עד הלילה, וה"נ דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים – בסכות תשבו כל השבעה ימים עד הלילה, ודו"ק.
.
(שם מ"ג ב')
אסור לקבוע בע"ש סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול ואפילו הוא סעודת אירוסין מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול וכל היום בכלל האיסור. הגה וסעודה שזמנה בע"ש כגון ברית מילה או פדיון הבן מותר כנ"ל וכן המנהג פשוט. ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה אפילו סעודה שרגיל בה בחול כל היום מותר להתחיל מן הדין אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול מט' שעות ולמעלה:
2. On Friday, it is forbidden to partake of a celebratory feast that one would not ordinarily partake of on a weekday. [This is so] Even if it is an Erusin meal, because of the honor of Shabbat, so that one will enter Shabbos desiring to eat and partake of the Shabbos meal with an appetite. All day is forbidden. RAMA: A Friday meal where one says zimun, such as a bris milah or pidyon ben it is permitted as seen above, and this is the simple custom. To eat and drink without partaking of the meal, even a meal that one ordinarily partakes of on the weekday, all day is permitted to begin according to the law. Nevertheless, it is a mitzvah to refrain from eating a meal from the ninth hour onward.
דיני שמחת יו"ט ובו ד סעיפים:
מצות י"ט לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה ואל יצמצם בהוצאת י"ט וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת: הגה ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב כמו בשבת שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פ"ו) מיהו אם עי"ט שבת יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד י"ט ומצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב (מהרי"ל הל' י"ט) כמו בערב שבת כמו שנתבאר לעיל סי' רמ"ב: וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין ובגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית וביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת וממהרין לצאת משום שמחת יו"ט: (גמרא פ' הקורא עומד):
1. The Laws of Being Joyful on a Yom Tov, 4 Seifim: It is a holiday mitzvah to spend half the time in the House of Study and half of the time eating and drinking. One should not skimp on holiday expenses; it must be honored and enjoyed like Shabbat. Rem"a: It is forbidden to eat after Mincha on the day before a holiday, just like for Shabbat, and this is part of honoring it (Rambam chapter 6). However, if the day before the holiday is Shabbat, one can have the third meal and eat a bit of bread in honor of the holiday. It is a mitzvah to knead bread on the day before the holiday in honor of the holiday (Mahari"l laws of a holiday) like on Friday, as was explained above in chapter 342. It is an obligation to eat two loaves of bread and to include wine in the meal. Holiday clothes should be nicer than those for Shabbat. It is not the practice to make a third meal. (And on a holiday, we tarry when going to synagogue and quickly leave synagogue because of the holiday joy (Gemara end of chapter "Hakoreh Omed").
אלא אי אמרת סמוך למנחה גדולה תנן מאי רבותיה דאגריפס חל איסור עליה מעיקרא אלא סמוך למנחה קטנה תנן
However, if you say that we learned in the mishna that one may not eat adjacent to the greater minḥa, what is the greatness of Agrippa? The prohibition against eating had already taken effect at the outset, right after midday. Rather, it must be that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, and Agrippa was praised for changing his regular routine, despite the fact that he was not obligated to do so.
(ז) ואין מברכין וכו' - דכיון דיום שמ"ע הוא א"א לברוכי בסוכה דקשיין אהדדי אם יום סוכה הוא לאו שמ"ע הוא ואם שמ"ע הוא לאו יום סוכה הוא ומשו"ה עבדינן לחומרא. והסכימו האחרונים דאין לאכול בערב עד שחשיכה אכן בדיעבד אם נטל ידיו ובירך המוציא לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל שמ"ע בתפלתו ובקידוש: