Ha'azinu: The Terrifying Implications of Monotheism

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, הכנה לתפילה, ברכות התורה א׳

(א) בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּ֒שָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Torah Blessings 1

(1) Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who sanctified¹The observance and fulfillment of His commandments makes a person holy. us with His commandments and commanded us to be engrossed in the words of Torah.

דברים ל״ב:ל״ד-מ״ג

הֲלֹא־ה֖וּא כָּמֻ֣ס עִמָּדִ֑י חָתֻ֖ם בְּאוֹצְרֹתָֽי׃ לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ׃ כִּֽי־יָדִ֤ין יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ וְעַל־עֲבָדָ֖יו יִתְנֶחָ֑ם כִּ֤י יִרְאֶה֙ כִּי־אָ֣זְלַת יָ֔ד וְאֶ֖פֶס עָצ֥וּר וְעָזֽוּב׃ וְאָמַ֖ר אֵ֣י אֱלֹהֵ֑ימוֹ צ֖וּר חָסָ֥יוּ בֽוֹ׃ אֲשֶׁ֨ר חֵ֤לֶב זְבָחֵ֙ימוֹ֙ יֹאכֵ֔לוּ יִשְׁתּ֖וּ יֵ֣ין נְסִיכָ֑ם יָק֙וּמוּ֙ וְיַעְזְרֻכֶ֔ם יְהִ֥י עֲלֵיכֶ֖ם סִתְרָֽה׃ רְא֣וּ ׀ עַתָּ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י אֲנִי֙ ה֔וּא וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים עִמָּדִ֑י אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל׃ כִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָנֹכִ֖י לְעֹלָֽם׃ אִם־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑י אָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם׃ אַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב׃ הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃ (פ)

Deuteronomy 32:34-43

Lo, I have it all put away, Sealed up in My storehouses, To be My vengeance and recompense, At the time that their foot falters. Yea, their day of disaster is near, And destiny rushes upon them. For Hashem will vindicate this people And take revenge for these servants, When [God] sees that their might is gone, And neither bond nor free is left. [God] will say: Where are their gods, The rock in whom they sought refuge, Who ate the fat of their offerings And drank their libation wine? Let them rise up to your help, And let them be a shield unto you! See, then, that I, I am the One; There is no god beside Me. I deal death and give life; I wounded and I will heal: None can deliver from My hand. Lo, I raise My hand to heaven And say: As I live forever, When I whet My flashing blade And My hand lays hold on judgment, Vengeance will I wreak on My foes, Will I deal to those who reject Me. I will make My arrows drunk with blood— As My sword devours flesh— Blood of the slain and the captive From the long-haired enemy chiefs. O nations, acclaim this people! For He’ll avenge the blood of His servants, Wreak vengeance on His foes, And cleanse the land of His people.

אבן עזרא על דברים ל״ב:ל״ט:א׳

אני אני. פעמיים כמו אנכי אנכי או כי אני הוא ולא אשנה והוא הנכון כי אין עמו פועל אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם והנה הם לא נצולו ואין מציל אתכם מידי גם אתם מידי עד עשותי את המשפט בכם. ורבים אומרים כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא והעד שאמר בתחל' אמית ואחר כך אחיה וכן ה' ממית ומחיה והעד ה' מוריד שאול ויעל ואחרים אמרו מפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם גם וצדקה תהיה לנו כי היא חייך בעוה״‎ב ואורך ימיך בעולם הזה למען ייטב לך. ורבינו האי ז״‎ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העוה״‎ב כי היה ידוע בהעתק' ולפי דעתי שהתורה נתנה לכל לא לאחד לבדו ודבר העוה״‎ב לא יבינו א' מני אלף כי עמוק הוא ושכר העוה״‎ב תלוי בדבר הנשמה והנה הוא חלף עבודת הלב ועבודתו להתבונן מעשה השם כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם שהוא העיקר והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים והנה יש כח לנצח הכרובים והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת וכן במזמור לבני קרח שמעו זאת כל העמים והסוד אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה וכן אחר כבוד תקחני והנה עם שניהם לקיחה כאשר עם דבר חנוך ואליהו ואחר שאמר ויקר פדיון נפשם איך אמר יפדה נפשי והמשכיל יבין:

Ibn Ezra on Deuteronomy 32:39:1

I, I Either a mere stylistic repetition, as in “I, I” [Isaiah 51: 12], or, more correctly, “I am I”, meaning, I am the same One — I have not changed. There is no other actor working with Him — I am the One Who has brought death to Israel, and I am also the One Who shall bring life to them. And just as they did not escape from Me, so, too, there will be none to save you from My hand — i.e., you, too, are in My hands, until I shall have done you justice. Many say [Pesaḥim 68a] that this is the verse from which we learn the doctrine of the resurrection of the dead, since the verse first says I slay, and then says I bring life (as in “God kills and gives life” [I Samuel 2: 6], as evidenced by the subsequent statement that God “lowers to the grave, and raises up” [I Samuel 2: 6]). Others [Breshit Rabba on Genesis 9: 5] have said that the doctrine is derived from the verse “Surely your blood of your souls” [Genesis 9: 5] [because the prohibition of suicide that is derived from the verse would be meaningless without an afterlife — Translator], or from “It will be our privilege” [6: 25] or [Qiddushin 40a] from “For He is your life” — in this world — “and your longevity” — in the World to Come [30: 20], or [Qiddushin 39b] from “that it may be well with you” [5: 16] [see also Sanhedrin 90b — Translator]. Hai Gaon, of blessed memory, has said that Scripture did not need to explain the doctrine of the World to Come, because it has been transmitted to us through tradition. My opinion is that the Torah was given to everyone, not to the lone individual, and that not one man in a thousand can comprehend the doctrine of the World to Come, on account of its profundity. To understand the reward of the World to Come requires an understanding of the nature of the soul. It comes about in return for one’s “service of the heart”, the service of which is to contemplate the works of God , for they are the ladder by means of which one ascends to the level of knowledge of God , the ultimate goal. Moreover, the Torah has provided, for the discerning, the illustration of the “Tree of Life” [cf. comment on Genesis 3: 24], through which the Cherubim [Genesis 3: 24] receive the power of immortality. Whoever eats of the Tree of Life will live forever, like the ministering angels [cf. Genesis 3: 22]. Similarly, in the forty-ninth Psalm, there is the mysterious passage, “But God will redeem my soul from the power of the grave, for He will take me” [Psalms 49: 16], and also, “afterward, You will take me into honor” [Psalms 73: 24]. Both passages employ the verb “to take”, just as is used to describe Ḥanokh [Genesis 5: 24] and Elijah [II Kings 2: 10]. The discerning will understand how the Psalmist can say “their soul’s redemption is too costly” [Psalms 49: 9] and then say later “He will redeem my soul” [Psalms 49: 16].

אור החיים על דברים ל״ב:ל״ה:א׳

לי נקם ושלם. יתבאר על דרך אומרם ז''ל (שם) שלעתיד לבא יוציא ה' חמה מנרתיקה הרשעים נידונים בה ולהטה אותם והצדיקים מתרפאין בה, והוא אומרו לי נקם ושלם פירוש נקם לרשעים ושלם שכר טוב לצדיקים.

Or HaChaim on Deuteronomy 32:35:1

לי נקם ושלם, "Mine is the vengeance and the retribution." As mentioned previously and in Avodah Zarah 3, when that day arrives G'd will remove the sun from its orbit and the wicked will be burned by it whereas the righteous will experience the sun's heat as therapy and be healed by it. The sequence of the words לי נקם ושלם, means that at one and the same time what will be G'd's vengeance against the wicked will be the payment of a reward for the righteous.

אור החיים על דברים ל״ב:ל״ח:א׳

ואומרו אשר חלב זבחימו וגו'. הוא מאמר ה' נגד דבריהם, והרדפת הדברים הוא על זה הדרך כי ידין וגו' ויתנחם על מה שסבלו עבדיו ועוד כי יראה כי אזלת יד וגו' ואמר וגו', והשיב ה' אשר חלב וגו' יקומו, ומובן הדבר מעצמו הכרתם של אוכלי זבחימו כי לא יועילו ולא יצילו, ויכירו כי ה' הוא לבדו מושיע, והוא מה שגמר אומר ראו עתה כי אני וגו':

Or HaChaim on Deuteronomy 32:38:1

יקומו ויעזרכם, "Let them arise and help you!" There are two kinds of idolatry and idolators. 1) Someone is wholly committed to serve idols for their own sake. 2) Someone who only serves idols for self-serving purposes, i.e. in order to manipulate the deity for his own purpose. G'd forbade both kinds of idolatry in Exodus 20,4. Concerning the person who only goes through the motions of serving an idol for what he expects to get out of it, G'd said here: "let the deity arise and help you, i.e. you will be sorely disappointed." Concerning the other type of idolator G'd says sarcastically: יהי עליכם סתרה, "let them be a hide-out for you!"

אור החיים על דברים ל״ב:ל״ט:א׳-ב׳

(א) ראו עתה כי אני אני הוא וגו'. כפל לומר ב' פעמים אני אני כנגד שתי טעיות של עבודה זרה שרמזנו בפסוק שלפני זה, לזה אמר אני פירוש ולא אחר שאתם חושבים בו לאלוה גמור, וכנגד עבודה זרה שעושים לאמצעי אמר אני הוא פירוש לבדי, וגמר אומר ואין אלהים עמדי אמצעי ביני לבין הנבראים: (ב) אני אמית ואחיה. זה כנגד כת האומרים שפועל הרע אינו פועל הטוב וב' יכולות יש, לזה אמר אני אמית ואחיה, ולא בפרט זה בלבד אלא אפילו בפרטי פועלי הרע אני מחצתי ואני ארפא, ורז''ל דרשו (פסחים סח.) יעש''ד:

Or HaChaim on Deuteronomy 32:39:1-2

(1) ראו עתה כי אני אני הוא, "See, now, that I, I am He." Moses repeats the word אני twice, once each vis-a-vis the two kinds of idolators we have just described. The word אני, emphasises "I and no one else" when applied to the first kind of idolator, whereas it means "I alone," when applied to the second kind of idolator. He continues: ואין אלוהים עמדי, "and there is no other deity with Me," that there are no intermediaries between G'd and His creatures. (2) אני אמית ואחיה, "It is I who kill and who bring to life." This statement is addressed to the people who believe that there are two distinct forces at work in the universe, a benevolent one and a destructive one. The Torah goes on record that this is not so, but that all fateful decisions are exclusively G'd's domain. In order to emphasise that G'd intervenes even in what appear to be minutiae, G'd adds: "I strike down and I heal."

סנהדרין ק״ד א:ז׳

מפני מה לא מנו את אמון מפני כבודו של יאשיהו מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא דכתיב (דברים לב, לט) ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו

Sanhedrin 104a:7

The Gemara continues and asks: For what reason did the tanna’im not enumerate the wicked Amon among the kings with no share in the World-to-Come? The Gemara answers: He is not enumerated due to the honor of Josiah, his righteous son. The Gemara challenges: Let us also not enumerate Manasseh due to the honor of Hezekiah, his righteous father. The Gemara explains: The son confers merit upon the father, as it is to the father’s credit that he raised a righteous son; but the father does not confer merit upon the son, as it is written: “None delivers from My hand” (Deuteronomy 32:39). Abraham does not deliver his son Ishmael from the judgment of Heaven; Isaac does not deliver his son Esau from judgment. The Gemara comments: Now that you have arrived at this understanding, Ahaz too was not enumerated in the mishna due to the honor of his son Hezekiah.

קדושת לוי, שמות, שמות י״ח

אמנם יבואר בעזרת השם, ונשים לבבינו להבין במאי כיבש דוד המלך עליו השלום כל האומות ונקרב אל השכל, כי בעת עמדו במלחמה עם אויביו והוצרך לנצח אותם ודוד היה דבוק במדת האי"ן וידע שכל חיותו ותנועתו הוא חלק אלהות שבו וזה חיותו וכד אנת תסתלק וכו', ולית אתר פנוי מיניה והדבר שאין דבוק בו חלק אלהות אין בו חיות כמו שאמרנו על הפסוק (דברים לב, לט) ראו כי אני אני הוא, כלומר שאני הוא אני, כי כל האדם ושרף וחיות ואופנים אי אפשר לומר לשום אחד מהם על עצמו אני, שלשון אני מורה שיש בו ממשות ועצמיות, דהיינו בשעה שאומר אני צריך להסתכל על עצמו ויודע שעל מה אומר אני ומשמע שיש בו דבר יש השייך עליו לומר אני, כלומר זה הדבר ממש שאתה רואה הוא אני ובאמת על מה אומר אני, כי החיות שיש בו הוא הבורא ברוך הוא ועל זה אינו שייך לשון אני שלשון אני מורה על דבר שהוא שלו וזה החיות הוא חלק אלהי ממעל, וכיון שהחיות שלו הוא מהבורא ברוך הוא תו לא שייך לומר אני דכשיבטל החיות הוא כאין ואין בו כלום ועל מה אומר אני על דבר שאינו כלום, רק הקדוש ברוך הוא יכול להגיד על עצמו אני. וזה כוונת הכתוב ראו כי אני אני הוא, אני הבורא אצלי שייך לשון אני אבל זולתו עליונים ותחתונים לא שייך אצלם שיאמרו על עצמם לשון אני, כי על מה אומרים אני וזה מדת האי"ן ממש שידוע שחיותו הוא מהבורא ברוך הוא ולית אתר פנוי מיניה וזולת חיותו אינו כלום וכשמדבק במדה ההוא מדת האי"ן, רק שכל חיותו מהבורא ברוך הוא וכיון שהחיות הוא מהבורא ויודע שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו והדבר שאינו עושה לו כבוד אז הדין נותן שיסתלק החיות מאתו.

Kedushat Levi, Exodus, Shemot 18

....
The word ‎אני‎, when used by a person, suggests that he is a ‎person of substance, [in the sense of a physical presence, ‎an independent personality, Ed.] In other words, by using ‎that word when referring to himself, the speaker invites the ‎person whom he addresses to regard him as someone of ‎substance, of importance.‎
When we consider such a statement and reflect upon it, we ‎realize that such a person wishes to convey to those opposite him ‎that his very existence, ‎חיות‎, his being alive, is something that he ‎is in control of. What greater lie could he possibly convey than ‎this false impression, seeing that not only does he not control ‎other people’s lives, but he is not even in control of the next ‎minute of his own life! Seeing that his own life is in the hands of ‎his Creator, how could he arrogate to himself the right to speak ‎of himself in terms of being an ‎אני‎? We now understand why ‎Moses quoted G’d in Deuteronomy 32,39 as saying ‎ראו עתה כי אני ‏אני הוא ואין אלוקים עמדי‎, “See then that I, I am He; there is no god ‎beside Me.” What G’d is saying there is nothing other than that ‎no-one but He is entitled to refer to himself as ‎אני‎ “I.” If a human ‎being were (mistakenly) to describe himself as ‎אני‎, he would in ‎fact credit a “nothing” with such a grandiose title.‎
When we described this word as alluding to the Divine ‎attribute of ‎אין‎, the absolute disembodied essence of G’d, we also ‎refer indirectly to the essentially disembodied nature of our real ‎self, i.e. our immortal soul. The soul is immortal precisely because ‎it can function without our bodies. This very fact is testimony to ‎the fact that it is part of the Creator Himself, as He is the only ‎Existence in the universe that functions without a body.‎