(מד) וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֽוֹעַ הַגְּזֵרָה:
(44) Congregation followed by Chazzan:
But repentance, and prayer and charity annul the evil decree.15This is based on Midrash Rabbah, Bereishis 44:13.
(מב) וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶֽסֶד כִּסְאֶֽךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיחַ וְיוֹדֵֽעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵֽפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶֽיךָ בַדִּין. וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶֽיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן. כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּֽחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה. וְתִפְקֹד נֶֽפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶֽיךָ. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
(42) Let us describe the great holiness of this day, for it is awesome and frightening. On this day, Your Kingship is uplifted,7His Kingship is uplifted through our saying of “מַלְכֻיּוֹת—זִכְרוֹנוֹת—שׁוֹפָרוֹת” and the sounding of the shofar. and Your throne is established with kindness,8Hashem rules with kindness. and You sit upon it in truth.9See Yeshaya 16:5. Truth in this sense might refer to Hashem’s permanence (Metsudas Dovid) or to Hashem’s love of truth (Malbim). True that You are judge, admonisher, knower and witness; and You inscribe, seal, record and count, and recall all forgotten things.10Forgotten things refer only to things we may have forgotten, for there is no forgetfulness before Hashem. You open the book of records and it reads of itself; and the signature of every man is in it. A great shofar is sounded, and a silent, gentle voice is heard; and the angels are alarmed, pangs of fear and trembling seize them,11See Job 4:18, “הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהָלָה” Behold! He puts no trust in His servants, and His angels, He charges with foolishness.” and they declare, “behold the Day of Judgment.” The heavenly host is arraigned in judgment, for they are not guiltless in Your eyes in judgment.12See Job 15:16, “הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו” Behold! “He puts no trust in His holy ones, and even those in the heavens [angels] are not guiltless in His eyes.” All mankind pass before You like young sheep.13See Mishnah, Maseches Rosh Hashana 1:2. “All mankind passes before Hashem to be judged individually, like young sheep who pass through a small opening in the corral as they are counted for tithing. Bartenura As a shepherd inspects his flock, making his sheep pass under his rod, so do You cause to pass, count, number, and review the soul of every living being, determining the life-span of every creature; and You record the decree of their judgment.
וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות צעקה דכתיב (תהלים קז, כח) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם שינוי השם דכתיב (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן שינוי מעשה דכתיב (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם וכתיב (יונה ג, י) וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה וי"א אף שינוי מקום דכתיב (בראשית יב, א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא ליה
וא"ר יצחק ד' דברים מקרעין גז"ד של אדם צעקה צדקה שינוי השם שינוי מעשה. אפשר לומר דרך דרש ומוסר כי הן האדם חייב לעבוד הבורא יתברך במחשבה דבור ומעשה כמו שכתוב "בפיך ובלבבך לעשותו" ובזה תלוי קיום המצות וביטולם. והנה צעקה מכפרת על דבור מה שפגם בדבורו. צדקה מכפרת על מה שחטא במעשה. שינוי השם מכפר על מחשבות רעות כלומר שהיה בדעתו שהוא חכם גבור ועשיר וכיוצא. וכאשר נפקחו עיניו ראה כי אינו חכם אלא טפש בעוברו על מצותיו ית'. וראה בעיניו כי איננו גבור כי איזהו גבור הכובש את יצרו והן בעון יצר סמוך התגבר עליו ועצמותיו יהלי"ש. והכיר שאינו עשיר כי דל חלקו כי אין עושר ועוני אלא מתורה (המצות) [ומצות]. ואחרי שובו מאשר חטא במחשבה ודיבור ומעשה אז יפרוש ויהיה שינוי מעשה דשב מרעתו כמו שפירש"י. ויען כי כל אחד מאלו כלולה ממחשבה דבור ומעשה. כגון צדקה שחושב להפריש צדקה ואומר בפיו שהוא עושה הצדקה ליחד הדודים כאשר ציוה ה'. ומעשה שנותנה לעני ולגזבר וכן צעקה שחושב שחטא וצועק חשוב דיבור ומעשה שעושה הכנה בגופו לצעוק. וכן שינוי השם דחושב כי כל אשר היה מחזיק עצמו לגדול אינו אמת ונבזה בעיניו ואומר בפיו קטנתי מכל וכן במעשה מראה בעצמו כי שפל הוא בכמה ענינים. ואמטו להכי בחד מינייהו סגי לקרוע גז"ד כי כל א' כלול מהג' כדאמרן:
(ח) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר׃ (ט) ק֣וּם לֵ֤ךְ צָרְפַ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְצִיד֔וֹן וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם הִנֵּ֨ה צִוִּ֥יתִי שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה לְכַלְכְּלֶֽךָ׃ (י) וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ צָרְפַ֗תָה וַיָּבֹא֙ אֶל־פֶּ֣תַח הָעִ֔יר וְהִנֵּֽה־שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה מְקֹשֶׁ֣שֶׁת עֵצִ֑ים וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר קְחִי־נָ֨א לִ֧י מְעַט־מַ֛יִם בַּכְּלִ֖י וְאֶשְׁתֶּֽה׃ (יא) וַתֵּ֖לֶךְ לָקַ֑חַת וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר לִֽקְחִי־נָ֥א לִ֛י פַּת־לֶ֖חֶם בְּיָדֵֽךְ׃ (יב) וַתֹּ֗אמֶר חַי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אִם־יֶשׁ־לִ֣י מָע֔וֹג כִּ֣י אִם־מְלֹ֤א כַף־קֶ֙מַח֙ בַּכַּ֔ד וּמְעַט־שֶׁ֖מֶן בַּצַּפָּ֑חַת וְהִנְנִ֨י מְקֹשֶׁ֜שֶׁת שְׁנַ֣יִם עֵצִ֗ים וּבָ֙אתִי֙ וַעֲשִׂיתִ֙יהוּ֙ לִ֣י וְלִבְנִ֔י וַאֲכַלְנֻ֖הוּ וָמָֽתְנוּ׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֵלִיָּ֙הוּ֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י בֹּ֖אִי עֲשִׂ֣י כִדְבָרֵ֑ךְ אַ֣ךְ עֲשִׂי־לִ֣י מִ֠שָּׁם עֻגָ֨ה קְטַנָּ֤ה בָרִאשֹׁנָה֙ וְהוֹצֵ֣אתְ לִ֔י וְלָ֣ךְ וְלִבְנֵ֔ךְ תַּעֲשִׂ֖י בָּאַחֲרֹנָֽה׃ (ס) (יד) כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א תִכְלָ֔ה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א תֶחְסָ֑ר עַ֠ד י֧וֹם תתן־[תֵּת־] יְהוָ֛ה גֶּ֖שֶׁם עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (טו) וַתֵּ֥לֶךְ וַתַּעֲשֶׂ֖ה כִּדְבַ֣ר אֵלִיָּ֑הוּ וַתֹּ֧אכַל הוא־והיא [הִֽיא־] [וָה֛וּא] וּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים׃ (טז) כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א כָלָ֔תָה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א חָסֵ֑ר כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּיַ֥ד אֵלִיָּֽהוּ׃ (פ) (יז) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָאִשָּׁ֖ה בַּעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חָלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃ (יח) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ מַה־לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת־עֲוֺנִ֖י וּלְהָמִ֥ית אֶת־בְּנִֽי׃ (יט) וַיֹּ֥אמֶר אֵלֶ֖יהָ תְּנִֽי־לִ֣י אֶת־בְּנֵ֑ךְ וַיִּקָּחֵ֣הוּ מֵחֵיקָ֗הּ וַֽיַּעֲלֵ֙הוּ֙ אֶל־הָעֲלִיָּ֗ה אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב שָׁ֔ם וַיַּשְׁכִּבֵ֖הוּ עַל־מִטָּתֽוֹ׃ (כ) וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃ (כא) וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֙לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י תָּ֥שָׁב נָ֛א נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃ (כב) וַיִּשְׁמַ֥ע יְהוָ֖ה בְּק֣וֹל אֵלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שָׁב נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֛לֶד עַל־קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי׃ (כג) וַיִּקַּ֨ח אֵלִיָּ֜הוּ אֶת־הַיֶּ֗לֶד וַיֹּרִדֵ֤הוּ מִן־הָעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ׃ (כד) וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־יְהוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת׃ (פ)
ואחרי שלא היה יכול אליהו לשבת בנחל להעדר המים, באהו דבור שני שילך צרפתה אשר לצידון וישב שם שהנה זימן שם אשה אלמנה לכלכלו, ואין פירושו שצוה השם יתברך לאשה האלמנה שתכלכל את אליהו, וגם לא היה לה ממה יכלכלהו, כי הוא בנס כד הקמח וצפחת השמן כלכל אותה ואת בנה, אבל ענינו שהקדוש ברוך הוא זמן שמה אשה אלמנה שלא יהיה לה בעל ולא טפול אחר כי אם ילד אחד, והיא תסתירהו בביתה ועל ידה תהיה מזונו וכלכלתו וכן היה כמו שנזכר. וחכמינו זכרונם לברכה (פ' ר' אליעזר ריש פ' ל"ג) אמרו שהאלמנה הזאת היתה אמו של יונה, והאלקי' אנה לידו הדבר הזה, לפי שמגלגלין זכות על ידי זכאי, וכדי שתהיה ההטבה הזאת סבת להצלת האשה ובנה מזלעפות הרעב ותחיית בנה מהמות:
It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Great is charity in that it advances the redemption, as it is stated: “So said the Lord, uphold justice and do charity, for My salvation is near to come, and My righteousness to be revealed” (Isaiah 56:1). He would say: Ten strong entities were created in the world, one stronger than the other. A mountain is strong, but iron, which is stronger, cleaves it. Iron is strong, but fire melts it. Fire is strong, but water extinguishes it. Water is strong, but clouds bear it. Clouds are strong, but wind disperses them. Wind is strong, but the human body withstands it. The human body is strong, but fear breaks it. Fear is strong, but wine dispels it. Wine is strong, but sleep drives it off. And death is stronger than them all, but charity saves a person from death, as it is written: “And charity delivers from death” (Proverbs 10:2, 11:4).
כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז. אפשר לפי פשוטו כי הנה עיניו תחזינה מה שכתוב בתורה "כי בגלל הדבר הזה יברכך" וכו' ושנוי בנביאים הלא פרוס וכו' ומשולש בכתובים "וצדקה תציל ממות"; "רודף צדקה וחסד ימצא חיים וכו'". גם אלה לחכמים יום יום ידרשון מאמרי רז"ל במעלות הצדקה. וזה שקורא בתנ"ך ושומע כמה מעלות טובות לצדקה. והוא מעלים עיניו. מורה שאינו מאמין בתורה ונביאים וכתובים ודברי רז"ל וסובר שהקב"ה אינו משלם לו ואינו מאמין לא בשכר ולא בפורענות וא"כ הוא כופר והוי כאלו עע"ז.
כל צדקה וחסד שישראל עושין בעה"ז שלום גדול כו' שלומי מאת העם הזה החסד והרחמים כו' לפי פשוטו החסד והרחמים שלו שהיה לו עם ישראל שנאמר ושמר לך ה' את הברית ואת החסד וגו' ונתן לך רחמים אמר לאסוף מהם אבל את שלומי דריש דמשמע דבר שהיה עושה שלום אצלי שהם החסד והרחמים שהיו הם עושין היו פרקליטין ושלום הגדול אצלי כדאמרינן כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך וגו' וע"פ דרך זה אמר ג"כ שמקרבת הגאולה שנאמר ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות כי הצדקה שיהיו עושין יהיו זוכין לעשות עמהן צדקה בנגלה בעת הישועה כי הצדקה שעושה הקב"ה עמנו בגלות היא בסתר וק"ל:
(א) בעל ספר ראש אשמורות מביא כי זה הוידוי יסדו אף עשאו קדוש אלהים החסיד בעל חובת הלבבות והוא על דרך א"ב:
(ב) אשמנו באומר ובפועל. בזינו חוק למעול מעל. גזלנו משפט וצדק. דרכינו כמשוכת חדק. הפרנו ברית וחק. והרבינו פשע לבלי חוק. זנחנו טוב הורית. חרשנו רע שנאת. טפלנו שקר ומרמה. יעצנו און ואשמה. כלינו שנינו בהבלי העולם. לא זכרנו כי תביאנו במשפט על כל נעלם. מאסנו מוסר הדעת. נואלנו מחכמה ומדעת. סרנו ממשפטי צדקך. עזבנו ארחות חקיך. פנינו אל כל חמדותינו. צללנו במצולות תאותינו. קפצנו פי חכמים מהוכיח. רחב פינו בניב עולה יצריח. שובבנו משובה נצחת. תעבנו כל איש תוכחת. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:
(ג) אשמנו. אבל אנחנו אשמים. בקרב העמים: בגדנו. (treason)ולבגוד אנו מועדים. ואלה הבגדים: גזלנו. ומהגזל בין שנינו. הבשר עודנו: דברנו דופי. באלהים ובמשה. כל הדבר הקשה: העוינו. שמנו עוה עוה(twisted). התורה והמצוה: והרשענו. והוספנו רשע. על כל פשע: זדנו.(behind closed doors) ואשר לא צדה. ונעלם מעיני העדה: חמסנו. שמנו משפט למרמס(treaded on the law). כי הארץ חמס: טפלנו שקר. ערב ובקר. גדולות עד אין חקר: יעצנו רע. עצה יעוצה. הן לריב הן למצה: כזבנו. ושקר וכזב נרבה. כי רבו מארבה: לצנו. ישבנו במושב לצים. ועדת פריצים: מרדנו. ועודנו מורדים. על פי שנים עדים: נאצנו. בכל התועבות האל. את קדוש ישראל: סררנו. וכל אחד ממנו סרה. כי דבר סרה: תעינו. והנה אנחנו רועים. רוח עועים: פשענו. הלכנו דרך הרשעים. על כל פשעים: צררנו. ואנחנו צוררים. חדשים לבקרים: קשינו ערף. ומצחנו כנחשה אמנה. מצח אשה זונה: רשענו. תועים תועים. כי כן דרך הרשעים: שחתנו. דרך מוסר. השחית כל בשר: תעבנו. עברנו דת כתובה. לא תביא תועבה: תעתענו. ומעשינו ידועים. הכל המה מעשה תעתועים: וסרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו: ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו: