טעם אכילת תפוח בדבש

עש

אשל אברהם מבוטשאטש או"ת תקפג' סעיף א
מה שאמרו חז"ל בר"ה ליכול רוביא כו' נראה שמצד שבר"ה היה תחילת מעשה בריאת אדם הראשון ז"ל והיה אז פגם דעץ הדעת והתיקון על ידי סעודת מצוה לכבוד יום טוב להפך מעון לזכות ובשעת אכילה אומרים יה"ר שנרבה זכויות כי עם בני ישראל כוחם בפה לתיקון פה דאכילה על ידי פה דיבור

דרכי משה, אורח חיים תקפ״ג:ג׳

(א) כתב במהרי"ל שצריך לברך תחלה בפה"ע דהוי כדברים הבאים תוך הסעודה ומה שלוקחין תפוח כדי לרמוז על שדה תפוחים הידוע הנרמז במקרא (בראשית כז) ראה ריח בני כריח שדה עכ"ל מהרי"ל:

Darkhei Moshe, Orach Chayim 583:3

...

ביאור הגר"א או"ח סימן תקפג' ס"ק ח'
תפוח ע"ש ופריו מתוק לחכי וכמ"ש כריח שדה ומתרגמינן חקל תפוחים והיה בר"ה כידוע

שבת פ״ח א

אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ׳״ — לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ, לוֹמַר לָךְ: מָה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״.

Shabbat 88a

and according to the Rabbis, they established eight months that were lacking. The Gemara cites another objection. Come and hear that which was taught in a baraita in the anthology called Seder Olam: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth they slaughtered their Paschal lambs, on the fifteenth they left Egypt, and that day was Shabbat eve. From the fact that the New Moon of Nisan was on Shabbat eve, we can infer that the New Moon of Iyyar was on the first day of the week, and the New Moon of Sivan was on the second day of the week. This is difficult according to the opinion of Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday. The Gemara answers that Rabbi Yosei could have said to you: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of the Rabbis. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbi Yosei. The Gemara cites another objection: Come and hear from that which was taught, that Rabbi Yosei says: On the second day of Sivan, Moses ascended Mount Sinai and descended. On the third day, he ascended and descended. On the fourth day, he descended and did not ascend Mount Sinai again until he was commanded along with all of the Jewish people. And the Gemara asks: How is it possible that he descended on the fourth day? Since he did not ascend, from where did he descend? Rather, this must be emended: On the fourth day, he ascended and descended. On the fifth day, he built an altar and sacrificed an offering. On the sixth day, he had no time. The Gemara asks: Is that not because he received the Torah on the sixth day of the month? Apparently, this baraita supports the opinion of the Rabbis. The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the three-fold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third-born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day. The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai. Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed. Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads. Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.” The Gemara relates that a heretic saw that Rava was immersed in studying halakha, and his fingers were beneath his leg and he was squeezing them, and his fingers were spurting blood. Rava did not notice that he was bleeding because he was engrossed in study. The heretic said to Rava: You impulsive nation, who accorded precedence to your mouths over your ears. You still bear your impulsiveness, as you act without thinking. You should listen first. Then, if you are capable of fulfilling the commands, accept them. And if not, do not accept them. He said to him: About us,

תוספות על שבת פ״ח א:ח׳:א׳

פריו קודם לעליו - הקשה ר"ת שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים הוי פריו קודם לאותם עלים אך תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכתיב כן דודי בין הבנים וקרא דריח אפך כתפוחים (שיר השירים ז׳:ט׳) הוה ליה לאתויי טפי:

Tosafot on Shabbat 88a:8:1

...

נצוצי זהר ויחי רכד ב אות ב
עיין תענית כט,ב כריח שדה אשר ברכו ה' כריח שדה של תפוחים ... ועיין תוספות שבת פח ד"ה פריו דתפוח היינו אתרוג שטעם עצו ופריו שוה ולא כשאר אילנות שחטאו והמה תפוחין קדישין

פרי צדיק, לראש השנה ב׳

וזהו המנהג שאוכלים תפוח בדבש ע"פ שא' (שבת פ"ח.) על הפ' כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח וכו' אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע שבשעת מ"ת נמשלו ישראל לתפוח. ואף דהפסוק כתפוח וגו' קאי על השי"ת וכמו שהק' בתוס' רק כיון שנמשל השי"ת לתפוח נמשלו ישראל ג"כ לתפוח ע"ד שא' (תנחו' קדושים) הואיל ונקדשתם לשמי וכו' היו קדושים כשם שאני קדוש וכו' מלה"ד למלך שקדש אשה אמר לה הואיל ונקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך. ממילא כשנמשל השי"ת לתפוח נמשלו ישראל ג"כ לתפוח וכתיב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי והוא ע"ד שנא' ומתוק האור. וזהו שמבקשים שתחדש עלינו שנה טובה באור תורה שנקרא טוב. ומתוחה שנרגיש טעם שיהי' ומתוק האור בד"ת וממילא נכלל בזה גם כל הטובות:

Peri Tzadik, Rosh Hashanah 2

...

שדי חמד ח"ח עמ' 302
ואם יש לאכול אתרוג בליל ראש השנה ... וכתב עוד בספר יוסף את אחיו שנראה מדברי הרב ראש יוסף בסי' תקפג' שמנהגו היה לאכול אתרוג ושנתן טעם לומר ולבקש שנזכה לקיים מצות אתרוג ועוד שכמו שאתרוג פרי הדר כן נהיה מהודרים במצות וכו' ועוד כדי לתקן חטא עץ הדעת למאן דאמר אתרוג היה הנה מה טוב לאכול ממנו ביום שקלקל בו ולברך עליו והיינו שיאכלנו קודם הנטילה כדי שיועל לברך עליו כי הברכה היא התיקון וכו' וכו' אלו תורף דברי רב הוא יוסף שם

ספר הזהר, האדרא רבא ט״ו:קל״א-י״ז:קמ״ז

(ח) תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה. פָּסִיק שַׂעֲרָא, וְאִתְחָזְן ב' תַּפּוּחִין בְּתִקְרוּבְתָּא דְּבוּסְמָא, שַׁפִּירָן וְיָאָן לְמֵחזֵי.

(ט) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (שיר השירים ב) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ'. מַה תַּפּוּחַ זֶה כָּלִיל בִּתְלַת גְּוָונֵי, כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, תְּרֵין תַּפּוּחִין כָּלִיל שִׁיתָּא גְּוָונֵי, וּתְרֵין תַּפּוּחִין אִלֵּין, דְּאִינּוּן תִּקּוּנָא ז', אִינּוּן כְּלָלָא דְּכָל שִׁיתָא תִּקּוּנִין דַּאֲמֵינָא. וּבְגִינֵיהוֹן אִתְקָיָּים (משלי טז) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.

(י) וְתָאנָא, מֵהָנֵי תַּפּוּחִין נָפְקִין חַיִּין לְעָלְמָא, וּמְחַזְיָין חֵידוּ לִזְעֵיר אַפִּין. כְּתִיב (במדבר ו׳:כ״ה) יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ. וּכְתִיב (משלי ט״ז:ט״ו) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים. בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ אִלֵּין אִינּוּן תְּרֵין תַּפּוּחִין דְּתִקְרוֹבְתָּא דְּבוּסְמָא דַּאֲמֵינָא. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ, פָּנִים דִּלְבַר, דְּכַד נְהִרִין מִתְבָּרֵךְ עָלְמָא.

(יא) וְתָאנָא, כָּל זְמַן דְּהָנֵי בּוֹצִינֵי דִּלְבַר נְהִירִין, כָּל עָלְמָא מִתְבָּרֵךְ, וְלָא אִשְׁתְּכַח רוּגְזָא בְּעָלְמָא. וּמָה אִי הָנֵי דִּלְבַר כַּךְ. תְּרֵין תַּפּוּחִין דִּנְהִרִין תְּדִירָא, דְּחַדָּאן תְּדִירָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

(יב) תַּנְיָא, כַּד אִתְגַּלְּיָין תְּרֵין תַּפּוּחִין אִלֵּין, אִתְחֲזֵי זְעֵיר אַפִּין בְּחֶדְוָותָא. וְכָל אִינּוּן בּוּצִינִין דִּלְתַּתָּא, בְּחֶדְוָותָא. וְכָל אִינּוּן דִּלְתַּתָּא, נְהִרִין, וְכָל עָלְמִין חַדָּאן, וּשְׁלֵימִין מִכָּל שְׁלֵימוּתָא. וְכֹלָּא חַדָּאן וּנְהִרִין. וְכָל טִיבוּ לָא פָּסִיק. כֻּלְּהוּ אִתְמַלְּיָין בְּשַׁעֲתָא חֲדָא, כֻּלְּהוּ חַדָּאן בְּשַׁעֲתָא חֲדָא.

(יג) תָּא חֲזֵי, פָּנִים דִּלְבַר, אִית זְמַן דִּנְהִרִין, וְאִית זְמַן דְּלָא נְהִרִין. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ. (תהלים סז) יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. מִכְלָל דְּלָא הֲוִי תְּדִירָא. אֶלָּא כַּד אִתְגַּלְּיָין תַּפּוּחִין דִּלְעֵילָּא.

(יד) תָּאנָא, אִלֵּין תַּפּוּחִין דִּסְתִּימִין, נְהִירִין וְחִוָּורִין תְּדִירָא. וּמִנְּהוֹן נְהִירִין לִתְלַת מְאָה וְשִׁבְעִין עִיבָר. וְכָל שִׁיתָא תִּקּוּנִין קַדְמָאִין דִּבְדִּיקְנָא בֵּיהּ כְּלִילָן. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (מיכה ז׳:י״ט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ. יָשׁוּב, מִכְלָל דְּזִמְנִין טְמִירִין, וְזִמְנִין אִתְגַּלְּיָין. הָכָא, הוּא יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ. וּבְהַאי דִּלְתַתָּא, הוּא וְאֱמֶת. דָּא הוּא תִּקּוּנָא

Zohar, Idra Rabba 15:131-17:147

...

ספר הזהר, אחרי מות נ״א:שי״א-נ״ג:שכ״ז

(ויקרא ח''י) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה רִבִּי חִיָּיא פָּתַח. (שיר השירים ב׳:ג׳) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, אֲבָל כַּמָה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ בְּהַאי. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, אֲמַאי מְשַׁבַּחַת לֵיהּ בְּתַפּוּחַ, וְלָא בְּמִלָּה אָחֳרָא, אוֹ בִּגְוָונִין אוֹ בְּרֵיחָא אוֹ בְּטַעְמָא.

(ג) אֲבָל הוֹאִיל וּכְתִיב תַּפּוּחַ, בְּכֹלָּא הִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ, בִּגְוָונִין, בְּרֵיחָא, וּבְטַעְמָא. מַה תַּפּוּחַ הוּא אַסוּותָא לְכֹלָּא, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסוּותָא לְכֹלָּא. מַה תַּפּוּחַ אִשְׁתְּכַח בִּגְוָונֵי, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בִּגְוָונִין עִלָּאִין. מַה תַּפּוּחַ אִית בֵּיהּ רוּחָא דָּקִיק מִכָּל שְׁאָר אִילָנֵי, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב בֵּיהּ (הושע י״ד:ז׳) וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. מַה תַּפּוּחַ טַעְמֵיהּ מְתִיקָא, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּתִיב בֵּיהּ (שיר השירים ה) חִכּוֹ מַמְתַּקִּים.

(ד) וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח לָהּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵי, אֲמַאי כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְהָא אִתְּמַר. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּאַסְגִּיאוּ זַכָּאֵי בְּעָלְמָא, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל סַלְּקָא רֵיחִין טָבִין, וּמִתְבָּרְכָא מִמַּלְכָּא קַדִּישָׁא, וְאַנְפָּהָא נְהִירִין. וּבְזִמְנָא דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, כִּבְיָכוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא סַלְּקָא רֵיחִין טָבִין, וְאַטְעָמַת מִסִּטְרָא אָחֳרָא מְרִירָא. כְּדֵין, כְּתִיב (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ וְגוֹ', וְאַנְפָּהָא חֲשׁוֹכָן.

Zohar, Achrei Mot 51:311-53:327

...

בן איש חי, הלכות שנה א, נצבים ד׳

ואח"כ יאכל תפוח מבושל בסוכר ויאמר 'יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה', ואין אומרים כדבש,

וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאין תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד "ראה ריח בני כריח שדה",

ונראה לי בסיעתא דשמיא טעם לתפוח בליל ראש השנה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי שהוא 'בני חיי מזוני' לכל השנה כולה,

ועוד נראה לי בסיעתא דשמיא טעם אחר ע"פ מה שכתב בזוהר הקדוש פרשת שמיני דף מ' בפסוק "רפדוני בתפוחים", תפוח אפיק חמרא ומכוין רעותא דלא יזיק חמרא, והיינו דאוכלין תפוח אחר יין כדי שלא יזיק להם היין, ולכן מנהג בני אדם לתת תפוח לתוך כוס היין וכמו שכתוב בספרים, וידוע שהיין הם גבורות ונמצא התפוח הוא מבסם הגבורות, ועתה בראש השנה כל מגמתינו הוא לבסם ולמתק הגבורות לכך אוכלין תפוח.

ועוד נראה לי בס"ד טעם אחר, דאיתא בזוהר הקדוש כל הפירות שורשם במלכות ורק התפוח שורשו בדוכרא שהוא סוד תפארת וכמו שכתבתי הקדמה זו במקום אחר, וידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דחדשי הקיץ הם בנוקבא שהיא סוד המלכות מניסן ועד תשרי, וחודשי החורף מתשרי ועד ניסן הם בדוכרא שהיא סוד התפארת, ולכן בליל ראש השנה שהוא התחלת חודשי הדוכרא אוכלין תפוח ששורשו בדוכרא:

Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Nitzavim 4

...

פלח הרימון בראשית סא,ג-ד
(וזהו מי כמוך באלים הוי' שהוא בחי' התפארת הנק' הוי' שאין דוגמתו בחו"ג שבהם שם אל ושם אלהים והיינו במה שהוא נאדר בקודש שהוא בחי' פנימיות חכמה שהוא בחינת האין שבה מה שאין כן שני הקוין דחו"ג שרשם בבחי' חיצונית חכמה שהוא בחי' היש דחכמה כו' והנה תיקון ואמת המאיר בחכמה עילאה הוא נבדל במעלה מכל התיקונים שבהם אינו מאיר רק מבחינת המדות דעתיקא ע"י אמצעות חכמה סתימאה בדרך בקיעה הנק' נובלות כנ"ל ועל דרך ההסבר נק' בחי' המדות דעתיקא בשם בחינת סובב כל עלמין שהוא בחינת מקיף לכל העולמות ולכן מתלבש בלבוש השערות (וכידוע דאור המקיף שורה בלבושים והשערות נק' לבושים לבחי' עתיקא כמ"ש (דניאל ז') לבושיה כתלג חיוור דקאי על יג' תקוני דיקנא כידוע) אך תיקון ואמת מקבל מבחי' פנימי' עתיק שהוא על דרך ההסבר בחי' אמתת העצמות כמו שהוא שלמעלה מבחי' סובב וממלא וזהו מה שאמר בלק"א בשם הרה"מ נ"ע (בפל"ה בהג"ה) שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדריגות החכ' כו' והנה כיון שקו האמצעי שהוא בחי' ת"ת דז"א מקבל מבחי' אין דחכמה ממילא מתגלה בו אמתת העצמות שהוא בחי' פנימי' עתיק המאיר בתיקון ואמת ולכן אמר נורא תהלות עושה פלא כו' וד"ל)
והנה שמעתי בשם אדמו"ר שליט"א שזהו הטעם שנוהגין לאכול בר"ה בלילה הראשונה תפוח מתוק בדבש כי הנה ידוע ששנים עשר חדשי השנה אע"פ שהם בבחי' המל' דאצילות ושרשם בז"א דאצילות כו' מ"מ שרש שרשם הוא בתיקוני דיקנא דא"א (וזהו והיה מדי חדש בחדשו עיין במאמר החדש הזה שלי הנאמר בשנת דר"ת) והנה תשרי הוא חדש השביעי לכן מאיר בו תיקון השביעי שהוא בחינת תיקון ואמת ובו מאיר אמתת העצמות כנ"ל בהג"ה והנה ישראל אשר שרשם הוא במחשבה חשב מ"ה דאבא ובחדש זה שבים בתשובה שלימה מעומקא דליבא עי"ז מגיעים לבחי' אמתת העצמות ומעוררים השפע שלו ומלבישים אותו בבחינת חכמה עילאה שהוא בחי' שרשם כנ"ל והוא ענין צל מועט היינו שממשיכים דבר שאין לו צל להיותו למעלה מבחי' מקיפים שיהיה נמשך בבחי' מקיף אך המקיף הזה צל מועט שהוא בחי' מה' ואין דחכמה עילאה כנ"ל וזהו ענין צל הסכך שבו מלובש אמתת העצמות שנמשך ביום הכפורים שקדם על ידי תשובה עילאה מעומקא דליבא כו' אך בשמיני עצרת נקלט שפע זאת דאמתת העצמות בבחי' פנימי ואז מרגישים מתיקות ועונג בבחי' עצמות וזהו בצילו חמדתי וישבתי בימי הסוכות ופריו מתוק לחכי בשמיני עצרת כו' והנה ראשות ההתעוררות לשפע הזאת שנקלט בשמיני עצרת הוא בליל הא' דר"ה כו' ומבואר למעלה דהשפעת אמתת העצמי' המאיר בתיקון ואמת ומתלבשת בחכמה עילאה נמשכת בתפארת דז"א הנקרא תפוח להיות שרש אילן התפוח לכן עושין זכר לזה במה שאוכלין בלילה ראשונה דראש השנה תפוח מתוק בדבש וכו' וד"ל

ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך ג > תקד
ומדי דברי: טעם לקיחת תפוח דוקא כתב מהרי"ל - הובא בד"מ - לרמז על חקל תפוחין קדישין.
ולכאורה הול"ל דמרמז לזח"ג (קלג, ב) דכתב דמיני' - תפוחין דלעילא - חיי. ומזח"ג עד, א.
ובשני המקומות מדבר בתפוחים ולא באתרוגים (תוד"ה פריו שבת פח, סע"א) כי משבחו בטעם מתוק ובג' גוונין.
- ואולי עדיפא למהרי"ל רמז הנ"ל כי בר"ה הוא בנין המל' שהיא חקל ת"ק, משא"כ תפוח שהוא מחולק משאר פירות דשייך לז"א דוקא ולא למל' (זח"ב טו, ב).
וראה ג"כ טעם אכילת תפוח דוקא מרבנו הצמח צדק בפלח הרמון ח"א סא, ד.