The Shofar 10.9.2020

(טז) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

Exodus 19:16

(16) On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled.

הכתב והקבלה, שמות י״ט:ט״ז:ג׳

וקול שופר. איתא במכדרשב"י (יתרו ד' פ"א) קול שופר כד"א שפר קדם דריוש, מלכי ישפר עלך. ותו איתא התם (ויקרא ו' ב') קול שופר קול דאקרי שופר. למדנו מדבריהם שאינם מפרשים שופר כאן על הכלי שתוקעים בו, כי לא יתכן שישמשו למעלה בכלים גשמיים מוחשים (ועי' דברי רמב"ן כאן על מ"ש רש"י שהיה שופר של איל יצחק), לכן פירשו שהקול בעצמו נקרא שופר; ואם נלך אחר עיקר הוראת שם שופר, דעת רבותינו בזה מכוונת גם עם משפטי הלשון, כי שם שופר מסתעף מענין ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג) שפירשוהו השמים הם יפים במראה צהיר ובהיר (הייטער, קלאר), ומזה הונח שם שופר על הכלי המשמיע קול צלול וברור ;... וטעם קול שופר כאן, שהיה קול הדברות קול צלול וברור, עד שהיו כלם יורדים לתוכן ועומק המושג המכוון בדברות, וכמ"ש כאן במכילתא שהיו שומעים את הדבור ומפרשים אותו, ...

HaKtav VeHaKabalah, Exodus 19:16:3

Connect that to the words of the Shofar GADOL V'KOL DEMMAMA YISHAMA!

The different sounds of the shofar - the crying (TERUA/SHEVARIM) is a reflection of the fact that we do not have that clarity (that clear sound) in our lives.

תהילים מ״ז:ו׳

(ו) עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃

Psalms 47:6

(6) God ascends midst acclamation; the LORD, to the blasts of the horn.

ויקרא רבה כ״ט:ג׳

רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָן פָּתַח (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹלֶה עַל כִּסֵּא דִּין, בַּדִּין הוּא עוֹלֶה, מַאי טַעַם, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִין אֶת שׁוֹפְרֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, דִּכְתִיב: ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

Vayikra Rabbah 29:3

3. Rabbi Yehuda son of Rabbi Nachman opened and said, "God ascends in acclamation (lit. in truah), The Lord in the call of the shofar" (Psalms 47:6). In the moment when the Holy Blessing One sits on the Throne of Judgement, God ascends with judgement. What happens? God ascends with acclimation, at the time when Israel takes their shofarot and sounds them before the Holy Blessing One, God stands up from the Throne of Judgement and sits on the Throne of Mercy, as it says, "Adonai in the call of the shofar," And they are filled with mercy and God has mercy on them, and switches their treatment from the attribute of judgement to the attribute of mercy. When? In the seventh month...

תהילים פ״א:ד׳-ה׳

(ד) תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ (ה) כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

Psalms 81:4-5

(4) Blow the horn on the new moon, on the full moon for our feast day. (5) For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob;

אוצר מדרשים, פסיקתא, פסיקתא חדתא י״ב

וכתיב ויהי קולות וברקים, ארבעה קולות נשמעו מסוף העולם ועד סופו: קול הדבור וקול השופר וקול הרעש וקול אבנים מתפוצצים. קול הדבור מנין? שנאמר יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהילים קל״ח:ד׳), קול השופר מנין? שנאמר כל יושבי תבל וגו׳ וכתקוע שופר תשמעו (ישעיהו י״ח:ג׳). קול רעש - שנאמר נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה (תהלים ע״ה ד'). קול אבנים מתפוצצים - שנאמר הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע (ירמיה כ״ג כ"ט), כיון שפתח הקב״ה בדברות הרעיש כל העולם כלו, והיה הקול יוצא מתחת שבע מרכבות מתוך ברקים, מתוך רעמים, מתוך חשך, ואח״כ נעשה כמין נצוצים וישראל רואים אותם. ובשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, זימן הקב״ה לכל אחד מישראל שני מלאכים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, אחד אמר את ה׳ האמרת (דברים כ״ו) ואחד אמר והשבות אל לבבך (שם ד׳), וקושרים כתרים לישראל, ואז נתרעשה הארץ וימים ונהרות ונפתחו רקיעים, והראה הקב״ה כבודו לישראל, שנאמר הן הראנו ה׳ אלהינו את כבודו (דברים ה׳:כ״א). אמר להם הקב״ה מקבלים אתם את התורה? אמרו הן. אמר להם, ערבים מכם אני מבקש. אמרו, אבותינו יהיו ערבים. אמר, יש לי ערעור עליהם: אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, ויעקב אמר נִסְתְּרָה דַרְכִּי מה׳ (ישעיה מ׳ כ"ז), אלא ערבים טובים יש לכם - בניכם ובנותיכם, אם אתם מקיימים התורה אקיים אותם בידכם, ואם לאו אטלם מידכם, וכן הוא אומר וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי (הושע ד׳ ו'). ונתנו בניהם ובנותיהם לערבות וקבלו עליהם באלה ובשבועה, הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי (ישעיה מ״ד ח'), כי את אשר ישנו פה וגו׳ (דברים כ״ט:י״ד). כיון שפתח הקב"ה בדבור אנכי, הארץ רעדה וימים ונהרות רעדו, דכתיב הרים נזלו מפני ה׳ (שופטים ה׳:ה׳). והתחילו השמים מנטפים מים, שנאמר גם עבים נטפו מים (שם), והיו הלפידים נראים לארבע רוחות העולם. אמר הקב״ה, אני הוא שאמר והיה העולם, ומנהיג סדר בראשית, ועתיד אני לכלות אותה ולחדש אותה כי אנכי ה׳ אלהיך.

Otzar Midrashim, Pesikta, Pesikta Chadata 12

...

ישעיהו כ״ז:י״ג

וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃

Isaiah 27:13

And in that day, a great ram’s horn shall be sounded; and the strayed who are in the land of Assyria and the expelled who are in the land of Egypt shall come and worship the LORD on the holy mount, in Jerusalem.

רש"י על ישעיהו כ״ז:י״ג:א׳

האובדים בארץ אשור. לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים:

Rashi on Isaiah 27:13:1

...

מצודת דוד על ישעיהו כ״ז:י״ג:א׳

יתקע בשופר גדול. הוא ענין משל לומר כולם יתקבצו ויבואו כאלו תקעו בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם להתקבץ ולבוא:

Metzudat David on Isaiah 27:13:1

...

מי השלוח, חלק ב, ספר במדבר, קרח ד׳

כתיב (ישעיה כ"ז,י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. הנה כתיב תחילה אובדים ואחר כן נדחים כי באמת אובד משמע שאובד לגמרי ונדח הוא שנדח רק לזמן, וכאן משמע שהאובד יחזור להשיב לבוא קודם להנדח, אכן אובד הוא מי שגופו נראה שהוא נקי ורק בשורש נפשו יש בו חסרון ואינו ניכר רק מעט, וכמו בקרח שחסרונו לא היה נראה כחסרון גדול שכן קראו המדרש (תנחומא קרח א') אח נפשע מקרית עוז שהיה על הגוון מנוקה מכל חמדה ועל הלבוש לא היה עליו דופי, ולזה הוא אובד לגמרי, כי אינו יכול להגיע על חסרונו שהרי בעיניו נקי הוא וזך, ולכן לעת עתה קודם שנתגלה הבירור מהפנימיות הוא אובד, אבל לעתיד שיגלה לו הקב"ה ההפרש שבינו לבין משה רבינו ע"ה יתהפך ברגע אחד וישוב להתבונן ויגיע על חסרונו ויעלה בבת אחת להתהפך מחושך לאור, והנדח הוא שגופו הוא מרוחק ומשוקע ביצר רע וזה יקשה מאוד לזכך גופו ולברר לעזוב דרכו וחמדותיו, ולכן זה יאוחר לזכך נפשו וגופו קודם שיגיע לשורשו, ולכן האובד קודם לנדח בתשובה.

Mei HaShiloach, Volume II, Numbers, Korach 4

...

ביצה ט״ז א:ב׳

א"ר אבהו מאי קראה (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב

Beitzah 16a:2

Rabbi Abbahu said: What is the verse from which this dictum is derived? The source is: “Blow the shofar at the New Moon, at the concealed time for our Festival day” (Psalms 81:4). On which Festival is the new moon concealed? You must say that it is Rosh HaShana, which occurs on the first of the month, when the moon is not yet visible, while the moon is visible during the other Festivals, which occur in the middle of the month. And it is written in the next verse: “For it is a statute [ḥok] for Israel, a judgment of the God of Jacob” (Psalms 81:5).