וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם״? דְּיָתְבִי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתֵיב יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים גַּבַּיְיהוּ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל אוּמָּה זוֹ: תִּקְּנוּ שְׁווֹקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר: כׇּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ, לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן. תִּקְּנוּ שְׁווֹקִין — לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת — לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמָן, גְּשָׁרִים — לִיטּוֹל מֵהֶן מֶכֶס. הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִיפֵּר דִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִילָּה — יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק — יִגְלֶה לְצִיפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּינָּה — יֵהָרֵג.
In this baraita Rabbi Yehuda is described as head of the speakers in every place. The Gemara asks: And why did they call him head of the speakers in every place? The Gemara relates that this resulted due to an incident that took place when Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon were sitting, and Yehuda, son of converts, sat beside them. Rabbi Yehuda opened and said: How pleasant are the actions of this nation, the Romans, as they established marketplaces, established bridges, and established bathhouses. Rabbi Yosei was silent. Rabbi Shimon ben Yoḥai responded and said: Everything that they established, they established only for their own purposes. They established marketplaces, to place prostitutes in them; bathhouses, to pamper themselves; and bridges, to collect taxes from all who pass over them. Yehuda, son of converts, went and related their statements to his household, and those statements continued to spread until they were heard by the monarchy. They ruled and said: Yehuda, who elevated the Roman regime, shall be elevated and appointed as head of the Sages, the head of the speakers in every place. Yosei, who remained silent, shall be exiled from his home in Judea as punishment, and sent to the city of Tzippori in the Galilee. And Shimon, who denounced the government, shall be killed.
אֲזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טְשׁוֹ בֵּי מִדְרְשָׁא. כׇּל יוֹמָא הֲוָה מַתְיָא לְהוּ דְּבֵיתְהוּ רִיפְתָּא וְכוּזָא דְמַיָּא וְכָרְכִי. כִּי תְּקֵיף גְּזֵירְתָא אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, דִילְמָא מְצַעֲרִי לַהּ וּמְגַלְּיָא לַן. אֲזַלוּ טְשׁוֹ בִּמְעָרְתָּא. אִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אִיבְּרִי לְהוּ חָרוּבָא וְעֵינָא דְמַיָּא, וַהֲווֹ מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ וַהֲווֹ יָתְבִי עַד צַוְּארַיְיהוּ בְּחָלָא. כּוּלֵּי יוֹמָא גָּרְסִי. בְּעִידָּן צַלּוֹיֵי לָבְשִׁי מִיכַּסּוּ וּמְצַלּוּ, וַהֲדַר מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבְלוּ. אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר שְׁנֵי בִּמְעָרְתָּא. אֲתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּיתְחָא דִמְעָרְתָּא, אֲמַר: מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַר יוֹחַי דְּמִית קֵיסָר וּבְטִיל גְּזֵירְתֵיהּ.
Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated?
נְפַקוּ, חֲזוֹ אִינָשֵׁי דְּקָא כָּרְבִי וְזָרְעִי, אָמְרִין: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. כׇּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶן מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם?! חִיזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! הֲדוּר אֲזוּל אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא. אָמְרִי: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! נְפַקוּ. כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה מָחֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲוָה מַסֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.
They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah.
בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא חֲזוֹ הָהוּא סָבָא דַּהֲוָה נָקֵיט תְּרֵי מַדָּאנֵי אָסָא וְרָהֵיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: הָנֵי לְמָה לָךְ? אֲמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִיסְגֵּי לָךְ בְּחַד! — חַד כְּנֶגֶד ״זָכוֹר״ וְחַד כְּנֶגֶד ״שָׁמוֹר״. אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חֲזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אִיְּתִיבָה דַּעְתַּיְיהוּ.
As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study.
אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אֵיזִיל אַתְקֵין מִילְּתָא. דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״, וְאָמַר רַב: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. ״וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר״, אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁווֹקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם. אֲמַר: אִיכָּא מִילְּתָא דְּבָעֵי לְתַקּוֹנֵי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִיכָּא דּוּכְתָּא דְּאִית בֵּיהּ סְפֵק טוּמְאָה
Rabbi Shimon said: Since a miracle transpired for me, I will go and repair something for the sake of others in gratitude for God’s kindness, as it is written: “And Jacob came whole to the city of Shechem, which is in the land of Canaan, when he came from Paddan-aram; and he graced the countenance of the city” (Genesis 33:18). Rav said, the meaning of: And Jacob came whole, is: Whole in his body, whole in his money, whole in his Torah. And what did he do? And he graced the countenance of the city; he performed gracious acts to benefit the city. Rav said: Jacob established a currency for them. And Shmuel said: He established marketplaces for them. And Rabbi Yoḥanan said: He established bathhouses for them. In any event, clearly one for whom a miracle transpires should perform an act of kindness for his neighbors as a sign of gratitude. He said: Is there something that needs repair? They said to him: There is a place where there is uncertainty with regard to ritual impurity
וְאִית לְהוּ צַעֲרָא לְכֹהֲנִים לְאַקּוֹפֵי. אֲמַר: אִיכָּא אִינִישׁ דְּיָדַע דְּאִיתַּחְזַק הָכָא טָהֳרָה? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: כָּאן קִיצֵּץ בֶּן זַכַּאי תּוּרְמְסֵי תְּרוּמָה. עֲבַד אִיהוּ נָמֵי הָכִי, כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה קְשֵׁי — טַהֲרֵיהּ, וְכָל הֵיכָא דַּהֲוָה רְפֵי — צַיְּינֵיהּ.
and the priests are troubled by being forced to circumvent it, as it is prohibited for them to become ritually impure from contact with a corpse. There was suspicion, but no certainty, that a corpse was buried there. Therefore, they were unable to definitively determine its status. Rabbi Shimon said: Is there a person who knows that there was a presumption of ritual purity here? Is there anyone who remembers a time when this place was not considered ritually impure, or that at least part of it was considered to be ritually pure? An Elder said to him: Here ben Zakkai planted and cut the teruma of lupines. In this marketplace Rabbi Yoḥanan ben Zakkai, who himself was a priest, once planted lupines that were given to him as teruma. On that basis, the conclusion can be drawn that it was definitely ritually pure. Rabbi Shimon, like Jacob, also did so and took steps to improve the city and examined the ground (Tosafot). Everywhere that the ground was hard, he pronounced it ritually pure as there was certainly no corpse there, and every place that the ground was soft, he marked it indicating that perhaps a corpse was buried there. In that way, he purified the marketplace so that even priests could walk through it.
אֲמַר הָהוּא סָבָא: טִיהֵר בֶּן יוֹחַי בֵּית הַקְּבָרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: אִילְמָלֵי לֹא הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִילּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ, וְלֹא נִמְנֵיתָ עִמָּנוּ — יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר. עַכְשָׁיו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ, וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ, יֹאמְרוּ: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! יְהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ. נְפַק לְשׁוּקָא חַזְיֵיהּ לִיהוּדָה בֶּן גֵּרִים. אֲמַר: עֲדַיִין יֵשׁ לְזֶה בָּעוֹלָם? נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
A certain Elder said in ridicule and surprise: Ben Yoḥai purified the cemetery. Rabbi Shimon got angry and said to him: Had you not been with us, and even had you been with us and were not counted with us in rendering this ruling, what you say is fine. You could have said that you were unaware of my intention or that you did not agree or participate in this decision. Now that you were with us and were counted with us in rendering this ruling, you will cause people to say that Sages are unwilling to cooperate with one another. They will say: If competing prostitutes still apply makeup to each other to help one another look beautiful, all the more so that Torah scholars should cooperate with each other. He directed his eyes toward him and the Elder died. Rabbi Shimon went out to the marketplace and he saw Yehuda, son of converts, who was the cause of this entire incident. Rabbi Shimon, said: This one still has a place in the world? He directed his eyes toward him and turned him into a pile of bones.
נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת. פירש רש"י כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה, יש להקשות למה לזה עשאו כך ולא המית אותו שנראה מת חדש כמו שעשה לאותו סבא דאמר יָהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ? ונראה לי בס"ד, כי הסבא דבר עמו אותם דברים בבית המדרש, או בתוך בתי ישראל דאין לו פחד מעלילה, אך ליהודה בן גרים מצאו בשוק במקום דמצוים שם גויים, וחש פן יעשו עלילה עליו ועל יהודים שהיו עומדים סמוכים אליו, לומר אתם הרגתם אותו בבעיטת רגל וכיוצא, כיון שמצאהו מת מושלך בינותם, ודרכם של עכו"ם להתעולל עלילות ברשע על היהודים, לכך עשאו גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת שהוא בעת שנרקב בשרו ונפל מזמן רב, דאז לא יש מקום בזה להתעולל שעתה הרגו אותו כיון שהוא גל של עצמות ואין שם צורת אדם, ונראה לכך הוצרך רש"י לפרש ונפל מזמן הרבה ודו"ק.
...Rashi explains his body appeared as a dead person whose been dead for awhile. why was it so ? Why not like the elder grandfather who just died? it seems because he met him in the market in front many people and there is a danger of a libel therefore he died and looked as if he had been descesed for a while.
ה"ג ר"ת הלך רבי יהודה בן גרים וסיפר דברים ונשמעו למלכות ויש ספרים שכתב בהן יהודה ואין נראה לרבינו תם דאמרינן בפרק קמא דמועד קטן (דף ט.) כי הוו מיפטרי ר' יהודה בן גרים ור"ש בן חלפתא מר' שמעון בן יוחי אמר ליה לבריה אנשים הללו אנשי צורה הם זיל גבייהו דליברכוך מכלל דגברא רבה היה ובסוף שמעתא ל"ג גל של עצמות בלשון גנאי אלא נח נפשיה:
...Rabeni Taam edits the text to say Rabbi Yehuda went and told over ... because we see in Moed Kattan that Rabbi Shimoen Ben Yochai thought them [Rabbi Yehudah son of converts] as men of noble form...and Rabbenu Taam edits the end as well to say he passed away instead of became a pile of bones.
א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב (משלי ד, כו) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו וכתיב (משלי ה, ו) אורח חיים פן תפלס
Rabbi Shimon ben Yoḥai said to his son: These two people, Rabbi Yonatan ben Asmai and Rabbi Yehuda, son of converts, are men of noble form [tzura] i.e., wise and learned individuals; go to them so that they will bless you. He went and found them deep in discussion, raising apparent contradictions between verses as follows: It is written: “Make level the path of your feet, and let all your ways be established” (Proverbs 4:26), indicating that when one has the opportunity to perform more than one mitzva, he must evaluate which of them is most important. And elsewhere it is written: “Lest you level out the path of life,” (Proverbs 5:6), indicating that one must perform each mitzva as the opportunity arises, without considering its relative importance.
וסיפר דבריהם - לתלמידים או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו על ידו למלכות:
...Told over there words to his students or his father and mother. And through them the Goverment heard. Not that he directly informed them.
"נובלות חכמה" השלם עלה ד' דף קנד:
(בזוהר פרשת בראשית) דף טו.(בריש הורמנותא דמלכא... פירוש רשב"י ע"ה הנרמז באותיות ברי"ש... נשמתו היתה נשמת משה רבינו ע"ה... לכן עשה ספרא דצניעותא ה' פרקים כנגד ה' חומשי תורה שסידר משה רבינו ע"ה. וגם לא לחנם סדרו רבותינו ז"ל בגמרא במסכת שבת, סיפור המעשים של רשב"י בבורחו מפני הקיסר, שאמרו שם שמעון שגינה יהרג, לרמוז על סוד ניצוץ משה שברח מפני פרעה שרצה להורגו, וברח מפניו אל
יתרו שנאמר (שמות יח ד) ויצילני מחרב
פרעה, והשיג שלמותו אחר כך בסנה, לכן
גם הרשב"י השיג שלמותו במערה במדברא דלוד. ויהודה בן גרים שסיפר דברים לפני המלך, היה גלגול המצרי שהרגו משה, כי באמת ההרוג הרג את הורגו, ולכן רשב"י יהב עיניו ביה ועשאו גל של עצמות, וגם במשה רבינו ע"ה נעשה המסירה על ידי הדיבור של (שמות ב יד) הלהרגני אתה אומר, וישמע פרעה ויבקש להרוג את משה, ואין כאן מקומו".
Rashb"i soul was that of Moshe Rabenu therefore he composed the Zohar of five chapters like the Five books of Moshe. like Moshe was forced to flee Pharoh and reached his greatness by the burning bush. So too Rashb"i reached his greatness in the cave. Rabbi Yehudah son of Gerim was a spark of the Eygptian who Moshe killed ..therefore he looked at him and turned him in to a pile of bones.
(יא) וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃ (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃ (יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃ (יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃
(11) Some time after that, when Moses had grown up, he went out to his kinsfolk and witnessed their labors. He saw an Egyptian beating a Hebrew, one of his kinsmen. (12) He turned this way and that and, seeing no one about, he struck down the Egyptian and hid him in the sand. (13) When he went out the next day, he found two Hebrews fighting; so he said to the offender, “Why do you strike your fellow?” (14) He retorted, “Who made you chief and ruler over us? Do you mean to kill me as you killed the Egyptian?” Moses was frightened, and thought: Then the matter is known!
(ח) וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
(8) Cain said to his brother Abel … and when they were in the field, Cain set upon his brother Abel and killed him.
(ו) כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(6) Let all that breathes praise the LORD. Hallelujah.
אופן קצה
הנה מבואר בספר הכוונת שמשה הרג את המצרי בשם שמיני של ע"ב, והוא מבואר בפסוק (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, במלת תכה נרמז שם זה שהוא יוצא מפסוק (תהלים קנ ו) "כל "הנשמה "תהלל, ר"ת כה"ת. ולדעתי שהוצרך להכות את המצרי בשם זה, לפי שכתוב בדברי האר"י ז"ל שיש לכוון בסוף התפלה קודם עלינו לשבח כשאומר ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזב"ת דורש"ך ה" (תהלים ט יא), ס"ת כה"ת, והמכון בזה השם, ניצול באותו יום מאדם רע. ולפי שזה המצרי היה מלובש בסמאל ובת זוגו, כדאיתא ברעיא מהימנא (זוהר ח"ב קי"ד ע"ב) שכל הקליפות היו מלובשים באותו מצרי, נמצא כשהרג משה את המצרי שהיה אדם רע מלובש בו, הוצרך להזכיר שם זה שכחו להנצל מאדם רע. ולכן בא משה עתה ליכנס לארץ ישראל, להציל את ישראל מאדם רע בליעל שעומד עלינו לכלותינו בכל דור ודור. ולדעתי זהו הסוד ששלחה אסתר המלכה את התך (אסתר ד ה), ואמרו בפרק קמא דמגילה (ט"ו ע"א) למה נקרא שמו התך, לפי שכל דברי מלכות נחתכים על פיו. :
(מהחברים - בסיום יאמר, כי לא עזבת דורשך ה', ס"ת תכ"ה, והוא השם אשר הרג משה בו את המצרי, למה תכה רעך והוא פנימי של שדי, וכל המכוין בו ניצול מאדם רע כל היום):
"שער מאמרי רז"ל" (שבת קכח:):
"והנה שם זה הוא למעלה בראש במקום הנשמה, וסימנך כ'ל ה'נשמה ת'הלל י"ה הללויה, ירצה עם כל נשימה ונשימה תהלל י"ה, לפי שהשם הזה הוא העינים של מעלה, ובשם הזה היו הגדולים
מביטים בעיניהם ברשעים ועושים אותם גל של עצמות, ובשם הזה הכה משה רבינו ע"ה את המצרי, וכן אמר משה לדתן למה תכה רעך, רצונו לומר מלת תכ"ה שרמז לשם כה"ת בהיפוך אתוון".
[טו] דלמ'. ר' יהוד' בר גיוריא ור' יצחק ור' נתן הלכו לשמוע פרשת נסכים מר' שמעון בן יוחי ושהו שם שלשה ימים.