3 Sinners

אָדָ֑ם - ADAM

(יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃ (יב) וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃ (יד) וַיֹּאמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶֽל־הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ (טו) וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃ (ס) (טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ׃ (ס) (יז) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ (יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ (יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃ (כ) וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי׃ (כא) וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם׃ (פ)

Genesis 3:11-21

(11) Then He asked, “Who told you that you were naked? Did you eat of the tree from which I had forbidden you to eat?” (12) The man said, “The woman You put at my side—she gave me of the tree, and I ate.” (13) And the LORD God said to the woman, “What is this you have done!” The woman replied, “The serpent duped me, and I ate.” (14) Then the LORD God said to the serpent, “Because you did this, More cursed shall you be Than all cattle And all the wild beasts: On your belly shall you crawl And dirt shall you eat All the days of your life. (15) I will put enmity Between you and the woman, And between your offspring and hers; They shall strike at your head, And you shall strike at their heel.” (16) And to the woman He said, “I will make most severe Your pangs in childbearing; In pain shall you bear children. Yet your urge shall be for your husband, And he shall rule over you.” (17) To Adam He said, “Because you did as your wife said and ate of the tree about which I commanded you, ‘You shall not eat of it,’ Cursed be the ground because of you; By toil shall you eat of it All the days of your life: (18) Thorns and thistles shall it sprout for you. But your food shall be the grasses of the field; (19) By the sweat of your brow Shall you get bread to eat, Until you return to the ground— For from it you were taken. For dust you are, And to dust you shall return.” (20) The man named his wife Eve, because she was the mother of all the living. (21) And the LORD God made garments of skins for Adam and his wife, and clothed them.

רש"י על בראשית ג׳:י״ב

(א) אשר נתתה עמדי. כָּאן כָּפַר בַּטּוֹבָה (עבודה זרה ה):

Rashi on Genesis 3:12

(1) אשר נתת עמדי WHOM THOU GAVEST TO BE WITH ME — Here he showed his ingratitude (Avodah Zarah 5b).

מי השלוח, חלק א, ספר בראשית, בראשית י״א

ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה וכו'. כי באמת טעות אדם הראשון בחטאו נצמח מזה, כי הש"י אמר אעשה לו עזר כנגדו ביען כי כאשר נאסר לאדם לאכול מעץ הדעת פחד מאד כי אמר בוודאי לא אסר לי הש"י רק מפני שיודע שיש בי חסרון, אך כאשר ברא לו הש"י את חוה וניתנה לו לעזר היינו שילך אחר דעתה, כמו שנאמר לאאע"ה (בראשית כ"א,י"ב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואז נתקרר דעתו, וזה שטען האדם, האשה אשר נתת עמדי, היינו שהיה מותר לו לאכול עפ"י דיבורה. ....

Mei HaShiloach, Volume I, Genesis, Bereshit 11

...

תורת משה - אלשיך, דברים כ״ו:א׳

... למען יורו כי אינם כפוי טובה רק מכירים כי הכל שלו ית'. ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד כי זה כל מה שיבקש הוא ית' על כל מה שברא. כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כ"א למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהי' כפוי טובה. ובזה תלוי קיום כל התורה והוראה עיקרים ... (ד)

ספורנו על בראשית ג׳:י״ב

(א) היא שנתת אותה לעזר ולהועיל: (ב) נתנה לי מן העץ והיתה למכשול ובזה יחס אשמתו לקונו תמורת התשובה שהיתה ראויה לו כמו שעשה דוד באמרו אל נתן חטאתי:

Sforno on Genesis 3:12

(1) היא, she, who was meant to be an assistant to me has turned out to be the opposite. (2) נתנה לי מן העץ, and has become a hindrance instead of a help. By saying these words, Adam tried to blame his Creator for having committed a sin. Adam, instead of being defensive by repenting, apologizing, admitting his guilt, as did David when the prophet Natan had called him to order over his conduct with Bat Sheva, (Samuel II 12,13)

רמב"ן על בראשית ג׳:י״ב:א׳

וטעם האשה אשר נתת עמדי כלומר האשה אשר אתה בכבודך נתת אותה לי לעזר היא נתנה לי מן העץ והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל וזהו מה שאמר בענשו "כי שמעת לקול אשתך" שלא היית ראוי לעבור על מצותי בעבור עצתה ורבותינו (במסכת ע"ז ה) קורין אותו בזה כפוי טובה ירצו לפרש שענה אותו אתה גרמת לי המכשול הזה שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע:

Ramban on Genesis 3:12:1

"And the reason for the words 'the woman you gave to me'-in other words, she gave me from the tree, and i figured that whatever she would say to me would be for my benefit and help. That is why in the punishment God says "because you listened to the voice of your wife", that you should not have listened to her advice in lieu of following my command. This is what the rabbis called 'ingratitude'. For we would want to explain that Adam answered God 'you caused me to fail in this area, that you gave me a woman to help and she ended up advising me to sin'. "

אור החיים על בראשית ג׳:י״ב:א׳

ויאמר האדם האשה וגו'. צריך לדעת מה מענה בלשונו בתשובת האשה וגו' אפילו קל שבקלים לא ישוב תשובה כזה ומכל שכן למלך גדול. ועוד אומרו מן העץ שלא היה צריך לומר אלא היא נתנה לי ואוכל ומובן הדבר שעל העץ המוזכר הוא אומר, וכן מצינו שאמרה חוה בתשובתה הנחש השיאני ואוכל ולא הוצרכה לומר מן העץ:

Or HaChaim on Genesis 3:12:1

ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי. Adam said: "The woman You put with me." The manner of Adam's reply was so unseemly that one would not expect him to use it vis-a-vis the least important human being, certainly not when addressing the King of Kings. Besides, when Adam said: "she gave me from the tree, and I ate," why did he add the unnecessary words "from the tree?" We would all have understood that he referred to said tree without his repeating this. Eve did not bother to say that it was the tree she ate from.

אור החיים על בראשית ג׳:י״ב:ב׳

ונראה שכוונת האדם היא שלא ידע דבר כי אם האשה הביאה לפניו המזומן ואכל ואינו חייב לשאול על המוגש לפניו דבר זה מנין כי הלא כל הארץ לפניו היא מלאה מעדנים אשר נטע ה'. ודקדק לומר אשר נתת עמדי שלא לחייבו לחפש ולדקדק אחריה לדעת המובא לפניו כיון שהאשה הלז נתנה ה' עמו לעזר ולהועיל ואין רע יורד מהשמים ואין לו לבדוק אחריה כי מן הסתם מעשיה נאים. ותמצא שאמרו ז"ל (קידושין עו.) אין בודקין מן המזבח ולמעלה וכו' ע"כ. הרי דכל שהוחזק במקום קדוש חזקת כשרות שלימה עליו ומכל שכן אשה גדולה כזו אשר ברא לו ה' לעזר אינו צריך לחפש אחריה מה נותנת לפניו.

Or HaChaim on Genesis 3:12:2

Apparently Adam did not know exactly what happened except that Eve had placed something before him and he had eaten without examining it. He had not felt the need to ask her what it was she had placed before him seeing that the whole earth was his to enjoy. He added "which You put with me" in justification for not having enquired where the fruit had come from. It was as if he had said to G'd that since G'd had supplied the woman, he, Adam, had no reason to be suspicious about her motives. After all, nothing evil originates in Heaven! Our sages have said: אין בודקין מן המזבח ולמעלה, "once something (a slaughtered animal) has arrived on the altar (having passed several stages of inspection on the way) there is no need to again check its suitability as a sacrifice." Adam argued that if the חזקה, the presumption of fitness of such an animal, is acceptable, then surely a woman supplied by G'd Himself need not be examined for blemishes.

אדרת אליהו, בראשית ג׳:י״ב:א׳

ויאמר האדם השיב ב' תשובות על השאלה השני'. ועל שאלה הראשונ' שתק והודה כי זאת בא לו מן הדמיון. תשוב' הראשונה מדוע עברתי על מצותיך הוא כיון שראיתי אחר הצווי הבאת לי אשה חשבתי כי שמעה ממך שהתרת את הציווי. שנית צווית לי שלא אוכל ממנו שלא אתלוש הפרי ממנו בידי. אפס היא נתנה לי מן העץ וחשבתי שמותר לאכול על ידה כמ"ש ומעץ הדע' טוב ורע לא תאכל ממנו. ממנו מיותר וחשבתי שכוונתך הוא שלא נשחית את העץ לכן אמר כי ביום אכלך ממנו דוקא. ד"א היא נתנה לי מן העץ ולא ידעתי איזה עץ הוא לכן ואוכל:

Aderet Eliyahu, Genesis 3:12:1

...