לכל זמן ועת לכל חפץ

אפ

(א) לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ (ס) (ב) עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃ (ג) עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃ (ד) עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃ (ה) עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃ (ו) עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃ (ז) עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃ (ח) עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ (ס) (ט) מַה־יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃ (י) רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃ (יא) אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף׃ (יב) יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו׃ (יג) וְגַ֤ם כָּל־הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃ (יד) יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃ (טו) מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃ (טז) וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃ (יז) אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־עֵ֣ת לְכָל־חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם׃ (יח) אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם׃ (יט) כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃ (כ) הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר׃ (כא) מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃ (כב) וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו׃

Ecclesiastes 3

(1) A season is set for everything, a time for every experience under heaven: (2) A time for being born and a time for dying, A time for planting and a time for uprooting the planted; (3) A time for slaying and a time for healing, A time for tearing down and a time for building up; (4) A time for weeping and a time for laughing, A time for wailing and a time for dancing; (5) A time for throwing stones and a time for gathering stones, A time for embracing and a time for shunning embraces; (6) A time for seeking and a time for losing, A time for keeping and a time for discarding; (7) A time for ripping and a time for sewing, A time for silence and a time for speaking; (8) A time for loving and a time for hating; A time for war and a time for peace. (9) What value, then, can the man of affairs get from what he earns? (10) I have observed the business that God gave man to be concerned with: (11) He brings everything to pass precisely at its time; He also puts eternity in their mind, but without man ever guessing, from first to last, all the things that God brings to pass. (12) Thus I realized that the only worthwhile thing there is for them is to enjoy themselves and do what is good in their lifetime; (13) also, that whenever a man does eat and drink and get enjoyment out of all his wealth, it is a gift of God. (14) I realized, too, that whatever God has brought to pass will recur evermore: Nothing can be added to it And nothing taken from it— and God has brought to pass that men revere Him. (15) What is occurring occurred long since, And what is to occur occurred long since: and God seeks the pursued. (16) And, indeed, I have observed under the sun: Alongside justice there is wickedness, Alongside righteousness there is wickedness. (17) I mused: “God will doom both righteous and wicked, for there is a time for every experience and for every happening.” (18) So I decided, as regards men, to dissociate them [from] the divine beings and to face the fact that they are beasts. (19) For in respect of the fate of man and the fate of beast, they have one and the same fate: as the one dies so dies the other, and both have the same lifebreath; man has no superiority over beast, since both amount to nothing. (20) Both go to the same place; both came from dust and both return to dust. (21) Who knows if a man’s lifebreath does rise upward and if a beast’s breath does sink down into the earth? (22) I saw that there is nothing better for man than to enjoy his possessions, since that is his portion. For who can enable him to see what will happen afterward?

רש"י על קהלת ג׳:א׳

(א) לַכֹּל זְמָן. אַל יִשְׂמַח הָאוֹסֵף בְּהוֹן מֵהֶבֶל, כִּי אִם עַכְשָׁיו הוּא בְיָדוֹ, עוֹד יִירָשׁוּהוּ צַדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן, כִּי לְכָל־דָּבָר יֵשׁ זְמַן קָבוּעַ מָתַי יִהְיֶה: (ב) לְכָל־חֵפֶץ. לְכָל־דָּבָר. כָּל־הַדְּבָרִים קְרוּיִם חֲפָצִים בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה:

Rashi on Ecclesiastes 3:1

(1) For everything there is a season. Let not one who accumulates possessions out of vanity rejoice, for although he possesses them now, they will ultimately pass on to the righteous, only the time has not yet arrived, for everything has a set time¹The word עת [=time] is repeated 29 times in this section, corresponding to the number of days in a lunar month. when it will be.²I.e., nothing is coincidental, rather there is a specific time for everything (Metsudas Dovid). Alternatively, one should not say that he has no time for Torah study or the performance of Mitzvos, because in reality לכל זמן, there is time for everything when, ועת לכל חפץ, if it is for an activity that he really desires [=חפץ], there is always time. (Kehilas Yaakov) (2) For everything. For every thing [=חֵפֶץ. All things דְּבָרִים are called “חֲפָצִים” in the language of the Mishnah.

אבן עזרא על קהלת ג׳:א׳

(א) לכל זמן. אנשי שקול הדעת יפרשו אלה העתים שהם סמוכות לבן אדם כי חייב אדם לעשות כל דבר בעתו ותחלת העתים וסופם ישחיתו פירושם האחד עת ללדת ועת למות ואחרון את הכל עשה יפה בעתו, ויש אומרים כי אלה השמנה ועשרים עתים כנגד כ"ח צורות גלגל המזלות שהלבנה נראית בהן בכל חדש גם זה הבל והנכון שיש לכל חפץ תחת השמים עת וזמן כי בהשחת המתכונת המולידה ימות הילוד ותתחדש מתכונת תעשירנו והפך העושר כי עתים קצובים הם ובבא העת יתנועע אדם לאשר הוא מוכן לו ותהיין תנועותיו כתנועת הצלם כענין אך בצלם יתהלך איש ואם כן אך הבל יהמיון ופירושו יקבצו ממון וכמוהו מהמון רשעי' רבי' וכן מי אוהב בהמון לא תבואה והראיה השלמת הפסוק יצבור ולא ידע מי אוספם.

Ibn Ezra on Ecclesiastes 3:1

...

מצודת דוד על קהלת ג׳:א׳

(א) לכל זמן. רוצה לומר אין שום דבר בא במקרה והזדמן בזמן זולת זמן כי אם בזמנו בא בעבור סיבה הקודמת: (ב) ועת לכל חפץ. לכל הדברים שהאדם חפץ בו גם לזה יש עת, כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו, וכאשר יפרש במקראות שלאחריו: (ג) תחת השמים. רוצה לומר לכל הדברים הנעשים בזה העולם:

Metzudat David on Ecclesiastes 3:1

...

מצודת ציון על קהלת ג׳:א׳

(א) חפץ. ענינו כמו רצון:

Metzudat Zion on Ecclesiastes 3:1

...

לכל זמן - הזמן שייך לכל, הזמן נתון וקיים והוא במרחב שלנו ושל כל העולם כולו. אין לנו שליטה במרחב שנקרא "זמן" עצמו. כדברי מצודת דוד לעיל "אין שום דבר בא במקרה... זולת זמן..."
ועת לכל חפץ - פה כבר המצב משתנה. כאן מדובר במשהו שנראה כביכול בשליטה. אפשר לנסח קצת אחרת לצורך ההבנה. עת לכל (מי) (ש)חפץ, לכל מי שיש לו רצון. "עת" היא אינה מקרית ואינה בלתי נשלטת כמו "זמן". עת היא כאן ועכשיו. או במילה שמוכרת לנו היום, (timing) טיימינג, תזמון.
להמחשה ניקח דוגמא מעולם המוזיקה:
כדי ליצור הרמוניה חשוב לשמור על תזמון נכון.
דמיין שאתה כנר מוכשר בתזמורת הפילהרמונית. תפקידך בתזמורת הוא כנר ראשי. עד שמגיע תורך אתה מנגן עם כולם. ואז, המנצח מפנה אליך את שרביטו ומבטו. בזה הרגע אתה יודע שעליך לבצע את "הקטע שלך" לבד. רק אתה מנגן וכולם דוממים. יש לך דקה של תשומת לב מהמנצח, מהקהל, ומהתזמורת. זו העת בה יש לך את האפשרות לנגן לבד ורק כלי אחד נשמע. בעת הזו אתה יכול להשפיע על תחושות, לרגש, להסעיר, להנעים. ליצור רושם באולם, ואם אתה שידור חי הרושם מגיע לכל העולם.
האדם נמצא במרחב הזמן שנברא על ידי הבורא, כמו שמיים וארץ.
האדם כחלק משאר האנשים מושפע מהזמן. הוא יכול להיות נגן ככל הנגנים. אבל הוא יכול להיות גם כנר ראשון לדקה או שתיים. הוא יכול לפעול במרחב ה"זמן" בעתוי המתאים ולהשאיר רושם בעולם. הוא יכול לצאת מהכלל ולהשמיע צליל שלו לבד.
כדי לעשות זאת עלינו להשתמש ברצון, במרחב הזמן ובעיתוי הנכון. לקום ולעשות.
פעולות הדורשות עיתוי במרחב הזמן, הם בידינו, בעולם העשייה.
העיתים שעליהן מדבר שלמה המלך בפסוקים הבאים. (ב) עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃ (ג) עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃ (ד) עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃ (ה) עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃ (ו) עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃ (ז) עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃ (ח) עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃
אולם עדיין זה לא מספיק. כדי שהדברים גם יתקיימו צריך שילוב של זמן ועת.
ומזה נבין את דברי האבן עזרא, ...והנכון שיש לכל חפץ תחת השמים עת וזמן...
עיתוי הוא המקום המדויק במרחב הזמן בו הרצון שלי מחובר לפוטנציאל מחד ולמעשה מאידך. עת לא יכולה להתקיים ללא זמן. והזמן הוא המרחב שכולל הכל אך ללא עת לא יכול לצאת מהכח אל הפועל ולא לרדת לעולם המעשה.