Save "13 Attributes of Mercy Part 2
"
13 Attributes of Mercy Part 2

(ו) וַיַּעֲבֹ֨ר יקוק ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָHashem\׀ יקוק אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

(6) The LORD passed before him and proclaimed: “The LORD! the LORD! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, (7) extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin; yet He does not remit all punishment, but visits the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.”
יקוק ׀ יקוק

יקוק יקוק. מִדַּת רַחֲמִים הִיא, אַחַת קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, וְאַחַת אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא וְיָשׁוּב (ראש השנה י"ז):

ה׳ ה׳ THE LORD, THE LORD — This is the attribute of Divine mercy. The one (the first ה׳) alludes to God having mercy on the sinner before he sins and the other after he has sinned and repented (Rosh Hashanah 17b).

אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. כתב הרא"ש וא"ת קודם שיחטא האדם למה צריך רחמים ?ותירץ שגלוי לפניו שיחטא. ויש להרגיש דכבר נודע זה מישמעאל דכתיב כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם..


ואפשר לפרש כפי דברי הרא"ש אני יקוק קודם שיהטא אני יקוק אחר שיחטא ,במה שידוע שמדתו יתברך לדון באשר הוא שם שאינו מסתכל במה שעתיד לחטוא. אך הוא מסתכל במה שעתיד לעשות טובה וכמש"ה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" ובזכות זה הושיעם כמשז"ל ואף שעתידין לעשות העגל לא הביט און ביעקב וזש"ה "אני יקוק קודם שיחטא" דגלוי שיחטא ואינו מסתכל לעתיד. "ואני יקוק" אחר שיחטא לראות אם עתיד לשוב בתשובה מרחם עליו אף דהוו תרתי דסתרן(1)שאינו רואה החטא שיעשה(2) ורואה הטובה שעתיד לעשות והיינו רבותא דממדת רחמיו שתים זו שמענו. ואפשר שלזה כיוין רש"י במ"ש ואני מרחם שלאחר שיחטא אם ישוב כלומר שמרחם בעבור שעתיד לשוב ולענין הטובה מסתכל לעתיד:...


ודרך דרש אפשר לומר דכונת מ"ש יקוק אחר שיחטא הוא דממדת רחמיו אינו דן האדם כחוטא למלך הכבוד דלא היה תקומה כלל אפילו בחטא קל רק הוא דן כמי שחוטא לחבירו כמו שהאריך הרב ס' העיקרים.

א"נ במ"ש בזהר הקדוש דהחוטא אף דמתודה ומתחרט לא נמחה הקטיגור ועדיין עומד ומקטרג וברחמיו המרובים תכף שהתודה ונתחרט מרחם עליו לסלק הקטיגור וכמ"ש בזהר הקדוש על פסוק גם יקוק העביר חטאתך לא תמות וזהו אני יקוק אחר שיחטא דאינו מעריך החטא כחוטא אליו יתברך וגם מעביר הקטיגור ודוק ואחר זמן רב ראיתי להרב משכנות יעקב שנזדמן לידי שהאריך הרבה בדברי הרא"ש הנז' בקונטריס צניף מלוכה ואין הפנאי מסכים לעמוד בדברי קדשו כלל:

ורחום and merciful

ורחום. כדרך כרחם אב על בנים שישמרם שלא יפלו

רחום על החייבים להקל ענשם בקראם אליו, כאמרו פני ה' בעושי רע וכו' צעקו וה' שמע. ורואה בעני נדכאים כענין וגם ראיתי את הלחץ:

רחום, merciful to those who are guilty, reducing the punishment they really deserve. David explains this in Psalms 34,18 צעקו וה' שמו, “they cry out and the Lord hears.” G’d sees and sympathises with the anguish of the downtrodden as we know from Exodus 3,9 וגם ראיתי את הלחץ, “I have also taken note of the oppression, etc.”
ר' אברהם בן הרמב"ם שמות ל"ד:ו'
רחום – עם גדולת כחו רחום (הוא) לברואיו ורחמיו על כל מעשיו
חנון GRACIOUS

(ד) חנון. שייך לומר אפי' לעשירים ושאינם מצילם כמו (תהילים ל״ז:כ״א) צדיק חונן ונותן שמי שנותן מתנה חונן כמו (בראש' מ"ג) אלקים יחנך בי וכמו (במדבר ו׳:כ״ה) יאר יקוק פניו אליך ויחונך שאני נותן לכל חי די מחסורו:

ארך אפים - SLOW TO ANGER

(ג) ארך אפים. מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְאֵינוֹ מְמַהֵר לִפָּרַע, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה:

(3) ארך אפים SLOW TO ANGER — He defers (מאריך) His anger and does not hasten to punish — it may be that the sinner will repent.
ארך אפים מאריך אפו ואינו ממהר ליפר' שמא יעשה תשובה. שאעפ"י שהמדה השנית משתי מדות יי' יי' מרחם עליהם אחר שיחטאו זהו כשיעשו תשובה מיד שמרחם עליהם ומוחל להם אבל זו מאריך להם ועומד ומצפה שמא יעשו תשובה:
ורב חסד WITH MUCH KINDNESS

(ה) ורב חסד. מטה כלפי חסד.....

ומפרש בנמרא דהיינו למי שעונותיו מרובים על זכיותיו מטה כלפי חסד, ומפרש היכי עביד, ר' אליעזר אומר כובש, דכתיב (מיכה ז') יכבש עונותינו, ופירש"י כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות, עכ"ל, ור' יוסי ב"ר חנינא אימר נושא, פירש"י מגביה כף מאזנים של עון וממילא נכרעים הן, עכ"ל, ולכאורה אין מבואר פלוגתתם מאי נ"מ בזה, דהא היינו כובש היינו נושא, שהמאזנים של זכות מכריעין את של העונות, ואפשר לומר דהנ"מ בזה כי כשכובש את המאזנים של זכות אז הקב"ה מוסיף לאותו הכף זכיות עד שיכריעו, ולפי"ז יש לו זכות מרבוי זכיות, אבל אם מגביה הכף של העונות הוא ממעיט את העונות, וא"כ אין לו רק מניעת רבוי עונות אבל לא רבוי זכיות על הערך שהיה מקודם, וזה נ"מ גדולה כמובן, ודו"ק. .
(ר"ה י"ז ב׳)

במאי קמיפלגי בדר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא דאיתמר רבי אלעזר אמר כובש רבי יוסי בר' חנינא אמר נושא

The Gemara asks: With regard to what principle do Rav Yehuda and Rabba disagree? The Gemara answers that they disagree with regard to the dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, about how God applies His attribute of “abundant in kindness” (Exodus 34:6) when He judges a person whose merits and sins are equal. As it was stated that Rabbi Elazar says: He hides away some sins and does not put them on the scale, thereby allowing the merits to outweigh the sins. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: He lifts the side of the scale that holds the sins so that the merits outweigh the sins.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: 'כּוֹבֵשׁ', וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: 'נוֹשֵׁא'. לפירוש רש"י שהביא בעין יעקב 'כּוֹבֵשׁ' רצונו לומר תופש מן העונות וכובשן במצולות ים כמו שנאמר 'יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם' (מיכה ז, יט) ו'נוֹשֵׁא' רצונו לומר נותן ידו למטה וכובשן למעלה כדי שיכריעו הזכיות כמו שנאמר נֹשֵׂא עָו‍ֹן (מיכה ז, יח). הנה צריך להבין מאי בינייהו ועוד באיזה טעם משליך מן העונות במצולות ים? ואם יש טעם לזה ישליך הכל ולמה ישליך רק חלק מהם? וכן למאן דאמר 'נוֹשֵׁא' מה טעם יש בזה האופן?
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו המפרשים ז"ל ששני יצר הרע יש בעולם האחד נמשך ובא מכח התולדה על ידי חטא אדם הראשון נדבק זוהמת הנחש בנולדים כולם ומתהווה מזוהמת הנחש יצר הרע והשני הוא היצר הרע הבא מצד הקליפה שיש למעלה כנגד עולם הנשמות וזה נקרא בלשון חכמינו ז"ל בשם מלאך רע שעליו אמר הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין (קידושין ל:) וכתבו שיש מיני עונות באים מן יצר הרע של התולדה ויש מיני עונות נעשים על ידי יצר הרע שהוא מלאך רע.
ובזה פירש הגאון רבי יהונתן ז"ל מאמר חשבון שעשה יצחק אבינו ע"ה (שבת פט:) לעתיד בשנות האדם שעשה סברה לומר פלגא עלי מצד עונות הנעשים מיצר הרע של התולדה ופלגא עלך מצד עונות הנעשים מיצר הרע שהוא מלאך רע עיין שם.
ובזה פרשתי הטעם שלוקחין ביום הכיפורים שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל (ויקרא טז, ח) ולכן הבבליים מתלשים בשערו ואומרין לו טול וצא טול וצא (משנה יומא ו, ד) שכופלים הדברים רצונו לומר טול וצא עונות שבאים מיצר הרע של התולדה וטול וצא עונות שבאים מיצר הרע שבא מן הקליפה שנקרא מלאך רע.
ובזה מובן טעם המאמר כאן לרבי אלעזר דאמר 'כּוֹבֵשׁ' שלוקח מן העונות ומשליך במצולות ים והיינו שלוקח עונות הבאים מיצר הרע של התולדה שנעשה מן חומר הארץ ולזה משליך במצולות ים מקום החומר העכור ואינו לוקח כל העונות שהם הנעשים מיצר הרע דקליפה כי על אלו אין להם תירוץ וצריכין הם לתקן זה כי על כך נעשה יצר הרע זה בעולם שיהיה האדם נלחם עמו ומקבל שכר.
ורבי יוסי ברבי חנינא אומר 'נוֹשֵׁא' שמגביה הכף למעלה סבירא ליה הסברה להפך כי מקיל מן העונות שנעשו מיצר הרע הנעשה מצד הקליפה מלמעלה דעל זה יש להם לטעון למה בראת אותו? אבל עונות הנעשים מצד יצר הרע שנעשה מן התולדה מכח זוהמת הנחש אין להם טענה לפטור עצמן כי יאמר להם למה חטאתם בעץ הדעת והבאתם זה לעולם! ולפי דברים אלו תבא דרשה של כל אחד היטב בפסוק צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵ־ל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה (תהלים לו, ז) דוק ותשכח.
(ב) ורב חסד ואמת. ורב קאי גם על האמת. ומשמעו לדרכיו אינו כדרכי ב״א. דמי שהוא רב חסד. אינו רב האמת להעניש כמו שמגיע. אבל הקב״ה אע״ג שהוא רב חסד מ״מ הוא רב אמת. וגבהו דרכי ה׳ מדרכינו. והיינו שאנו אומרים הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם. אין השבח מאוה״ע להקב״ה על שגבר על ישראל חסדו. אלא להיפך אע״ג שגבר עלינו חסדו מ״מ ואמת ה׳ לעולם. ובשביל זה המה מתגברים עלינו הרבה עתים:

"And much kindess" also has relevance to the word "truthful". G-ds ways aren't like man's ways. A person who is much kindness is by definition someone who will bend the truth of a matter to punish those as they truly deserve. However, the Almighty, even though he has much kindness, nonetheless his decisions are also (objectively) truthful and relavant to the person.....

וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם, הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, זֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, כִּי לֹא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
2. This is the concept of “erekh apaim (slow to anger)” (Exodus 34:6). In other words, that he fears nothing and pays no attention to any interruption and confounding of his service [of God], but instead does what he has to do—this is the concept of “slow to anger.” Nothing can confuse him, because nothing bothers him. Rather, he does what he has to do in his service of God.

(שמות לד, ח) וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה

§ With regard to the verse: “And the Lord passed before him and proclaimed: The Lord, the Lord, compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in loving-kindness and truth, extending loving-kindness to thousands of generations…and Moses made haste and bowed his head toward the earth and prostrated himself” (Exodus 34:6–8), the Gemara asks: What did Moses see in these attributes that caused him to hastily prostrate himself?

ר' חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה. ורבנן אמרי אמת ראה: תניא כמ"ד ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבונו של עולם ארך אפים לצדיקים אמר לו אף לרשעים א"ל רשעים יאבדו א"ל השתא חזית מאי דמבעי לך

Rabbi Ḥanina ben Gamla says: He saw the attribute of slow to anger; and the Rabbis say: He saw the attribute of truth. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who said: He saw the attribute of slow to anger, as it is taught in a baraita: When Moses ascended on high, he discovered the Holy One, Blessed be He, sitting and writing: Slow to anger. Moses said before Him: Master of the Universe, is Your attribute of slow to anger only to be used for the righteous? God said to him: It is an attribute even for the wicked. Moses said to Him: Let the wicked be doomed. God said to him: Now, you will see that you will need this, as ultimately you will reconsider that statement.
כשחטאו ישראל אמר לו לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים
When the Jewish people sinned in the sin of the spies and Moses asked God to forgive them, the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Didn’t you say to Me that the attribute of slow to anger is for the righteous alone? They are not worthy of atonement.
אמר לפניו רבש"ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר
Moses said before Him: Master of the Universe, and isn’t this what You said to me: It is an attribute even for the wicked? And that is the meaning of that which is written: “And now, I pray You, let the power of my Lord be great, as You have spoken, saying” (Numbers 14:17). Moses was repeating God’s promise with regard to His employment of the attribute of slow to anger.
"וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" מָה רָאָה משֶׁה (שמות לד, ח). פירש רש"י על איזה מדה מן שלש־עשרה מידות ראה והשתחוה. קשא כיון דפסוק ויקוד נאמר אחר הזכרת שלש־עשרה מידות כולם לימא את כולם ראה והשתחוה!
ונראה לי בס"ד דשאל כן משום דכתיב 'וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד' ואם אחר שראה כל שלש־עשרה מידות למה אומר 'וַיְמַהֵר'? אלא ודאי כי הוא לא המתין עד אחר כל שלש־עשרה מידות אלא מיהר ליקוד קודם שנשלמו כל שלש־עשרה מידות דעל זה שייך לומר 'וַיְמַהֵר' שהיה מן הראוי להמתין עד הסוף וליקוד ולכן שאל איזה מדה ראה ומיהר ליקוד בה? ומשני 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' ראה (שמות לד, ו).
וימהר משה ויקד ארצה וישתחו וכו'. בגמ' (סנהדרין קי"א.) מה ראה ארך אפים ראה. והנה באמת מה יתרון לארך אפים באם העון אינו נמחק הלא כל החיים שיחיה אינו רק חיי שעה וכל המצוות ומע"ט שיעשה לא יגיעו ג"כ לעומק, כי לא יעשה ממקור החיים, וגם בנים אשר יולידו לא יחיו ג"כ רק עד שימי החיים יגיעו, כי אין בשורשם רק חיי שעה. אך יען כי הראה לו הקב"ה כי בעומק אין שום כעס לפניו על ישראל והכעס אינו רק מהשפה ולחוץ, אך כי הכעס הזה היה יכול לכלות אותם ח"ו. וכאשר הראה הקב"ה למשה שיאריך אפו ג"כ ואז ישאר בקרבם חיים נצחיים וכל המצות ומע"ט שיעשו יהיו לעד, וגם בנים אשר יולדו להם לעד יהיו, כי המצות ומע"ט וגם ההולדה היא ממקור החיים ויהי קיים לעד, וע"ז בקש מרע"ה ילך נא ה' בקרבינו כי שם א"ד"נ"י מחייב עבודה, היינו שנשיב בלבנו לעבוד אותו ולעשות מע"ט שיהיו קיימים וזה וסלחת לעונינו היינו שתוציא מאתנו החטא מעט מעט וישאר בלבנו רק הטוב, ונחלתנו היינו שתקח אותנו לנחלה ואז בכל מדותינו נוכל לעבוד את ה'.
וימהר ויקוד גו' מה ראה משה כו'. דמשמע להו שהתעורר משה להשתחוות ע"י קריאת המדות ששמע מלפניו ובודאי ידע כבר מדותיו יתברך אבל עתה נתעורר יותר באחד מהי"ג מדות ופליגי מר אמר ארך אפים כדמסיק ומר אמר אמת כפירש"י כי זו המדה מנגדת בריאת האדם כמ"ש אמת אומר אל יברא שכולו שקר:

(ה) אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.

(5) R. Simon said: When the time came for the Holy Blessed One to make the first human being, The Ministering Angels made themselves into competing counsels, with one group opposing the other. Some of them said, “Don’t create humans,” and the others said “Create them.” So it is written: (Ps. 85:11) “Kindness and Truth met against one another, Righteousness and Peace faced each other.” The angel of Kindness said, “Create them, for they will do acts of loving kindness.” Then the angel of Truth said, “Do not create them, for they will be full of lies.” The angel of Righteousness said, “Create them, for they will establish justice.” The angel of Peace said, “Do not create them, for they will be in constant strife!” What did the Holy Blessed one do, but grab up Truth and hurl it to the earth, so it is written: (Daniel 8:12) “You hurled Truth to the earth.” Whereupon the Ministering Angels said before the Holy Blessed One, “Ruler of all worlds, what have You done? Why have You so chastised the chief of your court? Let Truth arise again from the earth.” So it is written, (Ps. 85:12) “Truth springs up from the earth.” The Rabbis have said the following in the name of R. Hanina bar Adai, and R. Pinchas and R. Hilkiah in the name of R. Simon who said: “Very” [MeOD] is an anagram in reference to “Humans” [ADaM] so it is written: (Gen 1:31) “And God saw all that God had made, and found it very good.” Read it rather: “God found Humans to be good.” R. Huna of Tzipori said: While the Ministering Angels were occupying one another with litigation and debate, The Holy Blessed One created them and turned to the angels saying, “What are you arguing about? Humans have already been created.”

אלטיכסייה. חותמו של הקב"ה אמת הדא הוא דכתיב נפגשו קרבו לריב זה יאמר יברא אדם וזה יאמר אל יברא אדם לכך השליך הקב"ה חותמו לארץ כביכול כעס עליהם הקב"ה על שהיו מדיינין זה עם זה אמר להם על מה אתם מעכבים על אמת נטלו והשליכו אינו חשוב לפני לעכב עליו עולמי וא"ת ישלך שלום לא היה נחשב האמת לעכב כיון שראו כך מיד נשתתקו וכי האי גוונא אמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל נטל הקב"ה משם ישראל שחקק בכסא הכבוד זה והשליכו לארץ ס"א ולפי שלא נמצא הפסוק שיעלה שלום מן הארץ לא אמר רבי סימון נטל שלום והשליכו לארץ מפי המורה ע"כ:
(ב"ר פ"ח ה') אמת אומר אל יברא דכולו שקרים, ר"ל אפילו החסד שעושין הוא לתשלום גמול, ממילא אינו חסד של אמת, על כן השליך הקב"ה את האמ"ת לארץ, ר"ל החסד שעושין עם המתים שכיסה עליהם הארץ, וזה חסד של אמת כן הוא בשל"ה:
(יב) וְצָבָ֛א תִּנָּתֵ֥ן עַל־הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה׃
(12) An army was arrayed iniquitously against the regular offering; it hurled truth to the ground and prospered in what it did.
תעלה אמת גם זה מדברי המלאכים שביקשו מה' שתעלה אמת מן הארץ. ולא נזכרה תשובת הקב"ה דפשוט ששמע להם שלא נשאר אמת בארץ. אבל בילקוט גרס אמר להם תעלה אמת פי' שהיא תשובת השי"ת. כלו' שה' יתברך שמע בטענתם שאין ראוי לבזות לאמת (יפ"ת):