(ו) וַיַּעֲבֹ֨ר יקוק ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יקוק ׀ יקוק אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
ויעבור יקוק על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם
......כדאיתא בש"ס (ר"ה י"ז:) מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. והיינו בעת שיהיה ח"ו בהסתרה גדולה עד שהיכן שנדמה להם שתמו זכות אבות מ"מ אם יעשו לפני כסדר הזה היינו שמבררים עצמם בכל אלו הי"ג מדות (1)בשנה (2)ובנפש (3)ובעולם ואז אני מוחל להם, ופותח להם השי"ת אז פתח חדש ומראה להם שלא הטו מרצונו ית' אפילו כחוט השערה.
(תפארת יוסף מגילה ט': ד"ה אין)
דווקא לאחר החטא הנורא, התברר שהקשר בין ה' לישראל הוא נצחי, וכל החטאים אינם מבטלים אותו. החטאים אמנם גורמים לעונשים וייסורים קשים, אבל מבחינה פנימית הקשר שבין ה' לישראל נותר במקומו, ועל כן אפשר תמיד לחזור בתשובה. על ידי אמירת שלוש עשרה מידות רחמים, הננו מתעלים באמונה ומתקשרים אל ה' באופן עמוק ועליון כל כך, עד שמתברר שהחטאים שוליים וחיצוניים, וממילא אפשר ביתר קלות לשוב עליהם בתשובה. כיוון שבי"ג מידות רחמים מתגלה מעלת כלל ישראל, רק במניין מותר לאומרן (שו"ע או"ח תקסה, ה. ובהלכה ז' דין היחיד).4כדי להבין את מעלתן של י"ג המידות, צריך לבאר שישנן שתי דרגות של הנהגה: 'זעיר אנפין' ו'אריך אנפין', או בלשונו של הרמח"ל (דעת תבונות קלד, ובעוד מקומות רבים), הנהגת המשפט והנהגת הייחוד. ההנהגה האלוקית הרגילה, שבה מנהיג ה' את ישראל, היא 'הנהגת המשפט', לפיה הכל תלוי במעשי האדם, אם יבחר בטוב, יזכה לברכה, ואם יבחר ברע, ימנע ממנו השפע האלוקי. אמנם למעלה מהנהגת המשפט, קיימת הנהגה עליונה נסתרת, 'הנהגת הייחוד', על פיה העולם מתקדם תמיד ומתעלה אל גאולתו, מפני שאף ממצבי חטא ועונש ה' מסבב בסתר את המשך התעלותו של העולם. והנהגה זו תלויה בברית שכרת ה' עם ישראל, שבאה לידי ביטוי בי"ג מידות רחמים. ככל שאנו מתקשרים יותר אל הנהגת הייחוד, כך אנו מתגדלים יותר באמונה ומקשרים יותר את העולם אל תכליתו, ויש בזה תשובה גדולה, ומתוך כך נמשכת סליחה ומחילה, והקטרוגים מתבטלים והברכה נמשכת לעולם.
Specifically after the great sin (of the golden calf) its became clear that the connection between G-d and the Jewish people is eternal, and no sin can annul it. Sins cause punishments, and difficult pains, but from an internal perspective the connection between G-d and the Jewish people remains intact, and therefore it is always possible to repent.
|By saying these words of mercy, we are ascending in our sense of faith, and connecting to the Almighty in a deep and elevated sense to the extent that the sins become extranious (to that relationship), and therefore it is always possible to repent and return to G-d.
Since these 13 attributes reveal the esteem of the Jewish people, it is permitted to say them only in a Minyan.
In order to understand the greatness of these attributes, we need to explain that G-d 'relates' to the Jewish people on two levels:
The first level is called "relation of Judgement" which is dependent upon the actions of mankind. If he chooses to do the right thing he will be blessed, and if he chooses the wrong thing, G-d will prevent G-dly flow of blessing.
The second level "relation of G-d's unity", the world is moving towards G-d's redemption of the Jewish people. Even in situations of sin and punishment,. G-d causes in secret the continued evolution of the world, which is dependent upon the covenant which he made with the Jewish people which finds its expression in the 13 attributes of mercy. The more we connect to this second level of relationship, we are increasing our faith in Him, and bringing the world closer to its ultimate purpose. In this, there is a high level of repentence, because through it forgiveness and atonement occur and those attacking forces become annulled, and blessing is brought down into the world.
יקוק יקוק. מִדַּת רַחֲמִים הִיא, אַחַת קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, וְאַחַת אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא וְיָשׁוּב (ראש השנה י"ז):
יקוק יקוק אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה אל רחום וחנון
אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. כתב הרא"ש וא"ת קודם שיחטא האדם למה צריך רחמים ותירץ שגלוי לפניו שיחטא. ויש להרגיש דכבר נודע זה מישמעאל דכתיב כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם..
ואפשר לפרש כפי דברי הרא"ש אני יקוק קודם שיהטא אני יקוק אחר שיחטא ,במה שידוע שמדתו יתברך לדון באשר הוא שם שאינו מסתכל במה שעתיד לחטוא. אך הוא מסתכל במה שעתיד לעשות טובה וכמש"ה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" ובזכות זה הושיעם כמשז"ל ואף שעתידין לעשות העגל לא הביט און ביעקב וזש"ה "אני יקוק קודם שיחטא" דגלוי שיחטא ואינו מסתכל לעתיד. "ואני יקוק" אחר שיחטא לראות אם עתיד לשוב בתשובה מרחם עליו אף דהוו תרתי דסתרן שאינו רואה החטא שיעשה ורואה הטובה שעתיד לעשות והיינו רבותא דממדת רחמיו שתים זו שמענו. ואפשר שלזה כיוין רש"י במ"ש ואני מרחם שלאחר שיחטא אם ישוב כלומר שמרחם בעבור שעתיד לשוב ולענין הטובה מסתכל לעתיד:...
ודרך דרש אפשר לומר דכונת מ"ש יקוק אחר שיחטא הוא דממדת רחמיו אינו דן האדם כחוטא למלך הכבוד דלא היה תקומה כלל אפילו בחטא קל רק הוא דן כמי שחוטא לחבירו כמו שהאריך הרב ס' העיקרים.
א"נ במ"ש בזהר הקדוש דהחוטא אף דמתודה ומתחרט לא נמחה הקטיגור ועדיין עומד ומקטרג וברחמיו המרובים תכף שהתודה ונתחרט מרחם עליו לסלק הקטיגור וכמ"ש בזהר הקדוש על פסוק גם יקוק העביר חטאתך לא תמות וזהו אני יקוק אחר שיחטא דאינו מעריך החטא כחוטא אליו יתברך וגם מעביר הקטיגור ודוק ואחר זמן רב ראיתי להרב משכנות יעקב שנזדמן לידי שהאריך הרבה בדברי הרא"ש הנז' בקונטריס צניף מלוכה ואין הפנאי מסכים לעמוד בדברי קדשו כלל:
אל. אַף זוֹ מִדַּת רַחֲמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי (תהילים כ"ב) – וְאֵין לוֹמַר לְמִדַּת הַדִּין לָמָה עֲזַבְתָּנִי, כָּךְ מָצָאתִי בִּמְכִילְתָּא:
ורחום. כדרך כרחם אב על בנים שישמרם שלא יפלו
רחום על החייבים להקל ענשם בקראם אליו, כאמרו פני ה' בעושי רע וכו' צעקו וה' שמע. ורואה בעני נדכאים כענין וגם ראיתי את הלחץ:
רחום – עם גדולת כחו רחום (הוא) לברואיו ורחמיו על כל מעשיו
(ד) חנון. שייך לומר אפי' לעשירים ושאינם מצילם כמו (תהילים ל״ז:כ״א) צדיק חונן ונותן שמי שנותן מתנה חונן כמו (בראש' מ"ג) אלקים יחנך בי וכמו (במדבר ו׳:כ״ה) יאר יקוק פניו אליך ויחונך שאני נותן לכל חי די מחסורו:
(ג) ארך אפים. מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְאֵינוֹ מְמַהֵר לִפָּרַע, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה:
(ה) ורב חסד. מטה כלפי חסד.....
ומפרש בנמרא דהיינו למי שעונותיו מרובים על זכיותיו מטה כלפי חסד, ומפרש היכי עביד, ר' אליעזר אומר כובש, דכתיב (מיכה ז') יכבש עונותינו, ופירש"י כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות, עכ"ל, ור' יוסי ב"ר חנינא אימר נושא, פירש"י מגביה כף מאזנים של עון וממילא נכרעים הן, עכ"ל, ולכאורה אין מבואר פלוגתתם מאי נ"מ בזה, דהא היינו כובש היינו נושא, שהמאזנים של זכות מכריעין את של העונות, ואפשר לומר דהנ"מ בזה כי כשכובש את המאזנים של זכות אז הקב"ה מוסיף לאותו הכף זכיות עד שיכריעו, ולפי"ז יש לו זכות מרבוי זכיות, אבל אם מגביה הכף של העונות הוא ממעיט את העונות, וא"כ אין לו רק מניעת רבוי עונות אבל לא רבוי זכיות על הערך שהיה מקודם, וזה נ"מ גדולה כמובן, ודו"ק. .
(ר"ה י"ז ב׳)
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו המפרשים ז"ל ששני יצר הרע יש בעולם האחד נמשך ובא מכח התולדה על ידי חטא אדם הראשון נדבק זוהמת הנחש בנולדים כולם ומתהווה מזוהמת הנחש יצר הרע והשני הוא היצר הרע הבא מצד הקליפה שיש למעלה כנגד עולם הנשמות וזה נקרא בלשון חכמינו ז"ל בשם מלאך רע שעליו אמר הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין (קידושין ל:) וכתבו שיש מיני עונות באים מן יצר הרע של התולדה ויש מיני עונות נעשים על ידי יצר הרע שהוא מלאך רע.
ובזה פירש הגאון רבי יהונתן ז"ל מאמר חשבון שעשה יצחק אבינו ע"ה (שבת פט:) לעתיד בשנות האדם שעשה סברה לומר פלגא עלי מצד עונות הנעשים מיצר הרע של התולדה ופלגא עלך מצד עונות הנעשים מיצר הרע שהוא מלאך רע עיין שם.
ובזה פרשתי הטעם שלוקחין ביום הכיפורים שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל (ויקרא טז, ח) ולכן הבבליים מתלשים בשערו ואומרין לו טול וצא טול וצא (משנה יומא ו, ד) שכופלים הדברים רצונו לומר טול וצא עונות שבאים מיצר הרע של התולדה וטול וצא עונות שבאים מיצר הרע שבא מן הקליפה שנקרא מלאך רע.
ובזה מובן טעם המאמר כאן לרבי אלעזר דאמר 'כּוֹבֵשׁ' שלוקח מן העונות ומשליך במצולות ים והיינו שלוקח עונות הבאים מיצר הרע של התולדה שנעשה מן חומר הארץ ולזה משליך במצולות ים מקום החומר העכור ואינו לוקח כל העונות שהם הנעשים מיצר הרע דקליפה כי על אלו אין להם תירוץ וצריכין הם לתקן זה כי על כך נעשה יצר הרע זה בעולם שיהיה האדם נלחם עמו ומקבל שכר.
ורבי יוסי ברבי חנינא אומר 'נוֹשֵׁא' שמגביה הכף למעלה סבירא ליה הסברה להפך כי מקיל מן העונות שנעשו מיצר הרע הנעשה מצד הקליפה מלמעלה דעל זה יש להם לטעון למה בראת אותו? אבל עונות הנעשים מצד יצר הרע שנעשה מן התולדה מכח זוהמת הנחש אין להם טענה לפטור עצמן כי יאמר להם למה חטאתם בעץ הדעת והבאתם זה לעולם! ולפי דברים אלו תבא דרשה של כל אחד היטב בפסוק צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵ־ל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה (תהלים לו, ז) דוק ותשכח.
"And much kindess" also has relevance to the word "truthful". G-ds ways aren't like man's ways. A person who is much kindness is by definition someone who will bend the truth of a matter to punish those as they truly deserve. However, the Almighty, even though he has much kindness, nonetheless his decisions are also (objectively) truthful and relavant to the person.....
ונראה לי בס"ד דשאל כן משום דכתיב 'וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקֹּד' ואם אחר שראה כל שלש־עשרה מידות למה אומר 'וַיְמַהֵר'? אלא ודאי כי הוא לא המתין עד אחר כל שלש־עשרה מידות אלא מיהר ליקוד קודם שנשלמו כל שלש־עשרה מידות דעל זה שייך לומר 'וַיְמַהֵר' שהיה מן הראוי להמתין עד הסוף וליקוד ולכן שאל איזה מדה ראה ומיהר ליקוד בה? ומשני 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' ראה (שמות לד, ו).
(ה) אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
(5) R. Simon said: When the time came for the Holy Blessed One to make the first human being, The Ministering Angels made themselves into competing counsels, with one group opposing the other. Some of them said, “Don’t create humans,” and the others said “Create them.” So it is written: (Ps. 85:11) “Kindness and Truth met against one another, Righteousness and Peace faced each other.” The angel of Kindness said, “Create them, for they will do acts of loving kindness.” Then the angel of Truth said, “Do not create them, for they will be full of lies.” The angel of Righteousness said, “Create them, for they will establish justice.” The angel of Peace said, “Do not create them, for they will be in constant strife!” What did the Holy Blessed one do, but grab up Truth and hurl it to the earth, so it is written: (Daniel 8:12) “You hurled Truth to the earth.” Whereupon the Ministering Angels said before the Holy Blessed One, “Ruler of all worlds, what have You done? Why have You so chastised the chief of your court? Let Truth arise again from the earth.” So it is written, (Ps. 85:12) “Truth springs up from the earth.” The Rabbis have said the following in the name of R. Hanina bar Adai, and R. Pinchas and R. Hilkiah in the name of R. Simon who said: “Very” [MeOD] is an anagram in reference to “Humans” [ADaM] so it is written: (Gen 1:31) “And God saw all that God had made, and found it very good.” Read it rather: “God found Humans to be good.” R. Huna of Tzipori said: While the Ministering Angels were occupying one another with litigation and debate, The Holy Blessed One created them and turned to the angels saying, “What are you arguing about? Humans have already been created.”