(ז) שום תשים עליך מלך אשר יבחר כו' מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. יש לדקדק מ"ש מקרב אחיך למה לא נאמר מבני ישראל. עוד י"ל מה הי' הס"ד לתת עליך איש נכרי ח"ו נכרי ממש. אך הנ"ל עפ"י מ"ש ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו כו' היינו שבחי' צדיק הדור צריך להיות במדריגת אהרן שהי' מוסר נפשו על בנ"י והי' מקבל עליו כל מה שיבא ח"ו על בנ"י שום רעה הי' מוסר נפשו עליהם כדי להציל אותם מכל משפט ולבטל הדינין מהם. ולזאת הבטיחו שלא יאונה לו כל נזק ח"ו כמ"ש בבואו ובצאתו ולא ימות כמבואר במ"א. וכ"כ בפ' פנחס יפקוד ד' איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם היינו ג"כ שימסור נפשו עליהם. וכמ"ש יזכו לרב טוב כו' בביאת גואל לחיי עוה"ב. פי' שיהי' להם גואל כזה שמוכן למס"נ לבא לחיי עוה"ב. וכן אי' בס' תנא דבי אליהו מפני מה זכה משה כו' שכל ימיו הי' מתאנח על כבודן של ישראל כו' עי"ז זכה לגדולה כמ"ש ויגדל משה ויצא אל אחיו שכאו"א מבנ"י נדמה לו כאחיו ממש. וגם אהרן הי' בבחי' זו כמ"ש ולכל בני אהרן תהיו איש כאחיו. כי מדת הכהונ' הוא ג"כ בחי' החסד לעורר חסדים על בנ"י צריך להיות בבחי' זו שכאו"א מבנ"י יהי' לו כאחיו ממש באהבת ישראל ולמסור נפשו עליהם. וזש"א והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. זהו גדולתו מה שיהי' כל אחד כאחיו בעיניו. וז"ש חכז"ל שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. פי' יראתו מהעונש וגזירות רעות ח"ו רק עליך ולא ישים כל מגמתו עבור עצמו כלל. וז"פ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו שכל בחי' בחירתו בלתי לה' לבדו כנ"ל. מקרב אחיך תשים עליך מלך רמוז על הרל שיהי' בלבו מס"נ עבור כלל ישראל. מקרב אחיך שמוכן להקריב א"ע עבור כלל ישראל במס"נ. מקרב אחיך. שיהי' כאו"א מבר'י נדמה לו כאחיו זהו הראוי להיות לך מלך. לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. פי' מי שאינו בבחי' זו ואתה נכרי בעיניו וגם איננו במס"נ עבורך. וע"ז הבטיחה התורה כי לא יזיק לו כלל המס"נ הלזה. אדרבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ועפ"ז מיושב הכתוב להלן נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך כו' וכ"כ הטיבו אשר דברו נביא אקים להם מקרב אחיך כמוך. הלא כתיב ולא קם נביא עוד כמשה ואיך כתיב כאן כמוך. אך הפי' באותו הבחי' במס"נ כמו שמשרע"ה הי' תמיד במס"נ עבור כלל ישראל. ולא שיהי' כמו מדריגת משה שלא קם כמוהו. רק בבחי' זו יהי' מנהיג הדור במס"נ ובאהבת ישראל כנ"ל:
(א) תרל"ד
(ב) שופטים כו' בכל שעריך. פי' מו"ז ז"ל כי הם שיעורין דליבא. שידע האדם שכל השערים הנפתחין בלבו. הם אשר ה"א נותן כו' ע"ש. וי"ל עוד באופן הנ"ל. כי השערים בלב הם התפעלות הרוח ונפש שבלב. כי בכל פעולה והרגשה נק' שער שנפתח בלב האדם. ויש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והם הכחות ומחשבות מיצ"ט ויצה"ר. וצריכין שופט שיהי' האדם שופט כל תנועה ופתיחת הלב אם לטוב הוא. ושערים אלו בלב באין מנ' שערי בינה [כמ"ש ובה הלב מבין] וכשמבטל אדם עצמו להשורש והוא שער הנ' ושם נמצא הבירור בין טוב לרע שהעירוב בא אחר התפשטות בלב האדם. וז"ש אשר ה"א נותן. שעי"ז יוכל לשפוט צדק באותן השערים. וכ' פותח שער לדופקי בתשובה כי כל השערים אלו בלב הם דופקים לשוב למקורם והיא בחי' תשובה כנ"ל. וכתי' כי יפלא ממך כו'. שכשאין האדם יודע להכריע דברי ריבות בשעריך כנ"ל. העצה וקמת ועלית כו'. פי' שיבטל עצמו לעשות רק רצון עליון אשר יבחר ה' ומבטיח הפ' ובאת אל הכהנים הלוים פי' בחסד עליון יוכל האדם להתדבק בחי החיים ע"י הביטול וזה הכהנים הלוים. וכשנתדבק בשורשו נמשך חיות חדש ויוכל לברר האמת והצדק. וכתי' לא תכיר פנים פירש"י אפי' בשעת הטענות שלא יהי' רך לזה וקשה לזה. פי' כמ"ש חז"ל עשה רצונו כרצונך לקבל טענות היצ"ט כמו של היצה"ר. וכשאין לו נגיעה יכיר האמת והצדק:
(א) תרל"ח
(ב) שופטים ושוטרים כו'. י"ל עפמ"ש מאא"ז מו"ר ז"ל רמז על שם חודש אלול ע"פ הפסוק הוא עשנו ולא אנחנו דיש קרי וכתיב לו אנחנו כו'. ועל ב' בחי' אלו נק' אלול. כי זה תלוי בזה. כפי ביטול האדם מתקרב אליו ית'. ודפח"ח כי יש ב' בחי' בעבודת הבורא ית' לבטל הגוף והגשמיות והוא בחי' שוטרים לכוף את הגוף לשנות את טעמו. בחי' סור מרע. והשנית בבחי' התקרבות אל הבורא ית' בחינת עשה טוב. וזה שופטים שהוא בהשגת הדעת כאשר הארכנו במ"א שהם נגד עבודת ימי המעשה והשבת: לא תקח שוחד כ' רש"י ז"ל אף לשפוט אמת. הוא רמז לשמור מן הפניות בעת עשות המצות והטוב. ובמד' ה' אוהב משפט ואוהב את ישראל ומסר להם המשפט. חקיו ומשפטיו לישראל. פי' שבכח איש ישראל לשפוט האמת ולסלק נגיעת עצמותו. כי האמת נמצא בכל איש ישראל. לכן צדק צדק תרדוף כי ע"י היגיעה יוכל למצוא הצדק והאמת שנטמן בלב איש ישראל. ובנ"י נק' עדים כמ"ש אתם עדי. לכן צריכין לראות לסלק הנגיעות להיות עד אמת. רק לברר האמת כי לה' המלוכה. ולא לשום דבר אחר. ולכן בחר בנו הש"י לעדים לאשר האמת נמצא בלבות בנ"י כמ"ש:
(א) תרס"א
(ב) בפסוק תמים תהי' עם ה"א. דכ' הצור תמים פעלו. שלא הי' שום מום ופסולת בעולם. רק ע"י חטא הראשון נתערב פסולת ובקבלת התורה הי' מוכן להיות תיקון השלם וע"י חטא העגל שוב נעשה פסולת וע"ז כ' שחת לו כו' בניו מומם שנעשו בעלי מומין. אבל בכח התורה שנקראת תמימה יכול איש ישראל להיות תמים. וכל הקוסמים ומעוננים הכל בא מזה הקילקול של חטא הראשון. ובנ"י יצאו מן הכלל בקבלת התורה ז"ש כי הגוים האלה כו' ואתה לא כן כו'. ואע"פ שלא נשארו ישראל בזו המדרגה כמ"ש אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם תמותון אעפ"כ נביא מקרבך כו' כאשר שאלת כו' בחורב. ונשאר התיקון ע"י הנביאים. וגם עתה שאין לנו נביאים כח הנביאים הוא בכתב בנביאים וכתובים. וההוגה בדבריהם יכול לבא אל התמימות. ובנ"י יש להם חלק בזו הצורה דכ' הצור תמים פעלו דיש ב' יצירות ובבנ"י כ' עם זו יצרתי לי שהם זוכין לצורה הפנימיות שהיא בחי' הצור תמים וע"ז כתי' כלך יפה כו' ומום אין בך. וז"ש תמים תהי' עם ה"א להיות לו חלק בזו הצורה הפנימיות וצורה זו מתגלה בש"ק לכן נק' שבת שלום שהיא בחי' הצור תמים: