Shoftim Haftarah It's OK, Jerusalem!

(יב) אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִֽי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן׃ (יג) וַתִּשְׁכַּ֞ח יְהוָ֣ה עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֮ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק כַּאֲשֶׁ֥ר כּוֹנֵ֖ן לְהַשְׁחִ֑ית וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק׃ (יד) מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ׃ (טו) וְאָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ רֹגַ֣ע הַיָּ֔ם וַיֶּהֱמ֖וּ גַּלָּ֑יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (טז) וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃ (ס) (יז) הִתְעוֹרְרִ֣י הִֽתְעוֹרְרִ֗י ק֚וּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד יְהוָ֖ה אֶת־כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת־קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית׃ (יח) אֵין־מְנַהֵ֣ל לָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים יָלָ֑דָה וְאֵ֤ין מַחֲזִיק֙ בְּיָדָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים גִּדֵּֽלָה׃ (יט) שְׁתַּ֤יִם הֵ֙נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַחֲמֵֽךְ׃ (כ) בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהוָ֖ה גַּעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ׃ (כא) לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן׃ (ס) (כב) כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ יְהוָ֗ה וֵאלֹהַ֙יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֙עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד׃ (כג) וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ בְּיַד־מוֹגַ֔יִךְ אֲשֶׁר־אָמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֤ימִי כָאָ֙רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹבְרִֽים׃ (ס) (א) עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃ (ב) הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם התפתחו [הִֽתְפַּתְּחִי֙] מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן׃ (ס) (ג) כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה חִנָּ֖ם נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶ֖סֶף תִּגָּאֵֽלוּ׃ (ד) כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מִצְרַ֛יִם יָֽרַד־עַמִּ֥י בָרִֽאשֹׁנָ֖ה לָג֣וּר שָׁ֑ם וְאַשּׁ֖וּר בְּאֶ֥פֶס עֲשָׁקֽוֹ׃ (ה) וְעַתָּ֤ה מי־לי־[מַה־] [לִּי־] פֹה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־לֻקַּ֥ח עַמִּ֖י חִנָּ֑ם משלו [מֹשְׁלָ֤יו] יְהֵילִ֙ילוּ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְתָמִ֥יד כָּל־הַיּ֖וֹם שְׁמִ֥י מִנֹּאָֽץ׃ (ו) לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי׃ (ז) מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃ (ח) ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְהוָ֖ה צִיּֽוֹן׃ (ט) פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם יְהוָה֙ עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃ (י) חָשַׂ֤ף יְהוָה֙ אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס) (יא) ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י יְהוָֽה׃ (יב) כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

Isaiah 51:12-52:12

(12) I, I am the one who comforts you! What ails you that you fear man who must die, Mortals who fare like grass? (13) You have forgotten the Lord your Maker, Who stretched out the skies and made firm the earth! And you live all day in constant dread Because of the rage of an oppressor Who is aiming to cut [you] down. Yet of what account is the rage of an oppressor? (14) Quickly the crouching one is freed; he is not cut down and slain, And he shall not want for food. (15) For I the Lord your God— Who stir up the sea into roaring waves, Whose name is Lord of Hosts— (16) Have put My words in your mouth And sheltered you with My hand; I, who planted the skies and made firm the earth, Have said to Zion: You are My people! (17) Rouse, rouse yourself! Arise, O Jerusalem, You who from the LORD’s hand Have drunk the cup of His wrath, You who have drained to the dregs The bowl, the cup of reeling! (18) She has none to guide her Of all the sons she bore; None takes her by the hand, Of all the sons she reared. (19) These two things have befallen you: Wrack and ruin—who can console you? Famine and sword—how shall I comfort you? (20) Your sons lie in a swoon At the corner of every street— Like an antelope caught in a net— Drunk with the wrath of the Lord, With the rebuke of your God. (21) Therefore, Listen to this, unhappy one, Who are drunk, but not with wine! (22) Thus said the Lord, your Lord, Your God who champions God's people: Herewith I take from your hand The cup of reeling, The bowl, the cup of My wrath; You shall never drink it again. (23) I will put it in the hands of your tormentors, Who have commanded you, “Get down, that we may walk over you”— So that you made your back like the ground, Like a street for passersby. (1) Awake, awake, O Zion! Clothe yourself in splendor; Put on your robes of majesty, Jerusalem, holy city! For the uncircumcised and the unclean Shall never enter you again. (2) Arise, shake off the dust, Sit [on your throne], Jerusalem! Loose the bonds from your neck, O captive one, Fair Zion! (3) For thus said the Lord: You were sold for no price, And shall be redeemed without money. (4) For thus said the Lord God: Of old, My people went down To Egypt to sojourn there; But Assyria has robbed them, Giving nothing in return. (5) What therefore do I gain here? —declares the Lord— For My people has been carried off for nothing, Their mockers howl —declares the Lord— And constantly, unceasingly, My name is reviled. (6) Assuredly, My people shall learn My name, Assuredly [they shall learn] on that day That I, the One who promised, Am now at hand. (7) How welcome on the mountain Are the footsteps of the herald Announcing happiness, Heralding good fortune, Announcing victory, Telling Zion, “Your God is King!” (8) Hark! Your watchmen raise their voices, As one they shout for joy; For every eye shall behold The Lord’s return to Zion. (9) Raise a shout together, O ruins of Jerusalem! For the Lord will comfort God's people, Will redeem Jerusalem. (10) The Lord will bare God's holy arm In the sight of all the nations, And the very ends of earth shall see The victory of our God. (11) Turn, turn away, touch naught unclean As you depart from there; Keep pure, as you go forth from there, You who bear the vessels of the Lord! (12) For you will not depart in haste, Nor will you leave in flight; For the Lord is marching before you, The God of Israel is your rear guard.

מדרש תנחומא, דברים א׳

וְכָל נֶחָמוֹת שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְגוֹ', כִּפְלַיִם הֵם. לְפִי שֶׁלָּקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ (ישעיה מ, ב), לְפִיכָךְ נִחוּמֶיהָ בִּלְשׁוֹן כִּפְלַיִם, נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (שם פסוק א), אֲנֹכִי אֲנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם (שם נא, יב), עוּרִי עוּרִי (שם פסוק ט), הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי (שם פסוק יז), שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ (שם סא, י), פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל (שם לה, ב).

Midrash Tanchuma, Devarim 1

Now all the consolations of which Isaiah spoke are double, because (according to Is. 40:2) “she (i.e., Jerusalem) has received from the hand of the Lord double for all her sins.”¹Lam. R. 1:22. So for that reason the consolations are double (in vs. 1) “Comfort, O comfort My people.” [Similarly (in Is. 51:12),] “I, I am the one who comforts you.” [Also (in Is. 51:9),] “Awake, awake.” [Also (in Is. 51:17),] “Rouse yourself, rouse yourself!” [Also] (in Is. 61:10),] “I will be glad with rejoicing.” [Also] (in Is. 35:2),] “It shall blossom with blossoms.”

מלבי"ם על ישעיהו נ״א:י״ב:א׳

אנכי, משיב להם ה', אתם אומרים עורי זרוע ה', כאילו אני נשתניתי ממה שהייתי בימי קדם, לא כן, כי אנכי אנכי הוא, אני הוא מי שהייתי, אני לא נשתניתי אנכי אנכי הוא מנחמכם גם עתה כמו מקדם, רק את נשתנית ממה שהיית, לך אני אומר מי את? כי איני מכירך כלל, אינך עוד העם אשר היית בימי קדם, העם אשר פדיתים ממצרים, כי הם לא פחדו מזרוע בשר רק בטחו בישועתי, ואת ותיראי מאנוש ימות, כי

Malbim on Isaiah 51:12:1

God responds to their calls by saying, have I changed from what I have always been? Of course not. I have always been your comforter. You're the ones who have changed. I am saying to you, who are you?I don't recognize you at all. You are not the people who I redeemed from Egypt for they were not fearful of men. They solely trusted in God. And you all fear the mortality of people!

אבן עזרא על ישעיהו נ״א:י״ז:א׳

התעוררי. כוס חמתו, דרך משל לאדם שישתכר, ולא ידע מה יעשה לו, והוא שוכב נרדם:

Ibn Ezra on Isaiah 51:17:1

Which hast drunk, etc. Israel is compared to a man that is drunk, and is not aware of what is done unto him; he lies down in deep sleep.

אבן עזרא על ישעיהו נ״א:י״ז:ב׳

קובעת. אין רע לו, ויש אומרים השמרים שיקבעו למטה:

Ibn Ezra on Isaiah 51:17:2

קבעת The dregs. It is hap. leg. Some explain it to signify the dregs that are fixed (קבע to fix) to the bottom of the vessel.

אבן עזרא על ישעיהו נ״א:י״ז:ג׳

התרעלה. כמו והברושים הורעלו (נחום ב' ד'), כמו רעדה שירעד האדם בראותה:

Ibn Ezra on Isaiah 51:17:3

התרעלה Trembling. Comp. הרעלו they have been shaken (Nah. 2:4). The cup of trembling, that is, the cup, at the sight of which man trembles.

אבן עזרא על ישעיהו נ״א:י״ז:ד׳

מצית. מגזרת למען תמצו (ישעיהו ס"ו י"א), ואם הם שנים בנינים [צ"ל שרשים], והטעם רעה שלמה:

Ibn Ezra on Isaiah 51:17:4

מצית Thou hast wrung out. Comp. תמצו you may milk out (66:11), though of a different conjugation.²⁰בנינים is perhaps a corruption of שרשים or פעלים, for both words are of the same conjugation, namely Kal. They differ in their derivation; the root of מצית s מצה, that of תמצו is מצץ. The meaning of this figure is, thou hast received the full measure of evil.

מלבי"ם על ישעיהו נ״א:כ׳:א׳

בניך עלפו, שתחת שבניך הגדולים והקטנים יקימו אותך מן השכרות וינהלו אותך, הם עצמם שתו שני הכוסות האלה עצמם ששתית ונשתכרו כמוך, עד שעלפו ושכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, שהגם ששכבו בחוץ נדמו כתוא השוכב במכמר ורשת, כן לא יכלו לזוז ממקומם וממה נשתכרו? אומר כי הם מלאים חמת ה' שהוא כוס החמה, וגם גערת אלהיך שהוא כוס התרעלה והעונש, משני כוסות האלה נשתכרו גם הם:

Malbim on Isaiah 51:20:1

In place of the belief that your children will come raise you from your drunkenness, they too drank from these two cups and have become drunk like you...they appear like antelopes caught in a trap for they cannot move at all. They have imbibed from this cup of wrath and punishment as well.

עירובין ס״ה א:א׳

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנאמר לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין

Eruvin 65a:1

I can make an argument that exempts the entire world from judgment, from the day that the Temple was destroyed until now. As it is stated: “Therefore, hear now this, you afflicted and drunken, but not from wine” (Isaiah 51:21), which teaches that in the wake of the destruction of the Temple, all Jews are considered intoxicated and are not responsible for any sins they commit.

תנא דבי אליהו זוטא, נספחים לסדר אליהו זוטא, פרקי דר' אליעזר ג׳

אח"כ יאמר הקב"ה לישראל בני עכשיו בואו וקבלו ממני כוס של תנחומין ואומרים ישראל לפניו רבונו של עולם בתחלה כעסת עלינו והוצאתנו מתוך ביתך והגליתנו לבין העכו"ם ועכשיו באת לפייס אותנו ויאמר הקב"ה להם לישראל אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שהוא נושא את בת אחותו פעם אחת כעס עליה והוציאה מביתו לאחר ימים הוא בא לפייס אותה ואמרה לו מתחלה כעסת עלי והוצאתני מביתך ועכשיו אתה באת לפייסני ואמר לה לבת אחותו שמא תאמר בלבך שמיום שיצאת מביתי אני נכנסתי לביתי אלא אף אני לא נכנסתי לביתי. כך אמר הקדוש ברוך לישראל בני מיום שהחרבתי את ביתי של מטה לא עליתי וישבתי בביתי של מעלה אלא הייתי יושב ובטל ואמר הקב"ה להם לישראל אם אין אתם מאמינים לי שאני לא נכנסתי לביתי תנו את ידיכם על ראשי ותראו שהוא מלא טל שנאמר (שיר השירים ה) שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה ואז יהא מלביש הקב"ה את ציון עוזה בשכר עזי וזמרת יה שאמרו ישראל על הים שנאמר (ישעיהו נ״ב:א׳) עורי עורי לבשי עזך ציון

Tanna DeBei Eliyahu Zuta, Additions to Seder Eliyahu Zuta, Pirkei DeRabbi Eliezer 3

... …and the Holy One said to Israel, ‘my children – now take from me the cup of consolation.’ They replied to Him ‘Master of the World! You were angry with us and brought us out from within Your house and exiled us among the nations of the world [and that is like a vessel cast aside among the nations of the world] and now you’ve come to appease us?! He said to them, ‘I will give you an allegory, to what is this thing to be likened? To a man who married his sister’s daughter. He grew angry with her and sent her out of his house, and after some days came to appease her. She said to him ‘you were angry with me and threw me out of your house and now you’ve come to appease me?!’ He said to her, ‘you are are my sister’s daughter, maybe you will say in your heart that from the day that you went out of my house [another woman entered in, by your life] even I have not entered my house.’ Thus the Holy One said to Israel, ‘my children, from the day I destroyed My house below I have not gone up and sat in My house above. Rather, I sat in the dew and the rain. If you do not believe me place your hands in My head [and see the dew which is on My head, if it were not an explicit verse it would be impossible to say] as it says “…for my head is full of dew, my locks with the drops of the night.” (Shir HaShirim 5:2) And the Holy One clothed Zion with her strength, in reward for “The Eternal's strength and His vengeance were my salvation…” (Shemot 15:2) which they said at the sea, [and from where do we learn that the Holy One clothes her in her strength?] as it says “Awaken, awaken, put on your strength, O Zion…” (Yeshayahu 52:1)

ראש השנה ל״א ב:ב׳

רבי אלעזר אומר שש גלות שנאמר (ישעיהו כו, ה) כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר א"ר יוחנן ומשם עתידין ליגאל שנאמר (ישעיהו נב, ב) התנערי מעפר קומי שבי:

Rosh Hashanah 31b:2

Rabbi Elazar says: There are six exiles, if you count only the places, not the number of journeys, and a different verse alludes to this, as it is stated: “For He has brought down those who dwell high, the lofty city laying it low, laying it low, to the ground, bringing it to the dust” (Isaiah 26:5). This verse mentions six expressions of lowering: Brought down, laying it low, laying it low, to the ground, bringing it, and to the dust. Rabbi Yoḥanan said: And from there, i.e., from their lowest place of descent, they are destined to be redeemed in the future, as it is stated: “Shake yourself from the dust, arise, sit, Jerusalem” (Isaiah 52:2).

מדרש תהילים כ׳:א׳

למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה. זה שאמר הכתוב (תהלים צא טו) יקראני ואענהו. אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל ומבקשין אותי והן משתתפין בכבודי כבודי עמהן באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו למה עמו אנכי בצרה. א"ר יודן [משל] לאשה שהיא עם אמה בכעס עלתה אמה למעלה. ובשעת לידתה היתה מצוחת מלמטה ואמה שומעת קולה מלמעלה וצווחת גם היא כנגדה. והיו השכנות אומרות לה מה טיביך וכי את יולדת עמה. אמרה להן בתי יולדת בצער אף על פי שהכעיסה אותי איני יכולה לסבול צווחתה ואני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי היא. כך כשחרב בית המקדש נתן קול בבכי ויללה בעולם שנאמר (ישעיה כב יב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. אמרו לפניו מלאכי השרת רבונו של עולם יש דברים הללו לפניך והלא כתיב (דברי הימים-א טז כז) הוד והדר לפניו וגו'. אמר להן ביתי חרב ובני מסורין בקולרין ואני מצער ומיצר ולא כך כתבתי להן (תהלים צא טו) עמו אנכי בצרה. (ישעיה נב ה)

Midrash Tehillim 20:1

What is the sense of “I am with him in his affliction?” (Psalms 91:15)... Rabbi Judan said: “It can be compared to a pregnant woman who was angry at her mother, and when she went into labor, her mother went upstairs while she remained crying downstairs. As her mother heard her crying downstairs, she cried upstairs. Her neighbors said to her, “What is the matter, that you are screaming. Are you giving birth with her?” She said to them, “My daughter is in pain. How can I stand her screaming? I am screaming because my daughter’s pain is my pain.” Similarly when the Temple was destroyed, there was a wailing that went out in the whole world… The ministering angels said to God, “Does this befit you? Does it not say, “Glory and majesty are before God, strength and gladness in God’s place?” (Psalms 96:6) God said to them, “Has my house not been destroyed and my children have been carried off in chains. Shouldn’t I be in pain? This is the meaning of, “I am with him in his affliction.”

סוכה נ״ב ב:ז׳

אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב (ישעיהו כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה

Sukkah 52b:7

Rav Ḥana bar Aḥa said that the Sages in the school of Rav say: There are four creations that the Holy One, Blessed be He, created, yet He, as it were, regrets that He created them, as they do more harm than good. And these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught” (Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? Chaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not” (Isaiah 23:13), meaning, if only they never were.

סנהדרין צ״א ב:י״ז

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (ישעיהו נב, ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו' ריננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחיית המתים מן התורה וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו

Sanhedrin 91b:17

Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Your watchmen, they raise the voice; together shall they sing, for they shall see eye to eye the Lord returning to Zion” (Isaiah 52:8). It is not stated: They sang, in the verse; rather, the term “together shall they sing” is stated. From here resurrection of the dead is derived from the Torah. And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: All the prophets are all destined to recite song in one voice, as it is stated: “Your watchmen, they raise the voice; together shall they sing.”

רד"ק על ישעי׳ נ״ב:י״ב:א׳

כי לא בחפזון. כלומר ביד רמה תצאו אל תפחדו מאדם ולא תהיו צריכים לכלי זיין:

Radak on Isaiah 52:12:1

You will go out with a strong hand. Don't fear and you will need no weapons.

רד"ק על ישעי׳ נ״ב:י״ב:ב׳

כי הולך לפניכם. לפיכך תצאו בנחת כי לא תיראו מאדם אבל ממצרים יצאו בחפזון לפי שהמצריים היו ממהרים אותם לצאת מפני מכותם אבל משיצאו מן העיר הלכו בנחת ביד רמה:

Radak on Isaiah 52:12:2

Therefore, you will go out with peace because you will have no fear. In Egypt, they went out in haste because the Egyptians were hurrying them out because of the plagues. But here, they will go out with a sense of calm.