כי הוו מיפטרי מהדדי א"ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל

לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמִי שֶׁהָלַךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה עָיֵף וְצָמֵא. צָפָה אִילָן מֵרָחוֹק, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאִילָן מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל מַעְיָן וּפֵרוֹתָיו מְתוּקִים, עֲנָפָיו נָאִים וְצִלּוֹ נָאֶה.
יָשַׁב בְּצִלּוֹ, אָכַל מִפֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן.
כֵּיוָן שֶׁעָמַד לִילָךְ, אָמַר לָאִילָן: אִילָן, אִילָן בְּמָה אֲבָרֶכְךָ?
הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה, עֲנָפֶיךָ נָאִים, וּפֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים! אֲמַת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתְּךָ.
אֶלָּא יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִים מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ.