One who was born on the third day of the week will be a rich man and a promiscuous person. What is the reason for this? It is because on that day, the third day, vegetation was created. It grows abundantly but is also mixed together without boundaries between the grass and the plants.
One who was born on the fourth day of the week will be a wise and enlightened person. What is the reason for this? It is because the heavenly lights were hung in the heavens on that day, and wisdom is likened to light. One who was born on the fifth day of the week will be a person who performs acts of kindness. What is the reason for this? It is because on that day the fish and fowl were created, and they do not receive their sustenance by performing work for people. They are sustained by the kindness of God alone.
One who was born on the sixth day of the week will be a seeker. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this means that he will be one who seeks out mitzvot, as most of the activity on Friday involves preparation for Shabbat.
One who was born on Shabbat will die on Shabbat, because they desecrated the great day of Shabbat on his behalf. Rava bar Rav Sheila said: And he will be called a person of great sanctity because he was born on the sacred day of Shabbat. Rabbi Ḥanina said to his students who heard all this: Go and tell the son of Leiva’i, Rabbi Yehoshua ben Levi: It is not the constellation of the day of the week that determines a person’s nature; rather, it is the constellation of the hour that determines his nature.
One who was born under the influence of the sun will be a radiant person; he will eat from his own resources and drink from his own resources, and his secrets will be exposed. If he steals he will not succeed, because he will be like the sun that shines and is revealed to all.
One who was born under the influence of Venus will be a rich and promiscuous person. What is the reason for this? Because fire was born during the hour of Venus, he will be subject the fire of the evil inclination, which burns perpetually.
One who was born under the influence of Mercury will be an enlightened and expert man, because Mercury is the sun’s scribe, as it is closest to the sun.
One who was born under the influence of the moon will be a man who suffers pains, who builds and destroys, and destroys and builds. He will be a man who eats not from his own resources and drinks not from his own resources, and whose secrets are hidden. If he steals he will succeed, as he is like the moon that constantly changes form, whose light is not its own, and who is at times exposed and at times hidden.
One who was born under the influence of Saturn will be a man whose thoughts are for naught. And some say that everything that others think about him and plan to do to him is for naught.
One who was born under the influence of Jupiter [tzedek] will be a just person [tzadkan]. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And just in this context means just in the performance of mitzvot.
One who was born under the influence of Mars will be one who spills blood. Rav Ashi said: He will be either a blood letter, or a thief, or a slaughterer of animals, or a circumciser. Rabba said: I was born under the influence of Mars and I do not perform any of those activities. Abaye said: My Master also punishes and kills as a judge. It was stated that Rabbi Ḥanina says: A constellation makes one wise and a constellation makes one wealthy, and there is a constellation for the Jewish people that influences them. Rabbi Yoḥanan said: There is no constellation for the Jewish people that influences them. The Jewish people are not subject to the influence of astrology. And Rabbi Yoḥanan follows his own reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated: “Thus said the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed by them, but not the Jewish people.
(א) רפג
(ב) תשובה לרמב״ן על ענין המנחשים והמכשפים ועניני החוזים בכוכבים:
(ג) מה שנוהגין שאין נושאין נשים עד מלוי הלבנה באלו הארצות אינו ניחוש אלא כשם שמושחין המלכים על המעיין דתמשך מלכותו כן עושין במלוי ולא בחסרון וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצינורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי. ומה שאמרו אין שואלים בכלדיים דבר ברור הוא משמעתא דפרק מי שהחשיך שהם בעלי המזלות החוזים בכוכבים כדברי בעל הערוך. והלשון עצמו ידוע שהם הכשדיים הקדמונים הנקראים צלדיב״ש בלשון חכמי הגוים והם שהתעסקו תחלה במזלות ושכתבו באותה חכמה ספרים ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחוש דמיבעיא ליה מנין ועוד דהא ר׳ חנינא סבר מזל מעשיר ויש מזל לישראל ואע״ג דלית הלכתא כוותיה מ״מ משמע דלאו ניחוש הוא, ואלו שמנחשים בכוכבים דקתני לא באצטגנינות קאמר. ומההיא שמעתא דפרק מי שהחשיך נמי משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם מאברהם שאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדר׳ עקיבא דהוה דאיג אמלתא דברתיה טובא ולאחר שנצלה דרש משום צדקה נצלה ממיתה ממש ש״מ מאמין היה בהם ומעובדא דרב נחמן בר יצחק נמי. אלא שפעמים הקב״ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם שכל התורה תלויה בהם לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס, ובירושלמי דפ׳ במה אשה ר׳ הונא הוה משתעי הדין עובדא חד גיור הוה אסטרלוגוס והוה מתעסק בסחורה של רדידים חד זמן בעא מיפק אמר כדון נפקין חזר ואמר כלום אדבקית להדא אומתא קדישתא אלא בגין מיפרש מן אלין מליא נפק על שמא דרחמנא כיון דמטא למכסח יהב ליה חמריה ואכליה שבקה למדינתא מאן גרם דיפול דהרהר מן גרם ליה דאשתזיב דאתרחיץ בברייה. וגם זה בענין כך הוא לפי דעתי שאם היה לו לשאול ולעיין באסטרלוגיא שלו ולפיכך נתחסד ויצא ולא חשש לסחורה ונעשה לו נס ונצול מן המכסח כיון שעשה לש״ש ולגדור עצמו מן העבירה אבל שאר בני אדם כיון ששמעו חוששין ואותם שאין מתחילין בב״ד מפני שאין מזל לבנה קל ואין מלאכה נגמרת בו כהוגן ובגמרא נמי סבר הכי מאן דבלבנה יהא סתר ובני ובר מזל מאדים נמי קשה הוא כמ״ד מזל יום גורם שהוא צומח מ״מ אין דברים אלו מדוקדקים אפילו כפי אותה חכמה שלא מזל יום ולא מזל שעה גורמים אלא במבטי כוכבים של שנאה ושל אהבה וכ״ש שאינו משנת חסידים. והרמב״ם ז״ל כתב שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה משום לא תעוננו ועוד האריך לומר שדברי הבל ושטות הם והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים וע״ה הם, ושמעתא כולה ליתא הכי. ועוד דאפילו בניחוש נמי לא משמע הכי מעובדא דרב עיליש ובב״ר אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב וכו׳. ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב מ״מ אל תדקדק עם בני אדם יותר מדאי אבל אני צריך לבאר דעת רש״י ז״ל שפירש אין שואלים בכלדיים בעלי אוב ואני תמה וכי בעלי אוב מתמים תהיה נפקא בהדיא כתיב ביה שואל אוב וידעוני. וכן קשה מה שאמרו פרק חלק אין שואלים דבר מן השדים בשבת ר׳ יוסי אומר אף בחול אסור א״ל רב הונא הלכה כר׳ יוסי ואף ר׳ יוסי לא קאמר אלא בשביל סכנה הלא ענין שדים כשפים הם העושה מעשה במיתה והנשאל בהם באזהרה ושמא דעת רש״י ז״ל לא לשאול בהם שיעשו מעשה ויגידו לו שאלתו כשואל אוב ודורש אל המתים אלא שבעלי אוב עשו מעשה ושמעו ואחר כן בא זה ושאל מהם מה חדוש יש בעולם שזה אין בו אלא משום תמים תהיה. ומהו שאמר אין שואלין דבר מן השדים י״ל שכשפים נאסרו בתורה בעושה מעשה וכן בעלי אוב וכולן במיתה אבל הנשאל בהן בבעלי אוב באזהרה ובשאר מכשפים מותר דבעל אוב כתיב בקרא כי יהיה בהם אוב או ידעוני וכתיב ושואל אוב וידעוני אבל בכישוף מעשה כתיב ביה אזהרה מעונן ומנחש ומכשף מכשפה לא תחיה ושואל לא כתיב ביה הלכך כותי המכשף ישראל השואל בו אינו אלא משום תמים תהיה ככלדיים. וראיתי בתוספתא דמסכת שבת גירסא אחרת לוחשין על העין ועל הנחש ועל העקרב בשבת ואין לוחשין בדבר שדים ר׳ יוסי אומר אף בחול אין לוחשין בדבר שדים, ולפי זה אינו אלא ללחוש להשביע שדים לצאת מן האיש כדרך בן תמליון ורבי יוסי אוסר שמא יזיק אותו כשמוציאין אותו בע״כ וכן כל כיוצא בזה. ומה שאמר שרי שמן מותרים מפני שמכזבין זו היא הגירסא הנכונה לומר שאין להם השבעה שהם משחקים בפני אדם ומכזבים בהם ללעג ואינו בכלל כישוף כלל. ואני תמה מאד כי שמעתי בבירור שמנהג אלמניי״ו לעסוק בדברי השדים ומשביעים אותם ומשלחים אותם ומשתמשים בהם בכמה ענינים. וסבור אני שי״ל דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד כמו שאמרו בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים ופירש״י ז״ל מעשה כשפים ע״י מעשה תחבולה הם נעשים והם שאסרה תורה אבל מעשה שדים שרי וזהו דעתם שנהגו בו ועשו כמה מעשים. ובודאי פשוטי השמועות כך הם ומעשה דבן תמליון ודגיטין ודיוסף שידא ושאר מעשים בתלמוד ובמדרשי אגדה הן מטין, ע״כ תשובת רמב״ן ז״ל:
פירוש הגר"א לפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב ו) -
"כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו, כמו שאמרו: האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן וכו', אלא שנתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו ולהעמידו כפי שירצה, או צדיק או רשע או בינוני. וכמו שכתוב בשבת שם: האי מאן דבמאדים יהיה גבר אשיד דמא. אמר רב אשי, אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא. וזכר אלו השלושה לפי מזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור באלו השלושה, אי מוהלא – והוא צדיק שעושה מצוות, אי טבחא – הוא בינוני, אי לסטים – והוא רשע שופך דמים כמשמעו. וזה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו – לפי דרך מזלו וטבעו תחנכהו ותדריכהו לעשות מצוות, ואז גם כאשר יזקין לא יסור ממנה, אבל כשאתה מכריחו נגד טבעו, עתה ישמע לך, מיראתו אותך, אבל אחר כך בעת יוסר עולך מעל צוארו, יסור מזה כי אי אפשר לו לשבור מזלו".
The Gra's Commentary on Proverbs 22:6
(א) עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
(ב) אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל. בְּאֶרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה: עד אנה:
(ג) גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב. וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִּמְעָה. דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם. וְכִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְּנֵיהֶם. עד אנה:
(ד) הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא שָׁמַע אֵל. צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָה אָב. וְקוֹל הַתֹּר נִשְׁמַע בַּמָּרוֹם. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן. עד אנה:
(ה) זֶרַע קֹדֶשׁ לָבְשׁוּ שַׂקִּים. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם גַּם הֵם שַׂק הוּשַׂם כְּסוּתָם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר. וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אָסְפוּ נָגְהָם. עד אנה:
(ו) טָלֶה רִאשׁוֹן בָּכָה בְּמַר נֶפֶשׁ. עַל כִּי כְבָשָׂיו לָטֶבַח הוּבָלוּ. יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים. כִּי עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ. עד אנה:
(ז) כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא. עד אנה:
(ח) מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם. נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ. עד אנה:
(ט) סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים. עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ. עד אנה:
(י) פַּלְגֵי מַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה כַּנַּחַל. כִּי אוֹת בַּקֶּשֶׁת לֹא נִתַּן לָנוּ. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ. וּבִדְלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ. עד אנה:
(יא) קֵרַבְנוּ קָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבֵּל. וּגְדִי פָּסַק שְׂעִיר חַטֹּאתֵינוּ. רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵּיהֶן. וּמַזַּל דָּגִים הֶעֱלִים עֵינָיו. עד אנה:
(יב) שָׁכַחְנוּ שַׁבָּת בְּלִבּוֹת שׁוֹבָבִים. שַׁדַּי שִׁכַּח כָּל צִדְקוֹתֵינוּ. תְּקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. וְתָאִיר לְרַבָּתִי עָם מֵאוֹר נָגְהֶךָ:
(יג) תְּרַחֵם צִיּוֹן כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּתְכוֹנְנֶהָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. תְּמַהֵר יְשׁוּעָה וְתָחִישׁ גְּאֻלָּה וְתָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים רַבִּים: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר. עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְיָ עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:
החודשים, היסודות ומילים מרכזיות המאפיינות של כל מזל:
טלה – ניסן, אש, התלהבות, התחדשות, פריצה, ילדותיות, תחרות, לחימה, מרץ, יצריות.
שור – אייר, אדמה, יציבות, עקשנות, תלם, הגשמה, התמדה, עוגן.
תאומים – סיון, אויר, תקשורת, חברה, גיוון, דיבור, תנועה, תורה והוראה.
סרטן – תמוז, מים, משפחה, בית, חום, ביטחון, מוגנות, דאגה.
אריה – אב, אש, שמש, אהבה, לב, תשומת לב, מנהיגות, במה.
בתולה – אלול, אדמה, ביקורת, סדר, שלמות, שיטתיות, שליטה.
מאזניים – תשרי, אויר, שלום, הרמוניה, איזון, צדק, סובלנות, מתינות, אובייקטיביות, תרבות, מוסר, ערכים.
עקרב – חשון, מים, מיניות, מוות ולידה מחדש, גופנפש, הרס ובניה, חשק, אפל, חשאיות, ה'איד'.
קשת – כסלו, אש, חיפוש, מסע, שאיפה, משמעות, מרחב, תנועה, אינטואיציה, שאלות, הרפתקה, מטרה.
גדי – טבת, אדמה, דת, מסגרת, זמן, הקפדה, מצוות, היסטוריה, זיכרון, גבולות, שמרנות, מסורת, סמכות, הרגלים.
דלי – שבט, אויר, ידע, למידה, הברקה, הבנה, חדשנות, הומניות, אוניברסאליות, אינדיבידואליזם, חופש בחירה.
דגים – אדר, מים, סוד, אמונה, הפכים, תת-מודע, מעגליות, שתיקה, אשליה, יצירה.
הבה נעמיק במזל אריה...
בן\בת מזל אריה הם מי שנולדו בין ה־23 ביולי לבין ה־22 באוגוסט. יסוד המזל - "אש", כוכב שליט – השמש.
במסורת היהודית מתייחס מזל אריה לחודש אב.
"להיות אריה פירושו לכלול בעסקת חבילה אחת: אהבה, מנהיגות וזהות" (ירון ליבנה)
המזל שנחשב ל"לב של החיים", מרכז הבמה והמימוש העצמי. כמו השמש שהיא המאור הגדול, האחראית על נתינת החיים.
בעולם היהודי: "יתגבר כארי", סמלו של שבט יהודה - מלכות דוד ושלמה, סמלה של ירושלים. מט' באב לט"ו באב.
וכפי שזריחתה מופלאה ומחייה כך הנפילה היא הנפילה הקשה ביותר... כמו שקיעת השמש וחושך הלילה...
-> מנהיגים ומנהיגות בתנ"ך ובהיסטוריה...
(לו) (לו) אָמַר הֶחָבֵר: יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת כַּלֵּב בָּאֲבָרִים, הוּא רַב חֳלָיִים מִכֻּלָּם וְרַב בְּרִיאוּת מִכֻּלָּם.
(לז) (לז) אָמַר הַכּוּזָרִי: הוֹסֵף לִי עוֹד בֵּאוּר.
(לח) (לח) אָמַר הֶחָבֵר: שֶׁהוּא בָחֳלָיִים מַתְמִידִים הַפּוֹגְעִים אוֹתוֹ בְכָל עֵת, מִדְּאָגוֹת וִיגוֹנוֹת וּפַחַד וּנְטִירָה וְשִׂנְאָה וְאַהֲבָה וְסַכָּנוֹת, וּמִזְגוֹ, עִם הָעִתִּים, בְּהִפּוּךְ וּבְשִׁנּוּי מִתּוֹסֶפֶת וּמִגְרַעַת הַנְּשִׁימָה, מִבַּלְעֲדֵי הַמַּאֲכָלִים הָרָעִים וְהַמִּשְׁתֶּה הָרַע וְהַתְּנוּעוֹת וְהַטְּרָחִים וְהַשֵּׁנָה וְהַקִּיצָה, כֻּלָּם פּוֹעֲלִים בּוֹ, וְזוּלָתוֹ מִן הָאֲבָרִים בִּמְנוּחָה.
(לט) (לט) אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר נִתְבָּאֵר לִי אֵיךְ הוּא רַב־חֳלָיִים מִכָּל הָאֲבָרִים. וְאֵיךְ הוּא רַב־בְּרִיאוּת מִכֻּלָּם?
(מ) (מ) אָמַר הֶחָבֵר: הֲיִתָּכֵן שֶׁתִּתְעַכֵּב בּוֹ לֵחָה, שֶׁתֵּעָשֶׂ בוֹ מֻרְסָא אוֹ סַרְטָן אוֹ תְבַלוּל אוֹ חַבּוּרָה אוֹ בִטּוּל הַהַרְגָּשָׁה אוֹ רִפְיוֹן, כַּאֲשֶׁר יִתָּכֵן בִּשְׁאָר הָאֲבָרִים?
(מא) (מא) אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה לֹא יִתָּכֵן, כִּי בְיוֹתֵר מְעַט מִזֶּה יִהְיֵה הַמָּוֶת, וְשֶׁהַלֵּב בְּזִכּוּךְ הַרְגָּשָׁתוֹ מִפְּנֵי זַכּוּת דָּמוֹ וְרֹב כֹּחוֹ הוּא מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר הַמֻּעָט שֶׁיִּפְגָעֵהוּ וְדוֹחֶה אוֹתוֹ מֵעָלָיו בְּעוֹד שֶׁתִּשָּׁאֶר־בּוֹ יְכֹלֶת לְדְחוֹת, וְזוּלָתוֹ אֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ בְּהַרְגָּשָׁתוֹ וּמִתְעַכֶּבֶת בּוֹ הַלֵּחָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ מִמֶּנָּה הֶחֳלָיִים.
(מב) (מב) אָמַר הֶחָבֵר: אִם כֵּן שָׁעֳרוֹ וְהַרְגָּשָׁתוֹ הֵם מְבִיאִים עָלָיו רֹב הֶחֳלָיִים, וְהֵם הַסִּבָּה לִדְחוֹתָם מֵעָלָיו בְּהַתְחָלַת פְּגִיעָתָם קֹדֶם שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ.
(מג) (מג) אָמַר הַכּוּזָרִי: כֶּן־הוּא.
(מד) (מד) אָמַר הֶחָבֵר: וְכֵן הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מִמֶּנּוּ כְּמַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ מִן הַלֵּב, וְעַל כֵּן אָמַר: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם", וְאֵלֶּה הֵם הֶחֳלָיִים, אֲבָל הַבְּרִיאוּת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: "מוֹחֵל לַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן", כִּי אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ עֲוֹנוֹתֵינוּ לְהִתְעַכֵּב עָלֵינוּ וְיִהְיוּ גוֹרְמִים לְאָבְדֵנוּ לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָאֱמוֹרִי שֶׁאָמַר עָלָיו: "כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה", וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִתְחַזֵּק חֳלִי עֲוֹנוֹתָיו וְהֵמִית אוֹתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הַלֵּב מִשָּׁרְשׁוֹ וְעַצְמוֹ זַךְ שְׁוֵה הַמֶּזֶג דְּבֵקָה בוֹ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה, כֵּן יִשְׂרָאֵל מִצַּד שָׁרְשָׁם וְעַצְמָם, וְכַאֲשֶׁר יַשִּׂיג הַלֵּבמִשְּׁאָר הָאֲבָרִים חֳלָיִים מִתַּאֲוֹת הַכָּבֵד וְהָאִצְטוּמְכָא וְהַבֵּיצִים מֵרֹעַ מִזְגָּם, כֵּן יִשְׂרָאֵל – יַשִּׂיגוּם הֶחֳלָיִים מֵהִתְדַּמּוּתָם בַּגּוֹיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם". וְאַל יִהְיֶה רָחוֹק בְּעֵינֶיךָ שֶׁיֹּאמַר בִּכְמוֹת זֶה:" אָכֵן חֳלָיֵנוּהוּא נָשָׂא", וַאֲנַחְנוּבְּצָרָה וְהָעוֹלָם בִּמְנוּחָה וְהַצָּרוֹת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָנוּ סִבָּה לְתַקָּנַת תּוֹרָתֵנוּ וּבֹר הַבַּר מִמֶּנּוּ וִיצִיאַת הַסִּיגִים מִתּוֹכֵנוּ, וּבְבֹרֵנוּ וְתִקּוּנֵנוּ יִדְבַּק הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ כִּי הַיְסוֹדוֹת נִהְיוּ לִהְיוֹת מֵהֶם הַמּוֹצָאִים וְאַחַר כָּךְ הַצֶּמַח וְאַחַר כָּךְ הַחַיִּים וְאַחַר כָּךְ הָאָדָם וְאַחַר כָּךְ סְגֻלַּת הָאָדָם, וְהַכֹּל נִהְיָה בַעֲבוּר הַסְּגֻלָּה הַהִיא לְהִדָּבֵק בָּהּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהַסְּגֻלָּה הַהִיא בַּעֲבוּר סְגֻלַּת הַסְּגֻלָּה, כְּמוֹ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִיִדים. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ נִסְדַּר מַאֲמַר הָאוֹמֵר:" תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ", וְאַחַר כֵּן "תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ", וְאַחַר כֵּן "צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ", מִפְּנֵי שֶׁהֵם סְגֻלַּת הַסְּגֻלָּה.
(36) 36. The Rabbi: Israel amidst the nations is like the heart amidst the organs of the body; it is at one and the same time the most sick and the most healthy of them.
(37) 37. Al Khazari: Make this a little clearer.
(38) 38. The Rabbi: The heart is exposed to all sorts of diseases, and frequently visited by them, such as sadness, anxiety, wrath, envy, enmity, love, hate, and fear. Its temperament changes continually, undulating between excess and deficiency, and moreover influenced by inferior nourishment, by movement, exertion, sleep, or wakefulness. They all affect the heart whilst the limbs rest.
(39) 39. Al Khazari: Now I understand how it can be the most sick and most healthy of all organs simultaneously.
(40) 40. The Rabbi: Is it possible that it could suffer from swelling, or a cancer, or boils, a wound, weakness, and asthma, as is possible in other organs?
(41) 41. Al Khazari: Impossible. For the smallest trace of these would bring on death. Its extreme sensibility, caused by the purity of its blood, and its great intelligence causes it to feel the slightest symptom, and expels it as long as it is able to do so. The other organs lack this fine sensibility, and it is therefore possible that they can be affected by some strange matter which produces illness.
(42) 42. The Rabbi: Thus its sensibility and feeling expose it to many ills, but they are at the same time the cause of their own expulsion at the very beginning, and before they have time to take root.
(43) 43. Al Khazari: Quite so.
(44) 44. The Rabbi: Our relation to the Divine Influence is the same as that of the soul to the heart. For this reason it is said: 'You only have I known of all the families of the earth, therefore I will punish you for all your inquities' (Amos 3:2). These are the illnesses. As regards its health, it is alluded to in the words of the sages: He forgives the sins of his people, causing the first of them to vanish first. He does not allow our sins to become overwhelming, or they would destroy us completely by their multitude. Thus he says: 'For the iniquity of the Amorites is not yet full' (Genesis 15:16). He left them alone till the ailment of their sins had become fatal. Just as the heart is pure in substance and matter, and of even temperament, in order to be accessible to the intellectual soul, so also is Israel in its component parts. In the same way as the heart may be affected by disease of the other organs, viz. the lusts of the liver, stomach and genitals, caused through contact with malignant elements; thus also is Israel exposed to ills originating in its inclinings towards the Gentiles. As it is said: 'They were mingled among the heathens and learned their works' (Psalms 106:35). Do not consider it strange if it is said in the same sense: 'Surely, he has borne our griefs and carried our sorrows' (Isaiah 53:4). Now we are burdened by them, whilst the whole world enjoys rest and prosperity. The trials which meet us are meant to prove our faith, to cleanse us completely, and to remove all taint from us. If we are good, the Divine Influence is with us in this world. Thou knowest that the elements gradually evolved metals, plants, animals, man, finally the pure essence of man. The whole evolution took place for the sake of this essence, in order that the Divine Influence should inhabit it. That essence, however, came into existence for the sake of the highest essence, viz. the prophets and pious. A similar gradation can be observed in the prayer: 'Give thy fear, O Lord our God, over all Thy works.' Then: 'Give glory to Thy people'; finally: 'The pious shall see and rejoice,' because they are the purest essence.
(ז) מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה...וְהַהֵיכָל צַר מֵאַחֲרָיו, וְרָחָב מִלְּפָנָיו, וְדוֹמֶה לַאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט), הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד, מָה הָאֲרִי צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו, אַף הַהֵיכָל צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו:
(7) From east to west was a hundred cubits ...The Hekhal was narrow behind and broad in front, resembling a lion, as it says, "Ah, Ariel, Ariel, the city where David encamped" (Isaiah 29:1): Just as a lion is narrow behind and broad in front, so the Hekhal was narrow behind and broad in front.
אלי שיינפלד:
ע"מ להבין עניין זה אנו נדרשים לעקרון בסיסי הקובע כי כל כוח ויצר הטמון בעולם בכלל, ובאדם בפרט, יכול לשמש הן לחיוב והן לשלילה. במילים אחרות: אין יצר שתכונתו העצמית היא שלילית בלבד, ואין כוח שנברא באדם שיכול להיות מיושם רק בצורה רעה. סווג היצרים כ"טובים" או "רעים" מעיד על חוסר הבנת תפקידם של היצרים. יצר הוא כוח, כשטיבו של הכוח נקבע בשימוש שעושה בו האדם. שימוש חיובי ביצר מביא ברכה. שימוש שלילי מגלה לכאורה את היצר כעניין רע ומזיק.
עבודה זרה היא הביטוי השלילי של היצר החיובי באמצעותו ניתן לדבוק בקב"ה. לצורך העניין ניתן לכנות את היצר הזה, שכיום איננו מוכר לנו, כ'יצר הרוחניות'. זהו יצר שגורם לאנשים להיות קשורים לא רק בכוחות ארציים אלא גם בכוחות רוחניים. מכאן שלביטולו של יצר עבודה זרה אין רק השלכות חיוביות אלא גם כאלה שליליות. עד כמה שישמע הדבר מפתיע, צמצום יצר העבודה זרה גובה מכולנו מחיר. העולם אמנם "הרוויח" את החלשת חטאי העבודה זרה, אולם במקביל הוא הפסיד כוחות גדולים של אהבת ה'; כוחות בעוצמות שלא מוכרים לנו כיום.
רבי צדוק הכהן מלובלין מציין השלכה מעשית אחת שנובעת מביטול יצר העבודה זרה והיא הסתלקות הנבואה: "דכשביטלוהו אנשי כנסת הגדולה יצרא דעבודה זרה נסתלקה נבואה מישראל". לא מקרי אם כן שיצר עבודה זרה יצא מבית קודש הקודשים. מובן בהחלט מדוע מקום משכנו של יצר זה הוא במקום הקדוש ביותר. ברגע שהתבטל יצר העבודה זרה, משהו משמעותי נחסר בעולם מצד הקדושה.
כיום אנו חיים במציאות של בדיעבד, כאשר הכוחות הרוחניים בעולם מוגבלים ומצומצמים. אין נבואה. אין יצר לרוחניות, וממילא נגזר על עבודת ה' שלנו לצמוח בעיקר מעולם של הכרה ושכל ופחות מתוך עולם החוויה. כאשר אנו מתפללים ומקווים 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת', אנחנו מכוונים גם לרצוננו לשבת בבית ה', כשבבית זה יש גם נבואה, חוויה של רוחניות, חום ואהבה וקרבת אלוקים. אנחנו שואפים להוסיף לעבודת ה' שלנו לא רק דעת אבל בעיקר גם לב ונשמה