השאלה הא' באמרו וירד יהודה מאת אחיו והוא שאנה ירד והנה הכתוב לא פירש אנה ירד לגור שם והירידה תגזור תמיד גבול מה שאליו אשר ירד שמה כמו ויוסף הורד מצרים אל תרד מצרים וכן כלם וכאן נזכר שירד יהודה מאת אחיו ולא ביאר אנה ירד וגם אמר וירא שם יהודה בת איש כנעני ולא ידענו אנה ראה אותה ואנה לקחה ובאי זה מקום קרה כל הסיפור הזה:
השאלה הד' מה היה חטאת ער ורשעתו שלא זכר הכתוב שבעבורו נתחייב מיתה ואמר בלבד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני י"י וימיתהו י"י מבלי שיבאר באיזה דבר היה רע בעיני ה'. אמנם באונן ביאר הכתוב חטאו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ורש"י (בראשית ל"ח ז') פירש רע בעיני י"י כרעתו של אונן ונשארה אם כן השאלה ולמה לא פרשו הכתוב בער כמו שפרשו באונן:
השאלה הו' במה שאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו כי למה שלחה מביתו אם היתה עתידה להנשא לשלה ומוטב שתשב בביתו ותקוה עד שיגדל ועוד איך היה הגדול תקנה לשלא ימות כאחיו והנה ער ואונן גדולים היו ועם כל זה מתו ומי המונע שיהיה כן שלה אחרי שיגדל ולכן היה לו לפוטרה ולדחות לגמרי ולא יתן לה את שלה שיגדל פן ימות:
השאלה הט' במאמר יהודה צדקה ממני כי הנה הוא לא דבר כלל וגם היא לא עשתה שום טענה ואיך צדקה היא אם כן יותר ממנו בדבריה כמו שפי' רש"י אם היה שלא דברה כלל גם שהרב חלק הכתוב בהיותו מחובר מאמר צדקה בדבריה ממני היא מעוברת. ואולי עם היות שיהוד' שכב עמה היתה הוא מעוברת קודם לכן מאדם אחר ואיך צדקה א"כ בערבון או שלא היה ראוי לה להבעל לבעל הערבון ולא צדקה אם כן במעשיה. ומה שכתב הרמב"ן שהיתה תמר צדקת ויהודה חוטא בשלא נתן לה את שלה בנו הנה זה אינו צדק לתמר כי עם היות שיהודה עשה לה עול היא לא צדקה בשכבה עמו ושלא מדעתו גם שלא היה יהודה מחוייב לתת לה את שלה אבל היה ראוי שיחוש פן ימות גם הוא כאחיו:
והא תמר בביאה ראשונה איעברא א"ל תמר באצבע מעכה דאמר רבי יצחק כל מועכות של בית רבי תמר שמן ולמה נקרא שמן תמר ע"ש תמר שמעכה באצבעה והא הוו ער ואונן ער ואונן שמשו שלא כדרכן
But didn’t Tamar become pregnant from the first act of intercourse, despite the fact that she was a virgin at the time of her sexual act with Judah? Rav Naḥman said: Tamar broke her hymen with her finger prior to intercourse, and it is due to this that she became pregnant from the first act of intercourse, as Rabbi Yitzḥak said: All of those women from the household of Rabbi Yehuda HaNasi who break their hymens are named Tamar by nickname. And why are they named Tamar? They are called this on account of Tamar, who broke her hymen with her finger. The Gemara wonders about the proof from Tamar itself: But weren’t there Er and Onan, her previous husbands, who presumably engaged in sexual intercourse with her? The Gemara responds: Er and Onan engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and therefore she was still a virgin.
אבל עדיין לא נתבאר במה רשום בלידת פרץ התנוצצות משיח יותר מיהודה בעצמו שממנו יצא לדור אחרון מלך המשיח. ומתחלה יש לומר דבמה שפרץ נולד בפריצות דרך הטבע ניכר היה שמזרעו יצא זרע מלוכה שפורץ לעשות לו דרך וכדאיתא ביבמות דע״ו אי מפרץ אתי כו׳ ועדיין לא נתברר בזה שיצא ממנו גואל האחרון שהוא מלך המשיח. אלא יש להוסיף דכמו שהראה פרץ בלידתו שפרץ דרך ב״א. כך הראה שפרץ טבע האומה הישראלית ברוחנית שהרי הכלל ידוע דבני זנות אין לקוות שיהיו בנים מהוגנים שהרי אפילו בני פרוצה ובני גרושת הלב הוויין בנים פושעים כדאיתא בנדרים ספ״ב מכש״כ בני בעילת זנות. וכשראו ישראל אשר תאמי צביה פרץ וזרח היו אנשי מעלה שאין למעלה מהם מזה הבינו שמהם יצא מלך המשיח שיפרוץ דרך ברוחנית כדכתיב והריחו ביראת ה׳ ועוד הרבה עד שאמר בלעם עליו וקרקר כל בני שת. וביארנו במקומו שיבער אמונת בני שת והיינו והאלילים כליל יחלוף. ע״ז הכונה אמרו הזקנים לבעז ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה. באשר הי׳ לבעז לחשוב שלא יראה מרות זרע הגון באשר איננה מיוחסת וראוי׳ אליו וכדאיתא בקידושין ד״ע הנושא אשה שאינה הוגנת לו הוויין לו בנים שאינם מהוגנים שנאמר כי בנים זרים ילדו מש״ה אמרו ויהי ביתך כבית פרץ שהי׳ ג״כ שלא כפי הכלל באומה הישראלית. ועתה בא ספור כל הענין איך שהי׳ השגחה פרטית מסבב שיהא נולד פרץ דוקא בזה האופן ובזה הי׳ רשום התנוצצות המשיח הגואל האחרון:
ויחשבה ג' במסורה. הכא ואידך ויחשבה לזונה גבי תמר. ויחשבה עלי לשכורה גבי חנה. היינו דאר''י יהא חלקי עם מי שחושדים אותו ואין כו שהרי תמר בשביל שחשדה יהודה זכתה ויצא ממנה פרץ וזרח שיצאו מהם מלכים ונביאים. חנה בשביל שחשדה עלי זכתה ויצא ממנה שמואל בשביל שנחשדו לזונה ולשכורה נחשב להן לצדקה. (א''א הרא''ש):