(9) And out of the ground God made to grow every tree that is pleasant to the sight, and good for food; the tree of life also in the midst of the garden, and the tree of the knowledge of good and evil.
Johanan Ben Zakkai said: If you are holding a sapling in your hand and someone tells you, "Come quickly, the Messiah is here!", first finish planting the tree and then go to greet the Messiah.
(א) הקרב את מטה לוי וגו' - הה"ד (שם צב): צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' צדיק כתמר יפרח. מה התמר הזה, צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהם, עד לעולם הבא. מה התמר הזה, עושה תמרים רטובים, נקלווסין נובלות, ועושה סולין, כך הם ישראל, יש בהם בני תורה, ויש בהם עמי הארץ, ויש בהם בורים. מה התמרה הזו, יש בהם נובלות, שאינן נכנסות לאוצר, ועושה תמרים והם נכנסות לאוצר. כך ישראל, כשהיו במדבר, מהם נכנסו לארץ ישראל, מהם לא נכנסו. מה התמרה הזו, עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שהוא מבקש לגבות תמרים, הקוצים שיש בה, שולטין בו. כך הם הצדיקים, כל מי שאינו משמר עצמו מהם, נשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש. דבר אחר: מה תמרה זו, אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות, לקרות בהן את הבית. כך הם ישראל, אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצות, מהם בעלי צדקות, וכל הענין. דבר אחר: מה תמרה זו, לבה מכוון למעלה. כך ישראל, לבן מכוון לאביהן שבשמים, שנאמר (שם כה): עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. דבר אחר: מה תמרה זו, יש לה תאוה. כך צדיקים, יש להם תאוה. מה תאותם? הקב"ה, שנאמר (ישעיה כו): נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל. אמר רבי תנחומא: מעשה בתמרה אחת, שהיתה עומדת בחמתן, ולא היתה עושה פירות, והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות. אמר להם דקלי: תמרה היא, רואה מיריחו והיא מתאוה לה בלבה, והביאו ממנה והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות. כך כל תאותן וצפויין של צדיקים, הקדוש ברוך הוא. מה תמרה זו, אינה עושה פחות משלושת אנבונין. כך אין ישראל, חסרים מג' צדיקים בעולם, כאברהם, יצחק ויעקב, חנניה, מישאל ועזריה. וכן הוא אומר (שיר ז): אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים. מה תמרה זו, יש בה לולבין להלל, וחריות לסוכה, אפילו הסיב שלה הולך לחזוק, ועצה להדליק. כך בישראל, צדיקים, ישרים, חסידים, בני תורה, אפילו סוריהן גומלי חסד אינון. אי מה התמר, אין עושין ממנה כלים. כך הצדיקים? ת"ל (תהלים צב): כארז בלבנון ישגה. אמר רבי תנחומא: שאלתי אותה לרב הונא ואמר: היינו בבבל ועושין ממנה כלים, שולחנות ומנורות. אי מה הארז הזה, אין עושה פירות. כך הצדיקים אין עושין פירות?! ת"ל: צדיק כתמר יפרח. מה התמרה עושה פירות. כך הצדיקים עושים פירות, שנאמר (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. מה תמרה וארז, כל מי שהוא עולה לראשם, ואינו משמר את עצמו, הוא נופל ומת. כך כל מי שהוא בא ומזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן, שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת, לקה הוא וביתו בנגעים, שנאמר (בראשית יב): וינגע ה' את פרעה וגו'. מה תמרה וארז גדולים מכל האילנות. כך ישראל גדולים מכל האומות, שנאמר (אסתר ט): כי גדול מרדכי וגו'. (שמואל ב ה) וילך דוד הלוך וגדול. מה תמרה, אם נעקרה, אין לה חילופים. כך הם הצדיקים, אין להם חילופים, בשעה שמתים, שנאמר (איוב כח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה. דבר אחר: צדיק כתמר וגו' מדבר בשבטו של לוי, שהיו צדיקים והפריחו מעש"ט, בעת שעשו ישראל העגל, שנאמר (שמות לב): ויאספו אליו כל בני לוי. לפיכך גידלם הקב"ה בישראל, כארז הזה, שהוא גבוה וגדול בלבנון, משאר האילנות. כך הם גדולים מכל ישראל, שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו, אלא בני לוי בלבד. הה"ד (תהלים צב): שתולים בבית ה'. אמר רבי חנן בן פזי: עד שהם שתולים, הם בבית ה', אלו התינוקות שהם בבית הספר. דבר אחר: שתולים בבית ה', שלא היו זזים מביהמ"ק לעולם. בחצרות אלהינו יפריחו, אלו השירות. תדע לך שהוא כן. שנאמר: הקרב את מטה לוי וגו'. ושמרו את משמרתו וגו':
(1) A righteous person will flourish like a date palm. No part of the date palm is wasted: Its dates are eaten; its young branches are used for ritual blessing [of the lulav on sukkot]; its fronds cover the Sukkah; its fibers are used to make ropes; its leaves are used for sieves; its planed trunks are used for roof beams. So too there are none worthless in Israel: Some are versed in the Bible; others know Mishnah; some are masters of aggadah [stroytelling]; others do good deeds; still others promote social equity.
(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃ (כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ (פ)
(19) When you besiege a city for a long time, while making war against it to take it, you may not destroy the surrounding trees by chopping them down with an axe; you may eat from them, but you may not cut them down; for is the tree of the field like a person, that it should be besieged by you? (20) Only the trees that you know are not trees for food, only those may you destroy and cut down, so that you may build bulwarks against the city that makes war with you, until it falls.
Midrash on Alon Bachut, the Weeping Oak (by Penina V. Adelman)
In the Garden of Eden, one tree drooped sadly when Adam and Eve were expelled. Unlike the other trees who felt that the first human beings deserved punishment for disobeying the command of God, this tree felt only regret. It had been a dwarf for the first years of its life. Other trees had mocked it with teasing names, "Stumper," "Flower Face," Baby Wood." During those years the tree wept continually, the soil becoming so drenched with it's tears that nothing could grow near it.
One day it heard a voice from heaven, a bat kol, saying, "Do not despair. You have a special purpose. You were placed in the Garden to weep at the death of others (humans, animals and other trees). All that grows and lives must one day die. You will help those who must go on living, listening for the sound of sadness in their hearts, a sound which they cannot utter alone."
Now the tree had a mission: the task of mourning the dead. The trees tears came when one of its sisters or brother decayed and fell; when an animal died of starvation; when rain drowned the insects. All were comforted, for they were not alone in their grief.
This "tree of lamentation" grew from a small, bent sapling into a sturdy sentinel of the Garden. Winds and birds bore it seeds all over the world, carrying the ability to mourn into every garden, field and forest where plants and creatures lived and died.
One of those seeds became the oak under which Deborah, nurse of Rebecca, was buried. The tree mourned long and loud for this beloved member of the family. It came to be known as Alon Bachut, the Weeping Oak, a bearer of strength in times of need.