(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
(2) Shimon the Righteous was from the remnants of the Great Assembly. He would say, "On three things the world stands: on the Torah, on the service and on acts of lovingkindness."
(ו) וַיַּעֲבֹ֨ר יְהוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהוָ֣ה ׀ יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
(6) And the LORD passed by before him, and proclaimed: ‘The LORD, the LORD, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth; (7) keeping mercy unto the thousandth generation, forgiving iniquity and transgression and sin; and that will by no means clear the guilty; visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and unto the fourth generation.’
(יב) וַיֹּאמַ֓ר ׀ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃
(12) And he said: ‘O LORD, the God of my master Abraham, send me, I pray Thee, good speed this day, and show kindness unto my master Abraham.
(יז) וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא׃
(17) And if a man shall take his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter, and see her nakedness, and she see his nakedness: it is a shameful thing; and they shall be cut off in the sight of the children of their people: he hath uncovered his sister’s nakedness; he shall bear his iniquity.
(יז) חסד הוא. לשון ארמי חרפה (בראשית לד יד) חסודא ומדרשו אם תאמר קין נשא אחותו, חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו, שנאמר (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה:
(יז) וטעם חסד הוא - על דעת המפרשים חרפה, כי האנשים כולם בטבעם יהיה להם בושת בחטא המכוער הזה. והוא כלשון ארמית, שתרגם אונקלוס: כי חרפה היא לנו (בראשית לד יד): ארי חסודא היא, ויונתן תרגם: ושמתיה חרפה (ש"א יא ב): חיסודא. ובלשון חכמים מפני שחסדו ברבים, וכן פן יחסדך שומע (משלי כה י): יעשה לך חרפה בגלותך סוד אחר.
רש"ר הירש ויקרא פרשת קדושים פרק כ
הואיל ו"חסד" מציין תמיד טוב לב עילאי, הרי קשה להבין את משמעותו כאן. כבר הערנו בפירושנולבראשית מז, כט, שהוראת היסוד של "חסד" היא התמסרות אישית. אם הוא מאפיין את מעשהו של איש החסד עצמו, הרי הוא מורה על התמסרות עילאית לשלומו של אחר; והרי זו מידת לפנים משורת הדין. אם הוא מאפיין מעשה, שמושאו הוא איש אחר, ולא עושה המעשה - הרי הוא מורה על הפקרה גמורה של אותו אחר. "חסד את"מורה אפוא על היפוכו הגמור של חסד, והוא מציין הפקרה מחוסרת התחשבות של אדם אחר. כך: "פן יחסדך שמע" (משלי כה, י): השומע יחשוב שאתה נבזה ונמאס, כביכול, יפקיר אותך. מכאן "חסודא" בארמית: חירוףוגידוף. עתה אם חסד מציין בדרך כלל התמסרות לאחר לפנים משורת הדין - הרי הוא יכול לציין כאן גם התמסרות לאחר בניגוד לשורת הדין; ובהתאם לכך גם תרגמנו: התמסרות שיש עמה חטא:
R. Samson Raphael Hirsch on Leviticus 20:17
Since chesed generally denotes the highest kindness, the meaning of the term here is difficult to comprehend.
The basic meaning of chesed is personal devotion, giving of oneself. Where the term characterizes the action of one who acts with chesed, it denotes the highest devotion to the welfare of another… but where the term does not characterize the one who acts, but rather characterizes an action whose object is another person, then the term denotes the complete abandonment of the other person. To be “chassed” to completely abandon another....If chessed usually means giving of oneself beyond the letter of the law, in this case it means giving of oneself against the law.
(א) אלו דברים שאין להם שעור. הפאה, והבכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא. כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם.
(1) These are the things that have no measure: Peah [corner of the field which, while harvesting, must be left for the poor], Bikurim [First-fruits that must be brought to the Temple and given to the priest], the appearance-sacrifice [brought to the Temple on Pilgrimage Festivals], acts of kindness, and the study of the Torah. These are things the fruits of which a man enjoys in this world, while the principal remains for him in the World to Come: Honoring one's father and mother, acts of kindness, and bringing peace between a man and his fellow. But the study of Torah is equal to them all.
ה"ג הני נמי בהני שייכי - הכנסת אורחים וביקור חולים היינו גמילות חסדים ועיון תפלה היינו בכלל גמילות חסדים דכתיב (משלי יא) גומל נפשו איש חסד השכמת בית המדרש וגידול בנים לתלמוד תורה היינו תלמוד תורה דן את חבירו לכף זכות בכלל הבאת שלום דמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר לא חטא לי בזאת אנוס היה או לטובה נתכוון יש שלום ביניהן ורבי יוחנן לפרש לך אתא דבכלל ג' דמתניתין איתנהו להנך ו' ואיכא נמי לכבוד אב ואם ורבי יוחנן לא פליג עליה:
ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים וא"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד שנאמר (תהלים לג, ה) אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים (חסד ה' מלאה הארץ) וגו' יכול אף ירא שמים כן ת"ל (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו
Our rabbis taught: In three respects gemilut hasadim is superior to charity: charity can be done only with one’s money, but gemilut hasadim can be done with one’s person and one’s money. Charity can be given only to the poor, but gemilut hasadim both to the rich and the poor. Charity can be given to the living only, gemilut hasadim can be done both to the living and to the dead. R. Elazar further stated: He who performs acts of charity and justice is regarded as though he had filled all the world with kindness, for it is said, “He who loves charity and justice, he has filled the earth with the loving kindness of God” (Psalms 33:5). But lest you say that whoever wishes to do good succeeds without difficulty, Scripture says, “How precious is Your loving kindness, O God” (Psalms 36:8). One might say that this applies also one who fears God, Scripture says, “But the loving kindness of the Lord is from everlasting time to everlasting time on those that fear Him” (Psalms 103:17).