פרו ורבו: ומה אעשה שאפשר שיתקיים על ידי אחרים
אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה דכתיב (דברים יד, כו) ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב (יחזקאל מד, ל) להניח ברכה אל ביתך בלא טובה דכתיב (בראשית ב, יח) לא טוב היות האדם לבדו
§ Apropos the discussion with regard to the mitzva to have children, the Gemara cites statements about marriage in general. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Ḥanilai said: Any man who does not have a wife is left without joy, without blessing, without goodness. He proceeds to quote verses to support each part of his statement. He is without joy, as it is written: “And you shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26), which indicates that the a man is in a joyful state only when he is with his household, i.e., his wife. He is without blessing, as it is written: “To cause a blessing to rest in your house” (Ezekiel 44:30), which indicates that blessing comes through one’s house, i.e., one’s wife. He is without goodness, as it is written: “It is not good that man should be alone” (Genesis 2:18), i.e., without a wife.
איך המימרא הזאת גורמת לך להרגיש? האם זה רק משאיר מקום שלילי ללהט"ב?
גדרי המצווה
(א) וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹקִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
(1) God blessed Noah and his sons, and said to them, “Be fertile and increase, and fill the earth.

תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו

רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר (בראשית ט, ו) כי בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו

Rabbi Ya’akov says: It is as though he diminishes the Divine Image, as it is stated: “For in the image of God He made man” (Genesis 9:6), and it is written immediately afterward: “And you, be fruitful and multiply” (Genesis 9:7). Ben Azzai says: It is as though he sheds blood and also diminishes the Divine Image, as it is stated: “And you, be fruitful and multiply,” after the verse that alludes to both shedding blood and the Divine Image.

(ב) הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. וְאֵימָתַי הָאִישׁ נִתְחַיֵּב בְּמִצְוָה זוֹ מִבֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר וּמְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה...(ד) כַּמָּה בָּנִים יִהְיוּ לְאִישׁ וְתִתְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ בְּיָדוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה ב) "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". הָיָה הַבֵּן סָרִיס אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית לֹא קִיֵּם מִצְוָה זוֹ:

(טז) אַף עַל פִּי שֶׁקִּיֵּם אָדָם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ. שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף נֶפֶשׁ אַחַת בְּיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ בָּנָה עוֹלָם. וְכֵן מִצְוַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אָדָם בְּלֹא אִשָּׁה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. וְלֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ שֶׁלֹּא תֵּחָשֵׁד:

(2) Men are obligated in procreation (periyya u-reviyya), but not women. When is a man obligated in this mitzva? From the age of seventeen. Once he reaches [the age of] twenty years and has not married, he has transgressed and neglected a positive commandment. However, if he is involved in Torah and engrossed in it, and he fears that if he marries, he will have to busy himself with supporting a wife and thereby come to neglect Torah study, then it is permissible for him to delay [marriage]; for one who is involved in a mitzva is exempt from another mitzva – all the more so regarding Torah study.

(3) One who is in love with Torah and studies it and cleaves into it always, as Ben Azzai did, commits no sin thereby. That is, providing his sexual desire does not get the better of him. If it does, he is required to marry even if he already has children, in order that he not come to thoughts of sin.

(19) Thus the Sages commanded: A man should honor his wife more than himself and love her as himself. If his money abounds, according to what he can afford. He should not inspire excess fear in her, and he should speak gently with her, and be neither depressed nor hot-tempered.

(20) Thus the Sages commanded: A woman should honor her husband too much, and have awe of him, do all of her actions according to his word. He should seem to her like a minister or king, walking in the desires of his heart, and distancing herself from what he hates. This is how holy and pure Jews behave in their marriages. These paths should be their pleasant and praiseworthy lifestyle.

מנחה לאהרן, הרב דני וולף
אופי המצווה:
- קיום המצווה הוא במצב, ולא במעשה: קיום המצווה אינו בפעולת ההולדה, אלא במציאות שיש לאדם צאצאים.
- המצווה היא הביאה על האשה, ולמצווה אין שיעור בו יוצאים ידי חובה. אדם שיש לו ילדים לא יצא ידי חובת המצווה, אלא נפטר מחובת קיומה. כלומר, יש לנתק בין קיום המצווה לבין יציאה ידי חובת המצווה.
האם אפשר להתפטר מהמצווה?

(א) דיני פריה ורביה ושלא לעמוד בלא אשה. ובו יד סעיפים:
חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל: הגה וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה בלא תורה כו' ולא נקרא אדם וכיון שנשא אשה עונותיו מפקפקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה': (טור)

(1) Every man is obligated to marry a woman in order to be fruitful, and to multiply and anyone who doesn't engage in being fruitful and multiplying is as if he spills blood, and lessens the appearance, and causes the divine presence to depart from Israel. Rem"a: He who does not marry is not allowed to make a blessing or to engage in Torah etc. and he is not called a man, and when he marries a woman, his sins are cast into doubt, as it is said: "One who has found a wife has found goodness and obtains favor in the eyes of God." (Proverbs 18:22)

מה בעצם המחלוקת בין השו"ע והרמ"א והיחס בין נישואין למצוות פרו ורבו?

אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים

They said to ben Azzai: There is a type of scholar who expounds well and fulfills his own teachings well, and another who fulfills well and does not expound well. But you, who have never married, expound well on the importance of procreation, and yet you do not fulfill well your own teachings. Ben Azzai said to them: What shall I do, as my soul yearns for Torah, and I do not wish to deal with anything else. It is possible for the world to be maintained by others, who are engaged in the mitzva to be fruitful and multiply.

מה טענת בן עזאי? האם מדובר פה בבן אדם פטור?

(ב)...וְאִם הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטָרוּד בָּהּ וְהָיָה מִתְיָרֵא מִלִּשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹת בַּעֲבוּר אִשְׁתּוֹ וְיִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִתְאַחֵר. שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה וְכָל שֶׁכֵּן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה:

(ג) מִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְשׁוֹגֶה בָּהּ כְּבֶן עֲזַאי וְדָבֵק בָּהּ כָּל יָמָיו וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה אֵין בְּיָדוֹ עָוֹן. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו חַיָּב לִשָּׂא אִשָּׁה וַאֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר:

(2) Men are obligated in procreation (periyya u-reviyya), but not women. When is a man obligated in this mitzva? From the age of seventeen. Once he reaches [the age of] twenty years and has not married, he has transgressed and neglected a positive commandment. However, if he is involved in Torah and engrossed in it, and he fears that if he marries, he will have to busy himself with supporting a wife and thereby come to neglect Torah study, then it is permissible for him to delay [marriage]; for one who is involved in a mitzva is exempt from another mitzva – all the more so regarding Torah study.

(3) One who is in love with Torah and studies it and cleaves into it always, as Ben Azzai did, commits no sin thereby. That is, providing his sexual desire does not get the better of him. If it does, he is required to marry even if he already has children, in order that he not come to thoughts of sin.

(19) Thus the Sages commanded: A man should honor his wife more than himself and love her as himself. If his money abounds, according to what he can afford. He should not inspire excess fear in her, and he should speak gently with her, and be neither depressed nor hot-tempered.

(20) Thus the Sages commanded: A woman should honor her husband too much, and have awe of him, do all of her actions according to his word. He should seem to her like a minister or king, walking in the desires of his heart, and distancing herself from what he hates. This is how holy and pure Jews behave in their marriages. These paths should be their pleasant and praiseworthy lifestyle.

תכנון המשפחה ומניעת הריון, הרב אהרן ליכטנשטיין
ניתן להעלות שיקולים נוספים במישור כללי יותר. לפי ההלכה, אדם פטור מלקיים מצוות, ואפילו מצוות דאורייתא, אם קיומן עולה על כדי חומש – חמישית – מהונו. "המבזבז – אל יבזבז יותר מחומש". יש כאן לכאורה, שיקול ממוני טהור, אבל ביסודו-של-דבר מונח כאן העיקרון, שבמצב של "עומס" גדול מדאי – נפטר האדם מחובת הקיום של מצוות-עשה. האמנם ניתן למצו מקבילות לפטור זה, בנסיבות בהן העומס אינו ממוני אך מבחינת הקושי שבקיום המצווה – הפטור חיול, כיוון שה"עומס" הנלווה אליהן מקביל ל"הוצאת חומש ממון"? ולענייננו: האם נאמר, שקיום מצוות פריה ורביה המוטלת על האדם יכולה למנוע ממנו את העיסוק ברפואה או במשפטים, וכדי לקיימה יצטרך לעסוק במקצוע המאפשר את קיומה? שמא נאמר לו: עסוק באינסטלציה, או בחשמלאות ותהא משכורתך כפולה משל רופא, ואף תוכל לקיים מצוות פריה ורביה, או שנתיר לאדם שיאמר "חשקה נפשי ברפואה", לעסוק במקצוע זה למרות הבעייתיות-לכאורה שבדחיית קיום המצווה הנלווה לכך?
ובמישור נוסף: האמנם נתיר לאותם אנשים, שאיני מזדהה עימם, הבאים ומצהירים: "מבחינה פסיכולוגית טרם הוכשרנו להיות הורים", להיפטר מקיום המצווה בשל העומס הנפשי המקביל לפטור של "יותר מחומש" – העומס הכלכלי?
מחד, קשה לומר שרק שיקול כספי, חומרי – ולא שיקול הנוגע למצבו הרוחני והנפשי של האדם – הוא שיהא הגורם היחיד המאפשר את דחיית קיום המצווה. מאידך – אין בידינו כל מקור לשיקולים שאינם כלכליים היכולים לדחות את החיוב, ואף אמת-מידה ברורה למדידת צער ועוגמת-נפש שיהוו "עומס" נפשי המקביל ל"חומש" – אין בידינו. מכל מקום, נראה לי שיש להביא שיקול זה בחשבון, בין שאר השיקולים.
קיום המצווה בדרך אחר: הזרעה מלאכותית ואימוץ
הזרעה מלאכותית
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
https://library.yctorah.org/lindenbaum/single-male-pru-urvu-hebrew/
כיום המצב שונה, ואנו מדברים על הזרעה מלאכותית על כן לא ניתן להעתיק את הדעות הללו ולקבוע חד משמעית שעמדתם הייתה נותרת בעינה. שלושת הנימוקים שהובאו כאן לשלילת ייחוס הבן אחר אביו במקרה של עיבור באמבטי אינם שייכים למקרה הנדון
א. בהזרעה מלאכותית אין מדובר בנס גדול יותר מזה שבהריון טבעי וספונטני
ב. בהזרעה מלאכותית אין ערפל סביב שאלת האבהות. להיפך, הוודאות גדולה אף מזו שבהריון רגיל
ג. בהזרעה מלאכותית האיש אינו פסיבי. להיפך, הוא פועל כפי שהוא פועל במסגרת של יחסי אישות. ואכן, כבר כתב היעב”ץ שיש להבחין בין מקרה של נתעברה באמבטי שאין בו ביאה ואין בו כוונת ביאה לבין “מקרה לוט” שעיבר אישה בשנתו ללא כוונת מעשה. וקל וחומר להזרעה מלאכותית. כמו כן, ר’ יהושע בוימל מתייחס ישירות להזרעה מלאכותית וכותב: “דיש לומר שרק באמבטי סבירא ליה להט”ז דלא קיים פרו ורבו כיון דתלוי במעשה והיא נתעברה מעצמה, אבל על ידי שפופרת לא שייך טעם זה ובודאי דקיים מצות פרו ורבו”. וכך כתב גם הרב צבי פסח פרנק: “אבל בהזרעה מלאכותית כיון דמוציא זרע לשם כך… אין מקום לומר שלא קיים פרו ורבו”
...
למרות הטון הפסקני והלוגיקה ההלכתית המוליכים למסקנה חד משמעית שמצוות פרו ורבו חלה וכי הדרך של הזרעה מלאכותית היא דרך סלולה למימושה. אעיר שלהבנתי אי אפשר לדרוש מאדם לקיים מצוות באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו. וכשם שאי אפשר לחייב אדם להתחבר לעירוי כדי לצום ביום כיפור ואף יהיה בכך משום עיוות של כוונת התורה. כך גם אי אפשר לבוא לרווק ולומר לו שהנה יש דרך סלולה הפתוחה בפניו לקיום מצוות פרו ורבו. נראה יותר לומר שמי שמימש את האפשרות הזו ככל הנראה קיים מצוות פרו ורבו, אך אין כל חובה לעשות כן.
הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגֵיוּתוֹ וְנִתְגַּיֵּר הוּא וְהֵם הֲרֵי זֶה קִיֵּם מִצְוָה זוֹ. הָיוּ לוֹ בָּנִים וְהוּא עֶבֶד וְנִשְׁתַּחְרֵר הוּא וְהֵם לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה עַד שֶׁיִּוָּלֵד אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר שֶׁהָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס:
רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה - אע"ג דלענין כמה דברים אמרינן (לעיל יבמות כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר:
אימוץ ילדים
(תהלים קו, ג) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים רבי שמואל בר נחמני אמר זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן
The Gemara discusses a point related to one of the ordinances of Usha. The verse states: “Happy are they who keep justice, who perform charity at all times” (Psalms 106:3). But is it possible to perform charity at all times? Is one always in the presence of paupers? Therefore, our Rabbis in Yavne taught, and some say it was Rabbi Eliezer: This is referring to one who sustains his sons and daughters when they are minors. As stated above, he is not formally obligated to support them, and therefore when he does so, it is a form of charity that he gives on a constant basis. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: This is referring to one who raises an orphan boy or an orphan girl in his house, takes care of them, and marries them off.

חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכו'...והנה נסתפקתי במי שגידל יתום ויתומה בתוך ביתו אם נחשב זה קיום פ"ו כיון דאחז"ל המגדל יתום ויתומ' בתוך ביתו מעלה עליו כאלו ילדו א"כ יש לומר דהוי נמי כאלו קיים פ"ו או עכ"פ אינו דומה לולד ממש ולא קיים בזה פ"ו ולכאור' נרא' דזה תלוי בפלוגתת הדריש' עם הט"ז ביו"ד (סימן רמ"ב) דדעת הדריש' דכל מקום דנאמר כאלו אין המוקש שוה אל מי שמקיש לו והט"ז חולק דהוא שוה ממש ולכך ה"נ להדריש' כיון דאינו שוה ממש ולכך נהי דאמרי' דהוי כאלו ילדו מ"מ אינו לידה ממש ואינו יוצא בה ידי פ"ו אבל להט"ז שהוא שוה ממש אז יוצא בה ידי פ"ו...כן נראה לי נכון לדינא ודו"ק:

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג, א) ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Anyone who teaches another person’s son Torah, the verse ascribes him credit as if he sired him, as it is stated: “Now these are the generations of Aaron and Moses” (Numbers 3:1), and it is written immediately afterward: “And these are the names of the sons of Aaron: Nadav the firstborn and Avihu, Eleazar, and Ithamar” (Numbers 3:2), but it does not mention the names of Moses’ children. This serves to say to you that Aaron sired his children, but Moses taught them Torah. Therefore, the children were also called by his name.
Various Aspects of Adoption, Rabbi Dr. Melech Shachter
The Rov [Soloveitchik] bases it upon the word of the Rambam that he who is seized by the desire for learning so that there remains no room for the earthly desire of being married, as did Ben Azai who remained a bachelor, is considered no sinner, because his Torah disciples will be considered his offspring. Similarly, adopting a child and raising him in a Torah-true atmosphere and giving him a Torah-true education in a traditional yeshiva will be considered as if he partially abided by the mitzva of reproduction.