Every Tishah Be’Av,315Until the arrival of the Mashi’ach. Ashkenazic synagogues recite a Kinah (elegy) written by R. Elazar HaKalir (570-640 CE) that mourns the tragic death of Yoshiyahu in battle at Megiddo. By reciting this Kinah, we honor Yirmiyahu’s establishment of the practice of mourning Yoshiyahu’s death for all generations (see Divrei HaYamim II 35:25, with the commentary of Da’at Mikra). In this chapter, we will seek to explain why the death of Yoshiyahu is so traumatic, to the extent that it is worthy of inclusion in the Tishah Be’Av liturgy, along with the mourning of other major disasters, such as the Churban Beit HaMikdash and the Crusades.
C:\Users\Rabbi Dansky\Downloads\timeline.gif
...., אמרו בפרקי ר' אליעזר (פרק י"ז), ר' נתנאל אומר שלש מאות שנה קודם שנולד יאשיהו נקרא שמו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד ובן שמונה שנים מלך וגומר
HIS FORBEARS
(2) He (MENASHE) did what was displeasing to the LORD, following the abhorrent practices of the nations that the LORD had dispossessed before the Israelites. (3) He rebuilt the shrines that his father Hezekiah had destroyed; he erected altars for Baal and made a sacred post, as King Ahab of Israel had done. He bowed down to all the host of heaven and worshiped them, (4) and he built altars for them in the House of the LORD, of which the LORD had said, “I will establish My name in Jerusalem.” (5) He built altars for all the hosts of heaven in the two courts of the House of the LORD. (6) He consigned his son to the fire; he practiced soothsaying and divination, and consulted ghosts and familiar spirits; he did much that was displeasing to the LORD, to vex Him. (7) The sculptured image of Asherah that he made he placed in the House concerning which the LORD had said to David and to his son Solomon, “In this House and in Jerusalem, which I chose out of all the tribes of Israel, I will establish My name forever. (8) And I will not again cause the feet of Israel to wander from the land that I gave to their fathers, if they will but faithfully observe all that I have commanded them—all the Teachings with which My servant Moses charged them.” (9) But they did not obey, and Manasseh led them astray to do greater evil than the nations that the LORD had destroyed before the Israelites. (10) Therefore the LORD spoke through His servants the prophets: (11) “Because King Manasseh of Judah has done these abhorrent things—he has outdone in wickedness all that the Amorites did before his time—and because he led Judah to sin with his fetishes,
(1) Josiah was eight years old when he became king, and he reigned thirty-one years in Jerusalem. ...
2) He did what was pleasing to the LORD and he followed all the ways of his ancestor David; he did not deviate to the right or to the left. (3) In the eighteenth year of King Josiah, the king sent the scribe Shaphan son of Azaliah son of Meshullam to the House of the LORD, saying, (4)
“Go to the high priest Hilkiah and let him weigh the silver that has been deposited in the House of the LORD, which the guards of the threshold have collected from the people. (5) And let it be delivered to the overseers of the work who are in charge at the House of the LORD, that they in turn may pay it out to the workmen that are in the House of the LORD, for the repair of the House:
(8) Then the high priest Hilkiah said to the scribe Shaphan, “I have found a scroll of the Teaching in the House of the LORD.
(10) The scribe Shaphan also told the king, “The high priest Hilkiah has given me a scroll”; and Shaphan read it to the king.
(11) When the king heard the words of the scroll of the Teaching, he rent his clothes. (12) And the king gave orders to the priest Hilkiah, and to Ahikam son of Shaphan, Achbor son of Michaiah, the scribe Shaphan, and Asaiah the king’s minister: (13) “Go, inquire of the LORD on my behalf, and on behalf of the people, and on behalf of all Judah, concerning the words of this scroll that has been found. For great indeed must be the wrath of the LORD that has been kindled against us, because our fathers did not obey the words of this scroll to do all that has been prescribed for us.”
(14) So the priest Hilkiah, and Ahikam, Achbor, Shaphan, and Asaiah went to the prophetess Huldah—the wife of Shallum son of Tikvah son of Harhas, the keeper of the wardrobe—who was living in Jerusalem in the Mishneh, and they spoke to her. (15) She responded: “Thus said the LORD, the God of Israel: Say to the man who sent you to me: (16) Thus said the LORD: I am going to bring disaster upon this place and its inhabitants, in accordance with all the words of the scroll which the king of Judah has read. (17) Because they have forsaken Me and have made offerings to other gods and vexed Me with all their deeds, My wrath is kindled against this place and it shall not be quenched.
(1) At the king’s summons, all the elders of Judah and Jerusalem assembled before him. (2) The king went up to the House of the LORD, together with all the men of Judah and all the inhabitants of Jerusalem, and the priests and prophets—all the people, young and old. And he read to them the entire text of the covenant scroll which had been found in the House of the LORD. (3) The king stood by the pillar and solemnized the covenant before the LORD: that they would follow the LORD and observe His commandments, His injunctions, and His laws with all their heart and soul; that they would fulfill all the terms of this covenant as inscribed upon the scroll. And all the people entered into the covenant. (4) Then the king ordered the high priest Hilkiah, the priests of the second rank, and the guards of the threshold to bring out of the Temple of the LORD all the objects made for Baal and Asherah and all the host of heaven. He burned them outside Jerusalem in the fields of Kidron, and he removed the ashes to Bethel.
(5) He suppressed the idolatrous priests whom the kings of Judah had appointed to make offerings at the shrines in the towns of Judah and in the environs of Jerusalem, and those who made offerings to Baal, to the sun and moon and constellations—all the host of heaven. (6) He brought out the [image of] Asherah from the House of the LORD to the Kidron Valley outside Jerusalem, and burned it in the Kidron Valley; he beat it to dust and scattered its dust over the burial ground of the common people.
(7) He tore down the cubicles of the male prostitutes in the House of the LORD, at the place where the women wove coverings for Asherah.
(8) He brought all the priests from the towns of Judah [to Jerusalem] and defiled the shrines where the priests had been making offerings—from Geba to Beer-sheba. He also demolished the shrines of the gates, which were at the entrance of the gate of Joshua, the city prefect—which were on a person’s left [as he entered] the city gate. (9) The priests of the shrines, however, did not ascend the altar of the LORD in Jerusalem, but they ate unleavened bread along with their kinsmen. (10) He also defiled Topheth, which is in the Valley of Ben-hinnom, so that no one might consign his son or daughter to the fire of Molech. (11) He did away with the horses that the kings of Judah had dedicated to the sun, at the entrance of the House of the LORD, near the chamber of the eunuch Nathan-melech, which was in the precincts. He burned the chariots of the sun.
(12) And the king tore down the altars made by the kings of Judah on the roof by the upper chamber of Ahaz, and the altars made by Manasseh in the two courts of the House of the LORD. He removed them quickly from there and scattered their rubble in the Kidron Valley.
(13) The king also defiled the shrines facing Jerusalem, to the south of the Mount of the Destroyer, which King Solomon of Israel had built for Ashtoreth, the abomination of the Sidonians, for Chemosh, the abomination of Moab, and for Milcom, the detestable thing of the Ammonites. (14) He shattered their pillars and cut down their sacred posts and covered their sites with human bones. (15) As for the altar in Bethel [and] the shrine made by Jeroboam son of Nebat who caused Israel to sin—that altar, too, and the shrine as well, he tore down. He burned down the shrine and beat it to dust, and he burned the sacred post. (16) Josiah turned and saw the graves that were there on the hill; and he had the bones taken out of the graves and burned on the altar. Thus he defiled it, in fulfillment of the word of the LORD foretold by the man of God who foretold these happenings....
. (21) The king commanded all the people, “Offer the passover sacrifice to the LORD your God as prescribed in this scroll of the covenant.” (22) Now the passover sacrifice had not been offered in that manner in the days of the chieftains who ruled Israel, or during the days of the kings of Israel and the kings of Judah. (23) Only in the eighteenth year of King Josiah was such a passover sacrifice offered in that manner to the LORD in Jerusalem.
(24) Josiah also did away with the necromancers and the mediums, the idols and the fetishes—all the detestable things that were to be seen in the land of Judah and Jerusalem. Thus he fulfilled the terms of the Teaching recorded in the scroll that the priest Hilkiah had found in the House of the LORD.
(25) There was no king like him before who turned back to the LORD with all his heart and soul and might, in full accord with the Teaching of Moses; nor did any like him arise after him.
(26) However, the LORD did not turn away from His awesome wrath which had blazed up against Judah because of all the things Manasseh did to vex Him. (27) The LORD said, “I will also banish Judah from My presence as I banished Israel; and I will reject the city of Jerusalem which I chose and the House where I said My name would abide.” (28) The other events of Josiah’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Judah. (29) In his days, Pharaoh Neco, king of Egypt, marched against the king of Assyria to the River Euphrates; King Josiah marched toward him, but when he confronted him at Megiddo, [Pharaoh Neco] slew him. (30) His servants conveyed his body in a chariot from Megiddo to Jerusalem, and they buried him in his tomb. Then the people of the land took Jehoahaz; they anointed him and made him king in place of his father.
DID IT WORK?
(כו-כז) ואמנם באמרו אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה אפי ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה ויאמר ה' גם את יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל ומאסתי את העיר הזאת אשר בחרתי את ירושלם ואת הבית אשר אמרתי יהיה שמי שם, יש ספק גדול והוא, כי הנה מנשה עשה תשובה והכנעה רבה, כמו שאמר בדברי הימים ויתפלל אל ה' ויעתר לו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים והסיר את אלקי הנכר וגו' וכל המזבחות אשר בנה וגו', ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלקי ישראל וגו', ואם הוא עשה תשוב' והעביר השם חטאתו וישיבהו למלכותו, איך יאמר שאחרי מותו יפקוד עונו על בני שלשים? כל שכן שיאשיהו שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו וטהר את הארץ מהע"ז והיו כל בני ישראל דבקים בה' אלקיהם, ואיך אמר אם כן אחרי זכרון צדקותיו שיפקוד השם על הארץ חטאת מנשה ולא נענש החוטא ונענש הזכאי?
(כט) כל שכן שיאשיהו הרגו פרעה נכה בחרב, שעלה פרעה על מלך אשור על נהר פרת ויצא יאשיהו לקראתו להלחם בו לפי שעבר בארצו והרגו שמה, ואיך לא הגין עליו זכותו ובאמונתו לא חיה? וחז"ל אמרו שמת בעון הדור, ועליו היה קונן ירמיהו רוח אפנו משיח ה' נלכד בשחיתותם, ואיך היה זה אם היו ישראל זכאים ורחוקים מכל חטא כמו שהורה עליו הספור הזה?
והתשובה לזה היא, שבני יהודה היו עובדי ע"ז בימי מלכיהם, פעמים בפרסום גדול כאשר המלכים היו כמותם, ופעמים בסתר כאשר המלכים היו טובים שהיו מונעים ובוערים הע"ז מהארץ, ואם היו בימי המלכי' הצדיקים אנשים רבים אנשי חיל יראי אלקים היו גם כן ביניהם רבים מעמי הארץ עובדים הבעל והאשרה ושאר הע"ז, ומלבד זה היו תמיד מקריבים בבמות, אם לשם ע"ז ואם לשם ה' אשר לא כדת, ועם זה לא היו עושים השמטות ולא היו שומרים מצות התורה, וכמו שאמר הנביא עמוס על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו, על מאסם את תורת ה' וחקתיו לא שמרו ויתעום כזביהם אשר הלכו אבותם אחריהם, ושלחתי אש ביהודה ואכלה ארמנות ירושלם, ועם זה היה ביניהם גם כן גלוי עריות ושפיכות דמים ושאר העבירות החמורות,
ועם היות שמנשה עשה תשובה מתוך צרה בהיותו אסור ביד מלך בבל והתפלל אל ה', הנה בזכות חזקיהו אביו ראה הש"י להגין עליו ולהשיבו אל מלכותו, ולא אמר הכתוב שהיה תשובתו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו כמו שנאמר ביאשיהו, לפי שהיה תשובתו מתוך צרה ובתוכו ישים ארבו,
ואחשוב שהנביא ירמיהו אשר כתב את הספר הזה לא ראה לכתוב כאן תשובת מנשה לזאת הסבה, רוצה לומר להיותה בלתי שלמה ושלא כראוי, וכתבה עזרה בדברי הימים לפי שלא היה נביא ולא עמד בסוד ה' כירמיהו שכתב ספר מלכים, שעזב זכרון תשובתו לפי שלא היתה תשובתו שלמה, והותרה בזה השאלה הראשונה.
וגם שנאמר שעשה מנשה תשובה הנה העם לא עשאה, ואעפ"י שהוא אמר לאיש יהודה שיעבדו את ה' אלקי ישראל, עם היות שנתן להם רשות על זה אין ספק שלא עזבו את אלקיהם, כי לא נכנעו את לבבם כלבב המלך, וכאשר מלך אמון בנו ועבד את הבעלים והרשיע לעשות כאביו בימי רשעתו, אין ספק שנמשכו העם אחריו והרגו את האנשים אשר הרגוהו להיותו אהוב בעיני עמו בעבור שהיו כלם עובדי ע"ז, וכאשר הקים ה' את יאשיהו שעשה הישר והטוב בעיני ה', עם היות שהשתדל מאד לישר את עמו ולהסיר מתוכם כל שמץ ע"ז, הנה העם לא התאמץ בזה כמו שעשו בימי שמואל שבני ישראל הם עצמם שבו בתשוב',... אבל יאשיהו עשאו כלה מצדקתו וישרו, וכאשר קבץ את ישראל לחוג את חג הפסח, עם היות שבאותו השנה היה לב כל ישראל ליי', הנה הם היו משתנים ובלתי עומדים בתכונה קיימת ומיד שבו לעונותיהם והיו עובדי ע"ז, מהם בסתר ומהם בגלוי, ומפני זה ירמיהו שנבא בזמן יאשיהו היה אומר ומוכיח בהם על זה באמרו (ירמיה י"א י"ב) כי מספר עריך היו אלקיך יהוד', ואמר (שם ג' ו') ויאמר ה' אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משובה ישראל הלכה היא על כל הר גבוה ואל כל תחת עץ רענן ותזני שם וגו', ויתר הפסוקים הנמשכים לזה המורים בביאור שבימי יאשיהו היו ישראל רעים וחטאים ליי' מאד, ובעבור זה לא שב ה' מחרון אפו עם כל צדקת יאשיהו, לפי שהעם לא היו כלבבו וכמעשיו, ונשארו אם כן חטאות מנשה במקומם לענין העם, כי הם לא עשו תשובה עמו אבל התמידו בחטאתיהם בימיו ובימי אמון בנו, וגם בימי יאשיהו מבלעדי השנה ההיא אשר התישבו בחזקתו ועם זה הדם הנקי אשר שופך בתוכם בימי מנשה לא היו מוחים בידו, והיו אם כן נכשלים באותו עון, והתורה אמרה (במדב' ל"ח ל"ב) ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, הנה אם כן היתה הסבה קיימת, ר"ל רשעת העם בהחזיקם בכל הכעסים אשר הכעיס מנשה את השם,
ובעבור זה מת יאשיהו בעון העם, כי הוא חשב שהיו כל ישראל זכאים והולכים בתורת ה' כמוהו ושיהיו ראויים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה אשר מכלם (ויקרא כ"ו ו') וחרב לא תעבור בארצכם, אפילו חרב של שלום, ובחטאת העם סר צלם מעליהם אשר אמרו בצלו וצדקתו יחיו בגוים, והנה אמרו שנאמר עליו (איכה ד' ב') בצלו נחיה בגוים, לפי שבימיו לא בא מלך אשור ולא מלך ארם ולא מלך מצרים להלחם בירושלם, וכאשר יאשיהו יצא לקראת פרעה נכה, ונקרא כן לפי שהיה נכה רגלים ויצא להלחם בו, שלח פרעה מלאכי' ליאשיהו לאמ' מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלקים אמר לבהלני חדל לך מאלקים אשר עמי ואל ישחיתך,....