אבות ב, ד - מה זה רצונו של ה'?

(ד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.

(4) He used to say: do His will as though it were your will, so that He will do your will as though it were His. Set aside your will in the face of His will, so that he may set aside the will of others for the sake of your will.

(א) הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך. כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה כן יעשה לו רצון הקב"ה. ולא להפריד רצון הקב"ה ית' ורצונו אך לעשות שניהם דבר אחד. ר"ל שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ה'. ואמרו באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כ"ט י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ונתן עצה לבני אדם להתגבר על טבעם לעשות כחפץ ורצון השם ית' גם בממונם ובקנינם כי ה' נתן הכל ופקדון הוא בידם. ובהעלות אל לבו זה על כל פנים יעשה מהפקדון רצון הבעלים שהוא הקב"ה ובזה לא ידאג בתתו לצדקה ויעשה רצונו כרצון הקב"ה ברצון ובטוב לבב:

(1) He was accustomed to say: Make His [God's] will like your will: [Just] as when a person does his own will with want and desire, so should he do the will of the Holy One, blessed be He. And [he] should not separate between the will of the blessed Holy One, blessed be He, and his [own] will, but rather make both of them [into] one thing. He means to say that he should not will anything that is not the will in front of God. And they said in the Fathers According to Rabbi Nathan (Midrash Mishlei 9), "And so did David say (I Chronicles 29:14), 'but all is from You, and it is from Your Hand that we have given to You.'" And he gave a good counsel to people to overcome their nature [and] do the desire and will of God, may He be blessed - also from their money and from the acquisitions: because God gave everything and [what they have] is [only] a deposit in their hands. And when [one] brings this up into his heart, at the very least he will do the will of the owners - which is God - with the deposit. And with this, he will not worry when he gives charity and he will do the will of the Holy One, blessed be He, willingly and with a good heart.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַלּוּחוֹת הָיוּ אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים, כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּיַד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שְׁנֵי טְפָחִים וּבְיָדוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁנֵי טְפָחִים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָיוּ מַפְרִישִׁין בֵּין יַד לְיַד.

הרב יובל שרלו, על המוסר הטבעי

שאלת המפגש שבין צו האלוקים ובין המוסר הטבעי היא אחת המשמעתיות ביותר בשעה שאנו מאמינים כי מוסר טבעי אכן מצוי בעולמו של האדם, וזו אחת ההופעות של צלם אלוקים שבאדם...החפץ להתעלם מרגישות מוסרית זו, ולטעון בשם ד' כי אין ריבונו של עולם חפץ כלל במוסר האנושי הטבעי - רשאי כמובן לעשות זאת, ולהתייצב מול כל המקורות הטוענים ההפך. אולם, קשה לכפור בעצם קיומו של עולם מוסרי באדם, ובעיקר למי שמאמין באמונה שלמה בכך שריבונו של עולם הוא בורא העולם, וממילא גם בורא את העולם המוסרי הקיים באדם. לא זו בלבד, אלא שכל מקורותינו מוצפים התמודדות מוסרית בהיקפים שאין כדוגמתם. הבולטת שבהתמודדות היא מה שאנו למדים מאבותינו הקדושים ומשאר דמויות התנ"ך, ודבריהם בשעה שעמדו מול צו ריבונו של עולם שנראה בעיניהם לא מוסרי. אף לא אחד מהם שתק. אברהם אבינו שאל "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"; אבימלך שאל "הגוי גם צדיק תהרוג"; משה רבינו שאל "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף"; אנו קוראים ביום הכיפורים דברים קשים של נביא ד' - יונה - כלפי א-לוהינו "היטב חרה לי עד מוות" ובעוד עשרות מקורות במקרא. טיעונים אלה, מכוחה של התחושה המוסרית באו, ולא זו בלבד, אלא שלעולם לא ענה ריבונו של עולם "שתוק כך עלתה במחשבה לפני". לכולם ענה ריבונו של עולם, לחלק באר את הנהגתו, את חלק דחה, אולם במקרים רבים מאוד ריבונו של עולם אף שינה את הנהגתו המקורית. אדגיש כי בכל המקרים האלה לא עמדה לדיון השאלה האם לציית לדבר ד' בסופו של דבר. ציווי ריבונו של עולם הוא המחייב והוא העליון. ברם, דרך המוסר הטבעי נעשה ניסיון להבין את דבר ד', ולשנותו!...דומה כי התיאור המדויק ביותר מצוי בדברי המדרש על מתן הלוחות, בו נאמר כי ריבונו של עולם אחז בשני טפחים של הלוחות מלמעלה, משה רבינו בשני טפחים מלמטה, ובתווך היו שני טפחים. סוגיה זו שייכת לאותו אמצע, לאותו חלל מופלא, בו מתרחשת התורה שבעל פה. לעולם נזכיר לעצמנו כי ריבונו של עולם הוא הלמעלה, ומראשית ועד אחרית אנו מברכים " אשר קדשנו במצוותיו וציוונו !". אולם בשעה שאנו עוסקים בשאלה מה בדיוק ציוונו אנו נמצאים בחלל שני הטפחים שבאמצע, ומביאים אליו גם את עולמנו המחשבתי, המוסרי והאתי. קשה למצוא נושא יותר משמעותי לעולמו של התלמיד החכם, המאמין באמונה שלמה דבר ד', מחפש את הופעתו בכל מקום, ומבקש לקיים בעולמו את תורת אמת.

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני

§ Rav Yehuda says that Rav says: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns on the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, who is preventing You from giving the Torah without these additions? God said to him: There is a man who is destined to be born after several generations, and Akiva ben Yosef is his name; he is destined to derive from each and every thorn of these crowns mounds upon mounds of halakhot. It is for his sake that the crowns must be added to the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, show him to me. God said to him: Return behind you. Moses went and sat at the end of the eighth row in Rabbi Akiva’s study hall and did not understand what they were saying. Moses’ strength waned, as he thought his Torah knowledge was deficient. When Rabbi Akiva arrived at the discussion of one matter, his students said to him: My teacher, from where do you derive this? Rabbi Akiva said to them: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai. When Moses heard this, his mind was put at ease, as this too was part of the Torah that he was to receive. Moses returned and came before the Holy One, Blessed be He, and said before Him: Master of the Universe, You have a man as great as this and yet You still choose to give the Torah through me. Why? God said to him: Be silent; this intention arose before Me. Moses said before God: Master of the Universe, You have shown me Rabbi Akiva’s Torah, now show me his reward. God said to him: Return to where you were. Moses went back and saw that they were weighing Rabbi Akiva’s flesh in a butcher shop [bemakkulin], as Rabbi Akiva was tortured to death by the Romans. Moses said before Him: Master of the Universe, this is Torah and this is its reward? God said to him: Be silent; this intention arose before Me.