MOSHE'S ABILITY TO SPEAK
במ"ר "מרפא לשון עץ חיים" משה עד שלא זכה לתורה כתיב בי' לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דיבר משה וגו', ולהבין למה לא דייק המדרש שנתרפא לשונו במה שאמר כל התורה כולה עד הנה שאמר כמה פעמים וידבר משה, דבר אל בנ"י:
(ו) הנה כבר כתבנו פ' חקת בשם המהר"ל ז"ל שהכבידות פה לא הי' גרעון למשה רק באשר שכח הדיבור בא מכח הרכבת גוף ונפש, שהבהמה ותינוק באשר אין להם כח הנפש וכן הנפש לבדה, אינן יכולין לדבר, וע"כ מרע"ה באשר היתה נפשו נבדלת איננה מוטבעת בהגוף ע"כ הי' כבד פה.
וכתבנו שם שמאחר שזכה לתורה ונזדכך גופו יותר ממה"ש ע"כ לא הי' גרעון להנפש להתאחד עם הגוף, וע"י כן נשלם אצלו כח הדיבור עי"ש,
והנה במ"ש מהר"ל "והנפש לבדה אין לה כח הדיבור" לכאורה יקשה ממעשיות שהובא בש"ס שהמתים מספרים זה את זה וכן הרוחות מספרות זו את זו וכמו כן מצינו במה"ש וקרא זה אל זה, [והנה ממה"ש אין קושיא כל כך, דאיתא בס' שערי אורה שגם במלאכים יש גוף ונפש אך לא כגופים של בני אדם כי הגוף שלהם ג"כ רוחני]
אבל הפי' הפשוט שאף שהנפש בעצמה יש לה דיבור הוא רק נשמע לנפש כמותו, וכן מה"ש זה אל זה, וע"כ תרגם המתרגם וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין, ודיבור של מה"ש אל בנ"א הוא באחת משתי אלה, או שהשומע הוא נביא ובעת נביאותו נפשו מובדלת מהגוף ונתבטל כח חושי הגוף כמ"ש הרמב"ם, ושוב שומע הדיבור בחלקי נפשו לבד, או שהמלאך מתלבש בלבוש גוף כענין המלאכים הנראים לבני אדם וכמ"ש הרמב"ן:
(ז) ולפי"ז י"ל שכל דור המדבר באשר הי' דור דיעה ואחר שקיבלו את התורה נעשו מזוככים כמ"ש בפדר"א, והיו במדריגות הנפשיי, ע"כ היו יכולין לקבל הדיבור ממשה אף אם לא הי' לשונו מתרפא, עיקר הראי' שנתרפא לשונו הוא ממה שדור באי הארץ היו יכולין לקבל הדיבור ממנו וזו ספר משנה תורה:
(ח) או י"ל שבכל התורה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ואין הדיבור מתייחס אליו רק משנה תורה שמשה מפי עצמו אמר, וכנראה שבמשנה תורה לא היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, וכן משמע ברמב"ן בכמה מקומות, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר שמשנה תורה היתה ממוצעת בין תורה שבכתב לבין תורה שבע"פ, א"כ אם לא הי' לשונו מתרפא לא הי' יכול לומר הדברים כהוייתן וכעין שמצינו בעמוס שהי' מגמגם בלשונו ובאה הנבואה ג"כ בלשון הזה ובולס שקמים אנכי:
Destruction of the Temple
(ט) הרבי ר"ב זללה"ה אמר שבחורבן בהמ"ק היתה השפלה לכל דבר חוץ להתוה"ק כמ"ש "ואין לנו שיור רק התורה הזאת",
ונראה שגם לשבת וקדושתה לא היתה שום השפלה ח"ו, והראי' שאין בנין בהמ"ק דוחה שבת, ואלו הי' בשבת ג"כ צורך להבהמ"ק בודאי היתה השבת מועילה להבהמ"ק וכענין שאחז"ל אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני, בודאי הי' בנין בהמ"ק דוחה שבת כמו תמידין,
והטעם י"ל דמקדש וכליו היתה הקדושה מתלבשת בהם והם כיסוי אל הקדושה, והנה שבת מגלה הפנימיות בלא לבוש
וכמו שאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שע"כ שבת לאו זמו תפילין, ותפילין הם ג"כ כענין בהמ"ק כמ"ש בזוה"ק, וזה שאומרים בזמירות "אוהבי ה' המחכים בבנין אראל", שמחכים ומצפים לבנין בהמ"ק, ביום השבת שישו ושמחו כו' מחמת שבשבת שהיא פנימיות אין חסר הבהמ"ק כמקבלי מתן נחליאל שהוא נתינת התוה"ק והיתה התגלות אלקית בלא כלים:
THE MANNAH
(י) תפל ולבן שתפלו על המן שהוא לבן, ובמ"ר פ' חקת שאמרו שעתיד המן ליתפח במעינו כלום יש יליד אשה שמכניס ואינו מוציא, ויש להבין הרי היו רואין כל מ' שנה שאכלו את המן ולא הזיק לשום אדם ח"ו ומה זה שאמרו עתיד המן כו', ועוד מה גרעון וחסרון מצאו בו שהוא לבן: