Who heals? Two models
(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יי אֱלֹקֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יי רֹפְאֶֽךָ׃ (ס)
(26) He said, “If you will heed the LORD your God diligently, doing what is upright in His sight, giving ear to His commandments and keeping all His laws, then I will not bring upon you any of the diseases that I brought upon the Egyptians, for I the LORD am your doctor.”
Und sprach: Willst hören du, hören auf SEINE, deines Gottes, Stimme und was gerad ist in seinen Augen tun, seinen Geboten lauschen und all seine Gesetze wahren: - will ich von aller Krankheit, die ich auf Ägypten legte, nichts auf dich legen. Denn ICH bin dein Arzt.
(יח) וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃ (יט) אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (ס)
(18) When men quarrel and one strikes the other with stone or fist, and he does not die but has to take to his bed— (19) if he then gets up and walks outdoors upon his staff, the assailant shall go unpunished, except that he must pay for his idleness and his cure (rapo yerappe).
Wenn Männer streiten und einer schlägt den andern mit einem Stein oder mit der Faust, der stirbt aber nicht, sondern fällt aufs Lager: steht er auf und geht draußen umher an seiner Krücke, sei der Schläger strafbefreit, nur sein Feiernmüssen erstatte er und lasse heilen ihn, ausheilen.
God and doctors: it's complicated
דְּאָמַר רַב אַחָא: הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה, וּתְרַפְּאֵנִי. כִּי אֵל רוֹפֵא נֶאֱמָן אָתָּה וּרְפוּאָתְךָ אֱמֶת", לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְרַפּאוֹת אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ. אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְרַפֹּא יְרַפֵּא״ — מִכָּאן שֶׁנִּיתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת. כִּי קָאֵי מַאי אוֹמֵר? — אָמַר רַב אַחָא: ״בָּרוּךְ … רוֹפֵא חִנָּם״.
Rav Aḥa said: One who enters to let blood says: "May it be Your will, O Lord my God, that this enterprise be for healing and that You should heal me. You are a faithful God of healing and Your healing is truth." Because it is not normal that humans should heal, but they have become accustomed to do so nonetheless.
Abaye responded and said: One should not say this, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael that the verse, “And shall cause him to be thoroughly healed” (Exodus 21:19), from here we derive that permission is granted to a doctor to heal.
When one stands after having let blood, what does he say? Rav Aḥa said: He recites in gratitude: Blessed…Who heals without payment.
Sagte Rav Aḥa: Einer, der eintritt, um Blut zu lassen, sagt: "Möge es Dein Wille sein, o Herr, mein Gott, dass diese Handlung zur Heilung dient und dass Du mich heilst. Du bist ein treuer Gott der Heilung, und Deine Heilung ist Wahrheit". Denn es ist nicht normal, dass Menschen heilen, aber sie haben sich trotzdem daran gewöhnt, dies zu tun.
Abaye antwortete und sagte, dass man das nicht sagen solle. Da in der Schule von Rabbi Jischmael gelehrt wurde, dass der Vers "Und wird bewirken, dass er gründlich geheilt wird" (Exodus 21:19), leiten wir daraus ab, dass einem Arzt die Erlaubnis erteilt wird, zu heilen.
Wenn einer steht, nachdem er Blut gelassen hat, was sagt er dann? Rav Aḥa sagte: Er rezitiert in Dankbarkeit: Selig...der ohne Bezahlung heilt.
שאין דרכן של בני אדם וכו' – כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים:
It is not normal that people heal -- meaning, they shouldn't be dealing with medicine, but asking for mercy from God!
שניתנה רשות לרופא לרפאות - וא"ת והא מרפא לחודיה שמעינן ליה וי"ל דה"א ה"מ מכה בידי אדם אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך קמ"ל דשרי:
Why do we need these two mentions of healing, rappo yerappe? Maybe even from one we could learn that healing is permitted. But no, one might think that we are permitted to heal only man-made sicknesses, and that healing sicknesses that come from heaven is to contradict the decrees of God -- therefore, the Torah writes this word twice, to show it is nonetheless permitted to heal.
תוספות הרא”ש מסכת ברכות ס.
מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש פשיטא למה לא ירפאו הרופאים הא כתיב והשבותו לו ודרשינן זו היא השבת גופו וכתיב לאתעמוד על דם רעך, ותירץ שניתן רשות לרפאת בשכר דסד"א שחייב לעשות בחנם מטעמא דפרישית, ולי נראה דחולאים הבאים מחמת אדם דין הוא שירפאם אבל חלאיםהבאים מעצמן אי לאו קרא הוה אמינא שאין לרפאותם שנראה כמבטל גזרת המלך.
Tosafot Rosh on Berachot 60a
"Permission is granted to a doctor to heal" -- Rabbi Jacob d'Orleans found this difficult. Why shouldn't one heal, since we have other texts that allow this.... in particular, it is written "don't stand by your neighbour's blood."?
Rather, this must be teaching that doctors are permitted to charge money, since one might have thought that they have to heal for free.
Are doctors good?
(ג) ועל זה ההקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות ובידיעת השם, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית ויהיה למודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה והנגרות, כי בה נשער פעולתינו וישובו פעולות אנושיות מביאות אל המעלות והאמיתות, כי האדם כשיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו והוא מזיק ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתות פתאום, זה ובהמות (אצלי) שוים, ואין זה פועל האדם מאשר הוא אדם, אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא בעל חיים נמשל כבהמות נדמו, ואמנם יהיה פועל אנושי כשיאכל המועיל לבד ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל וזה פועל לפי הדעת ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו, וכן כשיבעול כשיתאוה מבלתי שישמור הנזק והתועלת, יש לו זה הפועל מאשר הוא בעל חיים לא מאשר הוא אדם.
The real object in maintaining the body in good health is to acquire wisdom.... From this point of view, the study of medicine has a very great influence upon the acquisition of the virtues and of the knowledge of God, as well as upon the attainment of true, spiritual happiness. Therefore, its study and acquisition are preeminently important religious activities, and must not be ranked in the same class with the art of weaving, or the science of architecture, for by it one learns to weigh one's deeds, and thereby human activities are rendered true virtues. The man who insists upon indulging in savory, sweetsmelling and palatable food although it be injurious, and possibly may lead to serious illness or sudden death ought, in my opinion, to be classed with the beasts. His conduct is not that of a man in so far as he is a being endowed with understanding, but it is rather the action of a man in so far as he is a member of the animal kingdom, and so (Psalms 49:21) "he is like the beasts who perish".
עלים לתרופה ג'
לִכְבוֹד יְדִידִי הַוָּתִיק וְכוּ' רַבִּי נַפְתָּלִי נֵרוֹ יָאִיר. הוֹדִיעַ לִי חֲדָשׁוֹת שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, וְאֶרְאֶה לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו. וּמִזֶּה תִּרְאוּ וְתָבִינוּ כַּמָּה צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִדָּאקְטוֹרִים, וּכְבָר הֵכַנְתִּי רוּצֶעפְּט לִשְׁלֹחַ לוֹ.
וּכְלַל הָרוּצֶעפְּט הוּא, א - שֶׁלֹּא יִקַּח שׁוּם רְפוּאָה. ב - שֶׁלֹּא יִקַּח שׁוּם רְפוּאָה. ג - שֶׁלֹּא יִקַּח שׁוּם רְפוּאָה וְכוּ' וְכוּ'. גַּם שֶׁיֵּלֵךְ דַּוְקָא לַמִּקְוֶה וְכוּ' הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה מִן הַשָּׁמַיִם. נָתָן הַנַּ"ל
"Rebbe Nachman's Wisdom" #50
"The Rebbe often spoke to us about physicians and medicine, denouncing them in the strongest terms. He advised anyone who cares about his life and that of his family to avoid them, even in the case of serious illness. One should `cast his burden on God' (Psalms 55:23) and depend on Him alone (cf. Isaiah 50:10). One should not resort to medicines and doctors even in a place where there are outstanding physicians, for they are closer to death than to life.
Alim Letrufah 3
My dear friend, you have shared the news that you have trouble with your eyes, and I will pray for you. And from this you must see and understand how important it is to keep away from Doktorim. I have prepared a medical Rutzept for you. The contents of the Rutzept are as follows: 1) Don't take medicine. 2) Don't take medicine. 3) Don't take medicine. etc, etc,. Also, you should go to the mikveh etc., and the Blessed One will have mercy on you and quickly send complete healing from heaven.
In times of plague
(ג) אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כו כז) "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי" (ויקרא כו כח) "וְהָלַכְתִּי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהִיא קֶרִי אוֹסִיף לָכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי:
But if they do not cry out and sound [trumpets], but rather say, "What has happened to us is the way of the world, and this trouble is merely happenstance" — it is surely the way of cruelty, and it causes them to stick to their bad deeds. And the trouble will add other troubles. About this is it written in the Torah (Leviticus 26: 27-28), "but walk arbitrarily with Me. Then I will (also) walk arbitrarily with you in fury." That is to say, "When I will bring upon you troubles — if you will say that it is arbitrary, I will increase the fury of this arbitrariness."
כתב מהרי"ל בתשובה סימן ל' דטוב לברוח בשעת הדבר ב"מ ויש לברוח בתחילתה ולא בסופה וע"ש שהאריך וכ"כ הזוהר פ' וירא דיש לברוח מן העיר ואע"ג דאמרינן בגמ' (ב"ק ס':) דבר בעיר כנס וכו' נ"ל דכ"ש לברוח עדיף טפי אלא שאם יוכל לכנס באין יוצא ואם לא חייב לברוח ומנהג של ישראל תורה הוא:
The Maharil wrote that it is best to escape in times of plague, and better at the beginning than at the end, and this is supported also written in the Zohar. Even though the Talmud says that when plague is in the city, one should stay indoors, I think fleeing is better. In any case, if one can remain inside without anyone leaving, do so, otherwise flee. And the customs of Israel are the Torah.
(ה) צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון שמא יפול אדם על חודה וימות: הגה וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב"י בשם הש"ס) ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם) ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס"פ כל שעה רוקח סימן ער"ה ומהרי"ל ומנהגים) עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' ל"ה) וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז:
[Things which are forbidden because they are dangerous:]
One must refrain from putting coins in one's mouth, lest it's covered with dried saliva of those afflicted with boils. He should not put the palm of his hand in his arm pit, lest his hand touched a metzorah or a harmful poison. He should not put a loaf of bread under his armpit, because of the sweat. He should not put a cooked item or drinks under the bed, since an evil spirit rests on them. He should not stick a knife in an esrog or a radish, lest one fall on its edge and die.
R. Moses Isserlis adds: Similarly, he should be careful of all things that cause danger, because danger is stricter than prohibitions, and one should be more careful with an uncertain danger than with an uncertain prohibition. They also prohibited to go in a dangerous place, such as under a leaning wall, or alone at night. They also prohibited to drink water from rivers at night or to put one's mouth on a stream of water and drink, because these matters have a concern of danger. It is the widespread custom not to drink water during the equinox, and the early ones wrote this and it is not to be changed.
They also wrote to flee from the city when a plague is in the city, and one should leave at the beginning of the plague and not at the end. And all of these things are because of danger, and anyone who guards their soul will distance themselves from such things. It is prohibited to rely on a miracle in all of these matters.