(1) The family heads in the clan of the descendants of Gilead son of Machir son of Manasseh, one of the Josephite clans, came forward and appealed to Moses and the chieftains, family heads of the Israelites. (2) They said, “The LORD commanded my lord to assign the land to the Israelites as shares by lot, and my lord was further commanded by the LORD to assign the share of our kinsman Zelophehad to his daughters. (3) Now, if they marry persons from another Israelite tribe, their share will be cut off from our ancestral portion and be added to the portion of the tribe into which they marry; thus our allotted portion will be diminished. (4) And even when the Israelites observe the jubilee, their share will be added to that of the tribe into which they marry, and their share will be cut off from the ancestral portion of our tribe.” (5) So Moses, at the LORD’s bidding, instructed the Israelites, saying: “The plea of the Josephite tribe is just. (6) This is what the LORD has commanded concerning the daughters of Zelophehad: They may marry anyone they wish, provided they marry into a clan of their father’s tribe. (7) No inheritance of the Israelites may pass over from one tribe to another, but the Israelites must remain bound each to the ancestral portion of his tribe. (8) Every daughter among the Israelite tribes who inherits a share must marry someone from a clan of her father’s tribe, in order that every Israelite may keep his ancestral share. (9) Thus no inheritance shall pass over from one tribe to another, but the Israelite tribes shall remain bound each to its portion.” (10) The daughters of Zelophehad did as the LORD had commanded Moses: (11) Mahlah, Tirzah, Hoglah, Milcah, and Noah, Zelophehad’s daughters, were married to sons of their uncles, (12) marrying into clans of descendants of Manasseh son of Joseph; and so their share remained in the tribe of their father’s clan.
(דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם א"ר חנינא ואיתימא רבי יאשיה על דבר זה נענש משה שנאמר (במדבר כז, ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה' מתקיף לה רב נחמן בר יצחק מי כתיב ואשמיעכם (דברים א, יז) ושמעתיו כתיב אי גמירנא גמירנא ואי לא אזלינא וגמירנא אלא כדתניא ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות על ידי זכאי
(א) ותקרבנה בנות צלפחד – כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי ב"ו רחמי המקום! ב"ו רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו: בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה – מגיד הכתוב שכשם שהיה צלפחד בכור – כך היו כולן בכורות; וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי. וכל מי שמעשיו סתומים מעשה אבותיו סתומים, והכתוב מייחסו לשבח – הרי זה צריק בן צדיק; וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים, והכתוב מייחסו לגנאי – הרי זה רשע בן רשע. ר' נתן אומר: בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו – להודיע כמה צדיק גדול, שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו. וכל רשע שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו – להודיע כמה רשע גדול, שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו. עשו גדל בין ב' צדיקים, בין יצחק ובין רבקה – ולא עשה כמעשיהם:
(ב) עובדיה גדל בין ב' רשעים, בין אחאב ואיזבל – ולא עשה כמעשיהם, ונתנבא על עשו שגדל בין ב' צדיקים – בין יצחק לרבקה ולא עשה כמעשיהם; שנאמר (עובדיה א) חזון עובדיה כה אמר ה' אלקים לאדום: ולמשפחות מנשה בן יוסף – כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך חיבבו בנות צלפחד. ואלה בנות צלפחד מחלה נועה חגלה ומלכה ותרצה – או כל הקודם במקרא קודם במעשה? תלמוד לומר (במדבר לו) ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד מלמד שכולם שקולות, זו כזו:
(ג) ותעמודנה לפני משה – מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים, בשנה שמת בה אהרן שנאמר (במדבר ל״ג:ל״ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים: לפני משה ולפני אלעזר הכהן – אם משה לא היה יודע, אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם: אבינו מת במדבר – ר' עקיבא אומר: נאמר כאן מדבר ונאמר להלן (במדבר טו) מדבר. מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד: והוא לא היה בתוך העדה – זו עדת מלינים: הנועדים על ה' – זו עדת מרגלים: בעדת קרח – זו עדה של קרח: כי בחטאו מת – שלא החטיא את אחרים עמו: ובנים לא היו לו – שאם היתה לו בן לא היינו תובעות:
(ד) למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו – ר' יהודה אומר: נאמר כאן שם ונאמר להלן (דברים כה) שם. מה שם האמור להלן נחלה, אף שם האמור כאן נחלה. ומה שם האמור להלן זרע, אף שם האמור כאן זרע: כי אין לו בן – למה נאמר? והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו! מה ת"ל כי אין לו בן? שהיו חכמות ודורשות: הא אם היה לו בן לא היינו תובעות: תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו – ר' נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים: אנשים אומרים (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו: ויקרב משה את משפטן לפני ה' – א"ר חידקא: שמעון השקמוני היה לי חבר, מתלמידי ר' עקיבא ואמר: יודע היה משה שהבנות נוחלות. על מה נחלקו? אם ירשו בראוי כבמוחזק ואם לאו. ראויה היתה פרשת נחלות שתאמר על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד שנאמרה על ידן. לכך מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:
(1) (Bamidbar 27:1) "And there drew near the daughters of Tzelofchad": When the daughters of Tzelofchad heard that the land was to be apportioned to the tribes and not to females, they gathered together to take counsel, saying: Not as the mercies of flesh and blood are the mercies of the L-rd. The mercies of flesh and blood are greater for males than for females. Not so the mercies of He who spoke and brought the world into being. His mercies are for males and females (equally). His mercies are for all! As it is written (Psalms 145:9) "The L-rd is good to all, and His mercies are upon all of His creations." "the son of Chefer, the son of Gilad, the son of Machir, the son of Menashe": Scripture apprises us that just as Tzelofchad was a first-born, so, were all of the others first-born, and to apprise us that they (the daughters) were worthy daughters of a worthy man. For all whose deeds and the deeds of whose fathers are veiled and who Scripture traces (to their forbears) for praise are righteous ones the seed of righteous ones; and all whose deeds and the deeds of whose fathers are veiled and who Scripture traces (to their forbears) for denigration are evildoers the seed of evildoers. R. Nathan says: It is written above (26:65) "For the L-rd had said of them: They will surely die in the desert. And there was left not a man of them, etc.", followed by "And there drew near the daughters of Tzelofchad, etc." What is the connection? Scripture comes to teach us that the strength of the women in that generation was greater than that of the men, the men saying (Bamidbar 14:4) "Let us make a leader and return to Egypt, and the women saying (Ibid. 27:4) "Give us a holding, etc."
(2) Likewise, (Ovadiah 1:1) "The vision of Ovadiah: Thus has said the L-rd G-d to Edom: We have heard a report, etc." Why did Ovadiah prophesy against Edom? To apprise us of the greatness of a tzaddik, who grew up in the lap of an evildoer but did not emulate his deeds, and how great the wickedness of an evildoer, who grew up between two righteous ones and did not emulate their deeds. Esav (Edom) grew up between two righteous ones, Isaac and Rivka, and did not emulate their deeds. Ovadiah grew up between two wicked ones, Achan and Izevel, and did not emulate their deeds. Let Ovadiah come, who grew up between two wicked ones and did not emulate their deeds, and prophecy against Esav, who grew up between two righteous ones, Isaac and Rivka, and did not emulate their deeds. Thus — "The vision of Ovadiah: Thus has said the L-rd G-d to Edom, etc." "of the families of Menasheh the son of Joseph." Just as Joseph held Eretz Yisrael dear (viz. Bereshit 50:25), so did the daughters of Tzelofchad. "And these are the names of his daughters: Machlah, Noah, Choglah, Milkah, and Tirtzah." — But perhaps all who are first in Scripture are first in worth? It is, therefore, written (Bamidbar 36:11) "And Machlah, Tirtzah, Choglah, Milkah, and Noah, the daughters of Tzelofchad, etc." (the order being changed to teach us that they were all of equal worth.)
(3) (Bamidbar 27:2) "And they stood before Moses and before Elazar the Cohein": Scripture hereby apprises us that they stood there only (after) the fortieth year (of the exodus) after Aaron had died, viz. (Ibid. 33:38) "And Aaron the Cohein went up to Hor Hahar by the 'mouth' of the L-rd, and he died there in the fortieth year, etc." "before Moses and before Elazar the Cohein": If Moses did not know (how to answer them), could Elazar know? Invert the verse (i.e., first Elazar, then Moses,) and expound it. These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: They were (all) in the house of study and they came and stood before (all of) them. R. Akiva says: It is written here (27:3) "desert," and elsewhere (Ibid. 15:32) (in respect to a man gathering wood on the Sabbath) "desert." Just as the man here is Tzelofchad, so, the man there. "And he was not in the midst of the congregation": the cavilers (viz. Shemot 16:2). "who gathered against the L-rd": the congregation of the spies. "(nor in) the congregation of Korach." "but he died in his own sin": without inciting others (to sin) with him. "and he left no sons": for if he had a son, we would make no claim.
(4) (Bamidbar 27:4) "Why should the name of our father be withheld from his family because he has no son?" R. Yehudah says: It is written here "name," and elsewhere (Devarim 28:6). "Just as "name" here connotes inheritance, so, "name" there. And just as "name" here connotes seed, so, "name" there. "because he has no son": Why is this written? Is it not already written (3) "and he left no sons"? They were sage women and were expounding: But if there were a daughter of a son, we would make no claim. R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a colleague of mine from the disciples of R. Akiva. He said: Moses knew that daughters inherit. Where was the question? As to whether they inherit what is fit to be inherited (in Eretz Yisrael) as well as what is already in their possession. The section on inheritance was fit to be stated by Moses, but the daughters of Tzelofchad merited that it be stated through them. "Merit is effected through the meritorious and liability through the liable."
(יב) בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה מגיד הכתוב שכשם שצלפחד היה בכור כך היו כולן בכורות וללמדך שהיו זכאות בנות זכאי וכל מי שמעשיו סתומין ומעשה אבותיו סתומין והכתוב מיחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק. וכל מי שמעשיו סתומין ומעשה אבותיו סתומין והכתוב מיחסו לגנאי הרי זה רשע בן רשע. רבי נתן אומר בא הכתוב ללמדך שכל צדיק וצדיק שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו להודיע כמה צדקו גדול שגדל בחיק רשע ולא עשה כמעשיו [וכל רשע שגדל בחיק הצדיק ולא עשה כמעשיו להודיע כמה רשע גדול שגדל בחיק צדיק ולא עשה כמעשיו] עשו גדל בין שני צדיקים בין יצחק ובין רבקה ולא עשה כמעשיהם. עובדיה גדל בין שני רשעים בין אחאב ואיזבל ולא עשה כמעשיהם נתנבא על עשו הרשע שנאמר חזון עובדיה כה אמר ה' אלקים לאדום:
(יג) למשפחות מנשה בן יוסף שכשם שחבב יוסף את הארץ כך יוצאי חלציו חבבו את ארץ ישראל. ואלה שמות בנותיו מחלה וגו' יכול הקודם במקרא קודם במעשה, ת"ל ותהיינה מחלה תרצה מלמד שכולן שקולות זו כזו. ותעמודנה לפני משה וגו' מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים שנה שמת אהרן שנאמר ויעל אהרן הכהן וגו'. לפני משה ולפני אלעזר אם משה לא היה יודע וכו' (כדלעיל). כי בחטאו מת שלא החטיא את אחרים עמו. ובנים לא היו לאו דאלו היה לו (בת לבן) [בן] לא היינו תובעים. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו רבי יהודה אומר נאמר כאן שם ונאמר להלן שם מה שם האמור (להלן) [כאן] נחלה אף שם האמור (כאן) [להלן] נחלה, ומה שם האמור (להלן) [כאן] זרע אף שם האמור (כאן) [להלן) זרע. כי אין לו בן למה נאמר והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו ומה תלמוד לומר כי אין לו בן, מגיד שהיו חכמות דורשות הא אם היה לו בת בן לא היינו תובעות. תנה לנו אחוזה רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים. אנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה ונשים אומרות תנה לנו אחוזה. ותקרבנה בנות צלפחד הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי זה שבח לכל שבטו ק"ו לביתו ק"ו לגופו ק"ו למשפחתו ק"ו לבית אביו. וכן הוא אומר ואתו אהליאב בן אחיסמך שבח לכל שבטו ק"ו למשפחתו וכו'. ותקרבנה הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולן, נח עומד בדור המבול זכה ליטול שכר כולן, אברם עומד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולן, אלו עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולן, ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל נתנה ראש אמר להן משה והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ, אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה', וכן הוא אומר וארם יצאו גדודים וגו' ותאמר אל גברתה מגיד שאמרה לה כך וכך מטהרין את העני כך וכך מטהרין את העשיר שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה מגיד שהיתה יודעת פרשת נגעים אבל אינה יודעת אימתי (היא, של) בית אביה (עושין) [הניחו] את התורה בשעה שאמר להם עד מתי אתם פוסחים לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתך עת לעשות לה', וכן היה הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל באתר דלית קפיץ קני מיניה, באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר. ד"א ותקרבנה בנות צלפחד וגו' והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה ליחסו כאן, אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו, שכן אמר בחזקיה כה אמר ה' אלקי דוד אביך וכי בנו של דוד היה חזקיה והלא כמה דורות היו בינתים, אלא כל מלך כשר שהיה עומד היה תולה בדוד וכל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם שנאמר על חטאות ירבעם. ושם בנות צלפחד שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה. שם האחת שפרה ושם השנית פועה, שם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה הטוב. וכן הוא אומר איש היה בארץ עוץ איוב שמו שם היה לו, הא כל שמות שבתורה ושבנביאים ושבכתובים אם לענין הזכות שם לו בזכות ואם לענין רשע שם לו ברשע:
(יד) אבינו מת במדבר. רבי אליעזר בן יעקב אומר נאמר כאן מדבר ונאמר להלן ויהיו בני ישראל במדבר מה כאן צלפחד אף להלן צלפחד. אמר ליה רבי שמעון אפשר לומר כן מקושש בשנה ראשונה שיצאו ממצרים בשנים ועשרים לחדש השני וכי אפשר שהיו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות הקטנה שבהן יושבת ארבעים שנה ולא נשאת וכי באיזו שנה מת צלפחד בשנה שנאמר וישמע הכנעני. ותקרבנה בנות צלפחד אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצין שכן אתה מוצא שאמר להן אהרן פרקו נזמי הזהב וגו' ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם והנשים לא נשתתפו במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה שנאמר וישובו וילינו עליו את כל העדה עליהם נגזרה גזרה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, מה כתיב למעלה מן הענין כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו' [איש] ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו עצמן לבקש נחלה בארץ. ולמה נזדמנו למשה [באחרונה] שלא יראה את עצמו שפרש מן האשה ארבעים שנה שהרי הן המתינו ארבעים שנה עד שנשאו להגון להם.
(טו) דבר אחר ותקרבנה בנות צלפחד חמשתן אמרו חמשה דברים, הראשונה אמרה אבינו מת במדבר. השניה אמרה והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח. השלישית אמרה כי בחטאו מת הוא המקושש, הרביעית אמרה ובנים לא היו לו. החמישית אמרה למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו וכל הפסוק. אמר משה אי אפשר לבת לירש, אמרו לו למה, אמר להם שאתם נקבות, אמרו לו וכה אמרת משה רבינו הואיל שהזכר יורש תתייבם אמנו לאחי אבינו שתוליד זכר שיירש, אמר להן משה אי אשר להתייבם הואיל שיש לה בנות, אמרו לה מה הוא זה שאתה עושה משה רבינו שנירש את אבינו אין אנו בנים שתתייבם אמנו אנו בנים, אותה שעה סלקו את משה כיון ששמע משה כן מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה'. א"ר חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר יודע היה משה שהבנות יורשות, על מה נחלקו אם יירשו בראוי כבמוחזק אם לאו, וראויה היתה פרשת נחלות שתאמר על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד שנאמרה על ידיהן שכך מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:
(א) ויאמר ה' אל משה לאמר כן בנות צלפחד דוברות. יפה תבעו בנות צלפחד שכך כתובה פ' זו לפני במרום אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו. כיוצא בו אתה אומר כן מטה בני יוסף דוברים. כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר ה' סלחתי כדברך, עתידין אומות העולם לומר אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו. ויקרב משה את משפטן לפי שמשה אמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' [התיש הקב"ה כחו] באו בנות צלפחד לדין והפליא ממנו שנאמר ויקרב משה את משפטן. ויאמר ה' אל משה לאמר כן בנות צלפחד כך הוא הדין אמר הקב"ה למשה ולא אמרת הדבר אשר יקשה מכם הדין שאי אתה יודע הרי הנשים דנין אותו. רבי שמעון בן לקיש אומר יודע היה משה רבינו את הדין, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה אמרו להם דין של נחלה הוא ואין זו שלנו אלא של גדולים ממנו, באו לפני שרי חמשים ראו שכבדו אותן שרי עשרות אמרו אף אנו יש גדולים ממנו, וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים, וכן לנשיאים השיבו להן כולן כענין הזה שלא רצו לפתוח פה בפני מי שגדול מהן, אמר משה אם אומר אני להם את הדין אטול את גדולתן, אמר להן אף אני יש גדול ממני לפיכך ויקרב משה את משפטן לפני ה':
(ב) נתן תתן להם אחוזת נחלה, זו נחלת אביהן. בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהן. והעברת את נחלת אביהן להן זו חלק בכורה, ר' אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהן נטלו שנאמר נתן תתן להם, ולמאן דאמר תרי אחי דאבא [הוו להו] דכתיב ויפלו חבלי מנשה, ההוא מאחוזת נחלה נפקא.
(ג) דבר אחר נתן תתן תן להן מטלטלין וכו'.
(ד) דבר אחר נתן תתן שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע ואלעזר בארץ כנען שנאמר ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון, ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מכאן ומכאן שנאמר בנות צעדה עלי שור [זה הירדן] שנעשה למשה (כשור) [כחומה] שלא יכנס לארץ ואמר לו [יעקב ליוסף] בנותיך נוטלות מכאן ומכאן:
(ה) ואל בני ישראל תדבר לאמר. אין לי אלא לשעה, לדורות מנין, ת"ל ואל בני ישראל תדבר לאמר. תנו רבנן איש כי ימות ובן אין לו, אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין, תלמוד לומר אין לו עיין עליו, בת אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת [ובת בן הבת] מנין, ת"ל אין לו עיין עליו. הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן. ולימא עד יעקב, גמירי דלא כליא שבטא. אמר רב הונא אמר רב כל האומר תירש הבת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינו אלא מעשה צדוקין. דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקין אומרים תירש הבת עם בת הבן, נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם שוטין זו מנין לכם ולא היה אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר ומה בת בנו שבאה מכח כחו תירשנו, בתו הבאה מכחו אינו דין שתירשנו, קרא עליו המקרא הזה אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה, ודילמא תרי ענה הוו, אמר רבא אנא אמינא מלתא דשבור מלכא לא אמרה ומנו שמואל אמר קרא הוא ענה הוא ענה דמעיקרא, אמר לו רבי בכך אתה פוטרני, אמר לו שוטה ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם מה לבת בנו שכן יפה כחה אצל האחין [תאמר בבתו שהורע כחה אצל אחין] ונצחום, ובאותו היום עשאוהו יום טוב. הבנים יורשים את האב מנלן, דכתיב איש כי ימות ובן אין לו, טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן בן קודם. אמר ליה רב גפפא לאביי אימא לא האי לירות כוליה ולא האי לירות כוליה אלא תרוייהו בהדדי לירתן, אמר ליה ואיצטריך קרא לאשמועינן דהיכא דלית ליה אלא חד ברא לירתינהו לכולהו נכסי. ודילמא הא קמשמע לן דבת נמי בת ירושה היא, ההיא מוכל בת יורשת נחלה נפקא, ואיבעית אימא מהכא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ולא לבנותיכם. אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם הכא נמי בניכם ולא בנותיכם, ברכה שאני. תניא ונתתם את נחלתו לשארו שארו זה האב מלמד שהאב קודם לאחין, יכול יהא קודם לבן, תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה, אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וכו'. ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא, משום דשדה אחוזה גופה מהאי טעמא הוא דקיימא ליה לתנא כלום יש יבום אלא במקום שאין בן כו', (אמרי) [ואימא] שארו זה האב מלמד שהאב קודם לבת, יכול יקדים לבן, תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם, כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו. ואימא שארו זה האב מלמד שהאב קודם לאחי האב, יכול יקדים לאחים, תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם, אחי האב לא צריכי קרא מכח מאן קא אתו מכח אב קאי אב ירתי אחי [האב]. והא קראי לאו הכי כתיבי, קראי שלא כסדרן כתיבי. ותנא מייתי לה מהכא דתניא את זו דרש רבי ישמעאל איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב [ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין, ואימא במקום בת] אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת, אם כן לא ליכתוב רחמנא והעברתם, ולמאן דנפקא ליה מוהעברתם האי שארו מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו. ולמאן דנפקא ליה משארו והעברתם מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא רבי אומר בכולן נאמר נתינה וכאן נאמר העברה אין לך דבר המעביר נחלה משבט לשבט אלא בת הואיל ובנה ובעלה יורשין אותה. וממאי דשארו זה האב דכתיב שאר אביך היא, אימא שארו זה האם דכתיב שאר אמך היא, אמר קרא ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם. אמר ר' זירא אמר רב מנין למתנת שכיב מרע מן התורה שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו יש לך העברה אחרת שהיא כזו ואיזו זו מתנת שכיב מרע. רב נחמן אמר רבה בר אבוה [מהכא] ונתתם את נחלתו לאחיו יש לך מתנה אחרת שהיא כזו [ואיזו] זו מתנת שכיב מרע. ורב נחמן מאי טעמא לא אמר מוהעברתם, ההוא מיבעי ליה לכדרבי בכולן נאמר בהן נתינה וכו'. ורבי זירא מ"ט לא אמר מונתתם, אורחיה דקרא הוא. רב מנסיא אמר שמואל מהכא בימים ההם חלה חזקיהו וגו' צו לביתך וגו', בצואה בעלמא. רמי בר יחזקאל אמר מהכא ואחיתופל ראה וגו' ויצו וגו':