Dancing with the Torah

Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org

(יד) מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה זוֹ. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ עַמֵּי הָאָרֶץ וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אֶלָּא גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת וְהַסַּנְהֶדְרִין וְהַחֲסִידִים וְהַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הֵם שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִין וּמְסַפְּקִין וּמְנַגְּנִין וּמְשַׂמְּחִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת. אֲבָל כָּל הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים כֻּלָּן בָּאִין לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ:

It is a mitzva to increase this celebration. It was not done by the ordinary people and whoever wanted to; rather, the great sages of Israel and the heads of the yeshivot and the Sanhedrin and the pious ones and the elders and men of [notable] deeds, they were the ones who would dance and clap and play music and rejoice in the mikdash on the days of the holiday of Sukkot. But all the people, all the men and women, came to see and to hear.

וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת…וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין.

These are the [matters prohibited] because of shevut [on a rabbinic level]…and that they not pound, and not clap, and not dance.

ובי”ט [=וביום טוב] שני זה שהוא אחרון, רגילין אצלנו שמרקדין אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קלוסין לתורה – אלא שזו משום שבות הוא ונהגו בה היתר ביום זה בלבד לכבוד התורה.

On this second day of Yom Tov, which is the last, we are accustomed that even some of the elders dance when praises are said to the Torah. But this is because [the prohibition against dancing] is shevut [rabbinic] and they acted leniently on this day only, in honor of the Torah.

רמ״א: הגה וקורין י"ט האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור) ועוד נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורות שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות וכל מקום לפי מנהגו ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל משום שמחה

Rema: We call the last day of Yom Tov “Simchat Torah,” because we rejoice and make a festive meal for the completion of the Torah, and we have a custom that the one who completes the Torah and the one who begins Bereishit pledge donations and invite others to make a festivity. They had the custom in these lands to take out all the Torah scrolls from the aron on Simchat Torah at ma’ariv and shacharit, and sing songs and praises, each place in accordance with its custom. They also had the custom to go around the bima of the synagogue with the Torah scrolls, like we go around it with the lulav, and it is all for rejoicing.

חמדת ימים ג סוכה ח

… כל המרבה בכל מיני שמחות לפני הספר תורה מעורר השמחה למעלה, ‘אם הבנים שמחה’ ‘וששון ויקר,’ ועל כן מוציאים הספרי תורה ומעמידים אותם בתוך חופתם ועושים תחילה שמחה גדולה לפני הספרים כחתן וכלה הנכנסים בתוך חופתם… ואחר כך יקחו גדולי ישראל חכמי התורה הספרי תורה מתוך חופתם ויפתחו פיהם בנועם קול בשיר ושבחה הלל וזמרה והודות לה’ לפני הספרי תורה ויקיפו בהם את התיבה שבע הקפות כנגד שבע הקפות דהושענא רבא… וראוי לכל עבד ה’ לרבות כל מיני שמחות לפני הספרי תורה בריקוד ומפזז ומכרכר בשירים נאים ולא יחוש על כבוד תורתו שמא ילעיגו עליו ויתבזה בעיני המוני העם, כי אף אם הוא גדול בתורה אולם דוד מלכא משיחא יגדל ממנו הרבה מאד ואף על פי כן בשעה שהעלה הארון הקדוש לירושלים היה מכרכר בכל עוז לפני ה’…

Chemdat Yamim III Sukka 8

…One who increases all types of rejoicing before the Sefer Torah arouses rejoicing above, for ‘the mother of children is happy,’ [with] ‘joy and glory,’ and therefore we take out the Torah scrolls and stand them up in their wedding canopy and first make a great rejoicing before the scrolls as [for] a groom and bride who enter the wedding canopy…Afterwards the great ones of Israel, the Torah sages, take the Torah scrolls out of their wedding canopy and open their mouths with a pleasant voice of song and praise and thanksgiving and melody and thanksgiving to God before the Torah scrolls and go around the bima with them seven circuits (hakafot) corresponding to the seven circuits of Hoshana Rabba…It is fitting for every servant of God to increase all types of rejoicing before the Sefer Torah, to caper and to dance wildly with fitting songs and not be concerned about his own Torah honor, lest they mock him and he become despised in the eyes of the masses. For even if he is a great one in Torah, still King David the anointed one was much greater than he and even so when he brought the holy ark up to Yerushalayim, he danced wildly with all his strength before God…

חיד”א ציפורן שמיר, סימן יב

תחילה וראש יניחו ס”ת [=ספר תורה] בתיבה ויהיה אצלו ירא שמים וידו אוחזת בס”ת [=בספר תורה] כל זמן ההקפות…

Chida, Tziporen Shamir 12

First of all, they would place the Torah scroll on the teiva (bima) and a God fearing person would remain by it with his hand holding the Sefer Torah for the whole time of the hakafot [circuits]…

שו”ת שמחה לאי”ש או”ח סימן ד

הוא ראה דאנשי צורה הנכבדים אינם נושאים הס”ת [= הספרי תורה] להקיף בהם, רק המון העם וילדים, ואינם נוהגים בהם כבוד תורה ‘כדת מה לעשות.’ ראה והתקין שיוציאו בלילה ז’ ספרים לבד וביום ז’ ספרים ובמנחה ז’ ספרים…

Responsa Simcha La-ish OC 4

He saw that the honorable people of substance were not carrying the Torah scrolls to make circuits with them, but rather the masses and children. They did not treat them with kevod ha-Torah in accordance with proper behavior. He saw fit to enact that they take out only seven scrolls at night and seven scrolls during the day and seven scrolls at mincha

Chana Jenny Weisberg, 'How I Felt about Not Dancing on Simchat Torah,' Jewishmom.com

We JewishMOMs work so very, very hard the entire year enabling our children and our husbands to go off and learn Torah and sometimes teach Torah. Some of us even make some time in our crazy busy lives to learn and teach some Torah ourselves. We continue holding up the Torah even when we don’t feel well, even when we are SO tired, even when it’s very difficult. Because we know that is what being a JewishMOM is all about. So this Simchat Torah, sitting in my seat, watching my husband dance around and around with our 1-year-old on his shoulders, our 4 and 6-year-olds clinging to his tallis, and our 9-year-old a few steps ahead, I felt the intense pleasure of pure, unadulterated nachas. As I sat there, I felt Hashem whispering in my ear, “Chana Jenny, you work so hard holding up my Torah all year long. Today is a gift for you to just enjoy and rest and, in your heart, just today, dance with Me.”

Batya Gold (pseudonym), Dancing on the Edge, Jewish Action Winter 1999

Simchas Torah has always been a complicated day for me, and for most women I know. I have wandered from shul to shul, trying to find a way of celebrating that feels right. Women are supposed to feel vicarious participation by watching the men dance and sing. Yet as women enter into a more direct relationship with Torah study, indirect participation on Simchas Torah no longer works for many of them. Instead of reinforcing one’s bond to Torah, it creates alienation. Instead of simcha, it creates pain.

ר’ יוסף יוזפא הלוי שמש ק”ק וורמייזא במאה ה-17, מצוטט יערי, עמ’ 210

מנהג נשים בין מנחה למעריב הנ”ל [ליל שמחת תורה[ באין במלבושיהן היקרים והנאים הטובים שיש להם, ובאים בחדר החיצון של ב”ה [=בית הכנסת] לפני פתח החיצון של ב”ה [=בית הכנסת] דנשים, ורוב הנשים, בפרט נשים בחורות, מחברות יד ליד, ובראשן נשי חתן תורה וחתן בראשית, והולכין עיגול סביב סביב ומשוררין יגדל וזמירות שרגילים לשורר לכבוד חתן וכלה…

Rav Yosef Yozfo Ha-levi, 17th century beadle of Worms, quoted in Ya'ari p. 210

The custom of women between mincha and ma’ariv of that day [erev Simchat Torah]: they come in their best, most beautiful, and most expensive clothes and enter the outer room of the synagogue before the outer door of the women’s synagogue. Most of the women, especially the younger women, link hands, with the wives of the chatan Torah and chatan Bereishit taking the lead, and they circle round and round and sing ‘Yigdal’ and songs that they usually sing in honor of groom and bride…

רב אברהם יוסף “שמחת תורה לנשים,” שו”ת מורשת תשע”ד

עצם השמחה בודאי שמותר כולל כמובן ריקודים וכפיים. הבעיה מתעוררת כאשר מבקשים לרקוד עם ספרי תורה…

Rav Avraham Yosef, 'Simchat Torah Le-nashim,' moreshet.co.il, 5774

The simcha itself certainly is permitted [to women] including, of course, dancing and clapping. The problem arises when they seek to dance with Torah scrolls…

Rav Menachem Mendel Schneerson, letter to Rav Shlomo Riskin, 13 Kislev 1976 (from translation)

…Another aspect of the problem, which although it is not connected specifically to Simchat Torah and to the hakafot, is still directly connected to the question of what should be the practical custom in this matter [women dancing with the Torah]. I mean the halacha brought in Shulchan Aruch OC 88, which relates to women in certain circumstances [menstruation] regarding visiting synagogue and the Sefer Torah, etc…”For it will be a great anguish for them when everyone gathers but they stand outside.” One should note that the question there deals with entering the synagogue; even then, anguish is not enough [to permit it], but only ‘great anguish.’ We see from this that in such matters, especially regarding the Sefer Torah, we have no power or authority to create new customs… and certainly not to permit holding hakafot with a Sefer Torah [for women].

רב יעקב אריאל, ‘נשיות מקורית מול חיקוי,’ הלכה בימינו, עמ’ 252-253

לא ידוע מהו מקור המנהג של הגברים לרקוד עם ספרי התורה. המנהג המקורי היה להקיף את ספרי התורה המונחים על הבימה…הריקוד עם ספרי התורה יש בו בעיות רבות. הוא גורם לקלות ראש ביחס לספרים. הוא אחת הסיבות לפסילתם של הספרים…מדוע אפוא נשים מעוניינות לנהוג דוקא מנהג שיש עליו עוררין?…אם אכן נשים רוצות לשמוח שמחה אמיתית בשמחת תורה, הייתי מציע להן לעשות זאת בפני עצמן, באוירה שלהן ובמקום משלהן. שם תשמחנה ותרקודנה, סביב התורה, כמנהג המקורי, ולא עם התורה…

Rav Ya'akov Ariel, Halacha Be-yameinu, 252-3

It is not known what is the source of the men’s custom to dance with the Torah scrolls. The original custom was to dance around the Torah scrolls placed on the bima…Dancing with Torah scrolls is greatly problematic. It causes levity towards the scrolls. It is one of the reasons that scrolls become invalid [damaged or torn so they cannot be used for public readings]…Why, then, are women interested in practicing specifically a custom which already has objectors?…If women indeed wish to rejoice truly on Simchat Torah, I would suggest to them that they do this on their own, in their own atmosphere and their own location. There they can rejoice and dance, around the Torah, as in the original custom, and not with the Torah…

הרב נחום רבינוביץ’, שו”ת שיח נחום מ

מעתה נלפענ”ד [= נראה לפי עניות דעתי] שאם הקהל רוצה להנהיג לעשות נחת רוח לנשים [חגיגה טז:] בשמחת תורה, ומתוך כך יבואו לתקן שבעזרת נשים אחת הנשים החשובות תחזיק בספר, ואחרות תרקודנה לפניה דרך כבוד והידור – ודאי שיש בזה תיקון, והוא תיקון שאין בו איסור כלל, שהרי מעולם לא נאסר על הנשים להחזיק ספר תורה. ושמא ילמדו מכך גם הגברים לנהוג בכבוד הראוי

Rav Nahum Rabinovich, Responsa Siach Nachum 40

It seems, in my humble opinion, that if the congregation wants to implement a practice that will provide gratification to women [Chagiga 16b] on Simchat Torah, and thus establish that in the women’s section one of the prominent women holds the Torah, and others dance before her in a manner of honor and glory [to the Torah]—certainly there is a rectification here, one that involves no prohibition whatsoever, for it was never prohibited for women to hold a Sefer Torah. Perhaps even the men will learn from this to act with appropriate respect.

רב צבי שכטר, בעקבי הצאן 5, עמ’ 32

יש בזה [הקפות לנשים ותפילות נשים] משום שינוי ברור ומאד בולט ממסורת אבותינו, ומשום פורץ גדר במנהגי ישראל ופורש מדרכי הציבור, ובפרט יש קפידא מיוחדת בנוגע למנהגי בית הכנסת …ואחר העיון והדיון במתינות בחבורה עם כמה מר”מי הישיבה, נראה ברור שכל ההנהגות הנ”ל אסורות…ובפרט ענין מנהגי ביה”כ [=בית הכנסת], החמירו האחרונים ביותר…אשר דינו כמקדש מעט…

Rav Herschel Schachter, Be-ikvei Ha-tzon 5, p. 32

This [women’s hakafot and women’s tefillot] involves the problem of a clear and very pronounced change from the tradition of our forefathers, and the problem of breaching boundaries of Jewish custom and separating from the ways of the community. Specifically, there is unique [halachic] meticulousness regarding synagogue customs… After study and considered discussion in a group of some of the Rabbis of the Yeshiva, it seems clear that all of these practices [women’s hakafot and women’s tefilla groups] are prohibited…Especially [regarding] the matter of synagogue custom, the later authorities were very stringent…For its [the synagogue’s] status is that of a lesser mikdash

רב יוסף צבי רמון, תשובה אישית

הרב ליכטנשטיין אמר: "אני לא הייתי מתיר בקהילה הקפות עם ספר תורה לנשים. אם יש מקום לדון, זה במדרשה." (ובמגדל עוז הוא לא התיר). לדעתו מדרשה זה מקום סגור, ואיננו חלק מבית כנסת. לדעתו אסור לשנות מנהגי בית כנסת.

Rav Yosef Tzvi Rimon, Personal Communication

Rav Lichtenstein said: “I would not permit women’s dancing with a sefer Torah in a congregation. If there is a place for discussion, it is in a midrasha.” (In Migdal Oz, he did not permit it.) In his opinion, a midrasha is an enclosed space, and not part of a synagogue. In his opinion it is prohibited to change synagogue custom.

שמחה לאיש אורח חיים ד

דהתיקון כבר נעשה…וסברו וקבילו כל הקהל התיקון הלזה ברצונם הטוב וכונתו של המתקן היתה לכבוד התורה אינו מן הראוי לחזור ולשנות התיקון שיעשו כמנהגם הראשון אחר שכבר נעשה מעשה בהסכמת כל הקהל ואנה”נ [= ואין הכי נמי] אם היו שאולים ודורשים קודם מעשה היינו אומרים שלא לשנות מנהגם אבל אחר שכבר עשו מעשה רב שנה או שנתיים בהסכמה יש לנו להחזיק ביד המתקן והמערער עליהם מחמת המנהג לא יפה הוא עושה…

Simcha La-ish OC 4

For the enactment was already made… and the entire congregation accepted and agreed on this enactment with good will, and the enactor’s intention was to honor the Torah, it is not fitting to go back and change the enactment that they should go back to their original custom after the deed was already done with the agreement of all the congregation. Granted, if they had asked and looked into it before acting, we would have said not to change their custom. But after they already acted for a year or two with agreement, we should strengthen the hand of the enactor and anyone who complains about them for the sake of custom is acting inappropriately…

רב נחום רבינוביץ, שיח נחום מ

אין איסור לנשים לרקוד עם ספר תורה, בתנאי שנוהגות בו כבוד כראוי. אבל מצד שני אין לשנות מנהג של הקהילה בלי הסכמת רוב הציבור. ברוב הקהילות לא נהגו הנשים לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה, ואם רוצים לשנות את המנהג צריך לשאול את דעת הציבור. כמובן שאם יש רב בקהילה, אין לעשות שום דבר בלי הסכמתו.

Rav Nahum Rabinovich, Responsa Siach Nachum 40

There is no prohibition against women dancing with a Sefer Torah, on condition that they treat it with appropriate respect. But on the other hand, one should not change a synagogue’s custom without the agreement of a majority of the congregation. In most congregations, women did not have the custom of dancing with the Sefer Torah on Simchat Torah, and if they want to change the custom they need to ask the community for their opinion. Of course, if there is a Rav of the community, nothing should be done without his agreement.

רב משה ליכטנשטיין, תשובה לדרכיה

אני חושב שריקוד של נשים עם ספר תורה בעזרת הנשים בשמחת תורה רצוי היום. לפני 20-30 זה לא היה רצוי. הסיבה לכך היא כפולה: שינויים במנהגי תפילה ודפוסי בית הכנסת צריכה לקרות בצורה הדרגתית ולא מהפכנית. ככל שחלו שינויים נוספים בהשתתפותן ומעורבותן של נשים בבית הכנסת, שינוי זה מתווסף למהלך רוחבי שלם וגם תואם את המציאות העכשוית באופן שלתחושתי לא היה קיים לפני עשרים-שלשים שנה. הסיסמה הקבועה שלי: “אבולוציה ולא רבולוציה” נכונה מאד כאן. בנוסף על כך, אני מרגיש שגם מבחינת ההתקדמות שחלה בתקופה הזו בתלמוד תורה בעולמן של הנשים מחייב את השינוי הזה. ככל שהזיקה לתורה בכל השנה גדלה, כך גדלה ההצדקה והצפייה לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה. הייתי מחייב את השינוי גם בלי נקודה זו אך נקודה זו בהחלט מגבירה את ההצדקה לכך. בנוסף, ריקוד עם ספר תורה איננו רק זכות אלא אתגר. אם נשים מצפות לרקוד עם ספר, הדבר גם מביא לצפיות לעיסוק בתורה במשך השנה.

Rav Mosheh Lichtenstein, Response for Deracheha

I think that women’s dancing with a sefer Torah in the women’s section is desirable today. Twenty to thirty years ago it was not desirable. The reason for this is twofold: Changes in prayer custom and synagogue standards need to occur in a gradual, and not revolutionary, fashion. As additional changes have occurred in women’s participation and involvement in synagogue, this change adds on top a broader process and fits the current reality in a way that I sense did not exist twenty to thirty years ago. My catchphrase: “Evolution and not revolution” is very correct here. Furthermore, I feel that the advances that have occurred in this time period in women’s Talmud Torah also make this change necessary. As long as the connection to Torah increases each year, so does the justification and expectation to dance with a sefer Torah on Simchat Torah. I would say this change is necessary even without this point, but this point certainly increases the justification for it. Additionally, dancing with a sefer Torah is not just a privilege but a challenge. If women expect to dance with a sefer [on Simchat Torah], it will also lead to expectations of occupying themselves with Torah over the course of the year.

דיש לשמוח לרבים בכל מה דאפשר בשמחה של מצוה [בשמחת תורה].

One should cause the masses to rejoice in the joy of the mitzva in whatever way is possible [on Simchat Torah].

Sarah Rudolph, 'Simchat Torah Doesn't Have to be a Men's Holiday'

…Holding the scroll, that, to my mind, is secondary. The real point is that we have an equal right to rejoice in our sacred heritage. Nobody is making us chat; ultimately, no one is stopping us from dancing. If it’s a men’s holiday, that is because we let it be….On Simchat Torah, I dance for the concept of Torah, not the object. I dance for myself and my love of Torah study. I dance for the joy of the completed cycle of reading, and I dance for the joy of beginning all over again. I dance because I will shortly have tears in my eyes, like I do every year, as I listen to the account of Moses’ death in the last few verses of the Torah. I dance because I will shortly be awed, as I am every year, when we begin again and read, “And it was evening, and it was morning, one day.” The very beginning of everything; something, where there had been nothing.

© DERACHEHA: WOMEN AND MITZVOT 2020