R Joel Cirkes 16th-17th century Poland
ויש עוד ג' ברכות וכו' בפ' התכלת (סוף מנחות דף מ"ג) ומביאו הרי"ף והרא"ש ס"פ הרואה. ופירש"י דעו"ג ואשה הואיל ולאו בני מצוה נינהו שפיר מברך ובגמרא מקשה היינו עבד היינו אשה דלעניין מצות עבד ואשה שוין דגמרינן לה לה מאשה ומשני עבד זיל טפי. ויש מקשין אמאי לא תקנו לברך שעשאני ישראל ככל שאר ברכות שנתקנו על החסד שעשה בפועל שנתן ללב בינה מלביש ערומים פוקח עורים וכן כולם ומפרשים ע"ד מאמר רז"ל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא כו' וזה יכוין בברכות אלו כלומר מי יתן שלא עשאני ועכשיו שעשאני אברך את ה' שלא עשאני עו"ג או עבד או אשה ונאה הוא לדרשא אבל אין כאן קושי' דאם היה מברך שעשאני ישראל שוב לא היה יכול לברך שעשאני בן חורין ושעשני איש דלשון שעשאני ישראל שכבר בירך משמעו בן חורין ומשמעו נמי איש ישראל ולא אשה דאשה נקראת ישראלית וא"כ לא היה מברך ג' ברכות אלא ברכה אחת ואין זה כוונתינו לקצר אלא להאריך בהודאות ולברך על כל חסד וחסר ברכה בפני עצמה וע"כ מברך שלא עשאני עו"ג ועוד מברך על החסד שלא עשאני עבד דזיל טפי ועוד שלא עשאני אשה ופי' שלא עשאני עו"ג עבד אשה הוא שלא מסר נפשו ע"י מלאכו להורידה לתוך גופו של עו"ג או עבד או אשה בתחלת ברייתו ולפ"ז לא היה הגר מברך שלא עשאני עו"ג וכ"כ ב"י ע"ש אבודרהם שכתב כך ע"ש הרמ"ה ונראה דאינו יכול לברך ג"כ שעשאני יהודי דמה שנכנס לדת יהודית הוא ע"י בחירתו שמסר הקב"ה ביד האדם ולא שייך לומר שהוא יתברך עשאו גר שקבל דת משה וישראל ולכן אין הגר מברך מאלו שלשה ברכות אלא שנים שלא עשאני עבד שלא עשאני אשה ודלא כהגהת ש"ע שכתב שהגר יכול לברך שעשאני יהודי דליתא:
And there are three further blessings, etc.. in Menachot 43b, and he brings the Ro"sh and the Ri"f in Berakhot 60b. And Rashi explains that an idol worshipper and a woman, since they are not commanded people, it is better to bless [on not being them?]. And in the Gemara a question is raised that there is no difference between a slave and a woman regarding mitzvot [...] and we teach that a slave is worse [and therefore Jewish men bless on both being free and being male]. And some question why it was not established "Who made me Jewish", like all the other blessings established about the kindness done for us, in the positive! As with "who gave the heart understanding", "who clothes the naked", "who makes the blind see", etc. And we explain according to the words of our rabbis of blessed memory: it would be better for man not to have been created, but since man has been created they should do mitzvot (Eruvin 13b). And this orients these blessings; one says "I wish I had not been made [as the rabbis indicate]! But since I have been created I will bless God, who has not made me an idol worshipper or a slave or a woman." And it is nice to expound this, but there is no question here. Since if one had blessed "Who made me a Jew", one would not be able to bless "Who made me free" and "Who made me a man", for the language of "Who made me a Jew [ישראל]" includes the understanding of free, and also, Jew is a gendered word since women are called Jewess [ישראלית]. And if so, one would not bless three blessings but rather only one, and it was not the intent to shorten but rather to extend in praise and to bless God for every kindness individually. And because of this one blesses "Who has not made me an idol worshipper" and further on the kindness "who has not made me a slave" (who is worse) and further "who has not made me a woman". And the explanation of "who has not made me an idol worshipper/slave/woman" is that God did not by means of God's angel suffer the soul to descend into the body of an idol worshipper, slave, or woman, at the beginning of their creation. Because of this, the convert does not bless "Who has not made me an idol worshipper", and so writes the Beit Yosef, and Abudarham who writes thus, see there, and the Rama"h, that the convert is also unable to bless "who made me Jewish" since they entered into the Jewish religion by their own free will which God surrendered into human hand, and it's not appropriate to say that the Blessed One made them a convert, since they accepted the religion of Moshe and Israel. And so a convert blesses only two of these three blessings, who has not made me a slave and who has not made me a woman. And this is not like the note of the Shulchan Aruch, who wrote that a convert can bless "Who has made me Jewish", and it isn't.
(ה) אם קדם וברך "זוקף כפופים" קודם שבירך "מתיר אסורים" לא יברכנה:
(5) If one was premature and blessed "who straightens the bowed" prior to having blessed "who frees the bound", he may not bless it [i.e. the missed blessing in the set order].
(ו) יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים: הגה אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה:
(ז) יש נוהגים לברך ברכו' אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם:
(6) There are those who have the practice to bless "who gives strength to the weary", but their words are inappropriate. (Gloss: but the ordinary practice for Ashkenazim is to say it)
(7) There are those who have the practice to bless other blessings in addition to these, but error is in their hands.
Throughout the past few years, I have begun rethinking my relationship to these brakhot, particularly pokeakh ivrim. Though I said it for years without much thought, there was always a small voice inside challenging me to rethink the implications inherent in the recitation of this brakhah by a blind rabbinical student such as myself. I also grew increasingly frustrated that my understanding of this brakhah, I felt, was not gaining any traction in a similar manner to how progressive Jews changed the problematic second, third, and fourth blessings of birkhot hashakhar to rid our siddurim of exclusivist language. I also respect the fact that the disability community comprises multiple disability experiences, and that folks who experience degrees of visual impairment relate to this brakhah in a variety of ways. Having said this, I do yearn for the day when the process of a reexamination of pokeakh ivrim is taken up by Jewry in earnest.
It became increasingly clear to me that my discomfort with the brakhah needed to be reflected in my practice. I was no longer able or willing to recite this brakhah by rote, and the metaphorical interpretations that I had fallen back on out of a sense of obligation to remain loyal to the traditional text completely fell flat. If remaining loyal to a traditional text meant that I was routinely, in a sense, denying my own being in the world, I had to think of a better, more affirming solution. I didn’t know what the next step would be. Do I create a new brakhah? Skip this brakhah entirely? What happens when I am leading a community in prayer and have to recite birkhot hashakhar aloud?
Though the third question still remains unanswered and is something I think about often, one of the ways in which I dealt with my discomfort in saying this brakhah was to create a new one in its place. Barukh Atah Adonai (Brukhah At Yah), sh’asani sh’lemah. “Blessed are You, God, who has made me whole.” [...] As we work toward creating a more inclusive Jewish community, we should ensure that our liturgy reflects the values we stand for.
-- Rabbi Lauren Tuchman, https://www.ritualwell.org/blog/pokeakh-ivrim-opening-our-minds-new-forms-inclusion
(ח) כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר אומר אות' ברכה בלא הזכרת השם: הגה וי"א דאפי' לא נתחייב בהן מברך אותן דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות [טור ותוס' הרא"ש פרק הרואה ור"ן פ"ק דפסחים וכל בו]:
(8) All of these blessings, if one is not obligated in one of them - for example that one did not hear the sound of the rooster or that one did not go out or he did not get dressed or did not put on a belt - one says that blessing, but does not mention the Name. (Gloss: and there are those who say that even though one is not obligated in them, one blesses them [all], in that the blessing is not just about oneself, but rather we bless that the Holy One Blessed be He created [for] the needs of the world, and so is the practice, and we do not change [it]. (Tur and Tosafot haRosh chapter "the one who sees" and Ran, first chapter of Pesachim and Kol Bo))
UPON HEARING THE SOUND OF THE ROOSTER, ONE SHOULD RECITE: BLESSED…WHO GAVE THE sekhvi UNDERSTANDING TO DISTINGUISH BETWEEN DAY AND NIGHT. From the way the Gemara is phrased it seems that this b’rochoh should be recited only when one actually hears a rooster crow. Tosfos will explain that the b’rochoh is not for the rooster that crows, rather the light from which we benefit. And the rule is so, that one recites this b’rochoh, even if he did not hear the rooster crow. For the text of this b’rochoh that refers to the crowing of a rooster, is only because the rooster discerns that he can benefit from the light, because the rooster discerns that night has come to an end and benefits from the light. We recite the b’rochoh because we too, will benefit from the light and we can therefore say the b’rochoh even though we do not hear the rooster crow.
ואחר שהניח תפילין יסדר הברכות שתקנו על סדור העולם והנהגתו ואע"ג דמלישנא דגמרא משמע שצריך לומר כל אחת ואחת בשעתה דהכי גרסינן בברכות פרק הרואה כי מתער משנתיה לימא אלהי נשמה וכו' עד לפגרים מתים כי שמע קול תרנגול לימא ברוך אתה ה' אמ"ה נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה פי' הלב נקרא שכוי בל' המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין ועל ידי הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול. וכי לביש לימא ברוך מלביש ערומים וכי מנח ידו אעיניה לימא פוקח עורים וכי תריץ ויתיב לימא מתיר אסורים וכי זקיף לימא זוקף כפופים וכי נחית לארעא לימא רוקע הארץ על המים וכי מסגי לימא המכין מצעדי גבר וכי סיים מסאני' לימא שעשה לי כל צרכי וכי אסר המייניה לימא אוזר ישראל בגבורה וכי פריס סודרא על רישיה לימא עוטר ישראל בתפארה כי משי ידיה לימא ענט"י כי משי אפיה לימא המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון מלפניך וכו' שתרגילני בתורתך וכו' וחותם בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל וכן צ"ל ויהי רצון בוי"ו שברכה אחת היא עם המעביר שינה שאם היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך ועל כן אין לענות אמן אחר המעביר שינה שאינה סוף ברכה ולפי סדר הגמרא היה ראוי לברך על כל אחת ואחת בשעתה ולפי שאין הידים נקיות תקנו לסדרן בבה"כ וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן תקנו שיסדרום בבה"כ ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי חובתן אבל ודאי חובה הוא על כל יחיד ויחיד לברך אותן דתניא היה ר"מ אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום וסמכוה על דרש הפסוקים והשיב רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא דהע"ה תקן מאה ברכות דכתיב (שמואל ב כג) הוקם על ע"ל בגימ' ק' הוי כי בכל יום היו מתים ק' נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל ק' ברכות וע"כ תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו להשלים ק' ברכות בכל יום וצריך כל אדם ליזהר בהם והפוחת אל יפחות והמוסיף יוסיף על כל ברכה וברכה שנתקנה לו כמו שאמרו חכמים ברכות (מ.) ברוך ה' יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ואמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לה.) אר"י אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל וצריך כל אדם ליזהר שלא יבא לידי מעילה ויש עוד ג' ברכות שצריך לברך בא"י אמ"ה שלא עשאני עו"ג שצריך ליתן שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל העו"ג וקרבנו לעבודתו בא"י אמ"ה שלא עשאני עבד אע"פ שמברך שלא עשאני אשה שגם היא אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא צריך לברך שלא עשאני עבד שהוא גרוע טפי בא"י אמ"ה שלא עשאני אשה שאינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא ונהגו הנשים לברך שעשאני כרצונו ואפשר שנוהגים כן שהוא כמי שמצדיק עליו הדין על הרעה ובסדורי אשכנז כתובים אלו ג' ברכות מיד אחר נותן לשכוי בינה ובספרי ספרדים כתובים בסוף קודם המעביר שינה ואין חשש וראיתי בסדורי רב עמרם כיון שבירך זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים ואיני יודע למה דהא בגמרא מפרש כל אחת ואחת למה נתקנה. עוד ברכה אחת יש בסדורי אשכנז בא"י אמ"ה הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגיעה ואומר יה"ר עד בין שאינו בן ברית ואם ירצה להוסיף בקשות עוד הרשות בידו ואין בו משום שינוי מטבע וכל הברכות שהן על סדור העולם והנהגתו כגון אלהי נשמה והנותן לשכוי ורוקע הארץ על המים והמכין מצעדי גבר אין לחסר מהם אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ אבל אותם שהם על הנאותיו לא יברך אם לא נהנה כגון ששוכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף אין לו לברך ובסדורי אשכנז כתוב אחר י"ר רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילין תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו ומה צדקנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך ה' או"א הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישרון. לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך ולברך את שמך וליתן שבח והודיה לשמך אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו אשרינו שאנו משכימין ומעריבין ערב ובוקר בכל יום פעמים ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והיה מכוין לצאת בו י"ח ק"ש משום שפעמים כשעושין קרובץ מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה ואמר שהיה יוצא בזה כדאיתא בברכות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא. אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעה"ז ואתה הוא בעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך קדש את שמך בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו בא"י מקדש שמך ברבים ונתקנה ע"פ הירושל' ואינה פותחת בברוך שאינה אלא ברכת הודאה אתה הוא ה' האלהים בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה אלהים לבדך על כל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו וקיים לנו מה שהבטחתנו ע"י צפניה חוזך כאמור בעת ההיא אביא וגו' ואח"כ ברכת התורה ופרשת התמיד ומשנת איזהו מקומן והוקשה לי על זה הסדר לומר פסוקים קודם ברכת התורה ונהגתי בעצמי מיד אחר ברכת אלהי נשמה לברך ברכת התורה ולומר אחריה פרשת ברכת כהנים ולסדר הברכות וי"ר ורבון העולמים וכו' עד לעיניכם אמר ה'. וראיתי בסדורי רב עמרם אחר שכתב משנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל סידר אותו וכן כתב לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים וכו' עד לעיניכם אמר ה':