היעב"ץ אומר את הכללים שהבאנו בפרק הקודם בכוזרי, בקשר לחובת ההשתדלות מעשית:
סולם בית אל, הלכות הכוונת התפילה לכיוון ירושלים
...שלא יספיק זה הרושם והרמז שאנו עושים לזכר ולדוגמא וסימנא בעלמא, אלא היכא דלא אפשר, אז תאעלה לנו הכוונה והמחשבה הטובה ותצטרף למעשה, הנמנע מפני האונס והסכנה כי האנוס פטור מכל דבר וההכרח לא יגונה, אמנם לא ישובח, ולא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור ובשעת רווח....
הוא אומר שמחשבה טובה, או ביטויים סמליים לרצון, נחשבים רק כשאין אפשרות לעשות באמת. אבל אם זה לא אונס גמור הרצון לא נחשב, כי אם רצית למה לא עשית? וגם באותם מצבי אונס, אמנם ״ההכרח לא יגונה״ ואין טענה על האדם שלא עשה, אבל גם ״לא ישובח״. כך גם אמר הכוזרי:
ספר הכוזרי כ"ג-כ"ד
...תאכזב ההשתדלות זולתי במה שאי אפשר, לכן הכנת הכוונה וההתנצלות על המעשה מועיל מקצת תועלת....
כהמשך לדברים מביא היעב"ץ את העקרון שאמרנו, שהגלות באה בעקבות חטא המרגלים כלפי ארץ ישראל. וכן שלא רק את עצם החורבן החטא הזה הביא, אלא שכל הצרות שממשיכות לעם ישראל לאורך השנים הם בגלל זה:
סולם בית אל, הלכות הכוונת התפילה לכיוון ירושלים
...זאת היתה חטאת אבותינו הראשונים שגרמו בכיה לדורות כי מאסו ארץ חמדה, והיא שעמדה לנו בגלותינו המר שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא בכל דור לא שקטנו ולא שלונו, על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו, כמת מלב נשכחנו....
וכאמור, אם רוצים שכל זה יתוקן, ויבוטלו גם הגלות וגם כל שאר הצרות שיש לעם ישראל, אי-אפשר להסתתר מאחורי "אני רוצה אבל לא יכול". מה שנצרך הוא רצון שמביא לדי מעשה, כי אם אין נסיון אמיתי להצליח לתקן בפועל, בכל מצב וקושי, הרי שאותו הרצון לא נחשב לרצון אמיתי.
הרב קוק מדגיש שבניין הארץ הכרחי להפטרותנו מהצרות של הגלות:
אורות התשובה, תוספות התשובה ז'
...ששום רפואה ושום הקלה של המצב המחריד של הכלל כלו לא תתכן שתבוא, זולת על ידי השיבה אל ערש ילדותנו, אל ארץ הקדושה, לבנותה ולהבנות בה!....
כזכור, לפי ההגדרה שהוצאנו העניין שאנחנו מחפשים הוא לא עצם ההישגים בפועל. אלא ההשתוקקות והרצון המתאימים להגיע לבניין הארץ, ודווקא מתוך כך ההשתדלות המעשית והישגיה.
כך שמנגד, הגעה להישגים בצורה לא נכונה, מתוך יחס לא נכון לארץ ישראל - אינה נוגעת במה שבאמת צריך ואינה מתקנת את החטא שאנו מחפשים לתקן. כמו ילד שעושה את מה שאמא שלו מבקשת ממנו, תוך שהוא מדגיש ומבהיר שהוא עושה את זה בלי כל קשר לכך שהיא ביקשה.
מי שבונה את ארץ ישראל, אבל מתייחס אליה כאל "נדלן" - כאל דבר כספי-עסקי, ולא כאל הערך שלה וקדושתה (כזה שבשום אופן אי-אפשר לפגוע בה, כמו שאי-אפשר לפגוע בכל דבר קדוש), ממילא אינו משתוקק למה שצריך להשתוקק ופספס את הנקודה הזאת. ומכיוון שכך, פספס את התוצאה הגדולה של הבאת הגאולה.
וכמובן שאם ארץ ישראל כלל לא נמצאת במחשבות של האדם והוא לא מתעסק בה, זה מאריך וממשיך את הגלות, וכל הנלווה אליה.
זאת, כדברי הרב חרל"פ:
מעייני הישועה, חלק 'בעקבתא דמשיחא', פרק 'בזמן הגאולה', עמ' צ"ב
ההתרחקות מן הגלות הוא לפי ערך ההתקשרות עם ארץ ישראל. בזמן שהקשר עם ארץ ישראל מתרפה מתחזקת הגלות, ובזמן שהקשר עם ארץ ישראל מתחזק מתרחקים יותר מן הגלות.
וכן הוא במקור שונה לגמרי, בלקוטי מוהר"ן:
לקוטי מוהר"ן ז', א'
...ובשביל זה, כשפגם אברהם "במה אדע", ובזה פגם בירשת ארץ, שהיא בחינת אמונה, בחינת תפלה, היה גלות מצרים... ...וכל הגליות מכנים בשם מצרים, על שם שהם מצרים לישראל. וכשפוגמין באמונה, בתפלה, בארץ-ישראל, הוא יורד לגלות.
כלומר, גם בהמשך, בדורות הבאים אחרי אברהם.