The prophecy of Yirmiyahu was one of the harshest of all the prophets. It required its people to listen to rebuke after rebuke in order to stave off the coming force of Babylon and exile which destroyed the first temple.
Yirmiyah was just a child and G-d chooses him as his instrument. This sourcesheet aims to examine how that might have effected his prophecy, and why someone so young was chosen to say such heavy words, which may have been more fitting from the mouth of an elder statesman.
(ד) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ה) בְּטֶ֨רֶם אצורך [אֶצָּרְךָ֤] בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ (ו) וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃ (פ) (ז) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃ (ח) אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ט) וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ׃ (י) רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃ (פ) (יא) וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה׃ (יב) וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (פ) (יג) וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה ׀ אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה׃ (יד) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ (טו) כִּ֣י ׀ הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכָֽל־מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָ֑ה וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח ׀ שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וְעַ֤ל כָּל־חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כָּל־עָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ (טז) וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כָּל־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לְמַעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם׃ (יז) וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מָתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃ (יח) וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ (יט) וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה לְהַצִּילֶֽךָ׃ (פ)
(4) The word of the LORD came to me: (5) Before I created you in the womb, I selected you; Before you were born, I consecrated you; I appointed you a prophet concerning the nations. (6) I replied: Ah, Lord GOD! I don’t know how to speak, For I am still a boy. (7) And the LORD said to me: Do not say, “I am still a boy,” But go wherever I send you And speak whatever I command you. (8) Have no fear of them, For I am with you to deliver you —declares the LORD. (9) The LORD put out His hand and touched my mouth, and the LORD said to me: Herewith I put My words into your mouth. (10) See, I appoint you this day Over nations and kingdoms: To uproot and to pull down, To destroy and to overthrow, To build and to plant. (11) The word of the LORD came to me: What do you see, Jeremiah? I replied: I see a branch of an almond tree. (12) The LORD said to me: You have seen right, For I am watchful to bring My word to pass. (13) And the word of the LORD came to me a second time: What do you see? I replied: I see a steaming pot, Tipped away from the north. (14) And the LORD said to me: From the north shall disaster break loose Upon all the inhabitants of the land! (15) For I am summoning all the peoples Of the kingdoms of the north —declares the LORD. They shall come, and shall each set up a throne Before the gates of Jerusalem, Against its walls roundabout, And against all the towns of Judah. (16) And I will argue My case against them For all their wickedness: They have forsaken Me And sacrificed to other gods And worshiped the works of their hands. (17) So you, gird up your loins, Arise and speak to them All that I command you. Do not break down before them, Lest I break you before them. (18) I make you this day A fortified city, And an iron pillar, And bronze walls Against the whole land— Against Judah’s kings and officers, And against its priests and citizens. (19) They will attack you, But they shall not overcome you; For I am with you—declares the LORD—to save you.
.... ואמנם ירמיהו גילה הכתוב קדושתו אם באמרו שהיה בן חלקיהו הכהן הגדול איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד אשר מצא ספר התורה, ואם שהיה מן הכהנים אשר בענתות שהיו קרובים לירושלם ותמיד היו משמשים בבית המקדש כי ארץ בנימין סמוכה לירושלם היתה, ומפני זה כולו נאמר לו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א, ה) וגומר, הנה אם כן לא ביאר הכתוב בשום נביא מאלה ארצו ומולדתו כדי ליחסו לשבטו כי אם לצורך הנבואה וענינה.
Prophecying his own destruction and everything that was dear to him - his priesthood in the temple, as well as his familial loyalty to Torah as exemplified by his father Chilkiyahu.
.וסיפר הכתוב שירמיהו השיב על דברי השם אהה השם אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, והרב המורה
נמשך לדעתו שהנבואה לא תחול כי אם על המוכנים אליה בחכמה ובמדות ובטבע היצירה חשב שא"א שתמצא בנערים וכתב שהנער האמור בכאן אינו מעט השנים אבל שהוא כמו הנער הנאמר בבנימן שלחה הנער אתי (בראשית מג, ח) והנער יעל עם אחיו (שם מד, לג), וכמו הנער הנאמר ביוסף ושם אתנו נער עברי (שם מא, יב) והיו כל אחד מהם מבן שלושים שנה, והנער הנאמר ביהושע ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות לג, יא) והוא היה בן מ' שנה כמו שהביאו בפרק ל"ב ח"ב,
וחוץ מכבוד חכמתו אין הדבר כן ואין הנדון דומה לראיה כי הנער הנאמר בבנימין היה מיחסו אל אביו ואל אחיו להיותו הקטן שבהם והנער הנזכר ביוסף ויהושע ענינו משרת וכמו שכתב הר"ר רבי אברהם אבן עזרא, ולא נכריח אנחנו שהיה ירמיהו נער קטן בשנים מכח שם נער בלבד כמו שחשב הרב אלא מכח אומרו הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ואם הוא היה בן שלשים או ארבעים שנה איך לא ידע לדבר אלא שזה מורה שהיה בעצם ואמת מעט השנים .......
וכבר ייעד עוד על אמתת זה מה שמצאנו ששני' רבות אחרי היותו נביא אמר לו השם לא תקח לך אשה ולא תוליד בנים במקום הזה יורה שעדיין לא היה נשוי אשה וכל זה מוכיח שהיה נער מעט שנים כמו שאמר ואיך יכחיש הרב מציאות הנבואה בנערות והלא שמואל הרואה נער היה ורך בשנים בהנבאו וספורו יורה עליו אלא שדעת הרב המורה בהכנות הנבואה אינו מוכרח לא בכללו ולא בחלקיו.
ועל זה השיבו השם אל תאמר נער אנכי וגומר רוצה לומר אין איש בארץ שיכיר בך שאתה נער לא כפי מעשיך ולא כפי דבוריך ולכן אל תאמר לשום אדם נער אנכי ואל תפרסם כמה ימי שני חייך כי הנה האדם יכירו בו שהוא נער אם במעשיו שלא יעשה מה שיעשה האדם הגדול ואתה לא תהיה כן כי על כל אשר אשלחך תלך, או יראה נערותו בדבריו אם לא ידע לדבר כראוי ואתה לא תהיה כן כי את כל אשר אצוך תדבר גם יראה פעמים הנערות בחולשת הלב שהנערים לרוב לחותם הם פחדנים מאד ועל זה זרזו (ח) אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך נאם ה', ורבינו שלמה פירש על כל אשר אשלחך תלך כנגד האומות ואת כל אשר אצוך תדבר כנגד ישראל, (ט) ולפי שירמיהו עשה טענתו בלבד בענין הדבור לכן נראה לו בנבואתו כאלו השם היה שולח ידו ונוגע אל פיו להגיד שהוא יורנו את אשר ידבר והוא אומרו ויאמר ה' אלי הנה נתתי דברי בפיך (י) ולכן אע"פ שאתה נער ראה והסתכל שאני הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ, רוצה לומר שינבא על אומות רבות השחתות ורעות עצומות שיבואו עליהם, ורמז בזה אל נבואת כוס החמה שנבא שישתו כל הגוים ע"י נבוכד נצר מלך בבל, ולפי שאחר כך תהיה פקידת בית שני אמר אחריו לבנות ולנטוע, וכן תרגם יונתן לנתוש ולנתוץ האומות לבנות ולנטוע לישראל, ואפשר שהיה המאמר החלטי לנתוש ולנתוץ לישראל ולשאר האומות שנבא על חרבנם לבנות ולנטוע ג"כ לכולם כי הנה נבא גם על שאר האומות הצלחות וטובות, הנה התבאר שבאה הנבואה הזאת לירמיהו להסיר מלבו ספק הנערות שהיה חושב למונע עצמו בשליחות נבואתו: