(א) וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃
(1) Now it came to pass on the third day, that Esther put on her royal apparel, and stood in the inner court of the king’s house, over against the king’s house; and the king sat upon his royal throne in the royal house, over against the entrance of the house.
ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה (תהלים כב, ב) אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר (תהלים כב, כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר (תהלים כב, כב) הושיעני מפי אריה
“And she stood in the inner court of the king’s house” (Esther 5:1): R. Levi said: When she reached the chamber of the idols, the Divine Presence left her. he said, “My God, My God, why have you forsaken me” (Psalms 22:2)? Maybe you punish the inadvertent sin like the intentional one, or one done under compulsion like one done willingly? Or is it because I called him “dog” as it says. “Deliver my soul from the sword, mine only one from the power of the dog?” (Psalms 22:21). She straight way retracted and called him lion, as it says, “Save me from the lion’s mouth” (Psalms 22:22).
(ב) אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃ (כא) הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃ (כב) ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי׃
(2) My God, my God, why hast Thou forsaken me, and art far from my help at the words of my cry? (21) Deliver my soul from the sword; mine only one from the power of the dog. (22) Save me from the lion's mouth; yea, from the horns of the wild-oxen do Thou answer me.
ויהי כראות המלך את אסתר המלכה אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט
The verse states: “And so it was, that when the king saw Esther the queen standing in the court, that she obtained favor in his sight; and the king held out to Esther the golden scepter that was in his hand” (Esther 5:2). Rabbi Yoḥanan said: Three ministering angels happened to join her at that time: One that raised up her neck, so that she could stand erect, free of shame; one that strung a cord of divine grace around her, endowing her with charm and beauty; and one that stretched the king’s scepter.