מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל. ברא אדם הראשון ולא אמר שירה. הציל אברהם מכבשן האש, ומן המלכים ולא אמר שירה. וכן יצחק מן המאכלת, ולא אמר שירה. וכן יעקב מן המלאך, ומן עשו, ומן אנשי שכם, ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים, ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל.
From the day that God created the world until Israel stood by the sea, there was not a single person who said a song to God except for Israel. God created the first man and he didn't say a song. God saved Abraham from the firey furnace and from the kings and he didn't say a song. And also Isaac [was saved] from the knife and he didn't say a song and Jacob [was saved] from the angel and from Esau and from the men of Shechem and he didn't say a song. When Israel came to the sea and it parted for them, they immediately said a song before God, as its says Then Moses sang and the people of Israel.
Then Moses and the Israelites sang this song to the LORD. They said: I will sing to the LORD, for He has triumphed gloriously; Horse and driver He has hurled into the sea.
ישיר יו''ד שיר שיו''ד שירות הם. ים. באר. האזינו. יהושע. דבורה. חנה. רוד. שלמה. חזקיה. ושירה לעתיד:
The spelling is "Yod" then "Shir" - meaning there are 10 songs: Sea, Well, Haazinu, Joshua, Devorah, Hannah, Dovid, Shlomoh, Hizkiyahu, and the song to come.
-
אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: Shmot 15:1
-
יזאָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: Bamidbar 21:17
-
לוַיְדַבֵּר משֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם:Bamidbar 32:1
-
יבאָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיּוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר |לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: Yehoshua 10:12
-
אוַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: Shoftim 5:1
-
אוַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּהֹ' רָמָה קַרְנִי בַּהֹ' רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ: Shmuel Alef 2:1
-
אוַיְדַבֵּר דָּוִד לַהֹ' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל הֹ' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל: Shmuel Beis 22:2
-
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה: Shir HaShirim
-
וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהוָֽה...יְהוָ֖ה לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי וּנְגִנוֹתַ֧י נְנַגֵּ֛ן כָּל־יְמֵ֥י חַיֵּ֖ינוּ עַל־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃: 20,Yeshaya 38:2
-
אבַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל: Yeshaya 26:1 - ושירה לעתיד
"אז ישיר משה" - אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה
Then Moses sang- Then when he saw the miracle, it rose in his heart that he should sing a song.
אז ישיר. כי כשנכנסה בלבם יראת הרוממות והאמונה השלימה אז זכו לומר שירה ברוח הקודש...
The word "Then"...for when the awe of heaven and full belief entered their hearts, THEN they merited to sing this song with divine inspiration.
דהשמחה שבלב היתה נפסקת לשעה או ליותר אבל כשהאדם מדבר דיבורים בעת שמחתו השמחה מתפעלת ונתרבה יותר ויותר.
Joy in one’s heart, unless formulated in word and song, is bound to subside and cease altogether in short order. By giving verbal expression to one’s joy and composing a song and writing poetry one prolongs and intensifies this feeling of joy.
(יד) וְר֧וּחַ ה' סָ֖רָה מֵעִ֣ם שָׁא֑וּל וּבִֽעֲתַ֥תּוּ רֽוּחַ־רָעָ֖ה מֵאֵ֥ת ה' (טו) וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־שָׁא֖וּל אֵלָ֑יו הִנֵּה־נָ֧א רֽוּחַ־אֱלֹקִ֛ים רָעָ֖ה מְבַעִתֶּֽךָ׃ (טז) יֹאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹקִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃ (פ) (יז) וַיֹּ֥אמֶר שָׁא֖וּל אֶל־עֲבָדָ֑יו רְאוּ־נָ֣א לִ֗י אִ֚ישׁ מֵיטִ֣יב לְנַגֵּ֔ן וַהֲבִיאוֹתֶ֖ם אֵלָֽי׃ (יח) וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ יֹדֵ֣עַ נַ֠גֵּן וְגִבּ֨וֹר חַ֜יִל וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר וְאִ֣ישׁ תֹּ֑אַר וַה' עִמּֽוֹ׃ (יט) וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים אֶל־יִשָׁ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחָ֥ה אֵלַ֛י אֶת־דָּוִ֥ד בִּנְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בַּצֹּֽאן׃... (כג) וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֤וֹת רֽוּחַ־אֱלֹקִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְלָקַ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־הַכִּנּ֖וֹר וְנִגֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְרָוַ֤ח לְשָׁאוּל֙ וְט֣וֹב ל֔וֹ וְסָ֥רָה מֵעָלָ֖יו ר֥וּחַ הָרָעָֽה׃ (פ)
(14) Now the spirit of the LORD had departed from Saul, and an evil spirit from the LORD began to terrify him. (15) Saul’s courtiers said to him, “An evil spirit of God is terrifying you. (16) Let our lord give the order [and] the courtiers in attendance on you will look for someone who is skilled at playing the lyre; whenever the evil spirit of God comes over you, he will play it and you will feel better.” (17) So Saul said to his courtiers, “Find me someone who can play well and bring him to me.” (18) One of the attendants spoke up, “I have observed a son of Jesse the Bethlehemite who is skilled in music; he is a stalwart fellow and a warrior, sensible in speech, and handsome in appearance, and the LORD is with him.” (19) Whereupon Saul sent messengers to Jesse to say, “Send me your son David, who is with the flock.” ... (23) Whenever the [evil] spirit of God came upon Saul, David would take the lyre and play it; Saul would find relief and feel better, and the evil spirit would leave him.
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: Concerning anyone who reads from the Torah without a melody or studies the Mishna without a song, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live” (Ezekiel 20:25), as one who studies Torah through song demonstrates that he is fond of his learning. Furthermore, the tune helps him remember what he has learned.
רבי עקיבא אומר: זמר בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא שנאמר (משלי טז, כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר.
Rabbi Akiva says: Sing every day, sing every day, i.e., review your studies like a song that one sings over and over. Rav Yitzḥak bar Avudimi says: From what verse is this derived? It is as it is stated: “The hunger of the laborer labors for him; for his mouth presses upon him” (Proverbs 16:26), i.e., he exhausts his mouth through constant review and study. He labors in Torah in this place, this world, and his Torah labors for him in another place, the World-to-Come.
זמר בכל יום - היה מסדר למודך אע"פ שסדור בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים:
Sing every day - Even if one has reviewed his learning, he should sing it every day, and this will cause your life in the World to Come to be with happiness and songs.
היום יום- מנחם מנדל שניאורסון
הַצֶּמַח צֶדֶק חִבֵּר כַּמָּה נִגּוּנִים, לִמּוּדוֹ הָיָה בְּקוֹל וְנִגּוּן, וְלִפְעָמִים הָיָה מַפְסִיק בְּאֶמְצַע לִמּוּדוֹ, אוֹ כְּתִיבָתוֹ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים אוֹ שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת, וּמְנַגֵּן אֵיזֶה נִגּוּן.
The Tzemach Tzedek composed several niggunim. He would study aloud and melodiously. At times he would pause in the midst of his study, or in the midst of writing Chassidus or a halachic responsum, and would sing a niggun.
A niggun is not just a melody. As the Alter Rebbe used to say, “Speech is the quill of the heart; song is the quill of the soul.”
A chassidic melody is worth more than a thousand words — and, indeed, most of the niggunim of Lubavitch are wordless. Nevertheless, they give eloquent expression to the soul’s innermost emotions. Some niggunin express — or engender — a yearning for nearness with G‑d; others, sober meditation; others, exuberant joy; yet others, reflections of repentance. When a person is spiritually refined, that expression can come spontaneously and without inhibition.
Faith is more like music than like science. Science analyzes; music integrates. And, as music connects note to note, so faith connects episode to episode, life to life, age to age in a timeless melody that breaks into time. G‑d is the composer and librettist. We are each called on to be voices in the choir, singers of G‑d’s song. Faith teaches us to hear the music beneath the noise.
ד"ר ארי גייגר
על הניגוד שבין הקטעים 'במה מדליקין' ו'כגוונא': מסופר על ויכוח בין חסיד למתנגד בשאלה מה ראוי לומר בערב שבת לפני 'ברכו'. אמר המתנגד: בשעה שאני אומר 'במה מדליקין' אני לומד לפחות פרק משניות מהלכות שבת ומשתדל להבין את הנאמר בו, ואילו אתה אומר 'כגוונא' בלי להבין אף מילה. ענה החסיד ואמר: אודה על האמת, אכן איני מבין את פשר המילים, אבל בשעה שאני אומר 'כגוונא' אני חש משק כנפי מלאכים סביבי, ואילו אתה האומר 'במה מדליקין' ועוסק בזפת ובשעווה, בשמן קיק ובחלב מבושל, נזכר מן הסתם בסחורה שבחנותך ושרוי כולך באווירה של חולין.
On the contrast between 'Bameh Madlikin' and 'Kgavna' sections: An argument was had between a Chassid and a Misnagid on the question of what to say on Friday evening before 'Barchu'. The Misnagid said: While I say "Bameh Madlikin," I study at least a chapter of Shabbos's laws and try to understand what is said in it, whereas you say "Kgavna" without understanding a word. The Chassid replied: I will admit the truth, I do not understand the meaning of the words, but when I say 'Kgavna' I feel an angel's wings around me, while you say 'Bameh Madlikin' which deals with tar and wax, castor oil and cooked milk, you probably remember the goods in your shop and find yourself in an emotional atmosphere of the mundane.
I've been davening and pleading with the world to create a standard for what emmesdik Jewish music should be. And it's so simple. If the niggun doesn't make you want to understand and breathe the words of chazal more than you’re singing it to. If you don’t chop a deeper and more meaningful understanding of the words you’re singing to.... It might be a bunch of notes on a piece of paper.
Praiseworthy is the man who has not followed the counsel of the wicked, or taken the path of sinners, or joined the company of the insolent;
אשרי האיש. בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה
With ten languages of song was this book said: with orchestration, with melody, with plucking, with verse, with praise, with prayer, with blessing, with thanks-giving, with admiration, with hallelujah.