(כב) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כג) דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ (ס) (כד) יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ (ס) (כה) יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ (ס) (כו) יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ (ס) (כז) וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃
(22) The LORD spoke to Moses: (23) Speak to Aaron and his sons: Thus shall you bless the people of Israel. Say to them: (24) The LORD bless you and protect you! (25) The LORD deal kindly and graciously with you! (26) The LORD bestow His favor upon you and grant you peace! (27) Thus they shall link My name with the people of Israel, and I will bless them.
א. כי מה תועלת במצוה הזאת רצוני בשיאמרו אלו הברכות מפי הכהן אל העם כי הוא יתעלה הוא המברך ומה יוסיף ומה יתן כי יברכו הכהנים או יחדלו וכי היה להם לסייעו
Rabbi Yishmael:
The priests bless Israel, and the Holy One, Blessed be He, blesses the priests.
Rabbi Akiva:
When it says afterward: “And they shall put My name upon the children of Israel, and I will bless them,” you must say: The priests bless Israel, and the Holy One, Blessed be He, affirms their blessing.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ.
ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן ואלו הן דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב (שמואל ב כד, כג) ויאמר ארונה אל המלך וגו' דניאל דברכיה דריוש דכתיב (דניאל ו, יז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך
Apropos a statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said, the Gemara records other such statements: And Rabbi Elazar further said that Rabbi Ḥanina said: One should never regard the blessing of an ordinary person [hedyot] as light in your eyes, as two of the great men of their generations received blessings from ordinary people and those blessings were fulfilled in them. And they were David and Daniel. David, for Araunah blessed him, as it is written: “And Araunah said to the king, May the Lord your God accept you” (II Samuel 24:23), and it was fulfilled. Daniel, for Darius blessed him, as it is written: “Your God Whom you serve continually, He will rescue you” (Daniel 6:17), and this too was fulfilled when Daniel was saved from the lions’ den.
רשב"ם במדבר ו':כ"ג
(כג-כז) כה תברכו את בני ישראל – כלומר: לא תברכו מברכת פיכם, כאדם שאומר תבואת{ה} לראש פלוני כך וכך. אלא אלי תתפללו שאברכם אני
Rashbam Bemidbar 6:23
THIS IS HOW YOU SHOULD BLESS THE PEOPLE OF ISRAEL: In other words, [God is saying,] "Do not bless them using your own words, as someone might say ‘May it befall so-and-so that ....’ Rather pray to Me that I should bless them.
ויש ברכה שהיא מהנבראים אליו יתברך והיא הלול ושבח כמו ויברך דוד את ה' אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי ודומיהם ויש ברכה שהיא מהנבראים קצתם לקצתם והיא אינה שפע כמו ברכת השם לנבראיו ולא שבח והודאה כברכת הברואים לבורא אבל תפלה ובקשת רחמים על המתברך שישפיע עליו הקדוש ברוך הוא מברכתו. ולזה נאמר כאן דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם רוצה לומר שלא יחשבו אהרן ובניו שהם מברכים ומשפיעים בעצם ואמת הברכה העליונה על ישראל כי אינם אלא מתפללים בלבד על ברכתם וזהו אמור להם שיהיה ענינם אמירה ותפלה עליהם בלבד לא דבר אחר.
דבר אל אהרן וגו' – אין זו נתינת רשות, אלא חובה המוטלת על בני אהרן לברך את בני ישראל. ברכת כהנים אינה נובעת מטוב־ליבם האישי של הכהנים; אלא היא חלק מעבודתם במקדש. שכן הכתוב מגדיר את עבודת הכהונה כך: "לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" (דברים י, ח); וכן גם: "כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' " (שם כא, ה). נמצא שברכת כהנים היא חלק מהשירות, והיא קשורה עמו בקשר הדוק. הכהן עומד בשירות לפני ה', ומברך בשליחותו של ה' ובשמו. לפיכך רק בעבודה, בגמר קרבנות הציבור, מברכים הכהנים – כפי שנאמר על אהרן: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים" (ויקרא ט, כב; עיין פירוש שם).
גם בגבולין, כאשר העם נאספים לתפילה מחוץ למקדש – וכן גם בימינו – מצורפת ברכת כהנים לעבודה. לפיכך "כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה" (סוטה לח:), היינו: כל כהן שאינו נעקר ממקומו לעלות לדוכן במהלך ברכת העבודה ("רצה") בחזרת הש"ץ, שוב אינו יכול לעלות ולברך באותה תפילה.
מאחר שברכת כהנים היא חלק מהשירות והעבודה, יש לה גם את האופי של מעשי העבודה. משמעותה טמונה בתוכן האובייקטיבי שניתן לה. הכהן המברך אינו אלא הכלי המזומן לכך, אשר באמצעותו באים לידי ביטוי, המעשים – שם [במקדש], והתיבות – כאן
משרשי המצוה שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על יד המשרתים החונים תמיד בית ה' וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם. ואל תתמה לאמור ולו חפץ ה' בברכתם יצו אתם את הברכה ואין צורך בברכת הכהנים, כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו ברוך הוא פתוחה לכל שואל בהיותו מוכשר ומוכן לקבלת הטוב. ועל כן כי בחר בנו מכל העמים ורצה שנזכה בטובו הזהירנו וצונו להכין מעשינו ולהכשיר גופנו במצוותיו להיותנו ראויים אל הטוב, גם צונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו.