ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'
מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) משפטים לא יחיו בהם קרית ביה אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם
And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: Concerning anyone who reads from the Torah without a melody or studies the Mishna without a song, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live” (Ezekiel 20:25), as one who studies Torah through song demonstrates that he is fond of his learning. Furthermore, the tune helps him remember what he has learned.
Abaye strongly objects to this: Just because one does not know how to make his voice pleasant, you read concerning him: “And judgments whereby they should not live”? Rather, the verse should be understood in accordance with the statement of Rav Mesharshiyya, who said: Concerning two Torah scholars who dwell in the same city and are not pleasant to one other in matters of halakha, and they quarrel and stir up controversy, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live.”