Naaseh V'Nishma - Halachic Problem?

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? דִּכְתִיב: ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ״ — בְּרֵישָׁא ״עֹשֵׂי״, וַהֲדַר ״לִשְׁמֹעַ״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ׳״ — לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ, לוֹמַר לָךְ: מָה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״.

Shabbat 88a:8

Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.”

משנה תורה, הלכות מכירה י״א:ט״ז

(טז) חִיֵּב עַצְמוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ קָצוּב. כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי חַיָּב לָזוּן אוֹתְךָ אוֹ לְכַסּוֹת חָמֵשׁ שָׁנִים. אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ לֹא נִשְׁתַּעְבֵּד. שֶׁזּוֹ כְּמוֹ מַתָּנָה הִיא וְאֵין כָּאן דָּבָר יָדוּעַ וּמָצוּי שֶׁנְּתָנוֹ בְּמַתָּנָה. וְכֵן הוֹרוּ רַבּוֹתַי:

Mishneh Torah, Sales 11:16

...

משנה תורה, הלכות מכירה י״א:י״ז

(יז) וּמִפְּנֵי מָה הַפּוֹסֵק עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת בִּתָּהּ חַיָּב לְזוּנָהּ. מִפְּנֵי שֶׁפָּסַק בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין וְהַדָּבָר דּוֹמֶה לִדְבָרִים הַנִּקְנִין בַּאֲמִירָה:

Mishneh Torah, Sales 11:17

...

חושן משפט צ״ז:ט״ו

(טו) יש מי שאומר שאין שליח ב"ד אסור ליכנס לביתו למשכנו אלא במשכנו להיות בטוח ממעותיו ולא הגיע זמן הפרעון אבל כשהגיע זמן הפרעון ובא לגבות חובו וזה אינו רוצה לפורעו והוא בחזקה שיש לו מטלטלין ומבריחם שליח ב"ד נכנס לביתו למשכנו ויפרע לזה חובו שפריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי לקיימה אבל אין כופין אותו להשכיר עצמו ולא לעשות שום מלאכה כדי לפרוע ואפילו התנה על עצמו שיתפוש המלוה את גופו וכתב לו זה בשטר אינו מועיל ואינו יכול לא לאסרו ולא להשתעבד בו: הגה ודוקא שאין לו לשלם אבל אם יש לו ואינו רוצה לשלם ב"ד חובשין אותו ומכין אותו עד שתצא נפשו וכופין אותו לשלם (ד"ע באגודה פ' כל כתבי וריב"ש סי' תפ"ד וכמ"ש הטור) וי"א דאפי' אם אין לו לשלם אם ישבע להיות חבוש עד שישלם צריך לקיים שבועתו (ריב"ש סי' תפ''ד) ועיין לקמן סוף הסימן:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:15

...

סנהדרין ע״ד ב:ח׳

בעו מיניה מר' אמי בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם

Sanhedrin 74b:8

§ The Sages raised a dilemma before Rabbi Ami: Is a descendant of Noah, who is commanded to refrain from idol worship, also commanded about the sanctification of God’s name, or is he not commanded about the sanctification of God’s name?

סנהדרין ע״ד ב:ט׳

אמר אביי ת"ש שבע מצות נצטוו בני נח ואם איתא תמני הויין א"ל רבא אינהו וכל אבזרייהו

Sanhedrin 74b:9

Abaye says: Come and hear an answer to this question from a baraita in which it was taught: Descendants of Noah were commanded to observe seven mitzvot: To establish courts of law, to refrain from cursing God, idol worship, adultery, bloodshed, robbery, and from eating the limb of a living animal. And if it is so that they are commanded about the sanctification of God’s name, then there would be eight mitzvot in which they are commanded. Rava said to him: There is no proof from here, as when the baraita speaks of seven mitzvot it means the seven mitzvot themselves with all their associated [avzaraihu] obligations. The mitzva to sanctify God’s name can be understood as a detail of the prohibition of idolatry.

סנהדרין ע״ד ב:י׳

מאי הוי עלה אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב (מלכים ב ה, יח) לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדושם בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי וכתיב (מלכים ב ה, יט) ויאמר לו לך לשלום

Sanhedrin 74b:10

The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rav Adda bar Ahava says that they say in the school of Rav: It is written that Naaman, commander of the army of the king of Aram, said to the prophet Elisha: “For this matter may the Lord pardon your servant, that when my master goes into the house of Rimmon to bow down there and he leans on my hand, and I bow myself down in the house of Rimmon” (II Kings 5:18). That is, he was forced to bow down before an idol out of fear of his master, the king of Aram. And it is written in the following verse: “And he said to him: Go in peace,” indicating that Elisha did not criticize him for acting in this manner.

סנהדרין ע״ה א:א׳

ואם איתא לא לימא ליה הא בצנעה הא בפרהסיא

Sanhedrin 75a:1

And if it is so that a descendant of Noah is commanded about the sanctification of God’s name, he should not have said to him: “Go in peace.” The Gemara answers: This situation, where Elisha permitted Naaman’s conduct, happened in private. When Naaman bowed down in the house of Rimmon, he did not do so in the presence of ten Jews. Whereas that question that was raised is whether or not a descendant of Noah must sanctify God’s name in public, in the presence of ten Jews. Consequently, the question remains without a solution.