(א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן - . ומכל מקום ביום השמיני היה: ונכתבה זאת הפרשה בכאן, בעבור כי ביום הראשון של מילואים קרא אל משה מאהל מועד וידבר השם אליו כל הפרשיות שמתחילת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני שהם בדיני הקורבנות, ומיום השמיני נדבר לו כל הפרשיות שמתחילת זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא ב): שהם בדיני איסור והיתר, ויש בכולן עניין הקורבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר כאשר פירשתי (בתחילת הספר ולעיל ה ו). וכשהשלים המצוות אשר נצטווה משה לאמר לישראל ובכולן דיני עבודה וקורבנות ומשמרת אהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן בכאן להגיד נדבת הנשיאים בקורבנם,
Tiferet Yisrael Page 25
מדרש חכמים בילמדנו פרשה זאת החיה (תנחומא שמיני) וכי מה אכפת להקדוש ברוך הוא בן
שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל... לך הא לא נתנה תורה אלא לצרף הבריות שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות וגו' ונאמר כל אמרת אלוה צרופה. כמו שלא יצטרך הוא לאורה של מנורה ולקטורת וכיוצא בזה, רק נדע האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות הוא יתברך מגין עלינו, כי רוב כבודנו וספורנו בתהלותנו לאפס ותהו נחשבו, על זה מביא ראיה מן השוחט מן הצואר או מן העורף לומר שכולם לתועלת לנו ולא להקב"ה כי מה אכפת ליה וכו' אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים אף בשעת שחיטה,:
Ramban on Leviticus 11:1
"אל משה ואל אהרן וגו' דברו אל בני ישראל" - המצות בפרשיות האלה (יא א-מז) נוהגות בישראל ובכהנים אבל ענינם מרובה בכהנים כי הם צריכים להשתמר תמיד מנגיעת הטומאה בעבור שיצטרכו לבא במקדש ולאכול הקדשים ועוד כי אם שגגו ישראל בהם חייבין להביא עליהם קרבן שיקריבוהו הכהנים ועוד שצוה אותם ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (לעיל י י) והנה הם צריכים להורות לישראל הטמא והטהור שיזהרו בהם על כן היה הדבור הזה אל משה ואל אהרן שניהם או למשה שיאמר לאהרן וצוה לשניהם דברו אל בני ישראל ולכך נאמרו בספר תורת כהנים ויזהיר בפרשה באכילה ובטומאה שלא יטמאו המשכן וקדשיו