אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא: לָא תִּרְתַּח וְלָא תִּחְטֵי. לָא תִּרְוֵי וְלָא תִּחְטֵי. וּכְשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא. מַאי הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וָצֵא? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: זוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ. וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ. מַאי תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ? ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם לִישַׁתֵּף אִינָשׁ נַפְשֵׁיהּ בַּהֲדֵי צִבּוּרָא. הֵיכִי נֵימָא? — ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם״ וְכוּ׳. אִימַּת מְצַלֵּי? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: מִשָּׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא: עַד פַּרְסָה. וְהֵיכִי מְצַלֵּי לַהּ? רַב חִסְדָּא אָמַר: מְעוּמָּד. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ מְהַלֵּךְ. רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, קָם רַב חִסְדָּא וְקָא מְצַלֵּי. אָמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּעֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד רַב חִסְדָּא? אָמַר לֵיהּ קָאֵי וּמְצַלֵּי. אָמַר לֵיהּ: אוֹקְמַן נָמֵי לְדִידִי וַאֲצַלֵּי, ״מֵהֱיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע״.
On the topic of prayers recited while traveling and in times of danger, the Gemara discusses the traveler’s prayer. When he appeared to him, Elijah the Prophet said to Rav Yehuda brother of Rav Sala Ḥasida: Do not get angry and you will not sin. Do not get drunk and you will not sin. And when you set out on a journey, consult with your Creator, and then set out. The Gemara asks: What is the meaning of: Consult with your Creator, and then set out? Rabbi Ya’akov said that Rav Ḥisda said: That is the traveler’s prayer. And Rabbi Ya’akov said that Rav Ḥisda said: It is not only good advice, but established halakha that anyone who sets out on a journey must recite the traveler’s prayer prior to embarking on his journey. The Gemara asks: What is the formula for the traveler’s prayer? The Gemara answers: May it be Your will, Lord my God, to lead me to peace, direct my steps to peace, and guide me to peace, and rescue me from the hands of any enemy or ambush along the way, and send blessing to the work of my hands, and let me find grace, kindness, and compassion in Your eyes and in the eyes of all who see me. Blessed are You, Lord, Who hears prayer. Abaye said: At all times a person should associate himself with the congregation and should not pray for himself alone. How should he say it? May it be Your will, Lord our God, that You lead us to peace, etc., in the plural. The Gemara discusses specific details pertaining to this prayer. When does one pray? Rabbi Ya’akov said that Rav Ḥisda said: From when one sets out on his journey, and not before. How long must one’s planned journey be in order to require him to recite this prayer (Ba’al Halakhot Gedolot)? Rabbi Ya’akov said that Rav Ḥisda said: At least a parasang. How does he recite this prayer? Rav Ḥisda said: Only while standing in one place. Rav Sheshet said: Even walking or sitting. The Gemara relates: Rav Ḥisda and Rav Sheshet were walking along the path, Rav Ḥisda stood and recited the traveler’s prayer. Since he was blind and did not see his colleague, Rav Sheshet asked his servant: What is Rav Ḥisda doing now? His servant said to him: He is standing and praying. Rav Sheshet said to his servant: Stand me up as well and I will pray. Even though Rav Sheshet held that there is no need to stand during this prayer, nevertheless: From being good, do not be called wicked. In other words, one should do better if he is able. Rav Sheshet said that one is not required to stop and stand. He did not say that it is preferable to walk or sit. Since standing in this case required no special effort on his part, as Rav Ḥisda had stopped to stand and pray anyway, why insist on sitting?
כל הברכות פותח בברוך וחותם בברוך - ותימה ברכה דאלהי נשמה אמאי לא פותחת בברוך דהא מעיקרא לא הוות סמוכה לחבירתה כדאמרינן בברכות (דף ס:) כי מתער אומר אלהי נשמה וכן קשה מאתה הוא עד שלא נברא העולם ותפלת הדרך שחותם ואינו פותח בברוך וי"ל לפי שאינן ברכות אלא שבח ותפלה בעלמא וברכה שאחר מגילה נראה דחתמינן בא"י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע שהיא ארוכה ולא דמיא לברכת פירות ומצות שהן קצרות וכן יש בירושלמי דמגילה ובגמרא דידן (דף כא:) בספרים ישנים דחותם בה בברוך האל הנפרע כו' וברכה דבורא נפשות רבות חותם בירושלמי בא"י חי העולמים:
מפני שיכול לאומרה בשו"ת - כדאמר [לקמן (ברכות לא.)] (עו"ג דף ח) שואל אדם צרכיו בשו"ת ודוקא צרכיו כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שצריך שדהו מים דהוא מעין תפלה וכן שאלה אבל הזכרה והבדלה ושאר שבחים אסור שאינה מעין שו"ת ונראה שכל האומר ברוך אתה ה' שו"ת אחר שסיים דברי תחנונים מיושב מגונה כדאמרי' (מגילה דף יח.) מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום כלומר להוסיף ברכות על אלו ואפילו אם בא להתפלל שמנה עשרה עוד פעם אחרת אסור שנראה כמוסיף על הברכות והא דאמר לעיל (ברכות דף כא.) ולואי שיתפלל אדם כל היום היינו דוקא ספק התפלל אבל ודאי אוקמינן לעיל שפוסק אפי' באמצע ברכה כשמואל בפרק מי שמתו (שה) ומה ששליח צבור שונה בהן היינו להוציא רבים ידי חובתן ומה שמתפלל בלחש היינו כדי להסדיר תפלתו כדמוקמינן בפרק בתרא דר"ה (דף לד:):
The Gemara has taught us that שומע תפלה is a general b’rochoh in which one can mention his individual needs. It seems from Tosfos that there were those who thought that this could be taken a step further and when making personal requests from Hashem after the conclusion of the eighteen b’rochos, when we usually say אלקי נצור they would conclude with the words ברוך אתה ה' שומע תפלה.
Tosfos wants to show us that this is totally unacceptable. And it appears that one who says שומע תפלה ברוך אתה ה' after he concludes the words of request while sitting1It is unclear why Tosfos uses the words “while sitting”. It would seem that this additional b’rocho would be added after the conclusion of personal request while still standing. Perhaps Tosfos means that even if one completed the sh’moneh esray and sat while asking these requests it is also unacceptable even if it does not appear as if he is adding to the sh’moneh esray. is repulsive, as the Gemara says (Megiloh18a) after the Gemara goes through a lengthy exposition explaining the reason for the order of all the b’rochos in sh’moneh esray, after this point, the recital of the final b’rochoh שים שלום, it is prohibited to recite the praises of Hashem, this means, to add b’rochos to these eighteen.
It is clear that it is prohibited to add a b’rochoh to the regular eighteen b’rochos. Tosfos expresses his opinion that even adding an entire sh’moneh esray is forbidden. And even if he comes to pray the entire sh’moneh esray another time and not to only recite one of the b’rochos such as שומע תפלה as we previously discussed, is forbidden, because it appears as if he is adding to the b’rochos of sh’moneh esray.
There is some evidence that addin a second sh’moneh esray is a worthy pursuit. Tosfos deals with that. And that which we said earlier (21a) would that a person pray the entire day, which seems to indicate that it is praiseworthy for one to say sh’moneh esray many times during the day, even more than the three prescribed times that is only when there is a doubt as to whether he prayed or not, he may pray a second time in order to dispel the doubt for even if he prayed already praying again is worthy, but if he definitely prayed, we have said earlier that he must stop even in the middle of a b’rochoh as Shmuel says in perek Mee Shemaiso (ibid.)
But we do find that a person is required to recite the sh’moneh esray twice. And that which we find that the Chazon repeats them, the eighteen b’rochos, that is so that the multitude who cannot say the sh’moneh esray themselves, should fulfill their obligation by listening to the Chazon.
But why must the Chazon first say the sh’moneh esray himself? Why can’t he fulfill his own obligation as he recites it for the congregation? And the reason that the Chazon prays silently together with the congregation, before he recites the sh’moneh esray publicly, that private recital, is in order to put his prayer in order, so that he should be familiar with the text of the prayer when he recites it for the public, as the Gemara says in the last perek of Rosh Hashonoh (34b).
שם א"ל אליהו לרבי יהודה כו' וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. ואסיקנא דהיינו תפלת הדרך ומסיים בה בא"י ש"ת. וכאן נמי יש לדקדק יותר דקשה מכאן על שיטת התוס' דלעיל שכתבו שאין לומר בא"י ש"ת והכא ודאי ליכא למימר שברכה זו נתקנה מימי אנשי כנסת הגדולה דהא ודאי ליתא מדא"ל אליהו לר"י המלך בקונך וצא דלא משמע אלא ל' תפלה בעלמא וא"כ אמאי מסיים בה סתמא דתלמודא דמסיים בה בא"י ש"ת.
מיהו יש ליישב שהרי התוס' לעיל כתבו הטעם דאין לומר בא"י ש"ת דהוי כמוסיף על הברכות ומדמו לה למתפלל תפלה יתירה כשכבר התפלל בודאי דאסור לשיטתייהו וא"כ לפ"ז הא משמע לעיל דף כ"א דלכ"ע ע"י חידוש מותר להתפלל תפלה יתירה וא"כ ה"נ כיון שיוצא לדרך אין לך חידוש יותר מזה.
ועוד נ"ל דכל דברי התוס' לעיל בד"ה מפני שיכול היינו כשאומר בא"י ש"ת בתחנונים הסמוכים לאחר תפלתו שכן משמע ממ"ש אחר שסיים דברי תחנונים מיושב. והנראה מלשון זה דאשרי שאחר התפלה וקדושה דסידרא דרבא לציון כיון דשייכי נמי לסדר תפלות א"כ מה שאומר תחנונים אחר זה אכתי מחזי כמוסיף על ברכות י"ח דתפלה אם מסיים בהם בא"י ש"ת ומשום הכי אין לאומרו משא"כ במי שכבר התפלל והסיח דעתו מתפלתו ואח"כ רוצה להתפלל איזה תפלה לשאלת צרכיו אפשר דהתוס' גופייהו מודו דאין כאן איסור אם מסיים בהן בא"י ש"ת כנ"ל ועיין עוד בק"א:
ומה שאינה פותחת בברוך פר"י לפי שאינה אלא תפלה בעלמא שמתפלל להקב"ה שיוליכנו לשלום ואינה כברכת הנהנין ולא כברכות שתקנו על שם המאורע אלא בקשת רחמים ומפני שיש בה אריכת דברים חותמין בה בברוך
והר"מ מרוטנבורק כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר י"ר כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים ותהיה ברכה סמוכה לחבירתה
והיוצא לדרך מתפלל תפלת הדרך יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותחזירני לביתי לשלום בא"י שומע תפלה, ואם ירצה יוסיף כפי הענין ויכלול באמצע ברכה, כגון אם עובר בים יאמר ותצילנו ממים רעים והזידונים, וכגון אם הולך במקום מדבריות ויערים וירא מגדודי חיות ולסטים יתפלל כפי הענין. ולא חשו חכמים להאריך במקום סכנה לפתוח בברוך ודיו בחתימה
לישתף נפשיה – אל יתפלל תפלה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת:
תָּנוּ רַבָּנַן: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? — ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם״. נִכְנַס, אוֹמֵר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם״. בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם״. יָצָא, אוֹמֵר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם, כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כׇּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ״.
Upon his entrance to the city what does he recite?
May it be Your will, O Lord my God, that You bring me into this city to peace.
After he entered the city, he recites: I thank You, O Lord my God, that You brought me into this city to peace.
When he seeks to leave the city, he recites: May it be Your will, O Lord my God and God of my ancestors, that You take me out of this city to peace.
After he left, he recites: I give thanks before You, O Lord my God, that You took me out of this city to peace;
and just as You took me out to peace,
so too lead me to peace, support me to peace, direct my steps to peace,
and rescue me from the hand of any enemy or those lying in ambush along the way.
נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמיים אחת בעת שיצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הא דפרק הרואה (ברכות ס.) ואחרת שהוא חותם בה כדאיתא בס"פ תפלת השחר (ברכות כט:)
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש"י והר"י) ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:
ויש מפרשים שאם לא בירך ביציאתו מברכה עד פרסה משם ואילך אין זה נמלך בקונו ואינה אומרה
ע. במסכת ברכות פרק תפלת השחר (כט ב), אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא, כשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא, מאי המלך בקונך וצא, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך. יש להתבונן על זה הלשון שאמר 'צא המלך', וכי יעננו קודשא בריך הוא ויתן לו עצה. ושמעתי פירושו, שהוא על דרך הא דתנן סוף פרק אין עומדין (ברכות לד ב), אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, עד כאן. וזה ההמלכה שיתפלל תפלת הדרך, ואם תהיה שגורה בפיו אז ילך לבטח דרכו, שאז יודע שהקדוש ברוך הוא עונה לו מה שקורא, ואם לאו אז ישמור את עצמו מפני הסכנה חס ושלום, ועל זה ישיב לב כל בר דעת.