“Everything can be taken from a man but one thing: the last of the human freedoms—to choose one’s attitude in any given set of circumstances, to choose one’s own way.”
-Victor E. Frankl, Man's Search for Meaning
(ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(3) Then I will harden Pharaoh’s heart, and multiply My signs and My wonders in the land of Egypt.
In what ways does this alter your understanding of Pharaoh's guilt or innocence?
(ג) ואני אקשה. מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באמות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא
מביא פרענות על האמות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' , (שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה:
But I will harden: Since he [Pharaoh] behaved wickedly and defied Me, and I can see that there is no intention among the nations who serve idols to make a wholehearted attempt to repent, it is better for Me that his heart be hardened, so that [I can] increase My signs and My wonders in him, and you will recognize My mighty deeds, and this is according to the measure of the Holy One, blessed be He.
He brings retribution on the nations that serve idols so that Israel should hear and fear, as it is said: “I have cut off nations; their towers have become desolate… I said, ‘Surely you will fear Me, you will accept reproof’” (Zephaniah 3:6, 7). Nevertheless, in the first five plagues, it does not say, “And the Lord strengthened Pharaoh’s heart,” but “Pharaoh’s heart remained steadfast.”
(ג) ואגי אקשה. יש לשאול אם השם הקשה את לבו מה ' פשעו ומה חטאתו. והתשוב' כי השם נתן הכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון להוסיף על טובתו. או לחסר מרעתו. וזה אפרש בפרשת כי תשא. ובפסוק מי יתן והיה לבבם זה. והנה טעם אקשה את לבו למען רבות מופתי. ורבי ישועה אמר כי טעם אקשה את לבו לסבול את המכות. ולא דבר נכונה
(3) One can ask, if God hardened his heart what was his fault and what was his sin? The answer is that God gave wisdom to man, and placed insight into his heart to be able to draw additional power to increase good, or to detract from his evil, and this is explained [later] in Parshat Ki Tisa. But the reason for the hardening of his heart is to increase My miracles. Rabbi Yeshua states the reason He [God] hardened his [Pharaoh's] heart was to allow him to suffer the plagues, but he is not correct.
(ד) וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
(4) But Pharaoh will not listen to you, and I will lay My hand upon Egypt, and bring forth My hosts, My people the children of Israel, out of the land of Egypt, by great judgments.
(ד) ולא ישמע אליכם פרעה לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה כהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה,
כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה':
(4) ולא ישמע אליכם פרעה; not before the plague materialises after the warning, nor even after the plague did come to pass. He will not listen to you even after having endured many such plagues. Seeing that this is so, I will be forced to bring retribution upon them. This retribution will take the form of the killing of the firstborn as well as the drowning of all the military might of Egypt in the sea. The retribution will be seen as a punishment to fit their crimes. All the other plagues are only designed to encourage repentance, not as a form of retribution.
Four times the Torah introduces this objective of the plagues. In 7,17 the Torah writes למען תדע כי אני ה', “so that you will know that I am the Lord.” In 8,18 the Torah writes: בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, “so that you will know that I am the Lord in the midst of the earth (not only in heaven).” In 9,29 the Torah writes: למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר...וידעתם, “this is why I perform all these miracles of Mine right in its midst, so that you will tell…. and finally realise that there is no one like Me anywhere (9,14).”
(א) רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה. אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית ג-כב) "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע". כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרַע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ:
(1) Free will is granted to all people: If one wanted to turn oneself to a good path and to be righteous he has free will, and if one wanted to turn oneself to an evil path and be wicked he has free will, as it is written in the Torah, Behold, the man is become like one of us, to know good and evil (Genesis 3:22), that is, this species of human is unique in the world and there is no other species like it in this matter, that it of its own initiative and will and thought knows Good and Evil and will do whatever it pleases, and there is no one to prevent its hand from doing Good or Evil, and since that is so Lest he send his hand (Gen. 3:22).
(ב) אַל יַעֲבֹר בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִים טִפְּשֵׁי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְרֹב גָּלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא כָּל אָדָם רָאוּי לוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ רָשָׁע כְּיָרָבְעָם אוֹ חָכָם אוֹ סָכָל אוֹ רַחֲמָן אוֹ אַכְזָרִי אוֹ כִּילַי אוֹ שׁוּעַ וְכֵן שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת.
וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵי זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אָמַר (איכה ג-לח) "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב". כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת טוֹב וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד אֶת עַצְמוֹ. וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל חֲטָאָיו וְעַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ וּגְמָלָהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (איכה ג-לט) "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי" וְגוֹ'.
וְחָזַר וְאָמַר הוֹאִיל וּרְשׁוּתֵנוּ בְּיָדֵינוּ וּמִדַּעְתֵּנוּ עָשִׂינוּ כָּל הָרָעוֹת רָאוּי לָנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלַעֲזֹב רִשְׁעֵנוּ שֶׁהָרְשׁוּת עַתָּה בְּיָדֵינוּ. הוּא שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו (איכה ג-מ) "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה" וְגוֹ':
(2) Do not let this thing that the simpletons of the Nations of the World and most of the fools of Israel say cross your mind, that the Holy Blessed One decrees for a person to be righteous or wicked from the beginning of his creation. The matter is not so; rather, every person is capable of being righteous like Moses our Teacher or wicked like [King] Jeroboam, wise or foolish, compassionate or cruel, stingy or wasteful, and so on for all of the attributes.
And there is no one that forces him or decrees for him, nor anyone who pulls him toward one of the two paths; rather, that person, of his own will and awareness, leans toward whichever path he wants, as Jeremiah said, Does not Good and Evil come out of the mouth of the Most High? (Lamentations 3:38). And since that is how it is, it seems that this sinner injures himself. Therefore it is appropriate for him to cry and wail over his sins and over what he did to his soul and how he caused evil to it, as is written afterward, How can a living man complain etc. (Lamentations 3:39).
And he returns to say, since we have free will, and by our own awareness we did all of the evil, it is appropriate for us to return in teshuvah and abandon our wickedness, since we now have free will, as is written afterward, Let us search and try our ways, and return [to the Lord] (Lamentations 3:40).
(ג) וְאֶפְשָׁר שֶׁיֶּחְטָא אָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים רַבִּים עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּין לִפְנֵי דַּיַן הָאֱמֶת שֶׁיְּהֵא הַפֵּרָעוֹן מִזֶּה הַחוֹטֵא עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בְּחֶטְאוֹ שֶׁעָשָׂה.
הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ (ישעיה ו-י) "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה" וְגוֹ'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דה"ב לו-טז) "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא". כְּלוֹמַר חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא הַמַּרְפֵּא.
לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות ד-כא ) "וַאֲנִי (אֲחַזֵּק) [אַקְשֶׁה] אֶת לֵב פַּרְעֹה". לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה וְהֵרֵעַ לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א-י) "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ". נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּפְרַע מִמֶּנּוּ. לְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ. וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד משֶׁה וְאוֹמֵר שְׁלַח וַעֲשֵׂה תְּשׁוּבָה וּכְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט-ל) "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי" וְגוֹ' (שמות ט-טז) "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ". כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֵא אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב אֶלָּא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בִּתְחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ.
וְכֵן סִיחוֹן לְפִי עֲוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ נִתְחַיֵּב לְמָנְעוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב-ל) "כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ". וְכֵן הַכְּנַעֲנִים לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן מָנַע מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁעָשׂוּ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יא-כ) "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם". וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ לְפִי שֶׁהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ מָנַע מֵאוֹתָן הַמַּרְבִּים לִפְשֹׁעַ תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח-לז) "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" כְּלוֹמַר מָנַעְתָּ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁלֹּא גָּזַר הָאֵל עַל פַּרְעֹה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא עַל סִיחוֹן לַחֲטֹא בְּאַרְצוֹ. וְלֹא עַל הַכְּנַעֲנִים לְהַתְעִיב. וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. אֶלָּא כֻּלָּן חָטְאוּ מֵעַצְמָן וְכֻלָּן נִתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה:
(3) But it is possible that a person would commit a grave sin or many sins so that judgment is rendered before the True Judge to punish this sinner on account of these sins committed through [the sinner’s] awareness and intention – such that teshuvah is prevented and we do not allow this person to return from their evil, so that they will die and be lost in the sins they committed.
This is what the Holy Blessed One said through Isaiah: Make the heart of this people fat, and make their ears heavy, and shut their eyes; lest they, seeing with their eyes, and hearing with their ears, and understanding with their heart, do teshuvah, and receive healing (Isaiah 6:10). Similarly, They mocked the messengers of God, and despised God’s words, and scoffed at God’s prophets, until the wrath of the Lord arose against God’s people such that there was no remedy (2 Chronicles 36:16), meaning: they sinned intentionally and eagerly transgressed until they deserved to be denied teshuvah, which is the “remedy.”
Therefore it is written in the Torah: I will harden Pharaoh’s heart (Ex. 14:4) – since he initially sinned of his own initiative and abused Israel, who were living in his land, as it says, Come, let us deal cleverly with them (Ex. 1:10), judgment was rendered to deny [Pharaoh] teshuvah until [God] punished him – therefore the Holy Blessed One hardened [Pharaoh’s] heart. So why did [God] send Moses with the message: “Release [the Israelites], and do teshuvah,” when the Holy Blessed One had already said [to Pharaoh], “You won’t release [the Israelites],” as it says, But as for you and your servants, I know that you do not yet fear the LORD God (Ex. 9:30), But for this purpose I have raised you up, to show you my power, so that my name may be proclaimed in all the earth (Ex. 9:16)? In order to inform humanity that when the Holy Blessed One denies teshuvah to a sinner, [the sinner] can not repent – [rather] the sinner will die in the wickedness that [the sinner] initially committed intentionally.
So it was for Sihon – because of his sins he deserved to be denied teshuvah, as it says, the Lord your God hardened his spirit and strengthened his heart (Deut. 2:30); and so it was for the Canaanites – because of their abominations, they were denied teshuvah to the point where they waged war against Israel, as it says, For it was the Lord’s doing to harden their hearts, so they would come against Israel in battle and be utterly destroyed (Joshua 11:20); and so it was with Israel in the days of Elijah – because they eagerly transgressed, those who eagerly transgressed were denied teshuvah, as it says, [Answer me, Lord, answer me, so that this people will know that You, LORD, are God,] for You turned their heart backward (1 Kings 18:37), that is, You denied them teshuvah.
So you must conclude: God did not decree for Pharaoh to abuse Israel, nor for Sihon to sin in his land, nor for the Canaanites to commit abominations, nor for Israel to commit idolatry – rather, all of them sinned of their own initiative and all of them deserved to be denied teshuvah.