For a downloadable pdf version version with improved layout and highlighting of key points use this version:
https://tinyurl.com/y9p4wlzj
https://tinyurl.com/y9p4wlzj
שבועות בתורה:
(שמ' כג, טז) חג הקציר
(שמ' לד, כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים
(ויקרא פרק כג ,טו-יז) (בלי שם) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק:
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיקֹוָק:
(דברים פרק טז פסוק ט-י) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה {sickle is first put to the standing grain} תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
סוכות בתורה: (ויקרא כג, ל"ט-מ"ג) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
פסח בתורה: (ויקרא כ"ג, ה) בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃ וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
דברים טז (א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
הבדלים בין שבועות לפסח וסוכות
-חסר סיבה לאומית, אין תעריך, איפה מתן תורה?
-לא מוזכר במפורש בנביאים וכתובים
-בפי חכמי המשנה אין שבועות אלא עצרת (כמו שמיני עצרת).
-לסוכות ופסח מסכתות, לשבועות אין
-אין מצוות ייחודיות לשבועות
רמזים לשבועות בכתובים
תהלים פרק פא
(שמ' כג, טז) חג הקציר
(שמ' לד, כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים
(ויקרא פרק כג ,טו-יז) (בלי שם) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק:
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיקֹוָק:
(דברים פרק טז פסוק ט-י) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה {sickle is first put to the standing grain} תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
סוכות בתורה: (ויקרא כג, ל"ט-מ"ג) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
פסח בתורה: (ויקרא כ"ג, ה) בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהוָֽה׃ וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
דברים טז (א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
הבדלים בין שבועות לפסח וסוכות
-חסר סיבה לאומית, אין תעריך, איפה מתן תורה?
-לא מוזכר במפורש בנביאים וכתובים
-בפי חכמי המשנה אין שבועות אלא עצרת (כמו שמיני עצרת).
-לסוכות ופסח מסכתות, לשבועות אין
-אין מצוות ייחודיות לשבועות
רמזים לשבועות בכתובים
תהלים פרק פא
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף:
(ב) הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ג) שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל:
(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה {מילוי הירח אמצא החודש-הירח כולו מכוסה אור, בדומה למילה אשורית שמשמעו כתר} לְיוֹם חַגֵּנוּ:
(ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:
(ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:
(ח) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה:
(ט) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי:
(י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:
(יא) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ:
(יב) וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי:
(יג) וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:
(יד) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:
(טו) כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:
(טז) מְשַׂנְאֵי יְקֹוָק יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם:
(יז) וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ:
(ב) הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ג) שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל:
(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה {מילוי הירח אמצא החודש-הירח כולו מכוסה אור, בדומה למילה אשורית שמשמעו כתר} לְיוֹם חַגֵּנוּ:
(ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:
(ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:
(ח) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה:
(ט) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי:
(י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר:
(יא) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ:
(יב) וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי:
(יג) וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:
(יד) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:
(טו) כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:
(טז) מְשַׂנְאֵי יְקֹוָק יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם:
(יז) וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ:
הסברים של ויינפלד (בהסתמך על Mowinckel על קיום חידושי ברית ממעמד התגלות בהר סיני).
מתייחס לרקע ההיסטורי של החג הבא לציין מתן חוק ומשפט ביעקב ו'עדות ביהוסף.'
מתאר את יציאת מצרים, קורות העם בדרכו עד מסה ומריבה, ואז בא ציטוט עשרת הדיברות. התקיעה בשופר, הנזכרת בקשר למתן חוק ומשפט ביעקב (פס' ד-ה), רומזת, כנראה, לקול השופר שנשמע בשעת מתן תורה בסיני (שמ' יט, טז, יט) והיו חוזרים ומשמיעים קול שופר בטקסי חידוש ברית בישראל, כפי שניתן ללמוד מדה"ב טו, יד.
הביטויים 'שמע' לפני 'אנכי ה' / אלהים אלהיך' (דב' ו, ד)
ההעדה (ט) עדות בצמוד לפועל העד ב', כ (השווה פסוק ו'), מצוי גם במל"ב יז, טו ('ואת עדותיו אשר העיד בם') ובנחמ' ט' לד במובן של מתן תורה וחוקים, מלבד משמעו הרגיל של הפועל 'העד' (להתרות) מורה פועל זה הן על נתינת חוקים והן על הוראה ולימוד. בשונה ממתן תורה דיברי תוכחה. (גם תהילים נ מרמז על טקסי ברית וחג)
מלך אסא 869- - 910-
דברי הימים ב פרק טו
מתייחס לרקע ההיסטורי של החג הבא לציין מתן חוק ומשפט ביעקב ו'עדות ביהוסף.'
מתאר את יציאת מצרים, קורות העם בדרכו עד מסה ומריבה, ואז בא ציטוט עשרת הדיברות. התקיעה בשופר, הנזכרת בקשר למתן חוק ומשפט ביעקב (פס' ד-ה), רומזת, כנראה, לקול השופר שנשמע בשעת מתן תורה בסיני (שמ' יט, טז, יט) והיו חוזרים ומשמיעים קול שופר בטקסי חידוש ברית בישראל, כפי שניתן ללמוד מדה"ב טו, יד.
הביטויים 'שמע' לפני 'אנכי ה' / אלהים אלהיך' (דב' ו, ד)
ההעדה (ט) עדות בצמוד לפועל העד ב', כ (השווה פסוק ו'), מצוי גם במל"ב יז, טו ('ואת עדותיו אשר העיד בם') ובנחמ' ט' לד במובן של מתן תורה וחוקים, מלבד משמעו הרגיל של הפועל 'העד' (להתרות) מורה פועל זה הן על נתינת חוקים והן על הוראה ולימוד. בשונה ממתן תורה דיברי תוכחה. (גם תהילים נ מרמז על טקסי ברית וחג)
מלך אסא 869- - 910-
דברי הימים ב פרק טו
(א) וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:
(ב) וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְקֹוָק עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם: ס
(ג) וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה:
(ד) וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם:
(ה) וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת:
(ו) וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה:
(ז) וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם: ס
(ח) וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְקֹוָק:
(ט) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ: פ
(י) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא:
(יא) וַיִּזְבְּחוּ לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים:
(יב) וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם:
(יג) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה:
(יד) וַיִּשָּׁבְעוּ לַיקֹוָק בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת:
(טו) וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח יְקֹוָק לָהֶם מִסָּבִיב:
(ב) וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְקֹוָק עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם: ס
(ג) וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה:
(ד) וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם:
(ה) וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת:
(ו) וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה:
(ז) וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם: ס
(ח) וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְקֹוָק:
(ט) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ: פ
(י) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא:
(יא) וַיִּזְבְּחוּ לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים:
(יב) וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם:
(יג) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה:
(יד) וַיִּשָּׁבְעוּ לַיקֹוָק בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת:
(טו) וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח יְקֹוָק לָהֶם מִסָּבִיב:
תרגום דברי הימים ב ט״ו:י״א (מיוחס להאמורה רב יוסף בר חייא ונקרא על שמו: תרגום רב יוסף)
וְדַבָּחוּ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא בְּחַגָא דִשְׁבוּעַיָא מִן עֲדָאָה דְאַיְתִיאוּ תּוֹרָא שְׁבַע מְאָה וְאָעָן שַׁבְעָא אַלְפִין:
ויינפלד: "השבועה הינה שבועת ברית, המזכירה את ברית סיני, שאף היא היתה מלווה בהקרבת עולות וזבחי שלמים (שמ' כד, ג ואילך); השבועה נעשית בשמחה, בכל לב ובכל רצון, דבר הבא לתת יתר תוקף להתחייבות, גם השמחה עשויה ללמד שהמדובר הוא בחג שבו נערך טקס חידוש ברית. השורש 'שבע' המופיע בקטע זה שלוש פעמים (פס' 14, 15), בא ללא ספק לקשור את הנושא לחג השבועות, ובכך ניתן לחג השבועות כפל הוראה: שבועות קציר ושבועות ברית."
ספר היובלים (ספר חיצוני תקופת בית שיני אחד מן הספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני. הספר מתאר את תולדות ישראל למן בריאת העולם ועד יציאת מצרים, והוא כתוב כדברי מלאך המדבר למשה בזמן עלותו להר סיני.) המשמע הכפול של 'שבועות' מופיע.
וְדַבָּחוּ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא בְּחַגָא דִשְׁבוּעַיָא מִן עֲדָאָה דְאַיְתִיאוּ תּוֹרָא שְׁבַע מְאָה וְאָעָן שַׁבְעָא אַלְפִין:
ויינפלד: "השבועה הינה שבועת ברית, המזכירה את ברית סיני, שאף היא היתה מלווה בהקרבת עולות וזבחי שלמים (שמ' כד, ג ואילך); השבועה נעשית בשמחה, בכל לב ובכל רצון, דבר הבא לתת יתר תוקף להתחייבות, גם השמחה עשויה ללמד שהמדובר הוא בחג שבו נערך טקס חידוש ברית. השורש 'שבע' המופיע בקטע זה שלוש פעמים (פס' 14, 15), בא ללא ספק לקשור את הנושא לחג השבועות, ובכך ניתן לחג השבועות כפל הוראה: שבועות קציר ושבועות ברית."
ספר היובלים (ספר חיצוני תקופת בית שיני אחד מן הספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני. הספר מתאר את תולדות ישראל למן בריאת העולם ועד יציאת מצרים, והוא כתוב כדברי מלאך המדבר למשה בזמן עלותו להר סיני.) המשמע הכפול של 'שבועות' מופיע.
(ו א) ובראש החודש השלישי יצא {נח} מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויירא על הארץ:
(ו, כא) 'כי חג השבועות הוא וחג הבכורים הוא, משנה חג הוא ומשנה משפט החג הזה'
(י"ז) לכן חרות החוק על לוחות השמים כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה:
(י"ד, א) ואחר הדברים האלה בשנה הרביעית לשבוע ההוא בראש החודש השלישי היה דבר ה' אל אברם בחלום לאמור: ויאמר אליו קח לי עגלה משולשת ועז משולשת וכבש משולש ותור משולש ויונה:
(י"ב) ויקח לו את כל אלה בחצי החודש:
(ט"ו א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר:
(ט) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה:
(טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר והבאת אותם באלה ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם:
(ו, כא) 'כי חג השבועות הוא וחג הבכורים הוא, משנה חג הוא ומשנה משפט החג הזה'
(י"ז) לכן חרות החוק על לוחות השמים כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה:
(י"ד, א) ואחר הדברים האלה בשנה הרביעית לשבוע ההוא בראש החודש השלישי היה דבר ה' אל אברם בחלום לאמור: ויאמר אליו קח לי עגלה משולשת ועז משולשת וכבש משולש ותור משולש ויונה:
(י"ב) ויקח לו את כל אלה בחצי החודש:
(ט"ו א) ובשנה החמישית לשבוע הרביעי ליובל ההוא בחודש השלישי בחצי החודש עשה אברם חג בכורי הקציר:
(ט) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה:
(טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר והבאת אותם באלה ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם:
משנה ותלמוד
לעומת העמדות הכיתתיות הנ"ל, התנאים לא מדגישים 'שבועות "עצרת" חג מתן תורה (תבורי)
אין הסכמה האם התאריך של שבועות ומתן תורה זהים.
לעומת העמדות הכיתתיות הנ"ל, התנאים לא מדגישים 'שבועות "עצרת" חג מתן תורה (תבורי)
אין הסכמה האם התאריך של שבועות ומתן תורה זהים.
תלמוד בבלי שבת פו:
תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו. אמר רבא: דכולי עלמא - בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא +שמות יט+ ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם +שמות יב+ החדש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן - ראש חדש, אף כאן - ראש חדש. ודכולי עלמא - בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא +שמות כ+ זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם +שמות יג+ ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן - בעצומו של יום, אף כאן - בעצומו של יום.
תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו. אמר רבא: דכולי עלמא - בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא +שמות יט+ ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם +שמות יב+ החדש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן - ראש חדש, אף כאן - ראש חדש. ודכולי עלמא - בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא +שמות כ+ זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם +שמות יג+ ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן - בעצומו של יום, אף כאן - בעצומו של יום.
תלמוד בבלי שבת דף פז:
תא שמע: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות. לערב, סלקא דעתך? אלא: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה.
{לפי זה שבועות היה צריך לחול ביום שישי, יום לפני מתן תורה ואין שום קשר בין יום מתן תורה לבין שבועות (תבורי)}
תא שמע: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם, ובחמישה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות. לערב, סלקא דעתך? אלא: מבערב לקו בכורות. ואותו היום חמישי בשבת היה.
{לפי זה שבועות היה צריך לחול ביום שישי, יום לפני מתן תורה ואין שום קשר בין יום מתן תורה לבין שבועות (תבורי)}
תוספתא מסכת ערכין (צוקרמאנדל) פרק א, הלכה ט
עצרת פעמים שחל להיות בחמשה ובששה ובשבעה לא פחות ולא יותר ר' יהודה אומר חל להיות בחמשה סימן רע לעולם בששה סימן בינוני בשבעה סימן יפה לעולם אבא שאול אומר כל זמן שיום טוב של עצרת ברור סימן יפה לעולם:
בבלי פסחים, סח:
אמר רבי אליעזר ומה אם שחיטה וכו'. רבי יהושע לטעמיה, דאמר: שמחת יום טוב נמי מצוה היא. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר +דברים טז+ עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר +במדבר כט+ עצרת תהיה לכם. רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם. (עב"ם סימן) אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - יום שניתנה בו תורה הוא. אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - +ישעיהו נח+ וקראת לשבת ענג.
אמר רבי אליעזר ומה אם שחיטה וכו'. רבי יהושע לטעמיה, דאמר: שמחת יום טוב נמי מצוה היא. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר +דברים טז+ עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר +במדבר כט+ עצרת תהיה לכם. רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם. (עב"ם סימן) אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - יום שניתנה בו תורה הוא. אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - +ישעיהו נח+ וקראת לשבת ענג.
מסכת סופרים פרק יח (נתחברה בימי הגאונים, במאה השמינית)
הלכה ב למה אמרו שיאמרו מזמורים בכל חודש וחודש...
הלכה ג בחנוכה, ארוממך י"י. בפורים, שיגיון לדוד. ביום הראשון של פסח…., ובחג השבועות, הבו לי"י בני אלים. תהילים כ"ט, א- אולי בגלל הקשר להתגלות theophany
הלכה ב למה אמרו שיאמרו מזמורים בכל חודש וחודש...
הלכה ג בחנוכה, ארוממך י"י. בפורים, שיגיון לדוד. ביום הראשון של פסח…., ובחג השבועות, הבו לי"י בני אלים. תהילים כ"ט, א- אולי בגלל הקשר להתגלות theophany
תהלים פרק כט
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיקֹוָק בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז: (ב) הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: (ג) קוֹל יְקֹוָק עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְקֹוָק עַל מַיִם רַבִּים: (ד) קוֹל יְקֹוָק בַּכֹּחַ קוֹל יְקֹוָק בֶּהָדָר: (ה) קוֹל יְקֹוָק שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְקֹוָק אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: (ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: (ז) קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: (ח) קוֹל יְקֹוָק יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְקֹוָק מִדְבַּר קָדֵשׁ: (ט) קוֹל יְקֹוָק יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: (י) יְקֹוָק לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְקֹוָק מֶלֶךְ לְעוֹלָם: (יא) יְקֹוָק עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְקֹוָק יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
נקודות למחשבה(א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיקֹוָק בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז: (ב) הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: (ג) קוֹל יְקֹוָק עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְקֹוָק עַל מַיִם רַבִּים: (ד) קוֹל יְקֹוָק בַּכֹּחַ קוֹל יְקֹוָק בֶּהָדָר: (ה) קוֹל יְקֹוָק שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְקֹוָק אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: (ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: (ז) קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: (ח) קוֹל יְקֹוָק יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְקֹוָק מִדְבַּר קָדֵשׁ: (ט) קוֹל יְקֹוָק יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: (י) יְקֹוָק לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְקֹוָק מֶלֶךְ לְעוֹלָם: (יא) יְקֹוָק עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְקֹוָק יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
-שינוי שם לעצרת חלק מהפולמוס עם הכתות על חשיבותה של עשרת הדיברות ותורה שבעל פה
- חכמים נמנעו מלכנות את החג בשמו ולעסוק במנהגיו מכיוון שלאחר החורבן התחושה הייתה צורך להפחית בעיסוק בחגים שעניינם המקדש ולהתמקד באופייה החדש של התורה, אופי שבא לידי ביטוי במבנה הגלותי שאליו יוצא עם ישראל לאחר החורבן (אליאור)
-"חג המחלוקות" כהני בית צדוק ובית חשמונאי על קביעת החודש שמש או ירח, הצדוקים והבייתוסים פרושים, עם הכיתות, עם הקראים, מקומו של עשרת הדיברות, ספרים חיצוניים
ביבלוגרפיה
אליאור, רחל. 'חג שבועות הנעלם', וזאת ליהודה: קובץ מאמרים המוקדש לחברנו, פרופ' יהודה ליבס לרגל יום הולדתו השישים וחמישה, עורכים מ' ניהוף, ר' מרוז וי' גארב, מוסד ביאליק והמכון למדעי היהדות על שם מנדל, עמ' 70—92
Mowinckel, Sigmund. Le Décalogue. Paris: Félix Alcan, 1927. Print.
תבורי, יוסף. מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת מגנס, ירושלים תשנ''ח,
ויינפלד, משה. עשרת הדיברות - ייחודם ומקומם במסורת ישראל : מעמד הר סיני וחג מתן תורה. עשרה הדיברות בראי הדורות, הוצאת מגנס, ירושלים תשמ"ו.
https://www.deadseascrolls.co.il/
כת-היחד/85-שבועות
עברית