אם־תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר
If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” The LORD’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains.
(עבם סימן) אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מאי טעמא וקראת לשבת עונג אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב ביה
כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. הענין הוא על דרך משל אדם שיש לו בן שעושה מעשה נערות וקטנות ועם כל זה משתעשע באהבתו מפני שמבין ומחשב שכשיגדל ויבוא אל השכל להשכיל הבורא יעבוד השם בשכלו ומתוך הקטנות שכל ניכר הגדלות שיהא אחר כך ומפני כן אוהבו כן כשהאדם עובד ה׳ והנה כל השכל והמוחין נמשכין מחיותו של הקב״ה ששופע אל האדם שכל וחיות לעבוד אותו ואף שהוא בקטנות השכל יש לו כביכול שעשוע על ידי שזוכר לו שכשיבוא לגדלות השכל יבוא הכל אל ה׳ ויחזור הכל לטוב וזה נקרא ילד שעשועים שאף על ידי הילדות יש לו שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו שמזה יבוא אחר כך לגדלות השכל נמצא כל ימי החול נמשכים מחיות הבור אך הוא על ידי צימצומים וקטנות ומלובש בלבושים אמנם בשבת נמשכין חיות גדולין בלי מיצר וצמצום כלל ונקראים מוחין מפי שהם מוחין...ועל זה אמרו כל המקיים שלש סעודות ניצול משלש פורעניות וכו׳ ולא אמרו כל האוכל אלא הענין מפני שהג׳ סעודות הם הג׳ מוחין הנשפעים אל האדם כל אחד בשעתו ובסעודתו הוא העיקר והסעודה הג׳ הוא יעקב וכל אדם יש לו השפעה בשבת אך צריך שיראה שיוכל לקיים שיתקיימו בו ויחזיק בהם וזהו כל המקיים שלש סעודות ניצול כו׳ הענין כי כשהאדם מדבר דברי תורה ותפילה רוצה לידבק אל ה׳.
ועפ״ז נבין אמרם ז״ל אמר הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם וגם מ״ש כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים כי על ידי קדושת שבת הוא המשכת הדעת בכל האדם שרוצה לקבע את עצמו להבורא ב״ה כי בשבת הוא רבוי הדעת במוחין גדולין וענוג גדול כאמור לעיל כי שורש השבת הוא תענוג רוחני הזה שהוא הדעת שכל הדינין הנמשכין מעולם היראה מתעלין ונמתקים בעולם התענוג על ידי התענוגי שבת שעל זה אמרו רז״ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול כי בשבת יש עליה לדבור שידבר אותו שתענוג גדול על ידי הדעת הנמשך בקדושת שבת שהוא תענוג שזהו ודבר דבר ודבר הוא מלשון הנהגה וממשיך את הדיבר לעולם התענוג וזהו לך והודיעם לשון דעת על ידי המתנה טובה שהוא השבת שבבית גנזי כי נודע...לדעת כי אני ה׳ מקדישכם לבוא על ידי השבת לדעת הדגול ולכך אמר כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שעל ידי התענוג הרוחני שיש לו מקדושת שבת שהוא הדעת בא לעולם התענוג שהוא עלמא דחירות נמתקין הדינין בשרשן:
Exodus 16,25. “eat it this day for this day is the Sabbath for G’d; this day you will not find any of it in the field.” With these words we can answer the question raised by Rabbi Moshe Alshich why the manna did not descend on the Sabbath, whereas G’d did not interfere with the continued growing and developing of crops that originate in the earth. The fact that the manna did not descend on the Sabbath is a reminder that whereas normal crops originate from indirect largesse of G’d, i.e. His largesse making a detour via the bowels of the earth and requiring the “help” of rainfall, and the many steps a farmer must invest before he finally has a loaf of bread to show for his toil. The Sabbath is a symbol of G’d’s direct largesse, the ready made “bread” having been sent to earth already on the eve of the Sabbath, so that the spiritual dimension of the Sabbath does not need to be diminished, desecrated. This concept has been alluded to in the Talmud Shabbat 118 where we are told: כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו, “whoever will gladden the Sabbath will have his heart’s desires fulfilled.” The scholar making that statement supports it with a verse from psalms 37,4 והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, “endeavour to provide pleasure for the Lord, and He will grant you the desires of your heart.” Apparently, according to the Talmud, the principal enjoyment G’d derives from the Sabbath is the very existence of that day as such. Rav Yehudah, the author of the above quoted statement, considers the principal pleasure to be derived from the Sabbath not the additional food and drink and its superior quality, but the appreciation that G’d created such a day, a day that enables us to reflect on the fact that the purpose of our existence is not exhausted by our being able to provide for our material needs, but to enable us to intensify our link to the celestial domain in which the Creator resides. When the sages composed the central prayer of the Sabbath service that commences with the words: תכנת שבת, “You have established the Sabbath, etc,” they arranged for the words to commence with the letters of the alphabet beginning with the last letter and concluding with the first letter. In other words, the message of the Sabbath is to take us back from a material world to the totally spiritual world that existed before G’d commenced with creating the light. We have dwelled on the idea that a human being who is spiritually successful will “bounce back” the light that G’d created and used to illuminate the physical universe. Our author, at that time, described this “bouncing back” of “light rays” to G’d by human beings as the highest accolade we are capable of, as it proves that His light inspired us spiritually...When the Jew eats and drinks, partaking of G’d’s largesse, he does not do so in order to indulge himself but in order to help him to better serve his Creator. The ripe crops therefore can be viewed as a microcosm of the concept of the Sabbath, i.e. they serve to refine the human being and to help him become the ideal man G’d had envisioned when He set out to create him. Ingestion of the food grown by the earth by Torah observant Israelites, not only enhances the spiritual development of the Israelite consuming it, but converts the food itself into part of the spiritually advancing Israelite himself.
The phenomenon of the splitting of the sea may be understood in a similar manner...When the sea was split, it travelled in the opposite direction, emanation in reverse. Since it did so by fulfilling its Creator’s directive, it made a positive contribution, just as did a human being who ingests food in order to serve his Creator.
זכור את יום השבת לקדשו...אך הענין דסעודת שבת ברזא דענג ואיתא בזוהר הקדוש (ת"א כו סע"א) שהוא ר"ת עדן נהר גן ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ההמשכה מעדן לגן ואף שכ' מהאריז"ל דאכילות שבת אף שהוא להנאת הגוף הוא בקדושה היינו שאינו מביא שליטת וקטרוג יצר הרע כמו אכילה להנאת גופו בחול...אבל מה שבא בדברי חז"ל בשבח המענג את השבת הוא רק כשהמכוון לשם שמים וכמו שדקדקנו במה שאמרו המענג את השבת ולא אמרו המתענג בשבת וכן נאמר וקראת לשבת ענג שהוא הנשמה יתירה.
ושלש סעודות דשבת בחי' ענ"ג "עדן "נהר "גן ור"ת ענג עושה נפלאות גדולות שבשבת מתגלה הנהגה זו העליונה ובנפשות בני ישראל ועמך כולם צדיקים כו' נצר מטעי כו' שהם בחי' אדם אתם והאדם מיוחד לג"ע. וכמו כן בנח איש צדיק שהי' בתיבה שכ' הזוה"ק שהיא ג"כ בחי' שבת דהמזלות לא שמשו במבול והי' מתגלה הנהגה עליונה שלמעלה מהטבע כנ"ל:
איתא המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים...אך שיהי' במדריגה השני' יהי' אלקים עמדי. והוא ענין ימי המעשה והשבת כי בימי המעשה ההנהגה עפ"י הטבע והסולם שהוא התקשרות מדריגה אחר מדריגה. אבל השבת הוא הנהגה שלמעלה מהטבע והוא דביקות בהשי"ת ומי שמשתוקק למדריגה זו נקרא מענג את השבת וזוכה לנחלה בלי מצרים. ובודאי אין הפי' בעוה"ז. כי נחלה אין לה הפסק והיינו עולם הבא. כי מצינו שיש לחסידי אוה"ע ג"כ חלק בעוה"ב אבל בני ישראל יש להם נחלה בלי מצרים ועוה"ב תליא בעבודת האדם בעוה"ז כפי מה שזוכרין גם בעוה"ז להכין על עוה"ב. ובנ"י שמניחין כל עוה"ז בעבור להתקשר בהשי"ת זוכין לדביקות שאין לו סוף:
...
ויש ג"כ לבקש עזר מקודש למצוא התחדשות מן השמים והוא השבת שנק' מתנה טובה לכן בשבת השמחה והעונג. ובימי המעשה העיקר היגיעה והעבודה כנ"ל:
בפסוק אדם כי יהי' בעור בשרו כו'...ואחר החטא כ' ויעש כו' כתנות עור. ואיתא בתורתו של ר"מ כ' אור. דמקודם הי' כתנות אור ממש. ואח"כ נעשה לו מלבוש חיצון אשר א"י האור להתגלות רק באמצעות כתנות העור הגשמיי. וצריכין עתה לתקן זה העור לזכות לאור הנפש שמבפנים. ואאע"ה זכה לברית מילה אז נפתח פתח בזה העור כמ"ש ואחר עורי נקפו זאת. וכל הצרעת וסגירו היא בזה העור. ולכן איתא כי נגע היפוך ענג שבת דהיא בחי' "עדן "נהר "גן שבשבת נפתח הפתח והיא נחלה בלי מצרים. שמכל אלה יש רמז בנפש האדם ולכן הושם בגן. וישם שם שסידר כל האדם כפי מעשה הגן. והם הג' היום וג' סעודות שבשבת קודש שהם מול הג' מדרגות הנ"ל. וכתי' וקראת לשבת ענג שצריך איש ישראל לקרוא ולעורר ג' בחי' הנ"ל בכח השבת. ומול אלו הג' פתיחות שערים. יש ג' סגירות שאת ספחת בהרת. וכן בפתח הברית מילה יש ג' מילה פריעה ואטופי דדמא: