Rabbi Ethan Tucker
There is a difference between Bittul HaTamid and Churban HaBayit
(מה) למען ישמרו בני ישראל את היום הזה לדורותיהם ולא יכרתו מן הארץ:
(מו) כי היום יום קדוש ויום ברוך וכל איש אשר ישמרהו וישבות בו מכל עבודתו יהיה קדוש וברוך לעולם כמונו:
(מז) ואתה הודע ובאר לבני ישראל את משפט היום הזה כי ישבתו בו ולא יזנחו אותו בשרירות לבם:
(מח) לבל יעשו בו דבר מכל צרכיהם ולא יעשו בו כל מאכל אשר יאכל וכל משקה אשר יישתה:
(מט) ולא ישאבו מים ולא ישאו בו משא להוציא ולהביא בשעריהם אם לא הכינו להם דבר בששת הימים במושבותיהם:
(נ) ודבר לא יוציאו ויביאו ביום הזה מבית לבית כי הוא קדוש ומבורך מכל ימי היובל בשנת היובל:
(נא) בו שבתנו בטרם יגלה אוזן אנוש לשבות בו על הארץ:
(45) that the children of Israel may observe this day throughout their generations, and not be rooted out of the land;
(46) for it is a holy day and a blessed day.
And every one who observeth it and keepeth Sabbath thereon from all his work, will be holy and blessed throughout all days like unto us.
(47) Declare and say to the children of Israel the law of this day both that they should keep Sabbath thereon, and that they should not forsake it in the error of their hearts;
(48) (and) that it is not lawful to do any work thereon which is unseemly, to do thereon their own pleasure, and that they should not prepare thereon anything to be eaten or drunk.
(49) and (that it is not lawful) to draw water, or bring in or take out thereon through their gates any burden, which they had not prepared for themselves on the sixth day in their dwellings.
(50) And they shall not bring in nor take out from house to house on that day; for that day is more holy and blessed than any jubilee day of the jubilees:
(51) on this we kept Sabbath in the heavens before it was made known to any flesh to keep Sabbath thereon on the earth.
Damascus Document CD 11:7-9
No-one shall carry anything from the house to the outside or from the outside to the house
(א) הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה:
(ב) אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם:
(1) One who lives in a courtyard with a non-Jew or with one who does not acknowledge the [principle of] eruv, behold this one restricts him [from making use of the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one can never restrict another [from making use of the eruv] unless there are two Jews who restrict each other.
(2) Rabban Gamaliel said: A Sadducee once lived with us in the same alley in Jerusalem and father told us: “Hurry up and carry out all vessels into the alley before he carries out his and thereby restricts you”. Rabbi Judah said [the instruction was given] in different language: “Hurry up and perform all of your needs in the alley before he carries out his and thereby restricts you”.
(ו) וּמַה הוּא הָעֵרוּב הַזֶּה. הוּא שֶׁיִּתְעָרְבוּ בְּמַאֲכָל אֶחָד שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. כְּלוֹמַר שֶׁכֻּלָּנוּ מְעֹרָבִין וְאֹכֶל אֶחָד לְכֻלָּנוּ וְאֵין כָּל אֶחָד מִמֶּנּוּ חוֹלֵק רְשׁוּת מֵחֲבֵרוֹ אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁיַּד כֻּלָּנוּ שָׁוָה בְּמָקוֹם זֶה שֶׁנִּשְׁאַר לְכֻלָּנוּ כָּךְ יַד כֻּלָּנוּ שָׁוָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֹּאחֵז כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ וַהֲרֵי כֻּלָּנוּ רְשׁוּת אֶחָד. וּבַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לֹא יָבוֹאוּ לִטְעוֹת וּלְדַמּוֹת שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים:
(6) What is the form of the prescribed eruv? It consists of a quantity of food contributed by the residents jointly and deposited on Friday, as if to say: "We are all one fellowship, we all have the same food, and none of us keeps a domain distinct from that of his neighbor; just as we share equally the area of the eruv, so we have equal rights in each of the areas held by each individually; all of us are a single domain." This symbolical act serves to prevent people from falling into error and imagining that it is permissible to move objects from a private domain to a public domain.
