מגילת רות ומאיר אריאל – יותם זיו

Byיותם זיו

תיקון ליל שבועות בספריא תש"פ

א. קדימון: מה עניין מגילת רות לחג שבועות?

מדרש לקח טוב על רות ד׳:כ״ב:ג׳

ולמה קורין מגלה זו בחג שבועות שמגלה זו כולה חסד והתורה כולה חסד שנ' (משלי ל"א כ"ו) ותורת חסד על לשונה ונתנה בחג שבועות.

ב. מגילת רות - סיפור פרטי וסיפור לאומי

מגילת רות היא אידאל להתנהגות אנושית. גיבוריה שופעים חסד ואחריות וצניעות וסופם טוב. התורה היא מתכון להתנהגות אנושית אידאלית - מטרתה היא חסד והמקיימו מובטח לו טוב. אבל התורה היא גם מתכון להתנהגות לאומית ראויה, שהיא קיום של חסד - מצוות ונאמנות לקב"ה וסופה בגאולה.

כך המטאפורה של מגילת רות היא מטאפורה על הסיפור האידיאלי של עם ישראל:

על הנסיון להיאחז בארץ, ולאחר שהניסיון הראשון והשני כשלו והסתיימו בחורבן, הגיע הניסיון השלישי - הוא הנסיון שלנו - לשוב לארץ ולקיים בה חיים ראויים.

כאן מתפצל הסיפור ההסטורי מן האידאלי: רות ניגשת מיד לעבודה ומשפיעה חסדיה על נעמי, היא אינה מתפתה לגברים אחרים ושומרת עצמה לגואלה; בועז מקיים אחריותו לגביה ומשפיע עליה מחסדיו;רות מצטנעת, מיטהרת ומבקשת גאולה; בועז מקיים הבטחתו מתוך מחויבותו לאלימלך קרובו והוא גואלה; מתקיים ביניהם ייחוד ונולד סב דוד, אשר משושלתו יבוא לציון גואל - משיח בן דוד.

ואילו בסיפור ההיסטורי לא ניגש העם לעבודת החסד, אלא הלך אחרי אלוהים אחרים ולא קיים את מצוות התורה- הוא גלה, ושוב גלה, והנה אנחנו כאן - בנסיון שלישי - מדינת ישראל.

ג. השדה המוזהב - בין מאיר אריאל ללאה גולדברג

שדות גולדברג/ מאיר אריאל

ילדתי שלי

אל תלכי לבדך

בשדה המוזהב

ילדתי שלי

אל תלכי לבדך

הוא ימכור לך מרחב

השדה המוזהב

הוא יקסום לך אלף גוון

בחידת מרחקיו

אך בכל מקום לבו אוון

הוא לעינייך זב כזב

זב אכזב...

ילדתי שלי

אל תלכי לבדך

בשדה המוזהב

ילדתי שלי

אל תלכי לבדך

הוא ימכור אם ואב

בשדה המוזהב

הוא ייתן לך רעננה

הוא יביא לך מטר רץ

פרדס חנה כרכור צל עלי בננה

רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט

ונמחץ

ילדתי שלי

אל תלכי לבדך

לא אינני הולך

אל תלכי לבדך

יונתי שלי

בחגוי הסלע

הראיני

השמיעיני---

בחיים עובר שבוע

עוד מעט נרדם

לב נודד אל מבוע

אל שלחייך פרדס רימונים

(עם פרי מגדים)

כפרים עם נרדים...

ילדתי שלי

אל תלכי לבדך

לא אינני הולך

בשדה המוזהב

ילדתי-

אל תלכי--

לא אינני--

בשדה המוזהב---

רות ב׳:ח׳

(ח) וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃

Ruth 2:8

(8) Boaz said to Ruth, “Listen to me, daughter. Don’t go to glean in another field. Don’t go elsewhere, but stay here close to my girls.

"ילדתי שלי, אל תלכי לבדך, אל תלכי לבדך בשדה המוזהב"

כמו רות שנצטוותה לא ללכת לבדה לשדה אחר.

ומהו אותו שדה מוזהב שצריך להישמר מפניו?

האמנם/ לאה גולדברג

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,

ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,

ומחשֹף כף-רגלך ילטף בעלי האספסת,

או שלפי שבלים ידקרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טפותיו הדופקת

על כתפיך, חזך, צוארך וראשך רענן.

ותלכי בשדה הרטב וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם גשֹם ורגֹע,

וראית את השמש בראי השלולית הזהֹב,

ופשוטים הדברים וחיים, ומתר בם לנגע,

ומתר, ומתר לאהֹב.

את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט

השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם.

וביֹשר-לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת

כאחד הדשאים, כאחד האדם.

כבר בכותרת שירו 'שדות גולדברג' רומז מאיר אריאל לשדה של לאה גולדברג - השדה שבו היא קוראת למושא שירתה ללכת בו לבדה. ולמולה עומד מאיר אריאל ומתריע: אל תלכי לבדך".

לבדך פירושו בלי המטען הלאומי, משל באו הציונים מן הים והקימו מדינה מבלי להכיר בניסיונות הקדומים שכשלו, מבלי להכיר בתנאי החוזה לשהות בארץ: תורה ומעשים טובים.

ד. השיבוץ משיר השירים - לפתוח את הגן הנעול

בשיר שדות גולדברג ישנן שורות שמאיר אריאל הוסיף מבלי לשיר אותן:

יונתי שלי

בחגוי הסלע

הראיני

השמיעיני---

שיר השירים ב׳:י״ד

(יד) יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ (ס)

Song of Songs 2:14

(14) “O my dove, in the cranny of the rocks, Hidden by the cliff, Let me see your face, Let me hear your voice; For your voice is sweet And your face is comely.”

מכילתא דרבי ישמעאל י״ד:י״ג:א׳

למה היו ישראל דומים באותה שעה? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, והיה נחש נושף בה; אם תכנס לפנים - הרי הנחש, ואם תצא לחוץ - הרי הנץ; כך היו ישראל דומים באותה שעה: הים סוגר ושונא רודף - מיד נתנו עיניהם בתפלה.

עליהם מפורש בקבלה "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה... כי קולך ערב ומראך נאוה", "כי קולך ערב" בתפלה "ומראך נאוה" בתלמוד תורה. דבר אחר: "כי קולך ערב" בתפלה "ומראך נאוה" במעשה הטוב.

Mekhilta DeRabbi Yishmael 14:13:1

(Exodus, Ibid.) "Stand ready (hithyatzvu) to see the salvation of the L rd": Moses said to them: Today the Shechinah will repose the Holy Spirit upon you; for "yetzivah" in all places refers to the Holy Spirit, viz. (Amos 9:1) "I saw the L rd nitzav on the altar", and (I Samuel 3:10): "And the L rd came vayithyatzev, and He called as before 'Samuel, Samuel'", and (Devarim 31:14) "Call Joshua vehithyatzvu in the tent of meeting and I will command him", and (Exodus 2:4) "Vatethatzav his sister from afar to know what would be done with him," the Holy Spirit reposing itself upon her. At that time, Israel were like a dove fleeing the rising sun and seeking refuge in the cleft of the rock, where the serpent hissed. If she enters within — the serpent; if she goes out — the rising sun. So, were Israel at that time, the sea raging (before them); the foe pursuing (behind them) — whereupon they raised their eyes in prayer. Of them it is written in the Tradition (Song of Songs 2:14) "My dove in the clefts of the rock, let Me see your face; let Me hear your voice. For your voice is sweet and your face is fair." "your voice is sweet" — in prayer. Variantly: "Stand ready to see the salvation of the L rd": They: When? Moses: Tomorrow. They: Moses our teacher we do not have the strength to wait. At that time Moses prayed and the Holy One Blessed be He showed them squadrons upon squadrons of ministering angels standing over them. Similarly, (II Kings 6:15-17) "And the attendant of the man of G d … saw a force surrounding the city, with horses and chariots. And his youth said to him: O, my master, what shall we do? … And Elisha prayed and he said: O L rd, open his eyes and let him see. And the L rd opened the eyes of the youth and he saw. And, behold, the mountain filled with horses and fiery chariots around Elisha." Thus did Moses pray at that time and the L rd showed them squadrons upon squadrons of ministering angels standing over them. And thus is it written (Psalms 18:13) "From the brilliance, opposing him": Opposed to what they presented, "His clouds, came forward, hail and coals of fire": Clouds opposed to their squadrons; hail opposed to their projectiles; coals opposed to their catapults; fire opposed to their naphtha. (14) "He shall thunder from the heavens", opposed to the clattering of their armor and the thumping of their boots. "And He shall raise His voice on high", opposed to the blasting of their trumpets. (15) "And He shall let fly his shafts and scatter them", opposed to their arrows. "and many lightnings and He shall rout them", opposed to the brandishing of their swords. Variantly: "And He shall let fly His shafts and scatter them": His shafts scattered them and His lightnings "huddled" them. "and they were confounded (vayehumam)": He took their greaves and they did not know what they were doing. Variantly (on "vayehumam"): "hamamah" is pestilence as in (Devarim 3:23) "vehamam mehumah gedolah until they perished."

כלומר, מאיר רומז למטאפורה של שיר השירים, לרובד הלאומי,

וברובד זה למצב של סכנה ומצור יש תשובה:

תפילה ומעשים טובים, כלומר חסד ואמת.

מיד לאחר מכן הוא גם מצטט פסוקים נוספים משיר השירים:

שיר השירים ד׳:י״ב-י״ג

(יב) גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃

(יג) שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃

Song of Songs 4:12-13

(12) A garden locked Is my own, my bride, A fountain locked, A sealed-up spring. (13) Your limbs are an orchard of pomegranates And of all luscious fruits, Of henna and of nard—

"בחיים עובר שבוע, עוד מעט נרדם, לב נודד אל מבוע אל שלחייך...."

הזמן עובר, שבוע ועוד שבוע, ואנחנו ישנים; חולמים על גאולה, על הייחוד - מעין מים, פרדס, ונשארים חתומים.

העבודה היא לפתוח את המעיין החתום ולטפל בפרדס הנעול,

צריך להיטהר ולהכין את הייחוד, צריך להתעורר!

מאיר אריאל שואב את מקורותיו ממגילת רות, משיר השירים ומלאה גולדברג כדי לחזק, לעבות, לטעון משמעויות ולתת פרספקטיבה היסטורית לקריאתו לחשבון נפש ולהתבוננות מחודשת של העם היהודי במעשה שיבתו לארץ ואופן קיומו בה, לאור מוסר התורה והנביאים.