אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום. נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר "אשר יהיה בו מום".
This tells me only of his having been born unblemished and having become blemished. Whence do I derive the same for one who was born blemished from his mother's womb? From "in him a blemish."
השולט בשתי ידיו: ת"ר איטר בין ביד בין ברגל פסול השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין
One whose left side is dominant, whether his left hand or his left foot, is disqualified from performing the Temple service. Furthermore, in the case of one who has control of both of his hands, Rabbi Yehuda HaNasi deems him disqualified and the Rabbis deem him fit.
Only visible blemishes disqualify a [priest]. However, if he had blemishes inside the body, like his spleen or liver being removed or his innards are pierced, even though he would be considered a treifah [someone who will die soon], his temple service is acceptable.
כי אינו ראוי שיקרב שכמו שאין ראוי שיהיה הקרבן בעל מום
...For it is not fit that [a Kohein with a blemish] should offer sacrifices just as it is not fit for a blemished sacrifice to be offered...
(ב) משרשי המצוה. לפי שרב פעלות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשנה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו לא יאותו פעלותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן יפה תאר ויפה מראה נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו. ומלבד זה, אפשר שיש בשלמות צורתו, רמז לענינים, שמתוך מחשבות האדם בהן, תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שנוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השנוי ותנוד מן החפץ.
(2) It is from the roots of the commandment [that it is] since most activities of people are pleasing to the hearts of their observers based on the importance of the ones doing them. As when a person appears important and of good deeds, 'he will find favor and appreciation' in all that he does in the eyes of those who see him. And if he is the opposite of this - of lowly form and having unusual limbs and if his actions are not straight - his actions will not be so pleasing to the heart of those who see him. It is therefore truly fitting that the messenger upon whom atonement depends be a man of favor, of nice form and nice appearance [and] pleasing in all his ways, so that the thoughts of people will attach themselves to him. Aside from this, it is possible that there is in the perfection of his form, a hint to concepts through which the thoughts of a person about them will purify his soul and he be elevated. And therefore it is not fitting in any way for there to be [anything unusual] in any of his forms, lest the soul of the thinker be scattered due to the anomaly and he be moved from the purpose.
ולהגדיל הבית עוד - הגדיל מעלת עובדיו ונבדלו 'הכהנים והלוים' וציוה להלביש ה'כוהנים' בגדים נאים ומלבושים יפים וטובים "בגדי קודש לכבוד ולתפארת" ושלא ישמש ב'עבודה' 'בעל מום' ולא בעל מום לבד אלא הכיעורים גם כן 'פוסלים' ב'כהנים' - כמו שהתבארה בתלמוד זאת ה'מצוה' - מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמיתית אלא בשלמות איבריו ויפי בגדיו; והמכוון - שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל.
(8) In order to raise the estimation of the Temple, those who ministered therein received great honour: and the priests and Levites were therefore distinguished from the rest. It was commanded that the priests should be clothed properly with beautiful and good garments, "holy garments for glory and for beauty" (Exod. 28:2). A priest that had a blemish was not allowed to officiate; and not only those that had a blemish were excluded from the service, but also--according to the Talmudic interpretation of this precept--those that had an abnormal appearance; for the multitude does not estimate man by his true form but by the perfection of his bodily limbs and the beauty of his garments, and the temple was to be held in great reverence by all.
כי הוא חלול כבוד השכינה יען כי כל הרואים את הכהן בעבודתו והוא בעל מום יתפעלו בדמיונם ויתעבו העבודה ההיא וזהו גנאי מפורסם אפילו לבשר ודם כל שכן להש"י וכמו תאמר הקריבהו נא לפחתך. והנה חזר לומר שנית כי כל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב ע"ד אביו ואמו קלל הנכפל ואפשר לפרש שאמר כי כל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב להביא משל למלך שכל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב רוצה לומר לשרת לפני מלך שר ואדון כל שכן לפני מלך מלכי המלכים. ולזה נכפלה זאת האזהרה...
...For it is a disgrace to Divine honor for anyone who sees a blemished priest performing the temple service will be aghast and detest the temple worship. This would be a disgrace to human beings and certainly God...
It is possible to explain the meaning of "for any man who has a blemish shall not sacrifice"--brings a parable to a king for whom any person with a blemish cannot serve...Certainly this is the case for the King of kings...
(א) איש מזרעך אשר יהיה בו מום. כאן אמר בו מום ולמטה הפך ואמר מום בו, וכאן אמר אשר יהיה להבא משמע ואח"כ אמר כל איש אשר בו מום בהווה משמע, ומהו שנתן טעם לדבר באותו דבר עצמו ואמר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב...
(ב) על כן אומר אני שהקדמונים שהיו בקיאין בחכמות, היו יודעין בכל מום שנתהוה באדם טרם היותו, מצד איזו עון שראו בו דרך משל אם ידעו שהוא מקבל שוחד ידעו בו שסופו בא לידי עורון, ואם ראו בו רגל גאוה ידעו בו שסופו לבא לידי שבר רגל, והכרת פניו ענתה בו שהכירו במראה פניו איזו תכונה רעה שיש בקרבו הפוגמת איזו אבר ידוע וסופו לבא לידי מום נגלה וראוי לגאלו מן הכהונה ע"ש סופו, לכך נאמר איש איש מזרעך אשר יהיה בו מום, שהכרת פניו ענתה שלסוף יהיה בו מום כי מתוך מעשיו ניכר שלסוף יבא לידי מום זה שיהיה בו הרי הוא נפסל על שם סופו ונתן טעם לדבר כי כל איש אשר בו מום וגו', אי אתה מודה אם המום כבר יש בו ודאי אינו דין שיקרב משום הקריבהו לפחתך. (מלאכי א ח) ע"כ גם זה אשר יהיה בו מום להבא ראוי שיתגאל מן הכהונה, ומטעם זה לא אמר בנתינת טעם לשון יהיה. וכל זה מדבר במי שאינו נולד במומו שהרי מעשיו גרמו לו מציאת המום כי במעשיו פגם אחד מאבריו, לכך נאמר בב' פסוקים אלו בו מום שקדמה מציאתו למציאת המום כי מלת בו מדבר במציאת האדם שקדמה ואח"כ נולד בו המום.
(ג) ועדיין לא שמענו אם נולד במומו אם המום מעכב או לא, כי יש מקום לומר שמא דווקא זה שתרווייהו איתנהו ביה שיש לו פגם בנשמתו ובגופו ראוי שיתגאל מן הכהונה לבלתי הקריב את קרבן ה', אבל הנולד במומו שאין בו פגם בנשמתו זולת בגופו לבד שמא תאמר שאינו מעכב קמ"ל למטה מום בו...
...Here it says, "that there will be [a blemish]'--which implies in the future. Then it says that "any man who has a blemish"--which implies the present. And why does the Torah give its reason as being the rule itself...?
Therefore, I say that the earlier generations were experts in deep wisdom. They knew about every blemish that would come to a person before it even happened because of the sins they noticed he committed. For example, if they knew that he accepted bribes they knew that he would become blind. And if they saw the feet of pride they knew that he would have a broken leg. By looking at his face they knew that which bad traits he possessed and which limbs of the body they will eventually affect in the form of a noticeable blemish, and it was fit to expel him from the priesthood based on what he would eventually do. Therefore, it speaks about a person who will have a blemish. Thus the reason given by the Torah "for any man who has a blemish..." In other words, would you not admit that if he had a blemish already he would not be allowed to offer sacrifices because [it would be unseemly]? Therefore, this person as well who will develop a blemish in the future should be expelled from the priesthood....
Though this only applies to a person who isn't born with his blemish, since his deeds caused it to happen to him...
We would have still thought that [the exclusion of a blemished priest] would not apply to a priest who was born blemished....But a priest born blemished would not be excluded... Therefore, the Torah teaches later on "he has a blemish"...
והנראה, דענין הקרבנות הוא מחלק החוקים, אשר אין השכל והעיון מורה ע"ז, ולכן לא נאמר שום שם, רק הויה, שלא ליתן פ"פ למינים וכמבואר בתו"כ ריש ויקרא, וא"כ יש לחוש שמא יהיה הכהן העובד לבו תוהא עליו ולא יהיה מודה בעבודה... שהוא יהיה המכפר והעובד, כיון שאינו מודה בה ועבודתו פסולה...ולגלות ע"י נביא זה לא יאות למעלת השי"ת וכמו שאמרו וכי דיליטורין אני אצל עכן, לכן היה מהתחבולה האלקית, שבע"מ פסול להקרבה, אף אם הוא כשר שבכשרים וצדיק בצדיקים והמום בו הוא גזרה מהשי"ת מטעם הכמוס אצלו, לכן אם יהיה כהן מי שאינו מודה בעבודה או לבו תוהא עליו, יהיה בע"מ ויפרח המום בו, ויבדל משירות מזבח ד', ולא יהיה גלויה עליו תרמית לבבו, כי כל איש אשר מום בו, אף שהוא צדיק וחסיד ונולד כן ממעי אמו ג"כ לא יקריב, אף שודאי המום שנולד בו אינו לסבת זדון לבבו...שמורה שהוא איש מומי והוא צדיק וחסיד ג"כ לא יקרב, וא"כ לא יודע לאיש ממה שיודע היודע התעלומות יתברך...
It seems that sacrifices are among the statutes that logic and philosophy do not explain. Thus, there is no real reason given, just saying what the law is, so that no license should be given to the heretics...
If so, there is a suspicion that maybe a priest who serves will have a mistaken heart and not admit to the significance of the sacrifices...and it is not fitting for a prophet to reveal this information [about the priest], as G-d says, "am I an informer?"...
Therefore, it is a trick by G-d that a blemished priest cannot serve, even if he is perfectly righteous, for His hidden reason. Thus, if he rejected the temple worship he will develop a blemish and not serve in the temple and the depths of his heart won't be revealed, since any man who has a blemish, even a righteous man who was born with a blemish also cannot serve....