(לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י ה'׃
(31) You shall faithfully observe My commandments: I am the LORD.
(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י ה' מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(32) You shall not profane My holy name, that I may be sanctified in the midst of the Israelite people—I the LORD who sanctify you,
(לג) הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹקִ֑ים אֲנִ֖י ה'׃ (פ)
(33) I who brought you out of the land of Egypt to be your God, I the LORD.
(א) ושמרתם מצותי. בלב:
(1) Keep My commandments in your thoughts
(ב) ועשיתם אתם אני ה׳. שאחקור מה שיש בלב ואראה כל העשוי:
(2) and practice them; I am God Who can probe all thoughts, and see all deeds.
(א) וטעם ולא תחללו את שם קדשי. עם בני אהרן ידבר כי הפרשה דבקה והם המצווים שלא ישחטו להם או לישראל אם ובן ביום אחד גם יתכן שמצוה וכי תזבחו זבח תודה לכהנים והעד שהחל בפרשה אחר כן דבר אל בני ישראל ועד שני ונקדשתי בתוך בני ישראל:
(1) It is evident from context that the commandment Do not desecrate My holy Name is addressed to the descendants of Aaron. They are the ones whom Scripture enjoins not to slaughter a mother and a child on the same day [:28], whether for themselves or for the Israelites. They are probably also the ones to whom the commandment “When you slaughter a thanksgiving-offering…” [:29] is addressed. The fact that the next passage begins with “Tell the children of Israel” [23:2] supports the proposition that the current passage is not addressed to the children of Israel. Moreover, the phrase I shall be sanctified among the children of Israel refers to the Israelites in the third person.
(א) ושמרתם. זוֹ הַמִּשְׁנָה:
(1) ושמרתם — This implies the study of the commandments,
(ב) ועשיתם. זֶה הַמַּעֲשֶׂה (ספרא):
(2) ועשיתם, the doing of them (Sifra, Emor, Chapter 9 3).
(א) ולא תחללו. לַעֲבֹר עַל דְּבָרַי מְזִידִין; מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תְחַלְּלוּ מַה תַּ"לֹ וְנִקְדַּשְׁתִּי? מְסֹר עַצְמְךָ וְקַדֵּשׁ שְׁמִי. יָכוֹל בְּיָחִיד, תַּ"לֹ בתוך בני ישראל; וּכְשֶׁהוּא מוֹסֵר עַצְמוֹ יִמְסֹר עַצְמוֹ עַל מְנָת לָמוּת, שֶׁכָּל הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל מְנָת הַנֵּס, אֵין עוֹשִֹׁין לוֹ נֵס, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁלֹּא מָסְרוּ עַצְמָן עַל מְנָת הַנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל נ'), "וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא" וְגוֹ', מַצִּיל וְלֹא מַצִּיל — "יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ" וְגו' (ספרא):
(1) ולא תחללו YE SHALL NOT PROFANE [MY HOLY NAME], by transgressing My commands willfully. Having regard to what is implied in the statement: You shall not profane [My holy name] (viz., that it must be hallowed), what is the meaning of ונקדשתי? But, this implies a positive act of sanctification: Abandon yourself to martyrdom and hallow My name! I might think that this command applies even to the Israelite when he is alone (i. e., when no other Israelites are present when the heathen bids him transgress a Divine command)! Scripture, however, states: בתוך בני ישראל [AND I SHALL BE SANCTIFIED] AMIDST THE CHILDREN OF ISRAEL. — And when offering oneself to martyrdom, one should offer himself with the firm determination (lit., under the condition) to die if necessary, for he who abandons himself on condition (i. e. cherishing the hope) that God will not exact the sacrifice and that a miracle will happen to save him will have no miracle wrought for him; for thus we find in the case of Chananyah, Mishael and Azariah that they did not offer themselves for martyrdom expecting a miracle, as it is said (Daniel 3:17, 18) “[And God whom we serve is able to deliver us from the burning fiery furnace and He will deliver us out of thy hand, O king]. But if not, be it known unto thee that we will not serve thy gods etc. — Whether He saves us or whether he does not save, “be it known unto thee etc.” (Sifra, Emor, Chapter 9 5)
(א) המוציא אתכם. עַל מְנָת כֵּן:
(1) המוציא אתכם THAT HATH BROUGHT YOU OUT [OF THE LAND OF EGYPT] — for the sake of this (that you should hallow His name).
(ב) אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר (שם):
(2) 'אני ה I AM THE LORD — Who is faithful in paying you your reward (Sifra, Emor, Chapter 9 6).
(א) ולא תחללו את שם קדשי ומאחר שאתם רואים את פעולתי על זה השלמות, אם כן אתם המקודשים ללכת בדרכי אל תחללו את שם קדשי בפעולות חסרות ומגונות, כענין ויבא אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי:
(1) ולא תחללו את שם קדשי, seeing that you the priests of all people are more aware than anyone of the perfection of My works, if you do not take care not to deviate from My commandments, this would be the greatest desecration of My holy name. The verse is reminiscent of Ezekiel 36,20 where the prophet laments that the exiles who come to host countries behave in such a way that the leaders of the host countries exclaim in dismay that surely these cannot the people of whom they have heard that they emulate the ways of their G’d!
(כ) וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־ה' אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ׃
(20) But when they came to those nations, they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the LORD, yet they had to leave His land.”
(כא) וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּל֙וּהוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה׃ (ס)
(21) Therefore I am concerned for My holy name, which the House of Israel have caused to be profaned among the nations to which they have come.
(כב) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם ה' לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃
(22) Say to the House of Israel: Thus said the Lord GOD: Not for your sake will I act, O House of Israel, but for My holy name, which you have caused to be profaned among the nations to which you have come.
(כג) וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י ה' נְאֻם֙ אדושם ה' בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
(23) I will sanctify My great name which has been profaned among the nations—among whom you have caused it to be profaned. And the nations shall know that I am the LORD—declares the Lord GOD—when I manifest My holiness before their eyes through you.
(כד) וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃
(24) I will take you from among the nations and gather you from all the countries, and I will bring you back to your own land.
(א) המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. להיות מנהיג אתכם בלתי אמצעי כמשפט הנבדלים מחומר בהיותכם הולכים בדרכי קדושתי כאמרו אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו:
(1) המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים. I wanted to become your immediate leader, not employing any intermediaries, just as I am an immediate leader for disembodied beings. Of course, this was based on the premise that you would walk in the path of My Holiness, as mentioned by Jeremiah 10,2 “do not learn the ways of the nations and do not be in awe of the portents you believe to see in the sky.”
(ב) אני ה' לא שניתי ואעשה כמאז אם לא יהיו עונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם כאמרו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
(2) 'אני ה; I have not changed and I will continue to perform miracles as I have done in former times, unless you erect barriers between yourselves and Me by not walking in the paths I have assigned for you. We have this promise spelled out in Micha 7,15 “as in the days when you came out of Egypt I will display miracles.”
(א) (ב) וינזרו כמו והזרתם. כי יש סוברים והזרתם מגזרת השלמים וכבר סתר הרב דעתם כי אין הה"א מאותיות הנעלמים באמצע תיבה ובאמת וינזרו והזרתם שניהם מגזרת חסרי נו"ן:,שם ולא יחללו. ראיתי כי גם רש"י ז"ל כתב סרס המקרא וכו' ולא ידעתי למה יצאו מגדר הפשט שלא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים אותי בתפלתם ובקרבנתם ואם יגעו בקדשים בימי טומאתם יחללו שמי המקודש ולריק כל יגיעתם. ולכן גדלה תלונת ישעיה באומרו בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ואת ה' צבאות ראו עיני וירא על נפשו: (ג) (ד) (ה) (ו) (ז) (ח) (ט) (י) (יא) (יב) (יג) (יד) (טו) (טז) (יז) (יח) (יט) (כ) (כא) (כב) (כג) (כד) (כה) (כו) (כז) (כח) (כט) (ל) (לא) (לב) (לג)
(1) (2) ,"Lest they profane" - I saw that Rashi wrote: "Invert the order of the words of the verse and explain it accordingly", (Ed. Note the word דרש in original Rashi) but I do not understand why he has not followed the simple reading: "Lest they profane My holy name" - [After the fact that] they sanctify me through their prayers and sacrifices, and if they were to touch the holy sacrifices when they were impure they would be desecrating my holy name and all their worship would be in vain. This explains the depth of Isaiah's complaints when he says, "[Woe is me; I am dead! ...] I live among a people of unclean lips; [yet] my own eyes have beheld [the King] Lord of Hosts" (Isaiah 6:5) and he fears for his life (see Rashi there).
(א) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי: מה שכתב "ונקדשתי" מיותר. שאם לא יחללו הוא קדוש ממילא. רק יצויר שאינו מחלל ואינו מקדש כגון אם אנסוהו לעבור עבירה, שאינו מחלל אחר שהוא מוכרח על מעשהו ובכל זאת לא קדש, ובזה צוה שיקדשו גם אז על ידי שימסרו נפשם על קדושת השם. וקדושת שמו יתברך יהיה על ידי ב' דברים: על ידי המעשים טובים שיעשו עם קדושו, ועל ידי הנסים ונפלאות שיעשה בעולם. ואם ירצה לומר שיקדשו שמו על ידי מעשים טובים ושמירת המצות היה לו לומר "ותקדישני לעיני בני ישראל". ובמה שכתב "ונקדשתי", בנפעל, רומז גם כן כי אז יקדש על ידי שיעשה להם נסים ונפלאות ושידוד הטבע. אך זה תלוי בקדושת ישראל, אם יתרוממו הם על טבעם לדכא כחות החומר ולמסרו לאבדון על קדושת שמו כן גם בעולם הגדול תכנע הטבע החומריית ויתקדש על ידי הנהגה פלאיית וזה רק במוסר עצמו שלא על מנת לעשות לו נס שזה מקדש השם באמת ואז יתקדש ה' בקדושת הנהגתו הפלאיית מרומם מן הטבע ועל זה מביא ענין של חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמם שלא על מנת שיעשה להם נס. ומעשה השנייה של פפוס (המובאה בתענית דף יח) שאמרו שיש אפשריות שלא יעשה נס – אם להעדר זכות המעביר על דת, אם להעדר זכות המקבלים, שנתחייבו מיתה בלי זה. ובמה שכתב "בתוך בני ישראל" דרשו שמצות קדושת השם הוא דוקא ברבים ופירשו חז"ל בסנהדרין (דף עד) בעדה של עשרה, אתיא "תוך" "תוך".
(א) ונקדשתי וגו'. אמר רב אדא בר אהבה, מניין שאין היחיד אומר קדושה קצהבמשנה מגילה כ"ג ב' חשובים כל הדברים שבקדושה, כגון קדושה וקדיש וברכו וקריאת התורה בצבור ונשיאת כפים ועוד. שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, מאי משמע, אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' קרח) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה קצודרשה זו צריכה השלמה, שהרי מלשון הבדלו מתוך העדה דבפ' קרח אינו מבואר שעדה הוי עשרה, וצריך להוסיף ואין עדה פחותה מעשרה כדכתיב בפ' מרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת, והמרגלים היו שנים עשר איש יצאו יהושע וכלב ונשארו עשרה, ועיין מש"כ בדרשה הבאה. . (ברכות כ"א ב')
גמ׳ מה"מ אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דאמר קרא (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that ten people are needed in each of these cases, derived? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be hallowed among the children of Israel” (Leviticus 22:32), which indicates that any expression of sanctity may not be recited in a quorum of fewer than ten men.
(ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' מקץ) ויבאו בני ישראל בתוך הבאים, מה התם בני ישראל עשרה אף הכא בני ישראל עשרה [מכאן לדבר שבקדושה שאין אומרים בפחות מעשרה] קצזעיין בדרשה הקודמת. וי"ל דלא ניחא להירושלמי ללמוד כמו שיליף שם הבבלי, משום דאין הגז"ש ישרה אלא כפולה, דמקודם למדו שם מתוך העדה דכתב בפ' קרח ואח"כ בגז"ש עדה עדה ממרגלים. ומבואר בפוסקים דהני עשרה צריכים להיות ישראלים זכרים וגדולים, וזה נלמד מדרשה שלפנינו ומהקודמת וכן מדרשה הבאה, והגר"א באו"ח סי' נ"ה הראה לזה מקור אחר, ולא אדע למה לא הביא מדרשת הבבלי או מדרשת הירושלמי שלפנינו. וע"ע לפנינו בפ' האזינו בפסוק כי שם ה' אקרא. . (ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג)
(ה) בתוך בני ישראל. מכאן שבני ישראל מצווין על קידוש השם ואין בני נח מצווין על קידוש השם קצטי"ל בטעם הדבר אע"פ שעל ברכת השם מצווין כמבואר בפ' בראשית ע"פ המבואר בדרשה הבאה דעל מנת כן הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים כדי שיקדשו שמו, וא"כ בעובד כוכבים שאין בהם תנאי זה אינם בכלל מצוה זו. ובבבלי סנהדרין ע"ד ב' חקרו הרבה אם ב"נ מצווין על קדוש השם או לא ולא הובאה דרשה זו, אכן כפי הנראה לי מהמשך לשון הגמרא בבבלי שם ובירושלמי שלפנינו חסר זה המאמר בגמרא סנהדרין שם. . (ירושלמי שביעית פ"ד ה"ג)
(א) המוציא אתכם וגו'. [מה תלמוד לומר], על תנאי הוצאתי אחכם מארץ מצרים, שתמסרו עצמכם לקדש את שמי רעיין תש"כ ס"פ שמיני בדרשה כזו וצרף לכאן. .(תו"כ)
(יג) מִֽי־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃
(13) Who is the man who is eager for life, who desires years of good fortune?
(יד) נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃
(14) Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.
(טו) ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרָדְפֵֽהוּ׃
(15) Shun evil and do good, seek amity and pursue it.
(א) נצור - אמר לקדושים היראה בלב, כי מעלתם גבוהה להשמר בלשון ובמעשה.
(א) סור מרע - מצות לא תעשה ועשה טוב מצות עשה.