בימיו, (ונגד העם) אומר, שבימי המשיח תושע יהודה, כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח, כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה' צדקנו, שצדקנו הוא ה' כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה', וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה', ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל''ג ט''ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז''א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ''ש בפי' ישעיה (סי' נ''ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא''כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה' יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא''כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש''ש אשר יקרא לה ר''ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע''פ זכות:
הנה ימים באים, צמח צדיק. זהו המשיח וקראו צמח שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה שהיא רבבה כן בהיות צדיק יהיו עמו צדיקים רוב העולם כמו שאמר יפרח בימיו צדיק ואמר והוכיח עמים רבים:
בימיו. וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. יקראו ישראל יקרא המשיח בזה השם ה' צדקנו לפי שבימיו יהיה צדק ה' לנו קיום תמיד לא יסור וזו הקריאה על דרך הקריאה שקרא משה רבינו עליו השלום למזבח ה' נסי וקרא יעקב למזבח אל אלהי ישראל כל אחד לפי ענינו הנמצא בו וכן ושם העיר מיום ה' שמה ויונתן תרגם דיהוויין קרן ליה וגומר כבעמוד:
ושכר המדי עם הכולל בגימטריא מכוון ארור המן וי' בניו, שהיתה מפלתן בפסח. ואלו הן גאולות שעברו מבבל ומדי. אבל יון לא קחשיב שלא היתה מפלתו בפסח. ואח"כ אומר וחומץ האדומי עם האותיות כשתחשוב ה-ץ' פשוטה תשעה מאות כידוע עולה ביטול ס"מ שר של אדום, שיתבטל מן העולם בפסח לעתיד. וידוע המדרשים שה' אותיות הכפולים כמנפץ מרמזים על ה' גאולות, ד' מהם כבר עברו וגאולה אחרונה תלויה באות צץ, ולכך מרמז התנא כאן הגאולה אחרונה במספר ץ' פשוטה על ידי משיח צדקינו, צמח צדיק שמו (ירמיהו כג, ה), וצמח למפרע המה אותיות חמץ, שעל ידו יתבער החמץ מן העולם.
אופן רלג
איתא במדרש רבה (במ"ר פי"ח כ"א) ובתנחומא פרשת קרח (סי' י"ב) שה' אותיות מנצפ"ך מורים על הגאולות, כ"ך באברהם אתמר (בראשית יב א) לך לך, מ"ם ביצחק כי עצמת ממנו מאד (בראשית כו טז), נו"ן ביעקב אתמר ביה (בראשית לב יב) הצילני נ"א, פ"ף אתמר במשה גבי כתיב (בראשית נ כה) פקוד יפקוד שהיא גאולת מצרים, צ"ץ הוא משיח דאתמר גביה לעתיד לבא צמח צדיק (ירמיה כג ה). והנה על זה התחיל משה להתפלל על סוד אלו ה' אותיות של מנצפ"ך, שהם מורים על ה' גאולות, לזה אמר בעת ההיא, מה שיהיה לעתיד הגאולה באותיות צ"ץ רצה לתקן, ההוא קרי ביה ההיא, שהוא ה' אותיות מנצפ"ך, וזה נרמז במ"ש החלות להראות את גדלך מדת טובו שהיא סוד הגאולה, וזה נרמז באותיות מנצפ"ך שהוא סוד את ידך החזקה. גם רמז על אותיות גאולת אברהם שהם כ"ך, במלת את גדלך. וגאולת יצחק שהיא אות מ"ם מן מנצפ"ך, וז"ש את ידך החזקה. וגאולת יעקב שהיא אות נו"ן מן מנצפ"ך, אמר אשר מי אל כנגד יעקב. ומתחילה קודם שזכר ג' אותיות מן אבות, זכר הוא שזכה בעצמו גם כן אות אחד מן אותיות מנצפ"ך, שהיא גאולת מצרים שהיתה באות פ"ף מן מנצפ"ך שהוא פקוד יפקוד. וזה שאמר החלות להראות את עבד"ך דייקא, שגם לו יש אות אחד מן מנצפ"ך, ולכן אעברה נא, רוצה אני להשלים ה' אותיות של מנצפ"ך, כי הגאולה עתידה יהיה באות צדי"ק, ועתה בגלות מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז א), רמז על אות צ"ץ מן מנצפ"ך, לכן כשאכנס לארץ ישראל אעביר הרע מן העולם ואראה את הארץ הטובה וההר הטוב, ואז אמרו צדיק כי טוב ויהיה טוב לעולם. ובמלת אעברה בה"א יתירה, נרמז בהפוך אתוון ב"א הר"ע, ונתקיים בי ארבעה אותיות מן מנצפ"ך, ועתה אעבר ה' כשאעבור לארץ ישראל, גם אות ה' מן מנצפ"ך יושלם, ויתקיים קרא אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג' י) שהוא צמח צדיק, כי אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), שהוא משה אמת ותורתו אמת (ב"ב ע"ד ע"א), אז צדק משמים נשקף, ר"ל צדי"ק משמים נשקף, ואז (תהלים פה יג) גם ה' יתן הטוב ויעביר הרע מן העולם. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השלמת אז צדיק ורב טוב לבית ישראל היה בשבילך פרי צדיק עץ חיים (משלי יא ל), שזכו ישראל בשביל משה לקבל התורה שהוא עץ החיים, ובשבילו זכו ישראל שלכל אחד ואחד לא היה לו פחות מצדי"ק חמורים שהיו נתונים וטעונים כלי כסף וכלי זהב ממשא מצרים (בכורות ה' ע"ב), וזה היה בשבילך, לכן אל תוסף דבר אלי עוד:
צדק צדק תרדוף (דברים טז כ). יש לפרש על פי מה שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין משיח בן דוד בא עד שיכלו השופטים הרעים, ומינוי הדיינים הכשרים מקרב הגאולה ציון במשפט תפדה (ישעיה א כז), ואמרו רז"ל במדרש (חוקת)[קרח](במ"ר פי"ח כ"א, פרקי דר"א פמ"ח) שבאותיות הכפולות דמנצפ"ך היו סימני כל הגאולות, אברהם אבינו מאור כשדים, בכפילת הך' ל"ך ל"ך (בראשית יב א). יצחק מפלשתים, בכפילת הממי"ן עצמת ממנ"ו מאוד (שם בראשית כו טז). יעקב מעשו, על ידי כפילת הנוני"ן הצילנ"י נ"א (בראשית לב יב). ישראל ממצרים, בכפילת הפיי"ן פק"ד פקדת"י (שמות ג טז). וגאולה האחרונה העתידה, בכפילת הצדיקי"ם צמח צדי"ק (ירמיה כג ה). ונמצא לפי זה אחר שהזהיר בענייני השופטים והמשפט אשר זה קרבת הגאולה, אמר צד"ק צד"ק תרדו"ף היינו כפילת הצדיקי"ם, שבהיותך ממנה שופטים כשרים וישפטו את העם משפט צד"ק, תרדוף ותשיג במהרה את הצדיקי"ם, היינו כפילת הצדי"ק צמ"ח צדי"ק:
דבר אחר למה היא סתומה, מפני שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו, עכ"ל. קאי גם כן אשלמעלה וישב ישראל וכו' ויפרו וירבו מאד (בראשית מז כז), היינו על ידי הוצאות הניצוצין מארץ מצרים, ונסתם מהם הדבר עד כמה יומשך הדבר, מה שאין כן יעקב ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' (בראשית מז כח), כיון שהיה יודע הבשורה טובה זמן הקץ על ידי משה הנאמר בו (שמות ב ב) ותרא אותו כי טו"ב הוא, על כן חי טו"ב שנה בארץ מצרים. וי"ל אומרו לגלות את הקץ, ולא אמר זמן הגאולה. אבל הנרצה דידוע (פרקי דר"א פמ"ח) אותיות מנצפ"ך הם אתוון דגאולת. ך', בה נגאל אברהם אבינו מאור כשדים ל"ך ל"ך (בראשית יב א). מ', יצחק אבינו מפלשתים עצמת "ממנו "מאוד (בראשית כו טז). נ', יעקב אבינו מעשו הצילנ"י "נא (בראשית לב יב). פ', היה מתוקן לגאולת מצרים "פקד "פקדתי (שמות ג טז). צ', מתוקן לגאולה אחרונה "צמח "צדיק (ירמיה כג ה). והנה בגאולת מצרים נשלם מנין ק"ץ, דהיינו כמנ"פ מנין ק"ץ, והנה יעקב אבינו ידע כשיהיה משה בן פ' שנה יושלם הקץ. וי"ל עוד דהכוונה גאולה אחרונה שהוא סוף וקץ לאותיות הגאולה, דהיינו הץ' וכן נראה מהזהר (ח"א רנ"ב ע"ב):
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיעי שלום (ישעיה נב ז). במדרש (ויק"ר פ"ט ט') יש שסימן מסור בידינו שזה שישמיע שלום, הוא הוא הגואל כמו שהיה סימן בפקוד פקדתי (שמות ג טז, עיין פרקי דר"א פמ"ח, ותוספות סוטה י"ג ע"א ד"ה סרח). והנה במ"ק (במ"ר פי"ח כ"א) אמרו שסימן הגאולה יהיה בצדי"ק, כמ"ש (ירמיה כג ה) צמח צדיק, והכל הולך אל מקום אחד, כי על עמוד אחד עולם עומד וצדיק שמו (חגיגה י"ב ע"ב), כמ"ש (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, והוא המשים שלום בבית (שבת קנ"ב ע"א). וכאשר תבין מ"ש למעלה בסוד השלום ר"ב, תבין שעל ידי הצדיק מתעורר אהב"ה למטה וחס"ד מלמעלה, ויהיה הצירוף אהב"ת חס"ד דהיינו אהב"ה פעמים חס"ד, מנין שלום במ"ם רבתי, וזה הוא הסימן המסור בידינו, והבן: