Save " Visions & Pictures, Daniel Chapter One "
Visions & Pictures, Daniel Chapter One
ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. כי בו יבדיל הקב"ה בין ישראל שקוו לישועה ובין עכו"ם השרוים בחשך, ואל הענין הזה רמזו רבותינו ז"ל כשהוכיחו מן הכתוב הזה ארבע מלכיות והוא שדרשו והארץ היתה תהו, זו מלכות בבל, ובהו זו מלכות מדי, וחשך זו מלכות יון, תהום זו מלכות רומי, ורוח אלהים זה רוחו של משיח, ובאור המדרש הזה כי הש"י בפרשה זו מגיד מראשית אחרית והכתוב כוון לרמוז סוף הזמן בתחלת הזמן להורות כי תכלית כוונת הבריאה הוא לימות המשיח וזהו תחלת המחשבה סוף המעשה.
,ויבדל אלקים בין האור ובין החושך "and G'd separated the light from the darkness." This is an allusion to the separation between the Jewish people and the Gentile nations, the former always looking forward to the Messiah and redemption, whereas the Gentiles are content to remain is spiritual darkness. Our sages in Bereshit Rabbah, 2,5 commented on this that in this verse we have a reference to the four kingdoms [preceding the messianic age Ed.]. This is what they said: "the words והארץ היתה תהו ובהו are a reference to the empire of the Babylonians; the word ובהו is a reference to the empire of the Medes. The wordוחשך is a reference to the empire of the Greeks, whereas the word תהום is a reference to the Roman Empire. Finally, the words ורוח אלקים refer to the spirit of the Messiah."
"תֹהוּ וָבֹהוּ" – ב'. הכא, ואידך: "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" (ירמיהו ד כג). מלמד שצפה הקב"ה בבריאת העולם בחורבן הבית, שנחרב בשנת תה"ו, שהרי הבית הראשון עמד ת"י שנה, ונחרב בשנת תי"א. ובית שני עמד כמנין הית"ה, וזהו "וְהָאָרֶץ הָיְתָה". ואחר כך "חֹשֶׁךְ", רמז לגלויות. וכן דורש בבראשית רבה.
Chaos and void (tohu vabohu): [This phrase appears] two [times]. Here, and the other one is (Jeremiah 4:23) "I have seen the earth and behold, it is chaos and void." [This] teaches that the Holy One, blessed be He, foresaw the destruction of the Temple when He created the world, [and] that it would be in the year tohu (the letters that are equal to the number, 411); since, behold the first Temple stood for 410 years and was destroyed in the 411th year. And the second Temple stood the numerical equivalent of [the word,] hayita (420), and this is [why it states] "vehaarets haita" ("and the earth was;" which is the phrase that precedes tohu in this verse). And afterwards, [it is written], "darkness," a hint to the exiles. And so is it expounded in Bereishit Rabbah 2:4.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
והנה אמרו ז"ל (ב"ר פט"ז) כי ארבעה ראשים אלו ארבעה גליות. שם האחד פישון זה מלך בבל מל שם ופשו פרשיו כו' גיחון הוא מדי. חדקל הוא יון. בהיתה חדה וקלה בגזירותיה. והרביעי היא פרת הוא אדום. שהפרה והצירה לפניו: והנה אין נראה פה ייחס אל המלכיות. ואפשר לדבריהם יהיה רמז הפסוק.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. . . . . . וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל.
... . וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
This happened in the days. These four kings foreshadowed the four kingdoms that would have dominion over Israel — Babylon, Persia, Greece and Rome. But in the end Israel would be victorious over them.
וגם את הגוי. וגם, לרבות ארבע מלכיות (ב"ר), שאף הם כָּלִים על ששעבדו את ישראל:
וגם את הגוי AND ALSO THAT NATION — The word וגם and also—(that nation also will I judge)—suggests that other nations will be judged as well: it is used here to include the four Monarchies (of the book of Daniel) who also will perish because they enslaved Israel (Genesis Rabbah 44:19).
דָּבָר אַחֵר, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ בָּבֶל, שֶׁהֶעֱמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, נְבוּכַדְנֶצַר וֶאֱוִיל מְרוֹדַךְ וּבֵלְשַׁצַּר. וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, זוֹ מָדַי, שֶׁהָיְתָה מַעֲמִידָה שְׁלשָׁה מְלָכִים, כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, זוֹ יָוָן
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּל הָרוּחוֹת כָּבְשׁוּ בְּנֵי יָוָן וְרוּחַ מִזְרָחִית לֹא כָבָשׁוּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן וְהָכְתִיב (דניאל ח, ד): רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּלָא אֲמַר מִזְרָחִית.
וְתֹר וְגוֹזָל, זוֹ מַלְכוּת אֱדוֹם, תּוֹר הוּא אֶלָּא שֶׁגַּזְלָן הוּא.
וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב (דניאל ג, יט): בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְתַעֲנִית. גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן. . . . . נֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁמַּחְלִיפִין, נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב בָּהּ (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, דִּכְתִיב (אסתר ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן . . . אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז): וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה.
ויחלום והנה סלם עד ויקץ יעקב משנתו. המראה הזאת שהגיעה ליעקב ראוי שנדע מה ענינה והוראתה והנה ראי' בה דעות חלוקו'.. . . והדעת הב' הוא לר' אליעזר הגדול בפרקיו שהראהו הקב"ה בזה ממשלת ארבע מלכיות ומעלת' וירידת' ולזה ראה הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים להודיע שמן השמים יושפעו ממשלותיהם והמלאכים שראה עולים ויורדים הם שריהם כמו שנאמר בדניאל שר מלכות יון ושר מלכות פרס שיעלו במעלת ממשלתם וא"כ ירד ממנו, והבטיח ליעקב שהוא יהיה עם זרעו בכל אשר ילך ביניהם ויצילהו מידם ושמרתיך וגו' וכמו שהביאו הרמב"ן בפירושיו.
דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ב, לא): וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא וגו'. מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ב, לא): וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ב, לא): צַלְמָא דִכֵּן רַב. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים שְׁנַיִם, וְיֹרְדִים שְׁנַיִם, אֵלּוּ שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשָּׁלְטָנוּתָן גּוֹמֶרֶת בָּהֶן. עֹלִים וְיֹרְדִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עֹלִים וְיֹרְדִים, עוֹלִין הֵם וַעֲלִיָה תְּהֵא לָהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד יָרוּד מֵחֲבֵרוֹ. כְּתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב [טב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו']. בָּבֶל לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, כְּדִכְתִיב (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא, וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ, וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּמַלְכוּ תְּלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא, וּכְתִיב בְּסֵיפָא (דניאל ב, מב): וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵן פַּרְזֶל וּמִנְּהֵן חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַּקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, כְּתִיב (דניאל ב, מד): וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין וגו'.
ויש לתמוה מאד, כי מה ענין ד' מלכיות אלו אל פרה אדומה לרמוז בפרה אדומה המלכיות. אבל פירוש ענין, כי פרה אדומה מצותה היא ממדרגה עליונה, עד שאין אדם יכול להשיג את המצוה הזאת. ואף שלמה עם חכמתו אמר (קהלת ז, כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני על מצוה זאת. וכן מה שעמדו ד' מלכיות בעולם, וכן סלוקן מן העולם, הוא בא ממדרגה עליונה מאד. וכאשר תבין דברים אלו, לא היה לך תמיה על אריכת הגלות, ובפרט על מלכות רביעית אל תתמה שכך ארכו לה הימים, כי לפי גודל הכח שיש להם כאשר נרמז כח שלהם בפרה אדומה שיש למצוה זאת השגה עליונה במאד מאד. וכן יעקב אבינו כאשר ראה בחלום (בראשית כח, יב) והנה סלם מצב ארצה וגו', (ויקרא רבה כט, ב) ראה מלכות רביעית עולה ולא ראה אותה יורדת. וכל זה, כמו שאין יכול לעמוד על סוד פרה אדומה, וכך אין האדם יכול לעמוד על סוף כח מלכות רביעית. לכך רמזו ז"ל (ילקוט חוקת, יט) ענין ארבע מלכיות בפרשת פרה אדומה להודיע לנו כל זה, כי אל יתמה האדם על אריכת הגלות. כי כח אלו ד' מלכיות לה כח עליון מאד, ולכך הוא נמשך ביותר:
והנה, בטול אלו ד' מלכיות וחזרת מלכות ישראל נרמז דוקא במצות פרה אדומה, מפני כי בטול ד' מלכיות הוא מדרגה עליונה מאד מאד שיהיה בטל כח מלכיות אלו שהיו מושלים בעולם, ויהיו הפסדם בא ממקום עליון מאד. וכן חזרת מלכות ישראל למקומם הוא בא ממדרגה עליונה מאד. ולא כמו שהוא בעולם הזה, אשר הצלחת ד' מלכיות אינו מן המדרגה העליונה. רק הפסד אלו ד' מלכיות וחזרת מלכות ישראל הוא נרמז בפרה אדומה, כי המצוה של פרה אדומה מן המדרגה עליונה מאד ומפני עומקה לא נודעה. וכמו שהמצוה הזאת היא פרה אדומה לא נודעה, כך חזרת מלכות ישראל למקומה והפסד ארבע מלכיות לא נודע ולא נגלה הזמן לנביאים. ולפיכך שניהם מן המדרגה העליונה לגמרי למי שיבין הדברים האלו, והם עמוקים וברורים מאד.
אמנם כאשר ראה נבוכדנצר הרשע ארבע מלכיות, ראה אותו בתאר ובצלם האדם, וראה (דניאל ב, לב ג) הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף, מעויה וירכתה די נחש. שקוהי די פרזל, רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף. כי אצל נבוכדנצר לא היה חסרון לאלו מלכיות, לכך ראה אותם בדמות צלם אדם, כמו שראה דניאל מלכות מלך המשיח. ועם כל זה יש כאן הפרש גדול, כמו שיתבאר. וראוי שיהיו נראין אלו ד' מלכיות אדם אחד, וזה כי יש באדם ג' דברים, האחד כח שכלי, ומלרע ממנו כח נפשי, ומלרע ממנו כח גופני אשר הוא מוטבע בגוף לגמרי, ואלו הם ג' חלקים. ויש כאן עוד כח משותף אשר הוא כולל כל אלו ג' ביחד, כמו שיתבאר אחר כך. וכבר בארנו ענין אלו ד' דברים בכמה מקומות, במסכת אבות אצל הקנאה התאוה והכבוד, ואין להאריך במקום הזה בענין זה, אבל הדברים האלו ידועים לבעלי החכמה:
In truth, when one sees Nebuchadnezzar, the evil one, of the four empires, one sees him in the depiction and image of a person. As Daniel sees in another dream, [and is called directly in from of Nebuchadnezzar to share this dream. In it he shares a different vision of Nebuchadnezzar. This occurs several chapters before the dream we have been analyzing, which is Chapter 7, - in Chapter 2 of Daniel]. (2:32-33) "The head of that statue was of fine gold; its breast and arms were of silver; its belly and thighs, of bronze. its legs were of iron, and its feet part iron and part clay." For by Nebuchadnezzar there was not the same lack as by the other [three] empires, and therefore he [Daniel] sees him in the image and representation of a Man, just in the same way that [in our dream] Daniel saw the King the Messiah. This is a huge topic with a deep explanation, as we are about to explain. Actually, it was appropriate that all four of these empires should appear as one man. For a Man has four parts: the first - the שכלי capacity [intellectual/cerebral/spiritual]. Lower than the שכל - the נפשי [emotional] capacity. Lower than the נפש -- the גופני [bodily/physical] capacity - which is entirely intertwined in the body, and these are the three parts. And there is here one other capacity which is connected, this is the the one that encompasses all these three together, as we are about to explain right now. We have already explained this concept of these four aspects that make up a person in many place, for example in the Pirkei Avos (4, 23) in the Mishna that speaks about jealousy, lust, and honor. There is not space here to elaborate on this topic, but these ideas are known to anybody with wisdom.