dem·a·gogue | \ ˈde-mə-ˌgäg \
1. A leader who makes use of popular prejudices and false claims and promises in order to gain power. (Merriam-Webster dictionary)
2. A leader championing the cause of the common people in ancient times. (Merriam-Webster dictionary)
3. A political leader who tries to win support by using arguments based on emotion rather than reason. (Oxford dictionary)
(ח) וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃ (ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃ (י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ: (יא) וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃
(8) A new king arose over Egypt who did not know Joseph. (9) And he said to his people, “Look, the Israelite people are much too numerous for us. (10) Let us deal shrewdly with them, so that they may not increase; otherwise in the event of war they may join our enemies in fighting against us and rise from the ground. (11) So they set taskmasters over them to oppress them with forced labor; and they built garrison cities for Pharaoh: Pithom and Raamses.”
(שמות א, ח) ויקם מלך חדש וגו' רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך (שמות א, ח) אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.
“And there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph” (Exodus 1:8). Rav and Shmuel disagree about the interpretation of this verse. One says that this means he was actually a new king, and one says that this means that his decrees were transformed as if he were a new king. The one who says that he was actually a new king holds that it is because it is written “new.” And the one who says that his decrees were transformed holds that it is because it is not written: “And the previous king of Egypt died and a new king reigned.” This indicates that the same king remained. According to this interpretation, the words: “Who knew not Joseph” (Exodus 1:8), mean that he was like someone who did not know him at all. Although he certainly knew Joseph and his accomplishments, he acted as if he didn’t.
(מדרש אגדה, מאה 11-12)
רַבָּנָן אָמְרֵי: לָמָּה קְרָאוֹ מֶלֶךְ חָדָשׁ? וַהֲלֹא פַּרְעֹה עַצְמוֹ הָיָה! אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ הַמִּצְרִיִים לְפַרְעֹה, בּוֹא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ. אָמַר לָהֶם: "שׁוֹטִים אַתֶּם! עַד עַכְשָׁו מִשֶּׁלָּהֶם אָנוּ אוֹכְלִים, וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶם? אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיִינוּ חַיִּים!" כֵּיוָן שֶׁלֹא שָׁמַע לָהֶם, הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְּאוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים הֲרֵינִי עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ.
(Midrash Aggadah, 11-12 c.)
The Rabbis say: Why does it call him a "new king"? Wasn't this the same Pharaoh as before? But the Egyptians said to Pharaoh: "let us mix it up with this nation." He said to them: "You are crazy! Until now we have eaten only because of them; how can we mix it up with them?! Were it not for Yosef we would all be dead." When he didn't listen to them, they deposed him from the throne for three months, until he said to them: "Whatever you want to do I am with you," and they re-appointed him. That is why it says, "A new king arose."
Now it happened that the Egyptians grew delicate and lazy, as to pains-taking; and gave themselves up to other pleasures, and in particular to the love of gain. They also became very ill affected towards the Hebrews, as touched with envy at their prosperity. For when they saw how the nation of the Israelites flourished, and were become eminent already in plenty of wealth, which they had acquired by their virtue, and natural love of labour, they thought their increase was to their own detriment. And having in length of time forgotten the benefits they had received from Joseph; particularly the crown being now come into another family; they became very abusive to the Israelites; and contrived many ways of afflicting them: for they enjoyned them to cut a great number of channels for the river, and to build walls for their cities [...] While the affairs of the Hebrews were in this condition, there was this occasion offered itself to the Egyptians, which made them more solicitous for the extinction of our nation. One of those sacred Scribes, who are very sagacious in foretelling future events truly, told the King, that about this time there would a child be born to the Israelites, who, if he were reared, would bring the Egyptian dominion low; and would raise the Israelites: that he would excel all men in virtue; and obtain a glory that would be remembered through all ages. Which thing was so feared by the King, that, according to this man’s opinion, he commanded that they should cast every male child, which was born to the Israelites, into the river, and destroy it [...]
ילקוט שמעוני על נ"ך, 330
(פרנקפורט, מאה 13)
ופרעה עשה עצמו אלוה שנאמר יען אשר אמר "יאור לי ואני עשיתיני" (יחזקאל כט:ג), שהיה אומר "אני הוא שבראתי את עצמי."
Yalkut Shimoni on Nach, 330
(Frankfurt, 13th century)
And Pharaoh made himself a God, as it is written: "My Nile is my own; I made it myself" (Ezekiel 29:3). He would say: "I am the one who created himself."
ר' שלמה אפרים מלונטשיץ
(פולין, 1550-1619)
הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הוסיף מלת עם כי הל"ל הנה בני ישראל, גם מ"ש ויאמר אל עמו וכי עם כל העם דבר הל"ל ויאמר אל שריו וחכמיו, אלא כך אמר להם פרעה שלא יתכן שיהיו שני עמים מתנגדים דרים במדינה אחת, לכך נאמר ויאמר אל עמו בשביל עמו לומר כי אתם עם מיוחד בארץ, והנה עם בני ישראל כי גם בני ישראל הנה הנם נעשו לעם גם המה, בזמן מועט נעשו עם רב [...] ואמר והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, וכאילו אמר ונוסף גם הוא עלינו [...] ומה שאמר על שונאינו כמי שתולה קללתו בשונאיו ואמר שיהיו רבים על שונאינו, ועיקר כוונתו לומר שיהיו רבים עלינו ולא רצ"ל עלינו לתלות הקללה בעצמו, ותלה בשונאיו לומר שיהיו רבים ונוספים על שונאינו, אע"פ שלענין הגבורה תלה בעצמו ואמר ועצום ממנו לפי שזה כבר היה, אבל הריבוי שעתיד להיות לא רצה לתלות בעצמו.
R. Shlomo Ephraim Luntschitz
(Poland, 1550-1619)
"Look the Israelite people are much too numerous for us."
He [Pharaoh] added the word "people" because he should have said "look, the Israelites." It is also written "and he said to his people," but did he speak to his entire people? It should have been written "he spoke to his ministers and wise men." But Pharaoh said to them: there cannot be two opposing people living in one state. Therefore it was written "he said to his people" meaning "for his people" to say "you are a unique people in the land." And he said "the Israelite people" to mean that now the Israelites have also become a people, and have become numerous in a short time [...] And by saying that in the even of war they may join our enemies, it is as though he said they will outnumber us [...] but by evoking the enemies, it is like one pinning his curse on his enemies. He meant to say they will outnumber us but didn't want to attribute the curse to himself, even though he did attribute heroism to himself by saying "more powerful than us."
מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר
(אוקראינה, 1809-1879)
הנה עם בני ישראל, ר"ל מצד שהם עם מופרד בפ"ע בלתי מתערבים עם המצריים ובלתי מתחתנים עמהם, כי הם מצפים לעלות מן הארץ בעת מצוא, ע"כ יש לדאג על העתיד, ובזה גלה בעליל רשעת פרעה ועמו כי תואנה בקשו מהם, א] שהלא עתה לא התרבו עדיין באופן זה והיה החשש רק פן ירבה בעתיד, ב] שגם בעת יתרבו גם אז לא היה להם פחד מהם רק על עת מלחמה ומצריים ישבו אז בשלוה ולא ערב לב שום עם ולשון להלחם אתם כי היה פחדם על כל הארצות, וע"כ אמרו כי תקראנה מלחמה, שהמקרה הוא דבר שאינו מן הרגיל בדרך הטבע, רק דרך מקרה רחוק, וע"כ אמר תקראנה בלשון רבים שבהכרח יתחברו מקרים רבים עד שיולד מהם מלחמה, כי לפי הרגיל היו בטוחים ממלחמה, ג] שגם אם יתרבו ותהיה מלחמה לא יראו מהם שיעשו להם רעה, רק שאז יעלו מן הארץ, והלא אם יעלו מן הארץ גם עתה לא היה הדין נותן שיעכבו בידם כי לא באו לארצם רק לגור שם לפי שעה, וא"כ מה שרצו לעכב בידם שלא לצאת הוא חמס גדול נגד חוקי הארצות, וכ"ש התחבולות שעשו לזה שהחזיקו בם כעבדים וענו אותם שהיה חמס ורצח:
Meir Leibush b. Yehiel Michel Wisser
(Ukraine, 1809-1879)
"Look, the Israelite people"
He meant to say that since they were a separate people and did not mix with the Egyptians or marry them, they expect to leave the land if the opportunity arises. So we must worry about the future. Here Pharaoh manifestly exposed the wickedness of Pharaoh and his people for trying to find pretexts (regarding the Israelites:
a) For they haven't multiplied yet, and there was merely fear they would in the future.
b) Even when they did multiply, they had no cause for fear except in a time of war, and Egypt was sitting strong at that time. That's why he said "in the event," since the term מקרה denotes something unlikely and supernatural.
c) Even if they did multiply and there was a war, the [Egyptians] should not fear harm from them, only that they will leave the land. Even if they wanted to leave the land now, there was no cause to prevent them from that, since they only came to live in their land [Egypt] temporarily. So that their intention to delay their departure is a great injustice in the laws of countries, and all the more so the tricks he did to keep them as slaves and torment them.
הבה נתחכמה לו לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה (מ''א ט כא):
ואחרי כן צוה בסתר למילדות להרוג הזכרים על האבנים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם ואחרי כן צוה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אתם. והענין שלא רצה לצוות לשרי הטבחים אשר לו להרגם בחרב המלך או שישליכו הם אותם ליאור, אבל אמר לעם כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי ישליך אותו ביאור, ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה. וכאשר הותרה רצועת המלך היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסים שם בלילות ומתנכרין ומוציאים הילדים משם, כי על כן נאמר ולא יכלה עוד הצפינו (להלן ב ג):
"Let us deal shrewdly with them" Pharaoh and his advisers did not decide to smite them with the sword, for it would be a great betrayal to arbitrarily smite a nation that has come to the land on the command of the first king. The common people too would not allow the king to commit such a crime, for he consults them. Additionally, the nation of Israel was numerous and mighty and would fight back in a great war. Rather he advised that they should act cleverly, so that Israel would not sense that he is acting out of hate. Therefore, he levied a tax on them, for it is common for foreigners to pay a tax to the king, as is seen by Solomon (Kings 1, 9:21). Afterwards, he secretly ordered the midwives to put to death the male children on the birthstools, when even the mothers themselves did not know what was happening. Then he commanded all of his people to cast every male child into the river.
He did not give such an order to his chief executioners to slay them by the sword at the royal bidding or cast them into the river, but rather told the people to throw every Jewish child they found into the river. If the father of the child were to protest to the king or the mayor, they would ask him to bring evidence to substantiate his accusation and for vengeance to be done. And when the king's leash was loosened, the Egyptians would search homes at night in disguise and remove the children, which is why it was written "and she could no longer hide him" (Exodus 2:3).
(איטליה, 1475-1550)
ונוסף גם הוא על שונאינו: כי בהיותם נבדלים ממנו במילה ובלשון ובדעות העברים, באופן שלא יכלו המצרים לאכול את העברים לחם הם לנו לאויבים בלי ספק, ויגלו שנאתם אז בעת צרות המלחמה:
(Italy, 1475-1550)
ונוסף גם הוא על שונאינו, at such a time they may display their hatred of us seeing that they have remained culturally incompatible with us both in practicing circumcision of their males, language, and in such practices as the way they eat meat only after the blood has been removed, etc. (compare Genesis 43,32). Let us therefore induce them to leave our country before it comes to this.
ועלה מן הארץ: מעצמו, מבלתי שנגרשם בכח בלתי סבה מבוארת לתת אותנו לשמצה בקמינו. וזה נעשה פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה; כי תקראנה רעות וצרות של איזו מלחמה, כמו ותכל דוד, נפש דוד:
הבה נתחכמה לו, let us not confront them frontally but let us outflank them. ועלה מן הארץ, of their own volition, without our having to expel them. If we do not have adequate reason to expel them we would become pariahs among our neighbours. If we were to do that, פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה, so that no additional problems would beset us, such as a war (compare Samuel II 13,39)
(שמות א, יא) "וישימו עליו שרי מסים." עליהם מיבעי ליה! תנא דבי ר' אלעזר בר' שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אמרו לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה?
The next verse states: “Therefore they did set over him taskmasters in order to afflict him with their burdens” (Exodus 1:11). The Gemara comments: It should have stated: Over them, in the plural. The school of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, taught: This teaches that at first they brought a brick mold and they hung it on the neck of Pharaoh to create the appearance that he was also participating in the labor. And with regard to each and every Jew who said to the Egyptians: I am a delicate person [istenis] and I cannot participate in the labor, they said to him: Are you at all more of a delicate person than Pharaoh? and he is participating. Therefore, the verse states: “They did set over him,” as they first placed the burden on Pharaoh as an artifice to enslave the Jewish people.
ר' חיים טירר (אוקראינה, 1740-1817)
וימררו את חייהם בעבודה וגו'. כלומר המצרים מררו את חייהם של עצמן בעבודה קשה שעבדו גם הם בעבודה עם ישראל כמאמר חז"ל (סוטה י"א.) שהביאו מלבן ותלו לפרעה בצוארו וכו', והכל בכדי לפתות את ישראל בשקריהם וכזביהם שידמו להם כי לא לרעתם מתכוונים, רק עתה הוא צורך עבודה מוכרחת לעבודת המלך, וממנם יראו וכן יעשו והכל בפה רך. וסיים הכתוב את כל עבודתם שעבדו בהם בפרך, כלומר כל העבודה שעבדו המצרים בעצמם וכאומרם ז"ל (במדבר רבה ט"ו, כ' ובילקוט רמז קס"ג) שהיה פרעה נוטל סל ומגריפה ועשה בלבנים וכו', והכל היה בכדי שיעבידו את ישראל בפה רך לומר תהיה גם אתה כמוני וכאומרם (בסוטה שם) שכל ישראל שאמר איסטניס אני אומר לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה אבל באמת אורבם טמון בקרבם שבלבם היה רק לרמות ישראל לענותם ולמעטם בכדי שישארו אצלם לעבדים לעולם.
R. Haim Tyrer (Ukraine, 1740-1817)
They made their lives bitter etc... meaning the Egyptians made their own life bitter through hard labor which they also partook in with Israel, as the rabbis explained (Sotah 11a) that they brought a brick mold and hung it on Pharaoh's neck etc. and all this to mislead Israel with their lies whereby they mean them no harm, since this is only essential work for the king, and let them emulate their own actions, and all with a soft mouth (פה רך) [...] as the rabbis also explain, that Pharaoh would take a basket and rake and worked with bricks, etc. [...] but in their hearts they intended to deceive Israel and reduce their numbers so that they remain slaves there forever.