Sacred Flame: The Torah of Fire
שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃
Let me be a seal upon your heart, Like the seal upon your hand. For love is fierce as death, Passion is mighty as Sheol; Its darts are darts of fire, A blazing flame.
מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ (ס)
Vast floods cannot quench love, Nor rivers drown it. If a man offered all his wealth for love, He would be laughed to scorn.
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥שׁ אֹכְלָ֖ה ה֑וּא אֵ֖ל קַנָּֽא׃ (פ)

For God is a devouring fire, an impassioned God.

First Words

(ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹקִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹקִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ (פ)
(3) God said, “Let there be light”; and there was light. (4) God saw that the light was good, and God separated the light from the darkness. (5) God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, a first day.

Intro to Fire

( האש למי לוי אמר ל"ו שעות שמשה אותה האור, שתים עשרה של ערב שבת שנברא בו אדם, וכיון ששקעה חמה בערב שבת בקש הקב"ה לגנזה וחלק כבוד לשבת, וכ"ד של שבת וי"ב של ערב שבת הרי ל"ו, כששקעה חמה במוצאי שבת אמר אדם הראשון עולם חשך בעדי וזימן לו הקב"ה שני רעפים להקישן זה בזה ויצא מהן אש, ובירך עליה אדם

According to Levi ... after the Sabbath When the world sank into darkness as a result of G*d withdrawing the original light, as part of Adam’s punishment for having violated G*d's commandment not to eat from the tree of knowledge, Adam was disconsolate and exclaimed (Psalms 139,11) “is darkness to conceal me permanently?” G*d responded to his cry of anguish by replacing the original light with fire, sparks, by teaching him how to produce fire by striking two flints against each other. Having been successful in this, Adam blessed the fire.

ויש אומרים שזימן לו הקב"ה שתי אבנים אחת של אופל ואחת של צלמות שנאמר (איוב כח ג) קץ שם לחשך וגו' אבן אופל וצלמות. ונטל אדם הראשון את שתי האבנים והקישן זו לזו ויצא מהן אש משתי האבנים והבדיל. ולפיכך אנו מבדילין על האור במוצאי שבת

And some say that the Holy One, Blessed Be prepared for him two stones, one Thick Darkness and One the Shadow of Death. (as in Job 28:3, One sets an end to darkness.. seeks out the stones Thick Darkness and the Shadow of Death) Adam, the First, took the two stones and struck them together and out came from the two stones fire and Adam made the Havdallah blessing "who Divides the Holy from the Profane" Therefore do we make Havdallah over fire as the Sabbath ends.

(ד) בין השמשות של שבת היה אדם ויושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת וישופני עקב נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע. ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי ופשט ידיו לאור האש וברך מאורי האש. וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו אני יודע שנבדל יום הק' מיום החול שאין לבער אש בשבת אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול.

(ה) רבי מנא אומר כיצד חייב אדם לברך על כוס של יין לאור האש ואומר ברוך מאורי האש, וכשמחזיר ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.

(ו) ואם אין לו יין פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.וכיון שמרחיק ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.

(ז) ואם אין לו אש פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ויסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך מאורי האש ואם נתקדרו השמים תולה אבן מן הארץ ומבדיל ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.

(4) At the end of Shabbat Adam was meditating in his heart and saying: Perhaps the serpent, which deceived me, will come in the evening, and he will attack me in the heel. A pillar of fire was sent to him to give illumination about him and to guard him from all evil. Adam saw the pillar of fire and rejoiced in his heart, and he put forth his hands to the light of the fire, and said: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the flames of fire. And when he removed his hands from the light of the fire, he said: Now I know that the holy day has been separated from the other days, for fire may not be kindled on the Sabbath day; and in that hour he said: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary.

(5) Rabbi Mana said: How must a man say the Havdalah blessing? (He does this) over the cup of wine, with the light of fire, and he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the various flames of fire; and when he removes his hand from the fire (flame) he says: Blessed art Thou, O Lord, who divides the holy from the profane.

(6) If he have no wine he puts forth his hands towards the light of the lamp and looks at his nails, which are whiter than his body, and he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary. and when he has removed his hands from the fire, he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary.

(7) If he has no fire, he puts forth his hand to the light of the stars, which are also fire, looks at his nails, and says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the various flames of fire. If the heavens be darkened, he lifts up a stone outside, and says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary.

Who is Fire?

ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה

R. Hama son of R. Hanina further said: What means the text: Ye shall walk after the Lord your God? Is it, then, possible for a human being to walk after the Shechinah; for has it not been said: For the Lord thy God is a devouring fire? Rather, follow the character traits of G-d.

(ב) וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ יקוק אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃
(2) An angel of the LORD appeared to him in a blazing fire out of a bush. He gazed, and there was a bush all aflame, yet the bush was not consumed.

(יא) וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּֽעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל׃(יב) וַיְדַבֵּ֧ר ה' אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֔ים וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים זוּלָתִ֥י קֽוֹל׃

(11) And ye came near and stood under the mountain; and the mountain burned with fire unto the heart of heaven, with darkness, cloud, and thick darkness. (12) And the LORD spoke unto you out of the midst of the fire; ye heard the voice of words, but ye saw no form; only a voice

(ב) אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, הַכֹּל הָיָה שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַתּוֹרָה שֶׁל אֵשׁ, עוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשׁ, כְּתָבָהּ שֶׁל אֵשׁ, חֵיטָהּ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ וְהַסַּרְסוּר נַעֲשׂוּ פִּיו שֶׁל אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו (שמות לד, ל). וְהַמַּלְאָכִים שֶׁיָּרְדוּ עִמּוֹ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ' (תהלים קד, ד). וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּנְתָנָהּ מִן הָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָהּ, (דברים ד, כד). וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה (דברים ד, לו). וְאַף הַדִּבּוּר יָצָא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַלַּפִּידִים וְכָל אוֹתָן אִשּׁוֹת, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵן רָשֻׁיּוֹת הַרְבֵּה. לְכָךְ פָּתַח בְאָנֹכִי. לֹא יִהְיֶה לְךָ וְגוֹ', לָמָּה קְרָאָן אֱלֹהִים? רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר, שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ. שֶׁאִלּוּ נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וַהֲרֵי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, וְלֹא הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וְאֵימָתַי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וּקְרָאתֶם עַצְמְכֶם בִּשְׁמִי. וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וְאֶקְרָא עַצְמִי בִּשְׁמִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֶם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח)

(2) You find that when the Holy One gave the Torah, it was entirely of fire, as it is said: At God's right hand was a fiery law unto them (Deut. 33:2). Our sages stated: The law was of fire, the parchment was of fire, its writings were of fire, the thread was of fire, as it is said: At God's right hand was a fiery law.

The face of the agent (Moses) became fiery, as is said: And they were afraid to come nigh him (Exod. 34:30). The angels who descended with it were of fire, as it is said: Who makes winds Thy messengers (Ps. 104:4). The mountain burned with fire (Deut. 4:11), and it was given within a fire consuming fire, as it is said: For the God is a devouring fire (ibid. 4:24). And upon the earth God made thee to see God's great fire (ibid., v. 36).

The Divine Word also came forth from the midst of fire. When they beheld the lightning and the burning letters, the Holy One, said to them: Do not imagine that they have much power, and God began to recite the words I am thy God. Thou shalt have no other gods (Exod. 20:2).18The Ten Commandments. Cf. above, “In the Beginning,” n.

(ב) וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל ואם תאמר פסוק זה ראשו מכחיש את סופו כיצד דבר בוער באש אין חשך שולט שם, אלא שניהם שמשו כאחד והולך ומפרש כיצד וידבר אליכם מתוך האש קול דברים שהייתם אתם שומעים ותמונה אינכם רואים ע״‎י חשך ענן וערפל שהיה שם שלא נתן רשות להסתכל בדמות כבודו.

(2) “and the Mountain was ablaze with fire to the very heart of the heavens, darkness, cloud, and thick darkness.” If you were to say that the beginning of this verse appears to contradict its end seeing that if something burns and is aflame, there is obviously no darkness there? The miracle at the time was that darkness and light coexisted. Moses continues by explaining what took place: God spoke to you out of the fire; what you heard, were the sounds of God's voice. However, you had no vision of something by means of a picture, an illustration. The reason that you could not see the vision, the picture, was that it was enveloped by different degrees of darkness. This had to be so, as no human being is allowed a visual image of the essence of God.

Creation/Destruction

(יא) כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה ה' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ ה' אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ (ס)
(11) For in six days the LORD made heaven and earth and sea, and all that is in them, and He rested on the seventh day; therefore the LORD blessed the sabbath day and hallowed it.
(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃ (ב) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃ (ג) לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ (פ)
(1) Moses then convoked the whole Israelite community and said to them: These are the things that the LORD has commanded you to do: (2) On six days work may be done, but on the seventh day you shall have a sabbath of complete rest, holy to the LORD; whoever does any work on it shall be put to death. (3) You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day.
(ה) וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃ (ו) אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶֽה׃ (ס)
(5) The fire on the altar shall be kept burning, not to go out: every morning the priest shall feed wood to it, lay out the burnt offering on it, and turn into smoke the fat parts of the offerings of well-being. (6) A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out.
(כא) וַֽיקוק הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
(21) The LORD went before them in a pillar of cloud by day, to guide them along the way, and in a pillar of fire by night, to give them light, that they might travel day and night.

First Mitzvah: Fire On the Mountain

(ב) הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
(2) This month shall mark for you the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you.

(א) אם אינן מכירין אותו, משלחין אחר עמו להעידו. בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם. משקלקלו המינין, התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים.

(ב) בראשונה היו משיאין משואות. משקלקלו הכותים, התקינו שיהו שלוחין יוצאין.

(ג) כיצד היו משיאין משואות, מביאין כלנסאות של ארז ארכין וקנים ועצי שמן ונערת של פשתן וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.

(1) If [the judges] didn't know [the witness], others were sent with him to testify about him. At first, testimony about the new moon was received from any one; [but] from when the heretics corrupted [and bribed witnesses to lie], it was ordained, that [testimony] should be received only of those witnesses who were known.

(2) At first, bonfires were lighted on the tops of the mountains [to transmit the appearance of the new moon]; but when the Cutheans [the Samaritans] corrupted [the process], it was ordained that messengers should be sent out.

(3) How were these mountain fires lighted? They brought long staves of cedar wood, and shoots, and sticks from oil trees, and the scraps of flax, which were [all] tied on the top of [the staves] with twine; [with these, the court's agent] went to the top of the mountain, and lighted the fire; and waved them to and fro, upward and downward, until he could see his fellow, [and] that [the latter] was doing the same on the top of the next mountain; and so too, [this process was repeated with regards to the next fellow] on the top of the third mountain.

Flames of Torah

(ב) דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְיַלְּלִין הַהֲלָכָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, כְּגוֹן רַבִּי אַבָּא בַּר מִימִי וַחֲבֵרָיו. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָאֵשׁ מִתְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי. וְכִי עִקַּר נְתִינָתָן מֵהַר סִינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ סְבִיבוֹתָיו, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבְךָ. אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה הָיִיתָ עָסוּק, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָן, וְכֵן עִקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. רַבִּי אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמַר שֶׁמָּא אֵינִי חוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִקְנָן, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אִית דְּיָדַע לְמִחְרוֹז וְלָא יָדַע לְמִקְדַּח, וְאִית דְּיָדַע לְמִקְדַּח וְלָא יָדַע לְמִחְרוֹז, בְּרַם אֲנָא הֲוֵינָא חָרוֹזָא וַאֲנָא הֲוֵינָא קָדוֹחָא.

Ben Azzai was sitting and expounding, and fire was blazing around him. They [his disciples] came and told Rabbi Akiva, "Rabbi Ben Azzai is sitting and expounding, and fire is blazing around him." [Akiva] went to him and said, "I heard that you were sitting and expounding, and fire was blazing around you!" [Ben Azzai] replied, "Yes." [Akiva] said to him, "Perhaps you are engaged in the chambers of the Chariot [the secrets of Ezekiel's vision of the Chariot]?!" [Ben Azzai] replied, "No, I am sitting and stringing words of Torah, from Torah to the Prophets, and from Prophets to the Writings, and the words are as joyous as on the day they were given from Sinai, and as sweet (sonorous, fragrant) as the essence [ikar] of what was given. And the essence that was given [that day] on Sinai, were they not [originally] given in fire?!" and the mountain burned with fire (Deut. 4:11).

שלש אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן וצר בהם שלש אמות אמ"ש בעולם ושלש אמות אמ"ש בשנה ושלש אמות אמ"ש בנפש זכר ונקבה:
Three Mothers: Alef Mem Shin (אמש)/ He engraved them, He carved them,/ He permuted them, He weighed them,/ He transformed them,/ And with them He depicted/ Three Mothers AMSh (אמש) in the Universe,/ Three Mothers AMSh (אמש) in the Year,/ Three Mothers AMSh (אמש) in the Soul,/ male and female.