Matza | Sefaria

Matza

Liturgy Spring 2020

(יז) וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃

Exodus 12:17

(17) You shall observe the [Feast of] Unleavened Bread, for on this very day I brought your ranks out of the land of Egypt; you shall observe this day throughout the ages as an institution for all time.

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא ט׳:י״א-י״ג

ושמרתם את המצות שמרהו (עד) שלא תביאהו לידי פסול. מכאן אמרו [פסחים פ"ג מד"ה] תפח, תלטוש בצונן. שיאור, ישרף והאוכלו פטור. סידוק, ישרף והאוכלו חייב (מיתה). איזהו שיאור – כקרני חגבים. סידוק – שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים, זה וזה האוכלו חייב (מיתה). איזהו שיאור – כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו.

ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד.

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Pischa 9:11-13

(Exodus 12:17) "And you shall watch over the matzoth": that they not become unfit — whence they ruled: If the dough started to rise, let her (the kneading woman) douse her hands in cold water (and pluck it out). If it became leavened ("se'or"), it should be burned, and one who eats it is liable to kareth. Which is "se'or"? (If it took on the appearance of) "locust horns." "sidduk" ("splitting") — if its splits intermingled. These are the words of R. Yehudah. The sages say: In both instances (i.e., se'or and sidduk), the eater is liable to kareth. Which is se'or? If it took on the (pale) appearance of one whose hairs stood on end (from fright).

"And you shall watch over the matzoth": R. Yoshiyah says: Read it not "And you shall watch over the matzoth," but "And you shall watch over the mitzvoth." Just as matzoth are not permitted to become chametz (i.e., to sour), so mitzvah should not be permitted to become chametz, but if the opportunity of a mitzvah presents itself to you, perform it immediately.

משנה פסחים ג׳:ד׳-ה׳

(ד) רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק, אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, תָּפַח, תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן:

(ה) שְׂאֹר, יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ פָטוּר. סָדוּק, יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. אֵיזֶהוּ שְׂאֹר, כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. סָדוּק, שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה, הָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. וְאֵיזֶהוּ שְׂאֹר, כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו:

Mishnah Pesachim 3:4-5

(4) Rabban Gamaliel says: three women may knead at the same time and bake in one oven, one after the other. But the sages say: three women may be engaged with the dough at the same time: one kneads, one shapes and one bakes. Rabbi Akiba says: not all women and not all kinds of wood and not all ovens are alike. This is the general principle: if it [the dough] rises, she should slap it with [hands dipped in] cold water.

(5) Si’ur must be burnt, while he who eats it is exempt; sidduk must be burnt, while he who eats it is liable to kareth. What is si'ur? [When there are lines on the surface] like locusts’ horns. Sidduk is when the cracks have intermingled with each other, the words of Rabbi Judah. But the sages say: regarding the one and the other, he who eats it is liable for karet. And what is si'ur? When its surface is blanched, like [the face of] a man whose hair is standing [on end].

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי י״ב:י״ז

ושמרתם את המצות ר' יהורה אומר שנו בדקדוקי מצוות , מלמד ששלש נשים לשות כשלש עריבות זו אחר זו , וחכמים אומרין שלש נשים עסיקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה, ר' עקיבה אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התגורים שוין זה הכלל תפח ותלטוש בצונן, ר' שמעון אומר ושמרתם את המצות מצה הראויה להשתמר יצא חלוט שאין ראוי להשתמר , ר' אליעזר אומר לחם עוני כדרך שעני עושה בשאר ימים מה בשאר ימים אשתו לשה והוא מסיק את התנור אף כאן אשתו לשה והוא מסיק את התנור: כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם. מלמד שצבאות מקום נקראו צבאות ישראל וצבאות ישראל נקראו צבאות מקום: ושמרתם את היום הזה. שמריהו מלפניו מכאן אמרו אור ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר ואין בודקין לא לאור חמה ולא לאור לבנה אלא לאור הנר לפי שבדיקת הנר יפה מאור החמה ומאור הלבנה אעפ״י שאין ראש לדבר זכר לדבר (צפניה א' י"ב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר (משלי כ' כ"ז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן: לדורותיכם חקת עולם. שינהוג דבר לדורות:

פסחים ל״ח ב:א׳-ד׳

ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח רב יוסף אמר אמר קרא שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת לשבעת ימים יצתה זו שאינה נאכלת לשבעת ימים אלא ליום ולילה תניא כוותיה דרבה ותניא כוותיה דרב יוסף תניא כוותיה דרבה יכול יצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר תלמוד לומר ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח תניא כוותיה דרב יוסף יכול יצא אדם ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר תלמוד לומר שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת לשבעה יצתה זו שאינה נאכלת לשבעה אלא ליום ולילה

Pesachim 38b:1-4

“And you shall guard the matzot” (Exodus 12:17). This verse teaches that one may use only matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza, i.e., with the intention of fulfilling one’s obligation of matza with it. This explanation excludes this matza, which was prepared for a nazirite or a thanks-offering and which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice. Rav Yosef said a different reason: One may not use matza prepared for a nazirite or a thanks-offering because the verse states: “Seven days you shall eat matzot” (Exodus 12:15), which indicates that one can fulfill his obligation only with matza that can be eaten for all seven days. This requirement excludes this matza, which is of nazirite’s wafers or the loaves of a thanks-offering and which cannot be eaten for seven days, but only for one day and one night. The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba, and it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef. The Gemara elaborates: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabba: I might have thought that one can fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers; therefore, the verse states: “And you shall guard the matzot,” indicating that one must use matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza on Passover. This requirement excludes this matza, which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice. It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef: I might have thought that a person can fulfill his obligation to eat matza with the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers; therefore, the verse states: “Seven days you shall eat matzot,” from which it is inferred that one must fulfill this obligation with matza that can be eaten for all seven days. This requirement excludes this matza, as it cannot be eaten for seven days but only for a day and a night.

סנהדרין ע״ב ב:י״ג-ט״ו

רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה נימא מסייעא ליה רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של

Sanhedrin 72b:13-15

§ Rav Huna says: If a minor was pursuing another person in order to kill him, the pursued party may be saved with the pursuer’s life. That is to say, one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, and one does not say that since the minor lacks halakhic competence, he is not subject to punishment. The Gemara explains: Rav Huna maintains that a pursuer, in general, does not require forewarning, and there is no difference with regard to this matter between an adult and a minor. The essence of the matter is rescuing the pursued party from death, and therefore the pursuer’s liability to receive the death penalty is irrelevant. Rav Ḥisda raised an objection to Rav Huna from a baraita: If a woman was giving birth and her life was being endangered by the fetus, the life of the fetus may be sacrificed in order to save the mother. But once his head has emerged during the birthing process, he may not be harmed in order to save the mother, because one life may not be pushed aside to save another life. If one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, why is this so? The fetus is a pursuer who is endangering his mother’s life. The Gemara answers: This is not difficult, as it is different there, with regard to the woman giving birth, since she is being pursued by Heaven. Since the fetus is not acting of his own volition and endangering his mother of his own will, his life may not be taken in order to save his mother. The Gemara suggests: Let us say that a baraita supports the ruling of Rav Huna, who said that a pursuer does not require a forewarning: If a pursuer was pursuing another person in order to kill him, a third party says to the pursuer: See that he whom you are pursuing to kill is a Jew, and a loyal member of the covenant, and the Torah stated: “Whoever sheds the blood of man, by man shall his blood be shed” (Genesis 9:6). The Torah stated: Save the blood of this person who is being pursued with the blood of that person who is pursuing him. The fact that there is no indication here that the pursuer must say that he heard the forewarning suggests that forewarning is not required, as stated by Rav Huna.