וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃
And you shall explain to your son on that day, ‘It is because of what the LORD did for me when I went free from Egypt.’
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים
The tanna of the mishna further states: In each and every generation a person must view himself as though he personally left Egypt, as it is stated: “And you shall tell your son on that day, saying: It is because of this which the Lord did for me when I came forth out of Egypt” (Exodus 13:8). In every generation, each person must say: “This which the Lord did for me,” and not: This which the Lord did for my forefathers.
גמ׳ תנו רבנן חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה:
GEMARA: The Sages taught: If his son is wise and knows how to inquire, his son asks him. And if he is not wise, his wife asks him. And if even his wife is not capable of asking or if he has no wife, he asks himself. And even if two Torah scholars who know the halakhot of Passover are sitting together and there is no one else present to pose the questions, they ask each other.
ענין יציאת מצרים על ידי שאלה דוקא, כמו שאמרו ז"ל (פסחים קט"ז.) ואפילו חכם שואל לעצמו ואפילו שאינו יודע לשאול את פתח לו פתיחה היינו כדי שהוא יגמור וישאל הוא לפי שכל דבר על ידי יגיעה והשתדלות ואם לא יגעת ומצאת אל תאמן (מגילה ו':), ויציאת מצרים באור הגדול שהיה אז לכאורה היה בלא שום יגיעה כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה פכ"ג) הללו עובדי על זה וכו' רק ברצון פשוט כדרך שנאמר ואוהב את יעקב וגו' דאין טעם לאהבה, והנה בספור יציאת מצרים מתעורר אותו אור ממש כטעם כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב (מנחות ק"י.) וכן בכל מקום הדבור כמעשה כדיליף בפרק כל כתבי (קי"ט:) מקרא דבדבר וגו', ולכך צריך דוקא על ידי שאלה להורות שאין בא מעצמו גם אור זה רק שדי בהשתדלות מועט ומיד השם יתברך מאיר לו, ועל ידי שאלה לבד די להיות נקרא השתדלות ושאינו יודע לשאול את פתח לו פיו שישאל ודיו.